פורום אוצר החכמה

אכן הערה גדולה.
והרי הריטב"א עצמו על אותה גמרא של בקעת )באותו עמוד שנמצא הריטב"א הנ"ל) כותב " פירוש כל טלטולין שאסרו חכמים היינו כדי לעשות גדר להוצאת שבת".
לא עיינתי מספיק בדברי הריטב"א בכל המקומות אבל לכאורה כוונתו כך:
מבואר בגמרא שכל איסור טלטול שהוא, גם מוקצה ממש, הוא גזירה אטו הוצאה. אולם זה איננו מדבר בהכרח על גזירת נחמיה, אלא על איסור טלטול כללי של מוקצה, וידוע מה שמעירים שגמרא ל. מבואר שכבר בידי שלמה המלך נהג איסור זה.
בנוסף לאיסור טלטול שעשו על כל דבר שהוא מוקצה, גזרו גזירות מיוחדות, בימי נחמיה ואילך (עם הקלות כו') גם על דברים שהם לא מוקצה.
כדי להכלל באיסור הראשון, צריך קודם להכלל בדין מוקצה, וממילא תלוי במח' ר"י ור"ש.
אבל בנוגע לגזירה השניה דהיינו גזירת נחמיה, הרי לכו"ע אינו ענין למוקצה כלל אלא גזירה פרטית גם על דברים שהם לא מוקצה, ובזה כ' הריטב"א שכו"ע אית להו דין זה ואינו תלוי במוקצה.
בקיצור, לא חייב להיות שדברי הגמרא קכד: (וביצה יב. ) הם קשורים לגזירות נחמיה.

כדכד כתב:לכאורה מכך שהב"י נתן לסימן ש"ח את הכותרת: דיני כלים האסורים והמותרים לטלטל בשבת ואילו לסימן ש"י את הכותרת: דיני מוקצה, משמע כדברי הרב עזריאל ברגר בפתיחת האשכול שגזרת כלים היא גזרה נפרדת ואינה נקראת מוקצה

נכב"ב האם כותרות הסימנים הן ממרן.

אכן.

דורשי יחודך כתב:אכן הערה גדולה.
והרי הריטב"א עצמו על אותה גמרא של בקעת )באותו עמוד שנמצא הריטב"א הנ"ל) כותב " פירוש כל טלטולין שאסרו חכמים היינו כדי לעשות גדר להוצאת שבת".
לא עיינתי מספיק בדברי הריטב"א בכל המקומות אבל לכאורה כוונתו כך:
מבואר בגמרא שכל איסור טלטול שהוא, גם מוקצה ממש, הוא גזירה אטו הוצאה. אולם זה איננו מדבר בהכרח על גזירת נחמיה, אלא על איסור טלטול כללי של מוקצה, וידוע מה שמעירים שגמרא ל. מבואר שכבר בידי שלמה המלך נהג איסור זה.
בנוסף לאיסור טלטול שעשו על כל דבר שהוא מוקצה, גזרו גזירות מיוחדות, בימי נחמיה ואילך (עם הקלות כו') גם על דברים שהם לא מוקצה.
כדי להכלל באיסור הראשון, צריך קודם להכלל בדין מוקצה, וממילא תלוי במח' ר"י ור"ש.
אבל בנוגע לגזירה השניה דהיינו גזירת נחמיה, הרי לכו"ע אינו ענין למוקצה כלל אלא גזירה פרטית גם על דברים שהם לא מוקצה, ובזה כ' הריטב"א שכו"ע אית להו דין זה ואינו תלוי במוקצה.
בקיצור, לא חייב להיות שדברי הגמרא קכד: (וביצה יב. ) הם קשורים לגזירות נחמיה.

לא כ"כ הבנתי את כוונתך, אבל מתוך דבריך יצא לי ביאור.
שיש איסור טלטול כללי שלא כל דבר אפשר לטלטל בשבת, ויש כמה דברים שקובעים איסור טלטול: מוקצה,גזירת כלים ועוד [כתבתי בעבר כמה ראיות ליסוד זה]. וס"ל לריטב"א שהיסוד לכל המושג שלא כל טלטול מותר בשבת הוא משום הוצאה.

שומע ומשמיע כתב:לא כ"כ הבנתי את כוונתך, אבל מתוך דבריך יצא לי ביאור.
שיש איסור טלטול כללי שלא כל דבר אפשר לטלטל בשבת, ויש כמה דברים שקובעים איסור טלטול: מוקצה,גזירת כלים ועוד [כתבתי בעבר כמה ראיות ליסוד זה]. וס"ל לריטב"א שהיסוד לכל המושג שלא כל טלטול מותר בשבת הוא משום הוצאה.

[/quote]
ברוך שכוונתי...

דורשי יחודך כתב:

שומע ומשמיע כתב:לא כ"כ הבנתי את כוונתך, אבל מתוך דבריך יצא לי ביאור.
שיש איסור טלטול כללי שלא כל דבר אפשר לטלטל בשבת, ויש כמה דברים שקובעים איסור טלטול: מוקצה,גזירת כלים ועוד [כתבתי בעבר כמה ראיות ליסוד זה]. וס"ל לריטב"א שהיסוד לכל המושג שלא כל טלטול מותר בשבת הוא משום הוצאה.

ברוך שכוונתי...[/quote]
יישר כוח, נפלא ביותר.

הרב שומע ומשמיע
כעת התבוננתי שאולי יש מעט הבדל בינינו:
לי היה נראה שהיה דין יסודי שגזרו אטו הוצאה, ולא בגלל איזה מצב של רפיון וכדומה, אלא גזירה בעלמא, ולכן גזרו שכל דבר שהוא מוקצה הוא גם אסור בטלטול.
וזו היתה גזירה קדומה.

לאחר מכן בזמנו של נחמיה שהיה באמת רפיון מיוחד בהוצאה גזרו גזירה נוספת הנקראת גזירת כלים, גם על דברים שהם לא מוקצה.

כעת נחשפתי למאמר המאלף ב'האוצר' ולדיוני האשכול.
יש הרבה מה להעיר, בעיקר על המאמר, אי"ה בהמשך.

שומע ומשמיע כתב:שיש איסור טלטול כללי שלא כל דבר אפשר לטלטל בשבת, ויש כמה דברים שקובעים איסור טלטול: מוקצה,גזירת כלים ועוד [כתבתי בעבר כמה ראיות ליסוד זה]. וס"ל לריטב"א שהיסוד לכל המושג שלא כל טלטול מותר בשבת הוא משום הוצאה.

שו"מ כן מפורש בדברי הריטב"א גופיה שם בריש העמוד

פי' דכל טלטולים שאסרו חכמים היינו כדי לעשות גדר להוצאות דשבת

עזריאל ברגר כתב:לאחר לימוד של הלכות שבת והלכות יו"ט בשו"ע אדה"ז וקצת בשאר פוסקים, הגעתי למסקנות דלקמן.
.....
ההגדרה המילונאית של מוקצה לפענ"ד היא "דבר שהוקצה מדעתו של האדם ואיננו מוכן לשימוש".

עתה זכיתי לראות שכן משמע בדברי המאירי:

עושה חדשות כתב:חי' המאירי ביצה ב.

וצריך אתה לידע שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאכילתו מוקצית מדעתו של אדם ושלא היה דעתו על אותו דבר מערב יום טוב ועקר אסורו יצא לנו בכל המוקצים מאחד הנקרא מוקצה למצותו כגון נויי סוכת מצוה שלא התנה עליהן בין השמשות וכגון אתרוג של מצוה לאכילה והדס של מצוה להריח וכגון עצי סוכה להנאה ומוקצה זה יצא לנו ממה שנאמר בתורה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ליי' מה חג ליי' אף סוכה ליי' מלמד שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה והוא שעצי סוכה אסורין כל שבעה ואפילו נפלה עציה אסורין מתורת מוקצה ואפילו היה חולו של מועד שאין בו מוקצה מחמת סתירת אהל מ"מ יש בה מוקצה מצד המצוה והוא הנקרא מוקצה למצותו ואם נפלה ביום טוב אסורין עציה מתורת מוקצה למצותו ומוקצה לאיסורו ר"ל מחמת סתירת אהל ומכאן נאסרו כל המוקצין הן מחמת חסרון כיס הן מחמת איסור ומחמת מיאוס ואחרים מלבד אלו שכל שאדם מסיח דעתו ממנו שלא לאכלו באותו זמן מחמת איזו סבה שיתיאש ממנו נקרא מוקצה שהמוקצה הוא שם כללי לכל אוכל שאין דעתו של אדם עליו עכשו והוא נחלק לענינים רבים ודיניהם ארוכים מאד.

האם יש איזה קונטרס או אפילו קצר יותר סיכום הגדרות מוקצה בטוט"ד?