פורום אוצר החכמה

שליטא כתב:מי שמתחזק לצאת מהשגרה שלו (עצבות שלו) פרושו של דבר שהוא רוצה להתחדש ובמילים אחרות לעבוד יותר בשמחה כך שבשבילו לעבוד את ה' ית' בלי התחדשות זה נחשב לעצבות-נקודה לעיון.

הציץ ונפגע כתב:

שליטא כתב:מי שמתחזק לצאת מהשגרה שלו (עצבות שלו) פרושו של דבר שהוא רוצה להתחדש ובמילים אחרות לעבוד יותר בשמחה כך שבשבילו לעבוד את ה' ית' בלי התחדשות זה נחשב לעצבות-נקודה לעיון.

אולי בזה גופא נקודת הויכוח, מנין שהשיגרה נחשבת לעצבות.

שליטא כתב:[
ענין השיגרה זה לא ענין חיצוני, שהרי החזו"א הרב אלישיב הרב עובדיה הרב שך ועוד גדולי ישראל חיו את שיגרת חייהם כל יום כמעט אותו דבר!
והם עשו את זה מתוך שמחה אמיתית כידוע..

מורה צדק כתב:

שליטא כתב:[
ענין השיגרה זה לא ענין חיצוני, שהרי החזו"א הרב אלישיב הרב עובדיה הרב שך ועוד גדולי ישראל חיו את שיגרת חייהם כל יום כמעט אותו דבר!
והם עשו את זה מתוך שמחה אמיתית כידוע..

גם אצלם ידוע שהיו ימים שהיו בעצב.

דרדקי כתב:זה מה שרצית מההתחלה...
אז למה לא תיגש ישר לענין.
תכניס לנו בפנים מה שאתה רוצה, ולך הביתה.

שליטא כתב:הגר"א אמר שלהיות בשמחה זו המצוה הכי קשה, ונראה שזה משום שצריך כל פעם להתחדש בעבודת ה' שזה הכי קשה בעולם, כי טבע האדם לרדוף אחרי המנוחה ובטבעו הוא יגע כדי לנוח מהיגיעה ורק מעטים יגיעים בשביל העמל ועבודת ה' ועיין..

שליטא כתב:ראיתי בליקוטי מוהרן תורה ד וז"ל : "כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ ל) : ''וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ'' וְזאת הַבְּחִינָה מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת: דּוֹמֵם צוֹמֵחַ הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ, וְתַאֲווֹת רָעוֹת כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ד) : ''דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ'' "

לפי זה נמצא למסקנה שת"ח עצוב זה רק מחמת שהוא אינו צדיק ואם כן ברור שיהודי פשוט שמח עדיף!!
(שהרי ראית פני הצדיק מבטלת את העצבות כך שממלא הצדיק בעצמו הוא חפצה של שמחה ולצדיקים אין שום קשר לעצבות ובנוגע לחלישות הדעת זה כבר ענין אחר)

היימישער כתב:

שליטא כתב:הגר"א אמר שלהיות בשמחה זו המצוה הכי קשה, ונראה שזה משום שצריך כל פעם להתחדש בעבודת ה' שזה הכי קשה בעולם, כי טבע האדם לרדוף אחרי המנוחה ובטבעו הוא יגע כדי לנוח מהיגיעה ורק מעטים יגיעים בשביל העמל ועבודת ה' ועיין..

הגר"א אמר שלקיים את מצוות 'והיית אך שמח' ביו"ט וחוה"מ היא המצוה הכי קשה, ומשום שהשמחה צריכה להיות רציפה מתחילת יו"ט ועד סיומו ללא שום רגע של חוסר שמחה.

היימישער כתב:

שליטא כתב:ראיתי בליקוטי מוהרן תורה ד וז"ל : "כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ ל) : ''וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ'' וְזאת הַבְּחִינָה מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת: דּוֹמֵם צוֹמֵחַ הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ, וְתַאֲווֹת רָעוֹת כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ד) : ''דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ'' "

לפי זה נמצא למסקנה שת"ח עצוב זה רק מחמת שהוא אינו צדיק ואם כן ברור שיהודי פשוט שמח עדיף!!
(שהרי ראית פני הצדיק מבטלת את העצבות כך שממלא הצדיק בעצמו הוא חפצה של שמחה ולצדיקים אין שום קשר לעצבות ובנוגע לחלישות הדעת זה כבר ענין אחר)

נלענ"ד שהנך מערבב בין המושג 'צדיק' למושג 'צדיק הדור'.
ובלאו הכי אין מסקנתך מובנת, שהרי אין משם שום ראיה שהיהודי הפשוט והשמח הוא צדיק, וא"כ אם שניהם אינם צדיקים הרי הת"ח הוא לפחות תלמיד חכם.

שליטא כתב:אני לא מערבב בין המושגים כוון שבענין הזה אין הבדל בין צדיק לצדיק הדור - כל צדיק שהוא עצוב זה ס"א גמורה ללא שום חיות מהקדושה

שליטא כתב:לגבי המסקנה אה"נ שאין ראיה שהיהודי הפשוט הוא צדיק אבל לפחות הוא לא עצוב כמו הת"ח ואם כן אולי השמחה הפשוטה שלו עדיפה על תורת (הס"א?) של הת"ח

שליטא כתב:אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

הפלס כתב:

שליטא כתב:אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

מעניין שנקטת דווקא באופן שהת"ח הוא העצוב והיהודי הפשוט הוא השמח, משום שגם במוחי מנקרת השאלה מדוע הת"ח הם כאלה "כבדים" יותר, קשה מאוד לחלץ מהם איזה חיוך קל, ולעומת זאת אלה שנמצאים יותר בעולם המעשה, יותר קלילים, יותר קל להוציא מהם חיוך, יותר קל להם להחמיא לזולת, מעניין מאד החילוק הזה אם מישהוא יוכל להסביר זאת.

הפלס כתב:

שליטא כתב:אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

מעניין שנקטת דווקא באופן שהת"ח הוא העצוב והיהודי הפשוט הוא השמח, משום שגם במוחי מנקרת השאלה מדוע הת"ח הם כאלה "כבדים" יותר, קשה מאוד לחלץ מהם איזה חיוך קל, ולעומת זאת אלה שנמצאים יותר בעולם המעשה, יותר קלילים, יותר קל להוציא מהם חיוך, יותר קל להם להחמיא לזולת, מעניין מאד החילוק הזה אם מישהוא יוכל להסביר זאת.

היימישער כתב:והתשובה על שאלה זו היא - לענ"ד אם הבנתי נכון מה שלמדוני רבותי - שכל אחד נמדד בשמים לפי המדד של 'כמה הוא עשה ביחס למקסימום שהוא יכל לעשות לפי כוחותיו ותכונות נפשו', ובזה תלוי הדבר.

יאיר כתב:

הפלס כתב:

שליטא כתב:אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

מעניין שנקטת דווקא באופן שהת"ח הוא העצוב והיהודי הפשוט הוא השמח, משום שגם במוחי מנקרת השאלה מדוע הת"ח הם כאלה "כבדים" יותר, קשה מאוד לחלץ מהם איזה חיוך קל, ולעומת זאת אלה שנמצאים יותר בעולם המעשה, יותר קלילים, יותר קל להוציא מהם חיוך, יותר קל להם להחמיא לזולת, מעניין מאד החילוק הזה אם מישהוא יוכל להסביר זאת.

viewtopic.php?f=17&t=9495#p86672

הפלס כתב:

שליטא כתב:אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

מעניין שנקטת דווקא באופן שהת"ח הוא העצוב והיהודי הפשוט הוא השמח, משום שגם במוחי מנקרת השאלה מדוע הת"ח הם כאלה "כבדים" יותר, קשה מאוד לחלץ מהם איזה חיוך קל, ולעומת זאת אלה שנמצאים יותר בעולם המעשה, יותר קלילים, יותר קל להוציא מהם חיוך, יותר קל להם להחמיא לזולת, מעניין מאד החילוק הזה אם מישהוא יוכל להסביר זאת.

מזמור שיר כתב:

הפלס כתב:

שליטא כתב:אחרי שהתקרבתי לחסידות ברסלב אין לי מושג איך מכריעים בסוגיא הזו

אשמח לשמוע דעות\סברות\מקורות כו' כו'

מעניין שנקטת דווקא באופן שהת"ח הוא העצוב והיהודי הפשוט הוא השמח, משום שגם במוחי מנקרת השאלה מדוע הת"ח הם כאלה "כבדים" יותר, קשה מאוד לחלץ מהם איזה חיוך קל, ולעומת זאת אלה שנמצאים יותר בעולם המעשה, יותר קלילים, יותר קל להוציא מהם חיוך, יותר קל להם להחמיא לזולת, מעניין מאד החילוק הזה אם מישהוא יוכל להסביר זאת.

אני חושב שהחילוק פשוט מאד. מי שהורגל רוב יומו לעסוק בדברים עיוניים מטבע הדברים הוא יותר רציני מאדם שעוסק בעניני המעשה שאינם דורשים עיון רב. צא וראה בעולם החילוני, שהעוסקים במקצועות שדורשים עיון ומאמץ שכלי נחשבים ליותר רציניים וכבדי ראש מאחרים. רק שהעוסק בתורה הקדושה זוכה לשמחה מיתית מעצם העיסוק בתורה, שזו שמחה מסוג אחר לגמרי ממה שמדובר כאן.

מזמור שיר כתב:אכפת לך להפנות אותנו למקום שם מובאים דברי ר"נ? זה יועיל לקבל תמונה מדויקת בהבנת דבריו.

אש דת למו כתב:האחד בא לגור... אני טרי כאן ואני מסוחרר מהיקף החומר הנפלא, אולם שאלה זו קפצה והזדקרה לנגד עיני ואכתוב את הרגשתי בענין.
סליחה מראש על ההתקפה אינני מכיר את השואל והיחס הוא לגופם של דברים.
שאלה זו היא לדעתי תירוץ ולא שאלה, הפגישה עם בנ"א שמלבד ה"שמחה " אין להם מאומה, והרצון להצדיק אותם יצרה את המשוואה העקומה ת"ח -עצוב יהודי פשוט -שמח, וכאן עולה השאלה התמימה מה עדיף, אך כל בר דעת מבין שיש כאן התנצלות מדוע הם לא לומדים כי עדיף להיות שמח מאשר להיות ת"ח עצוב. וכאן נשאלת השאלה מי מונע מהם להיות ת"ח שמחים? שמא מפקפק אתה בדבריו של נעים זמירות ישראל "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" ? ואם שאלתך בדבר היחס הראוי לאותם אנשים מי חשוב יותר, בינתים ידוע על הלכות כבוד ת"ח אך לא נודע על הנהגה מיוחדת ביחס לבעל ה"שמחה".
דבר נוסף , מה מוגדר אצלך לשמחה ? ריקודים על גגות רכבים עם מוזיקה רועשת? מחיאות כפים קצביות ? חיוך מרוח מאוזן לאוזן?
ביטויי שמחה אינם עדות על שמחה וכידוע כשאדם דואג להפגין איזה התנהגות זה בד"כ סימן שהוא מנסה להסתיר משהו..
מלבד זאת אדם צריך סיבה לשמחה, וכמדומה שלת"ח יש יותר סיבה לשמוח, ולעם הארץ סיבה גדולה להיות עצוב, ואם בכל זאת הוא שמח
אין זו שמחה אלא הוללות.
ובכל זאת אתה שואל מדוע א"כ הת"ח עצוב, אך כמדומה שגם פה טעית באותה טעות וכינית לכובד ראש את השם עצבות, האם באמת נראה לך שכל אותם גדולי ישראל שהשחירו פניהם בעמלה של תורה ולא מילאו פיהם שחוק ראוים לתואר "עצובים"? האם יראת שמים ויראת חטא
הם סוג של עצבות דכדוך ודכאון? התשובה ברורה שהשמחה נמצאת אצל אותם שהתורה היא חיותם ולא במקום אחר.
מן הראוי להזכיר את הדקדוק הידוע "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" אם הם ישרים הם משמחי לב, ואם אינם משמחי לב אות הוא שאינם ישרים! ואשאר בזאת לע"ע .

ועוד מהיכן החובה להיות ת"ח? לא ידוע לי על חובה כזו..)