פורום אוצר החכמה

שמעתי להקשות ע"ד הגר"א, מדברי הגמ' :

יומא ג, ב
איכא דאמרי אמר רבינא דנין עבודה תחלה מעבודה תחילה לאפוקי הני דלאו תחלה נינהו מאי תחלה אילימא תחלה בכהן גדול היינו קמייתא אלא עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום

ופירש רש"י :

רש"י מסכת יומא דף ג ע"ב
תחלה במקום - יום הכיפורים יש לו עבודה לפני לפנים, שביום הכיפורים הראשון היתה תחלה במקום שקודם לכן לא נכנס אדם שם לעבודה, ויום שמיני למלואים היתה עבודה תחלה במזבח החיצון, ואם בשביל ששימש משה כל שבעת ימי המלואים - אין קרויה עבודה אצל עבודת כהנים, שהוא בלבוש בגדי כהונה ושל משה בחלוק לבן, שלא הוכשר אלא לשעה.

וצ"ע איך יפרש הגר"א דברי הגמ'.
הרי בחייא אדם מבואר שאהרן נכנס מיד אחר הציווי בניסן, כמ"כ בסוף הפרשה "וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה".

העירוני שמדברי הגר"א ב'מאורות הגר"א' (כלים א, ט, נדפס על הגליון במשניות זכר חנוך) מבואר כדעת רש"י דאף אהרן אסור להכנס בכל השנה. וצ"ע.

באותו ענין.
האם קודם למיתת בני אהרון היה יכול אהרון להכנס בכל עת ואף ללא הסדר הזה לפני ולפנים, ולא הוזהר מזה אלא לאחר מיתת בניו?

שמר כתב:באותו ענין.
האם קודם למיתת בני אהרון היה יכול אהרון להכנס בכל עת ואף ללא הסדר הזה לפני ולפנים, ולא הוזהר מזה אלא לאחר מיתת בניו?

בעבר העליתי השערה שלה כמה וכמה ראיות שלפי חלק מהדעות קודם מעשה נדב ואביהו היתה המצוה להקטיר קטורת כל יום לפני ולפנים, וזה השתנה בעקבות מעשה נדב ואביהו.

זיל קרי בי רב - בחומש שמות נאמרו כו"כ פסוקים שמובן מהם בבירור שלא כדבריך.

יש אכן כמה משמעויות לא כך, אבל יש כמה טענות חזקות מאד, ובעיקר שני טענות: א'. בהקטרת הקטורת נאמר (שמות ל לו) וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה , שזהו הק"ק. ב'. פרשת מזבח הזהב נאמר שלא במקומו אחרי כל המשכן ואחרי הסיכום של פרשת המשכן.

ראה הכל באריכות.

בן מיכאל כתב:ראה הכל באריכות.

ה"קושיות" לא נראות בעיני קשות, והתירוץ נראה לי דחוק מדי.

ובאופן כללי: כל מי שבא לחדש ולומר שכל קדמונינו טעו - חשוד בעיני מאוד ואכמ"ל.

עזריאל ברגר כתב:

בן מיכאל כתב:ראה הכל באריכות.

ה"קושיות" לא נראות בעיני קשות, והתירוץ נראה לי דחוק מדי.

ובאופן כללי: כל מי שבא לחדש ולומר שכל קדמונינו טעו - חשוד בעיני מאוד ואכמ"ל.

בעיני הם קשות מאד, ועכ"פ אינני חושב שכולם טעו, אלא שהרבה למדו כך וכפי שהראיתי במאמר, אף שאינו מוכרח.