אוצר החכמה כתב:לא מובן לי הויכוח כאן.
החברים טענו לאליהו בן עמרם טענה פשוטה רק משום מה לא הוסברה כראוי.
הגדרת מצוות צדקה היא השלמת מחסורי העני ונתינת צרכיו. כך שאין שום סברא שמתנה על מנת להחזיר תחשב צדקה.
לעומת זאת בתרומה ומעשר עני אף שכוונת התורה היא נתינה לכהן והעני, הגדרת המצווה היא נתינת מה שהופרש. ולכן שם מועיל מתנה על מנת להחזיר כי מתקיימת ההגדרה.
וזה ההסבר לספק במתנות לאביונים שכיוון שחכמים קבעו שם לתת באופן גורף היינו כל אחד צריך לתת בלי קשר לשאלה אם רואה אביון שזקוק או לא אולי ההגדרה היא לתת את הסכום ולא לדאוג לצרכי האביון.
הדבר שאולי יש להסתפק בו לפי זה אם בחיוב שלישית השקל בשנה אפשר לומר שיועיל מתנה ע"מ להחזיר. אבל מעבר לזה ההגדרה היא כדלעיל ולא מסתבר שיועיל לתת במתנה ע"מ להחזיר.
ולפי זה גם פשוט גם שאין שום ראיה מהריב"ש.
אכן, הדברים ברורים בס"ד ויישר כח, אלא שיש להעיר עליהם כמה הערות:
א. האם ניתן להסכים, שאם נתן צדקה במתנה על מנת להחזיר לאחר כמה ימים, שיש לעני איזשהי הנאה (שווה פרוטה) מזמן המתנת החפץ/כסף בידו, שאז כן יחשב ל"צדקה"?
ב. האם דברי הרמב"ם בהלכות מתנות עניים גבי מעשר עני, וז"ל: "בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם
מעשר עני, נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר
כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו." (לפי הרמב"ם - המחולק בשדה שונה מהמחולק בבית) - עולים בקנה אחד עם ההגדרה המאד מצמצמת של "נתינת מה שהופרש"?
ג. אם נכונה ההגדרה של "נתינת מה שהופרש" במעשר עני, האם מצאנו "פתרון" למצב השורר כיום שלרוב לא נותנים מעשר עני לעניים, ע"י נתינת מעשר עני לעניים במתנה על מנת להחזיר? (וכך יימנע "גזל העניים", שהתריעו עליו הפוסקים, כהגרש"ז והגריש"א זצ"ל)
אני יודע שב"פתרון" זה, לא "המצאתי בזה את הגלגל", ויש כבר שהציעו זאת בעבר, אך למעשה לא נתקבל