פורום אוצר החכמה

משה שריפי כתב:יישר כח על המקור, אני תמיד אמרתי כך בסברא, ולא רציתי לסמוך על זה למעשה כ"כ, אבל אמרתי בנוסח אחר שאולי דוחה את הקושיה של דרומי, כאשר אדם מתפלל במקום שרבים עוברים הוא מגלה בדעתו שלא אכפת לו, ואיהו דאפסיד אנפשיה.

הבעיה היא שהמהרש"ם נשאר בצ"ע והרב שך זה לא בספר הלכות אלא במכתבים ומאמרים, ואני לא יודע אם זה בר סמכא, ובנוסף (אחר אלף המחילות מכבוד קדושת הרב שך) הוא לא היה פוסק, הוא היה למדן גדול, ואף מגדולי הלמדנים בדורינו, אך בהלכה לא תמיד היה בקיא בכל הפוסקים, גם דרך הלימוד שלו לא היתה כשל פוסק, והוא בעצמו אמר (על האבי עזרי שחולק על המ"ב בעניין נרות חנוכה) שהספר שלו לא נכתב להלכה. האם יש עוד מקורות לדין הזה? ואולי אפשר להקל בצירוף מה ששמעתי מהרב יצחק יוסף שאם עוצם המתפלל את עיניו מותר כיון שאינו מפריע לו.

יש בירושלמי אמורא אחד אמר לתלמידו שהפריע לו במה שהתפלל מאחוריו והאריך בתפילתו ולא יכל לפסוע,
מקור זה אומר שאף שעשה שלא כדין עדיין אין ראוי לפסוע, כתבתי בחפזה מזכרון בלא לבדוק שוב בפנים

דנני כתב:

משה שריפי כתב:יישר כח על המקור, אני תמיד אמרתי כך בסברא, ולא רציתי לסמוך על זה למעשה כ"כ, אבל אמרתי בנוסח אחר שאולי דוחה את הקושיה של דרומי, כאשר אדם מתפלל במקום שרבים עוברים הוא מגלה בדעתו שלא אכפת לו, ואיהו דאפסיד אנפשיה.

הבעיה היא שהמהרש"ם נשאר בצ"ע והרב שך זה לא בספר הלכות אלא במכתבים ומאמרים, ואני לא יודע אם זה בר סמכא, ובנוסף (אחר אלף המחילות מכבוד קדושת הרב שך) הוא לא היה פוסק, הוא היה למדן גדול, ואף מגדולי הלמדנים בדורינו, אך בהלכה לא תמיד היה בקיא בכל הפוסקים, גם דרך הלימוד שלו לא היתה כשל פוסק, והוא בעצמו אמר (על האבי עזרי שחולק על המ"ב בעניין נרות חנוכה) שהספר שלו לא נכתב להלכה. האם יש עוד מקורות לדין הזה? ואולי אפשר להקל בצירוף מה ששמעתי מהרב יצחק יוסף שאם עוצם המתפלל את עיניו מותר כיון שאינו מפריע לו.

יש בירושלמי אמורא אחד אמר לתלמידו שהפריע לו במה שהתפלל מאחוריו והאריך בתפילתו ולא יכל לפסוע,
מקור זה אומר שאף שעשה שלא כדין עדיין אין ראוי לפסוע, כתבתי בחפזה מזכרון בלא לבדוק שוב בפנים

כן אבל זה לא דומה בכלל לאדם שמתפלל ליד הדלת שאז הוא מגלה בדעתו שלא איכפת לו כמו שבארתי.

דנני כתב:

משה שריפי כתב:יישר כח על המקור, אני תמיד אמרתי כך בסברא, ולא רציתי לסמוך על זה למעשה כ"כ, אבל אמרתי בנוסח אחר שאולי דוחה את הקושיה של דרומי, כאשר אדם מתפלל במקום שרבים עוברים הוא מגלה בדעתו שלא אכפת לו, ואיהו דאפסיד אנפשיה.

הבעיה היא שהמהרש"ם נשאר בצ"ע והרב שך זה לא בספר הלכות אלא במכתבים ומאמרים, ואני לא יודע אם זה בר סמכא, ובנוסף (אחר אלף המחילות מכבוד קדושת הרב שך) הוא לא היה פוסק, הוא היה למדן גדול, ואף מגדולי הלמדנים בדורינו, אך בהלכה לא תמיד היה בקיא בכל הפוסקים, גם דרך הלימוד שלו לא היתה כשל פוסק, והוא בעצמו אמר (על האבי עזרי שחולק על המ"ב בעניין נרות חנוכה) שהספר שלו לא נכתב להלכה. האם יש עוד מקורות לדין הזה? ואולי אפשר להקל בצירוף מה ששמעתי מהרב יצחק יוסף שאם עוצם המתפלל את עיניו מותר כיון שאינו מפריע לו.

יש בירושלמי אמורא אחד אמר לתלמידו שהפריע לו במה שהתפלל מאחוריו והאריך בתפילתו ולא יכל לפסוע,
מקור זה אומר שאף שעשה שלא כדין עדיין אין ראוי לפסוע, כתבתי בחפזה מזכרון בלא לבדוק שוב בפנים

הוא לא היה "מזיק את הרבים", ולא עשה שלא כדין, שלא אסרו אלא להתפלל "אחורי רבו" כמפורש בסוגיא שם.

משה שריפי כתב:והוא בעצמו אמר (על האבי עזרי שחולק על המ"ב בעניין נרות חנוכה) שהספר שלו לא נכתב להלכה.

עי' במכתבים ומאמרים מש"כ בענין נרות חנוכה, וע"ע בשונה הלכות סי' תרע"א ס"ו.

אגב כשאמרתי פעם למישהו את הסברא הזו, הוא אמר לי מעשה שהיה עם הגרש"ז שלפיו מוכח שאין חילוק.

שו"ת בצל החכמה ח"ו סי' ל בשם שו"ת חינא דחיי סי' נט (מי זה? מישהו יודע?)
תשובות והנהגות (א,עה) בשם מוהר"ד בהר"ן, וכן באשל אברהם בוטשטאט.
ובהליכות שלמה הביא שמותר לצוות עליו לעבור מקום אף באמצע שמו"ע (קצת שונה ממה שהבאתי סיפור בשמו. אך למעשה היו שהחמירו בזה עיין ספר ד"א של הלכה סי' י)

מאידך: קצוה"ש כתב שאף בהתפלל בביתו של חבירו ראוי להחמיר.

בשם אומרו: פסקי תשובות סימן קב (א,ה)

משה שריפי כתב:שו"ת בצל החכמה ח"ו סי' ל בשם שו"ת חינא דחיי סי' נט (מי זה? מישהו יודע?)

צ"ל חינא דחיי סי' לט.

http://www.hebrewbooks.org/3131

ושם בהקדמה - תולדותיו.

[quote="ליטוואק פון בודאפעסט"]ידוע אצל הלומדים, במי שעומד להתפלל במקום רבים או על יד המעבר, שאין איסור עובר לפני המתפלל. הרב שך במכתבים ומאמרים כתב כן, וכ"ה בדעת תורה המהרש"ם. שתי סברות נאמרו בענין, חדא שאין זכות לאחד לאסור מקום הרבים, והמעבר מיוחדת היא להרבים. עוד סברא נאמרה שהיה אסור לו להתחיל להתפלל במקום שיכול להיות שיפריעו לו ע"י העבירה לפני המתפלל, ולכן מותר לעבור לפניו.
לפי הסברא הראשונה אם האדם מאריך בתפילתו מעל הנורמל גם אין צורך לחכות(אין לו זכות לחסום הרבים כ"כ הרבה זמן)..ויתכן שגם לפי הסברא השניה שי"ל שידע שאם יאריך יגרום הדבר שיפירעו לו..מה דעתכם?

עזריאל ברגר כתב:

דנני כתב:

משה שריפי כתב:יישר כח על המקור, אני תמיד אמרתי כך בסברא, ולא רציתי לסמוך על זה למעשה כ"כ, אבל אמרתי בנוסח אחר שאולי דוחה את הקושיה של דרומי, כאשר אדם מתפלל במקום שרבים עוברים הוא מגלה בדעתו שלא אכפת לו, ואיהו דאפסיד אנפשיה.

הבעיה היא שהמהרש"ם נשאר בצ"ע והרב שך זה לא בספר הלכות אלא במכתבים ומאמרים, ואני לא יודע אם זה בר סמכא, ובנוסף (אחר אלף המחילות מכבוד קדושת הרב שך) הוא לא היה פוסק, הוא היה למדן גדול, ואף מגדולי הלמדנים בדורינו, אך בהלכה לא תמיד היה בקיא בכל הפוסקים, גם דרך הלימוד שלו לא היתה כשל פוסק, והוא בעצמו אמר (על האבי עזרי שחולק על המ"ב בעניין נרות חנוכה) שהספר שלו לא נכתב להלכה. האם יש עוד מקורות לדין הזה? ואולי אפשר להקל בצירוף מה ששמעתי מהרב יצחק יוסף שאם עוצם המתפלל את עיניו מותר כיון שאינו מפריע לו.

יש בירושלמי אמורא אחד אמר לתלמידו שהפריע לו במה שהתפלל מאחוריו והאריך בתפילתו ולא יכל לפסוע,
מקור זה אומר שאף שעשה שלא כדין עדיין אין ראוי לפסוע, כתבתי בחפזה מזכרון בלא לבדוק שוב בפנים

הוא לא היה "מזיק את הרבים", ולא עשה שלא כדין, שלא אסרו אלא להתפלל "אחורי רבו" כמפורש בסוגיא שם.

ירו' ר'ה פ'ב ה'ה, ומיירי שם רב כהנא אחורי' דר' חייה בר בא וכמדו' דהיינו רב חיא הידוע תנא ואמורא גדול בדורו ולכאורה דינו לכל אדם כדין אחורי רבו מובהק כמבו' בהל' כבוד רבו, וסברתי להשוות שלא כדין של אחורי רבו לשלא כדין של מזיק הרבים, והיינו אף דהוה סברא נכונה שאם עומד שלא כדין הוי מעיקה''ד עמידתו כמאן דליתא ובי''ד היו מסלקים אותו מכאן [וכמו שידוע שהגרי''ס התיר לזוז ממקום כזה באמצע שמו''ע ] מ''מ אינו לכתחילה מושלם לעבור לפניו, וכעין לפנים משוה''ד.

כאשר מתפלל נמצא במעבר, כתב בילקו"י לומר פסוק ויאמרו בעת שחולף על פני המתפלל. ולומד כףזאת ממעשה דחנה עיי"ש

מסופר על ראש ישיבה אחד שבדווקא עמד והמתין לאוצו אחד, כדי שילמד שאין לעשות כך. תוכך סיפר לי גם מכר שהתפלל בכותל המערהי במעהר שבקשת וילסון שחיכה לו ת"ח עד שיסיים והוכיחו על כך.
(לעצם עשיית הנ"ל ואם ראןו לעשות כך יש חפתוח דיון בפני עצמו).

עוד חידוש ראיתי, וכתב הכותב שהרב מאזוז הסכים לו, והוא בפסיעת ד' אמות בסוף התפילה, שאם המתפלל נמצא בתוך ד' אמותיו של זה מאחוריו, מותר לעשות ג' פסיעות, כי כבר נמצא בתוך ד' אמותיו, אבל אם נמצא מחוץ, וע"י ג' פסיעות הוא נכנס לד' אמותיו, אז נאסר.

ויש בזה סברא יפה, שהמתפלל תוך ד' אמותיו ומסתובב כל רגע לראות אם זה מאחוריו גמר, הוא רק מפריע לו בזה (ולעיתים מסיים התפילה מהר רק כדי שיפסיק להטרידו), אך המתפלל מחוץ לד' אמותיו, יפריע לו אם יכנס, וזה שמסתובב לראות כלל לא מפריע (כי רחוק ממנו).

משה שריפי כתב:שו"ת בצל החכמה ח"ו סי' ל בשם שו"ת חינא דחיי סי' נט (מי זה? מישהו יודע?)
תשובות והנהגות (א,עה) בשם מוהר"ד בהר"ן, וכן באשל אברהם בוטשטאט.
ובהליכות שלמה הביא שמותר לצוות עליו לעבור מקום אף באמצע שמו"ע (קצת שונה ממה שהבאתי סיפור בשמו. אך למעשה היו שהחמירו בזה עיין ספר ד"א של הלכה סי' י)

מאידך: קצוה"ש כתב שאף בהתפלל בביתו של חבירו ראוי להחמיר.

בשם אומרו: פסקי תשובות סימן קב (א,ה)

הסתפקתי פעמים רבות: באופן שהתפילה הסתיימה, ואני בעווה"ר טרם כיליתי את תפילת העמידה שלי, האם מותר לי לעקור ממקומי ולעבור לקידמת ביהמ"ד להמשיך בתפילתי, (מה שלא התאפשר לי בתחילת התפילה היות שהמקומות שם כבר היו תפוסים), ע"מ שלא אכשיל את האחרים (ואכשל בעצמי בלפנ"ע) ולחליפין שלא אטריחם להמתין עליי (ואכשל באונאת הבריות)?

עוד הסתפקתי בכה"ג: באם אעצור ואחדל מתפילתי עד שיעברו ויחלפו על פניי כל אלה שסיימו כבר את תפילתם, האם בכה"ג אין בכך משום "עובר לפני המתפלל", או דלמא כיוון שהנני באמצע תפילתי, אזי אף אם אני ממתין ועוצר מילותיי, חשיב הדבר שאני באמצע תפילה והוי בכלל "עובר לפני המתפלל" ?

מה אתם אומרים?

ארזי הלבנון כתב: סיפר לי גם מכר שהתפלל בכותל המערהי במעהר שבקשת וילסון שחיכה לו ת"ח עד שיסיים והוכיחו על כך.
(לעצם עשיית הנ"ל ואם ראןו לעשות כך יש חפתוח דיון בפני עצמו).

בכלל יש להעיר שבכותל המערבי בזמני התפילות קשה מאד להיזהר ולהימלט מהאיסור לעבור לפני המתפלל וכן שלא להכשיל את האחרים, היות שמכל הצדדים ישנם עוד ועוד מניינים שהתחילו מכבר או שמתחדשים עתה. עד שאתה ממתין לבני מניין פלוני שיסיימו ויאפשרו את המעבר, כבר מתחיל מניין נוסף מכיוון אחר שתוקע אותך גם כן במקומך..
(וה"ה בתחילת התפילה, שכמעט א"א להיכנס אל עומק הרחבה מבלי להיכשל. ומאידך, להתפלל בתחילת הרחבה, ג"כ לא אריך למעבד שהרי הינך מכשיל את הנכנסים אחריך).

זילברשלג כתב:עוד חידוש ראיתי, וכתב הכותב שהרב מאזוז הסכים לו, והוא בפסיעת ד' אמות בסוף התפילה, שאם המתפלל נמצא בתוך ד' אמותיו של זה מאחוריו, מותר לעשות ג' פסיעות, כי כבר נמצא בתוך ד' אמותיו, אבל אם נמצא מחוץ, וע"י ג' פסיעות הוא נכנס לד' אמותיו,
אז נאסר.

ויש בזה סברא יפה, שהמתפלל תוך ד' אמותיו ומסתובב כל רגע לראות אם זה מאחוריו גמר, הוא רק מפריע לו בזה (ולעיתים מסיים התפילה מהר רק כדי שיפסיק להטרידו), אך המתפלל מחוץ לד' אמותיו, יפריע לו אם יכנס, וזה שמסתובב לראות כלל לא מפריע (כי רחוק ממנו).

בשלמא לטעם של בלבול כוונת המתפלל, אך לטעם של "דוחק רגלי השכינה" בוודאי לא מהני. ובאשר לסברא היפה, לא הבנתי איך בגללה יהיה מותר לו ללכת עוד בתוך ד' אמותיו של המתפלל מאחוריו אחרי שאסרו זאת חז"ל? לכל היותר תאסור עליו גם לסובב את הראש בכל רגע...

פרנקל תאומים כתב:

ארזי הלבנון כתב: סיפר לי גם מכר שהתפלל בכותל המערהי במעהר שבקשת וילסון שחיכה לו ת"ח עד שיסיים והוכיחו על כך.
(לעצם עשיית הנ"ל ואם ראןו לעשות כך יש חפתוח דיון בפני עצמו).

בכלל יש להעיר שבכותל המערבי בזמני התפילות קשה מאד להיזהר ולהימלט מהאיסור לעבור לפני המתפלל וכן שלא להכשיל את האחרים, היות שמכל הצדדים ישנם עוד ועוד מניינים שהתחילו מכבר או שמתחדשים עתה. עד שאתה ממתין לבני מניין פלוני שיסיימו ויאפשרו את המעבר, כבר מתחיל מניין נוסף מכיוון אחר שתוקע אותך גם כן במקומך..
(וה"ה בתחילת התפילה, שכמעט א"א להיכנס אל עומק הרחבה מבלי להיכשל. ומאידך, להתפלל בתחילת הרחבה, ג"כ לא אריך למעבד שהרי הינך מכשיל את הנכנסים אחריך).

זו עוד סיבה טובה להתפלל במנהרה שבצד שמאל

הגר"ש פישר בבית ישי כתב לימוד זכות על העוברים לפני המתפלל שהרי מתפללין בעיניים עצומות, ולטעם הב' של שכינה י"ל שאין מחיצה של ברזל מפסיקה בין ישראללאביהם שבשמיים, ונ"ל שכבר נכב"ב.

לי זכור מהגרי"י נויבירט שהגרשז"א רק אמר שמותר להזיז את המתפלל דהיינו להרימו ולהניחו במקום אחר אך אין היתר לעבור לפניו שהרי אם הטעם משום שכינה וכי אין השיכנה שורה על מישהו שעשה שלא כדין.

פרנקל תאומים כתב:בשלמא לטעם של בלבול כוונת המתפלל, אך לטעם של "דוחק רגלי השכינה" בוודאי לא מהני. ובאשר לסברא היפה, לא הבנתי איך בגללה יהיה מותר לו ללכת עוד בתוך ד' אמותיו של המתפלל מאחוריו אחרי שאסרו זאת חז"ל? לכל היותר תאסור עליו גם לסובב את הראש בכל רגע...

סברתו היא שחז"ל אסרו רק באופן שאתה נכנס לתוך ד' אמות של המתפלל. אבל אם כבר היית מלכתחילה בתוך ד' אמותיו, אין נפק"מ. וגם דוחק רגלי השכינה לא שייך.

כמדומה שבספר דעת נוטה לגרח קנייבסקי הביאו שאמר שאם מתפלל בעיניים עצומות לכאורה מותר לעבור מטעם הפרעה בתפילה, אבל מטעם שדוחק רגלי השכינה לא.

תשובות והנהגות ח״א סימן עה

שמעתי ע"ד החידוד שהגר"ח ביאר שכוונת עומד לפני המלך מעכב בכל התפילה ומי שהסיח דעתו מכוונה זו אינו יוצא ידי תפילה א"כ בדרבנן הלכה כדברי המיקל ואפשר לסמוך שאינו מכוון ולעבור לפניו

כידוע נפסק להלכה שאסור לעבור ארבע אמות לפני המתפלל. ונאמרו בזה שני טעמים, אחד מפני שמבטל את כוונת המתפלל (וכמדומה שהוא הטעם העיקרי), והשני, שמפסיק הין המתפלל והשכינה.
והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו, ויש שכתבו שהוא מפני שממילא אינם מכוונים, ושמעתי שדין גרמא בתי כנסיות שהיו קטנים מאוד וכמעט שלא היה ניתן שלא לעבור.
והנה זה ימים רבים מנקר בליבי הסבר למנהג המקילים, והוא על פי המציאות הידועה כנראה לרבים, שאם אדם מאריך טיפה בתפילתו ורוצה לשפוך ליבו לפני אביו שבשמים, ופתאום למרבה חרדתו הוא מוצא לפניו 'מחמיר' שעומד על עומדו 'על קוצים', ואינו זז מפני איסור המעבר בפני המתפלל, שוב אזדא ליה כל כוונתו, ומקצר ועולה מקצר ויורד העיקר לגמור כבר עם הסיוט הזה, והוא מפני שהאנשים דהיום רכרוכיים ועדינים מטבעם, ומציק להם מאוד העצבים של אותו אחד שנאלץ להישאר שתי דקות על המקום ולא לזוז, וזה מבטל את כל כוונתם.
ונמצא שכהיום כל טעם הגזירה הוא להיפך, דעל ידי האיסור אדרבה מתבטל כוונת המתפלל, ועל כן סמכו להקל בזה.
ויראתי לומר דברים מנפשי נגד דין פשוט בשו"ע, וודאי שאין בכך כדי להורות, אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.
--------
שוב הבנתי שאין בכך תמיהה, שכן חז"ל ראו לאסור שיטוט מתמיד מול המתפלל, מה שיפריענו מכוונתו, ושוב לא פלוג ואסרו גם במקום שלכאורה יועיל, כי אם היו מתירים לצורך, שוב אין לנו בזה גדר ברור מתי יהיה מותר ומתי יהיה אסור ונמצא האיסור בטל. ואם כן יתכן שבאמת במקרה המתואר מטרידו מכוונתו, ולמרות זאת אסרו כאן מפני מקומות אחרים.

ח"ו

מקדש מלך כתב:והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו

רבי ראובן פיינשטיין, המבשר התורני, ח' אדר תשע"ו, עמ' יא

הובא גם כאן (viewtopic.php?f=19&t=12772&p=119081&hilit#p119081)

פשוט יש כאלו שהסעיף הזה לא קיים אצלם בשו"ע
רק השבת האחרונה התפללתי לפני הקיר, ומכיון שהיה רווח מספיק, נכנס באמצע התפילה בחור ביני לבין הקיר והתפלל, טוב, הלאה, אבל הוא סיים לפני! ועשה 'עושה שלום'!!!

זו דוגמא שהיתה לי כאמור אתמול. אבל ישנם כאלו שפשוט ההלכה הזאת לא קיימת אצלם - כפשוטו ממש.

יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

בן אדם כתב:יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ילמדנו רבנו היכן נזכר איסור להביט בפני המתפלל

שמעתי שהרב מזוז סובר שאם כבר לפניכן הריוח בין המתפללים היה פחות מד"א אין בעיה לעשות 'עושה שלום' לאחריו דכבר היה בתוך, אך נראה דהוא דעת יחיד בזה.

[אגב, יש מציאות שמותר לעבור לפני המתפלל (לפחות לחלק מהפוסקים). מי יודע?]

יאיר כתב: [אגב, יש מציאות שמותר לעבור לפני המתפלל (לפחות לחלק מהפוסקים). מי יודע?]

יש ודאי, הנושא ארוך ומורכב מאד - אבל בודאי שיש כל מיני היתרים

תודה. זה היה סוג של ''חידה''.

אלו שלא מקיימים את הדין שלא לעבור לפני המתפלל יעמדו בפני ב''ד של מעלה על שעברו על דברי חכמים, יחד עם כל חטאים שאדם דש בעקביו לדאבוננו.
כמובן יבדקו אם היה להם כל מה לסמוך מההיתרים שנאמרו בפוסקים וכו'.
אך אלו שיודעים בעצמם שמאריכים בתפלה, ומרשים לעצמם לעמוד במקום שיודעים שיגרמו לכו''כ אנשים אחרים להתעכב אחר התפלה כדי שלא לעבור לפניהם, ולחלופין לעבור על ההלכה, והרבה פעמים הם אפילו מרשים לעצמם להכנס מאוחר ולעמוד בפתח ביהכנ''ס ולעכב את כל הציבור,
המה עוברים על גזל זמן, לפני עיוור, חילול השם, וראוי להעמיד ב''ד ולהלקותם ברחוב העיר למען ישמעו וייראו.

בן אדם כתב:יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

נכון מאוד ,פעמים מסתכל על המתפלל במבטים חדים,פשיטא שהוא גורם לחץ ובלבול אצל המתפלל.

חיימשה כתב: והרבה פעמים הם אפילו מרשים לעצמם להכנס מאוחר ולעמוד בפתח ביהכנ''ס ולעכב את כל הציבור,
המה עוברים על גזל זמן, לפני עיוור, חילול השם, וראוי להעמיד ב''ד ולהלקותם ברחוב העיר למען ישמעו וייראו.

במקרה כזה ברור שמותר לעבור לפניהם.

צורבא מדרבנן כתב:

בן אדם כתב:יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ילמדנו רבנו היכן נזכר איסור להביט בפני המתפלל

יעויין סימן קכג ס"ב בט"ז והובא במ"ב.

---
יעוי' בדרשות בית ישי בדרשה לפרשת שלח.

אולי כאן המקום לעורר על "עלוני הצדקה" עם תמונות המונחים על השולחן לפני המתפללים, אשר גם הם מפריעים לכוונה, עי' סי' צ סעי' כג
וה"ה ספרי חפץ חיים עם תמונתו על הכריכה

צורבא מדרבנן כתב:

בן אדם כתב:יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ילמדנו רבנו היכן נזכר איסור להביט בפני המתפלל

סימן קכג סעיף ב', ועי"ש בביאוה"ל

חבר פורום אוצר החכמה כתב:אולי כאן המקום לעורר על "עלוני הצדקה" עם תמונות המונחים על השולחן לפני המתפללים, אשר גם הם מפריעים לכוונה, עי' סי' צ סעי' כג
וה"ה ספרי חפץ חיים עם תמונתו על הכריכה

הספרים עם תמונות אדם על הכריכה יש בהם מכשול נוסף באשר לכאורה אסור להתפלל מולם גם בעיניים עצומות שנראה כ משתחווה בפניהם, ופלא גדול בעיני על מולי''ם חשובים שעשו כן, וצע''ג.

אציין לשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן ח.

אוהב אוצר כתב:

חיימשה כתב: והרבה פעמים הם אפילו מרשים לעצמם להכנס מאוחר ולעמוד בפתח ביהכנ''ס ולעכב את כל הציבור,
המה עוברים על גזל זמן, לפני עיוור, חילול השם, וראוי להעמיד ב''ד ולהלקותם ברחוב העיר למען ישמעו וייראו.

במקרה כזה ברור שמותר לעבור לפניהם.

שאלתי פעם מורה הוראה ע"ז, וענה לי בשם אחד מהפוסקים המפורסמים שלעבור לפניהם אינו מתיר, אבל מותר ל4 אנשים לתופסם בידיהם וברגליהם ולהעבירם למקום שלא יהיו כבור ברשות הרבים...

אנצל את הבמה להעיר בדבר שאני מסופק כבר זמן רב
האם הדבר פשוט כל כך שמי שעמד והתפלל לפני המתפלל, וכל מה שהוא רוצה אינו אלא להעתיק מקומו משם וללכת משם, ואינו אלא פוסע לאחוריו והולך, האם זה בהכרח בכלל 'העובר לפני המתפלל'? לפי פשוטו היה נראה שהעובר לפני המתפלל היינו שהולך ושב לפניו מצד אחד לשני, לא שבסה"כ רצונו ללכת משם.
ואבאר את כוונתי, הרי כל האיסור של לעבור לפני המתפלל, יסודו בהרגשה בסיסית והבנה פשוטה של כל בנאדם, שאין לבלבל ולשגע בנאדם, משל למה הדבר דומה למי שיושב ואוכל, ומישהו עובר לפניו כל הזמן הלוך ושב, זה פשוט משגע את האדם, זה חוסר כבוד בסיסי, וכל שכן כלפי שמיא, מי שעומד ומתפלל לפני אדון הכל, ואתה לא מתייחס אליו, ופשוט עובר הלוך ושב כל הזמן, זה חוסר כבוד לא לגביו ולא כלפי שמיא, זה מבלבל ומשגע אותו. קשה לי לתפוס שבכלל זה יהיה גם מי שפשוט ברצונו להסתלק משם.

מה שכתבתי בפתיחת האשכול לא היה אודות כאלו השמים עצמם כבור ברשות הרבים, אלא שעומד לפניהם מישהו אחד וכו'.

ציינתי מקודם לציץ אליעזר שטורח למצוא כל מיני קולות בדין הזה, וכמובן המרכזית שאינם מכוונים כהיום. הפלא הוא שהסברא שהעליתי בפתיחת האשכול לנראית לי הקטן הגיונית למדי, ולא מצאתי ולא שמעתי מעולם מישהו שמתייחס אליה.

ולמעשה אין ספק שאי אפשר להקל נגד הדין על פי סברא כרסית. ומכל מקום אם עדיין יימצא איזכור לכך בספרי הפוסקים האחרונים, נודה למי שיעלהו.