פורום אוצר החכמה

פתאום אני תופס.
אני דיברתי כל הזמן, מהתחלה ועד הסוף, על בריכות רגילות, המובנות בקרקע ע"י חפירה, ששפתן שווה לקרקע החצר.
יתכן שאתה מדבר על משהו כמו בריכות מיטלטלות, כעין כלים גדולים מאוד עם שפתות.
אם כך אין בינינו שום ויכוח.

ושוב, שבת שלום.

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עליך עיננו כתב:פשוט שלגבי שחייה ממש אין שום חי' בין ספרדים ואשכנזים לכו"ע זה אסור מצד עובדין דחול וזילותא דשבת,

מה המקור להלכה זו (חוץ מפסק"ת או תחושה אישית)?

כך מובא בכל פוסקי זמננו (אשכנזים וספרדים)

אפשר לפרט לפחות את שמם של חלק מ'הכל', והיכן כתבו כך?

שש"כ פ"יד כ' בפשיטות לאסור אג"מ או"ח ח"ד סי' עה'
ילקו"י סי שא סעי' ט' בשם אביו להורות לאסור וכן כ' בסי' שכו'

שאלתי מה המקור למה שכתבת שיש בשחיה זילותא דשבת ועובדין דחול. [נגד מה שמוכח בתלמוד ובפוסקים].
אף אחד מאלו שצינת לא אסר בגלל סיבות אלו, אלא בגלל המנהג הכללי להמנע מרחיצה מחשש למכשולות.

ועדיין צריך להדגיש.
השו"ע, המשנ"ב והערוך השולחן, כולם לדבר אחד נתכוונו. בריכה ללא שפה, דהיינו בריכה קלאסית העשויה מחפירה בקרקע באופן ששפתה שווה לקרקע החצר - אסורה.
ואם יש לה שפה מוגבהת, וק"ו בריכה העשויה כמו כלי גדול עם שפתות סביב, מצד נידון זה מותרת.

יעו"ע בקצוה"ש.

מה שנכון נכון כתב:יעו"ע בקצוה"ש.

ראית את כל האריכות ? נפלא ביותר יישר כח !

יתר10 כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=35739

יישר כח. אוחדו.

סיפר לי אחד שהיה באירוח בבית הארחה בצפון, בליל שבת נתן שם מאן דהוא דרשה, הוא היה עם זקן לבן ארוך, ונשמע שמדבר לעניין, בשבת בבוקר הוא ראה אותו (עם אשתו...) בבריכה של המלון... (הם היו שם לבדם).
לעצם הנדון, יש כאן עוד בעיה שלא דובר עליה, שהרי אם נכנס בבגדו (או בגד ים), שרייתו זוהי כיבוסו.

פי האתון כתב:יש כאן עוד בעיה שלא דובר עליה, שהרי אם נכנס בבגדו (או בגד ים), שרייתו זוהי כיבוסו.

הוזכר לעיל - viewtopic.php?p=393953#p393953

עזריאל ברגר כתב:שמעתי שיש שני סוגי בגדי-ים: יש כאלו שעשויים מבד רגיל, ובהם יש איסור סחיטה, ובמילא איסור מוקצה כשהם רטובים. אבל יש כאלו שעשויים מניילון שלא שייך בו סחיטה, ורק בהם מותר להשתמש בשבת.

פי האתון כתב:סיפר לי אחד שהיה באירוח בבית הארחה בצפון, בליל שבת נתן שם מאן דהוא דרשה, הוא היה עם זקן לבן ארוך, ונשמע שמדבר לעניין, בשבת בבוקר הוא ראה אותו (עם אשתו...) בבריכה של המלון... (הם היו שם לבדם).
לעצם הנדון, יש כאן עוד בעיה שלא דובר עליה, שהרי אם נכנס בבגדו (או בגד ים), שרייתו זוהי כיבוסו.

ניתן למחוק את ההוספה עם מי היה. [לא קשור לסיפור. ואין אדם משים וכו']

יעקובי כתב:ועדיין צריך להדגיש.
השו"ע, המשנ"ב והערוך השולחן, כולם לדבר אחד נתכוונו. בריכה ללא שפה, דהיינו בריכה קלאסית העשויה מחפירה בקרקע באופן ששפתה שווה לקרקע החצר - אסורה.
ואם יש לה שפה מוגבהת, וק"ו בריכה העשויה כמו כלי גדול עם שפתות סביב, מצד נידון זה מותרת.

היכן נזכר שהכתלים צריכים להיות גבוהים ביחס לקרקע החצר?

נחומצ'ה כתב:

פי האתון כתב:סיפר לי אחד שהיה באירוח בבית הארחה בצפון, בליל שבת נתן שם מאן דהוא דרשה, הוא היה עם זקן לבן ארוך, ונשמע שמדבר לעניין, בשבת בבוקר הוא ראה אותו (עם אשתו...) בבריכה של המלון... (הם היו שם לבדם).
לעצם הנדון, יש כאן עוד בעיה שלא דובר עליה, שהרי אם נכנס בבגדו (או בגד ים), שרייתו זוהי כיבוסו.

ניתן למחוק את ההוספה עם מי היה. [לא קשור לסיפור. ואין אדם משים וכו']

ניתן גם למחוק את זקנו הלבן והארוך, אטו אנו מודדים ת"ח לפי אורך זקנו או צבעו?!

'נתן דרשה'. עדיין לא הופך אותו לתלמיד חכם...

לא העליתי בדעתי שאדם שנתן דרשה הוא בהכרח ת"ח.
זה שכתב זאת, ציין למעליותא שיש לנ"ל זקן לבן ארוך, ועל כך הערתי.

פי האתון כתב:לעצם הנדון, יש כאן עוד בעיה שלא דובר עליה, שהרי אם נכנס בבגדו (או בגד ים), שרייתו זוהי כיבוסו.

ראה תוס' שבת קיא ע"ב ד"ה האי מסוכרייתא, שההולכים במים עם הבגדים הוי דרך לכלוך ולא דרך נקיון, ולא אמרינן בכה"ג שרייתו זהו כיבוסו (וכמו שאמרו ההולך להקביל פני רבו עובר עד צווארו במים ואינו חושש, וכן נדה מערמת וטובלת בבגדיה).

בן ראובן כתב:

יעקובי כתב:ועדיין צריך להדגיש.
השו"ע, המשנ"ב והערוך השולחן, כולם לדבר אחד נתכוונו. בריכה ללא שפה, דהיינו בריכה קלאסית העשויה מחפירה בקרקע באופן ששפתה שווה לקרקע החצר - אסורה.
ואם יש לה שפה מוגבהת, וק"ו בריכה העשויה כמו כלי גדול עם שפתות סביב, מצד נידון זה מותרת.

היכן נזכר שהכתלים צריכים להיות גבוהים ביחס לקרקע החצר?

צריך שיהיו כתלים כאלו שאפילו אם יעקרו מים מן הבריכה, הכתלים יחזירום למקומם ולא יוכלו המים להשפך החוצה אל שפת הבריכה, כמבואר בראשונים ובשו"ע.

מה זה נוגע לגובה הכתלים ביחס לחצר? הרי אם ייעקרו המים גבוה כ"כ עד שיעברו את גובה הכתלים, יישפכו אל מחוץ לבריכה בכל מקרה, בין אם הכתלים גבוהים מן החצר ובין אם לאו.

לייטנר כתב:

נחומצ'ה כתב:

פי האתון כתב:סיפר לי אחד שהיה באירוח בבית הארחה בצפון, בליל שבת נתן שם מאן דהוא דרשה, הוא היה עם זקן לבן ארוך, ונשמע שמדבר לעניין, בשבת בבוקר הוא ראה אותו (עם אשתו...) בבריכה של המלון... (הם היו שם לבדם).
לעצם הנדון, יש כאן עוד בעיה שלא דובר עליה, שהרי אם נכנס בבגדו (או בגד ים), שרייתו זוהי כיבוסו.

ניתן למחוק את ההוספה עם מי היה. [לא קשור לסיפור. ואין אדם משים וכו']

ניתן גם למחוק את זקנו הלבן והארוך, אטו אנו מודדים ת"ח לפי אורך זקנו או צבעו?!

את ה'זקן לבן' כתבתי לאפוקי שאינו צעיר הולל...
ואת ה'דרשה' כתבתי לאפוקי שאינו אדם ש'לא פתח ספר מימיו'...
יש עוד פרט שהשמטתי כדי שלא יזהו, שהוא גם 'נושא משרה רבנית'.
מובן מאליו שלראות את 'הרב' עם ה'רבנית' בבריכה בשבת בבוקר, זה יותר ממתמיה... וזה מה שראה אותו אחד שסיפר לי.
ותל"מ.

אז אולי זה באמת אליהו הנביא..... אין לו תחומין בשבת......
[נכתב בהומור.. לכל הרציניים..]

אז אחרי שאיחדו את שתי האשכולות. יש כאן פתח לדיון בשתי נושאים השקפתיים.
1. בדיון הראשון אם יש מושג לחלק בגדרי האיסור, היינו דאורייתא או מדרבנן או חומרא או מנהג.
ועפ"ז מה אפשר להתיר למתקרבים או מה ה'סדין אדום' שלעולם לא נרשה.

2. בדיון השני זה קצת נרמז. הרי יש חילוק בין כללי הפסיקה האשכנזית לספרדית. רואים זאת במוחש ללומדי השו"ע,
בבית יוסף יש מרחב פתוח לדיעות ושיטות. אך בשו"ע ההלכה מוכרעת 'יבישה' יותר. בחינת מה מותר אסור, כשר או פסול.
לעומת זאת ברמ"א ואחריו בנו"כ עד למשנ"ב. יש יותר 'רגשות', היינו להחמיר או להקל במקום הפסד
['כשאין לו מה יאכל', או 'יש לו על מי לסמוך' 'בעל נפש יחמיר' וכדו']