ייחוד במכונית

[אוצר החכמה]

לא הבנתי שבזה מדובר.
אני חשבתי שאתה מדבר על אוטובוס שחלונותיו כהים ואין נראה כלום מבחוץ או שנמצא במקום שאינו רה"ר. אבל אם כך פשוט שאתה צודק. שכן מצד ייחוד אם רואים מבחוץ פשוט שמותר. והסברה אין לה קשר לייחוד ולטעם האיסור. היו שהחמירו שלא תהיה אשה עם איש אפילו במקום שאין ייחוד משום צניעות ואתה ענית בצדק שאין בזה חשש צניעות.

[שומע ומשמיע]

אני הבנתי שמדובר על נסיעה בכביש בודד בשעת לילה מאוחרת.

[תוכן]

כחלק מהנידון על איסור יחוד במכונית, כמה פעמים עלו בי הרהורים אולי הגדרים שנתנו חז"ל פחות מתאימים בזמנינו, היות וכל צורת החיים השתנתה.
מרחב החיים גדול יותר, אפשרויות התנועה רבו, מעמד האשה השתנה, הפריצות גדלה, אנו מוקפים מבפנים ובמחוץ אנשים שלבם גס, העולם המערבי שאחרי הכל אנו חיים בתוכו, צורת התקשורת שונה, ועוד. ומאידך, איננו בקיאים בצורת החיים העתיקה להבין בצורה מלאה את סיטואציה של ההיתר, כמה שאנו מנסים לדמיין, וכמה שאנו מנסים לשחזר על סמך העדויות, עדיין קשה לצייר את תמונת החיים העתיקה.

נניח ההיתר של בעלה בעיר. כמעט כל הסברות הנאמרות בזה, קשה להזדהות עמהם באופן מלא, (ראיתי פעם מישהו שכתב שאפילו כל נוי-יורק נחשב עיר אחת).

במיוחד שכל ענין היחוד הוא איסור שבעיקרו הינו החשש מפני מה שעלול להיות (ואולי החשש לא חייב להיות דוקא לבעילה, אלא גם לכל פריצות), ובמקומות מעין אלו קשה מאד לאמוד את אחוז החשש הראוי.

כל ההיתרים נאמרו כשאין לבו גס בה, אבל כשלבו גס בה, לא מועיל בעלה בעיר וכיוצא. ואם כן, כל מה שאתה מזכיר ממעמד האשה ורבוי הפריצות כל זה נכלל בלבו גס בה, ומשום כך, אכן אין לסמוך על היתר של בעלה בעיר באופנים אלו. והיתר של בעלה בעיר מועיל רק באופן שמדובר בגבר ואשה חרדים וצנועים, ששומרים על כללי המרחק הראוי.

[זאב ערבות]

כחלק מהנידון על איסור יחוד במכונית, כמה פעמים עלו בי הרהורים אולי הגדרים שנתנו חז"ל פחות מתאימים בזמנינו, היות וכל צורת החיים השתנתה.
מרחב החיים גדול יותר, אפשרויות התנועה רבו, מעמד האשה השתנה, הפריצות גדלה, אנו מוקפים מבפנים ובמחוץ אנשים שלבם גס, העולם המערבי שאחרי הכל אנו חיים בתוכו, צורת התקשורת שונה, ועוד. ומאידך, איננו בקיאים בצורת החיים העתיקה להבין בצורה מלאה את סיטואציה של ההיתר, כמה שאנו מנסים לדמיין, וכמה שאנו מנסים לשחזר על סמך העדויות, עדיין קשה לצייר את תמונת החיים העתיקה.

נניח ההיתר של בעלה בעיר. כמעט כל הסברות הנאמרות בזה, קשה להזדהות עמהם באופן מלא, (ראיתי פעם מישהו שכתב שאפילו כל נוי-יורק נחשב עיר אחת).

במיוחד שכל ענין היחוד הוא איסור שבעיקרו הינו החשש מפני מה שעלול להיות (ואולי החשש לא חייב להיות דוקא לבעילה, אלא גם לכל פריצות), ובמקומות מעין אלו קשה מאד לאמוד את אחוז החשש הראוי.

כל ההיתרים נאמרו כשאין לבו גס בה, אבל כשלבו גס בה, לא מועיל בעלה בעיר וכיוצא. ואם כן, כל מה שאתה מזכיר ממעמד האשה ורבוי הפריצות כל זה נכלל בלבו גס בה, ומשום כך, אכן אין לסמוך על היתר של בעלה בעיר באופנים אלו. והיתר של בעלה בעיר מועיל רק באופן שמדובר בגבר ואשה חרדים וצנועים, ששומרים על כללי המרחק הראוי.

1. מה משמעות "לבו גס בה" לפי הבנתך?
2. האם לא מדובר באנשים חרדים וצנועים אלא שלולי הללכות יחוד היו באים לידי קירוב דעת?
3. מה כוונתך "כלל המרחק כראוי"?

[ישא ברכה]

כחלק מהנידון על איסור יחוד במכונית, כמה פעמים עלו בי הרהורים אולי הגדרים שנתנו חז"ל פחות מתאימים בזמנינו, היות וכל צורת החיים השתנתה.
מרחב החיים גדול יותר, אפשרויות התנועה רבו, מעמד האשה השתנה, הפריצות גדלה, אנו מוקפים מבפנים ובמחוץ אנשים שלבם גס, העולם המערבי שאחרי הכל אנו חיים בתוכו, צורת התקשורת שונה, ועוד. ומאידך, איננו בקיאים בצורת החיים העתיקה להבין בצורה מלאה את סיטואציה של ההיתר, כמה שאנו מנסים לדמיין, וכמה שאנו מנסים לשחזר על סמך העדויות, עדיין קשה לצייר את תמונת החיים העתיקה.

נניח ההיתר של בעלה בעיר. כמעט כל הסברות הנאמרות בזה, קשה להזדהות עמהם באופן מלא, (ראיתי פעם מישהו שכתב שאפילו כל נוי-יורק נחשב עיר אחת).

במיוחד שכל ענין היחוד הוא איסור שבעיקרו הינו החשש מפני מה שעלול להיות (ואולי החשש לא חייב להיות דוקא לבעילה, אלא גם לכל פריצות), ובמקומות מעין אלו קשה מאד לאמוד את אחוז החשש הראוי.

כל ההיתרים נאמרו כשאין לבו גס בה, אבל כשלבו גס בה, לא מועיל בעלה בעיר וכיוצא. ואם כן, כל מה שאתה מזכיר ממעמד האשה ורבוי הפריצות כל זה נכלל בלבו גס בה, ומשום כך, אכן אין לסמוך על היתר של בעלה בעיר באופנים אלו. והיתר של בעלה בעיר מועיל רק באופן שמדובר בגבר ואשה חרדים וצנועים, ששומרים על כללי המרחק הראוי.

אני מסכים איתך לחלוטין, וכך גם כתבתי קודם, שמסתבר שהכל יהודי שאינו שומר מצוות, מסתבר שהרי הוא לא פחות מלבו גס בה. האם פוסקי ההלכה כך פוסקים למעשה, שבעלה בעיר לא מועיל על אנשים אלו?

[תוכן]

1. מה משמעות "לבו גס בה" לפי הבנתך?
2. האם לא מדובר באנשים חרדים וצנועים אלא שלולי הללכות יחוד היו באים לידי קירוב דעת?
3. מה כוונתך "כלל המרחק כראוי"?

1. תיכנס למשרד רגיל חרדי, ותראה איך הגברים והנשים מדברים אחד עם השני. זה נקרא לבו גס בה.

2. צניעות הכוונה איפוק ושמירה מכובדת על מרחק מסוים.

3. אין בזה כללים.

[תוכן]

כחלק מהנידון על איסור יחוד במכונית, כמה פעמים עלו בי הרהורים אולי הגדרים שנתנו חז"ל פחות מתאימים בזמנינו, היות וכל צורת החיים השתנתה.
מרחב החיים גדול יותר, אפשרויות התנועה רבו, מעמד האשה השתנה, הפריצות גדלה, אנו מוקפים מבפנים ובמחוץ אנשים שלבם גס, העולם המערבי שאחרי הכל אנו חיים בתוכו, צורת התקשורת שונה, ועוד. ומאידך, איננו בקיאים בצורת החיים העתיקה להבין בצורה מלאה את סיטואציה של ההיתר, כמה שאנו מנסים לדמיין, וכמה שאנו מנסים לשחזר על סמך העדויות, עדיין קשה לצייר את תמונת החיים העתיקה.

נניח ההיתר של בעלה בעיר. כמעט כל הסברות הנאמרות בזה, קשה להזדהות עמהם באופן מלא, (ראיתי פעם מישהו שכתב שאפילו כל נוי-יורק נחשב עיר אחת).

במיוחד שכל ענין היחוד הוא איסור שבעיקרו הינו החשש מפני מה שעלול להיות (ואולי החשש לא חייב להיות דוקא לבעילה, אלא גם לכל פריצות), ובמקומות מעין אלו קשה מאד לאמוד את אחוז החשש הראוי.

כל ההיתרים נאמרו כשאין לבו גס בה, אבל כשלבו גס בה, לא מועיל בעלה בעיר וכיוצא. ואם כן, כל מה שאתה מזכיר ממעמד האשה ורבוי הפריצות כל זה נכלל בלבו גס בה, ומשום כך, אכן אין לסמוך על היתר של בעלה בעיר באופנים אלו. והיתר של בעלה בעיר מועיל רק באופן שמדובר בגבר ואשה חרדים וצנועים, ששומרים על כללי המרחק הראוי.

אני מסכים איתך לחלוטין, וכך גם כתבתי קודם, שמסתבר שהכל יהודי שאינו שומר מצוות, מסתבר שהרי הוא לא פחות מלבו גס בה. האם פוסקי ההלכה כך פוסקים למעשה, שבעלה בעיר לא מועיל על אנשים אלו?

דומה שר' אלישיב פסק, שגבר שקורא לאשה בשמה נחשב לבו גס בה.

[עזריאל ברגר]

1. מה משמעות "לבו גס בה" לפי הבנתך?
2. האם לא מדובר באנשים חרדים וצנועים אלא שלולי הללכות יחוד היו באים לידי קירוב דעת?
3. מה כוונתך "כלל המרחק כראוי"?

1. תיכנס למשרד רגיל חרדי, ותראה איך הגברים והנשים מדברים אחד עם השני. זה נקרא לבו גס בה.

2. צניעות הכוונה איפוק ושמירה מכובדת על מרחק מסוים.

3. אין בזה כללים.

1. זוהי הוצאת שם רע.

[לענין]

אבל המציאות היתה שונה, וקשה להקיש מזמן חז"ל למציאות הנוכחית, ויתכן שהיו דברים שבעבר היו אפקטיביים והיום פחות. (ולכן צריך להחמיר ולא להקל. דהיינו לא להסתמך על פתרונות שקשה להזדהות עמהם היום כמו בעלה בעיר).

תדיר אני מתעורר בכגון דא, לענין היתרא דבעבידתיה טריד (שהכל משתמשים בו, בצלם חתונות, בנהג טיולים, ובמציל בחוף).

[נחלי אפרסמון]

1. מה משמעות "לבו גס בה" לפי הבנתך?
2. האם לא מדובר באנשים חרדים וצנועים אלא שלולי הללכות יחוד היו באים לידי קירוב דעת?
3. מה כוונתך "כלל המרחק כראוי"?

1. תיכנס למשרד רגיל חרדי, ותראה איך הגברים והנשים מדברים אחד עם השני. זה נקרא לבו גס בה.

2. צניעות הכוונה איפוק ושמירה מכובדת על מרחק מסוים.

3. אין בזה כללים.

1. זוהי הוצאת שם רע.

המציאות כואבת נא לך ותראה אין פה שום הוצאת ש"ר.

[כדכד]

המציאות המוכרת לי אינה כזו וזו כן הוצאת שם רע

[בברכה המשולשת]

אבל המציאות היתה שונה, וקשה להקיש מזמן חז"ל למציאות הנוכחית, ויתכן שהיו דברים שבעבר היו אפקטיביים והיום פחות. (ולכן צריך להחמיר ולא להקל. דהיינו לא להסתמך על פתרונות שקשה להזדהות עמהם היום כמו בעלה בעיר).

תדיר אני מתעורר בכגון דא, לענין היתרא דבעבידתיה טריד (שהכל משתמשים בו, בצלם חתונות, בנהג טיולים, ובמציל בחוף).

ואה"נ. מאן יימר שיש ברכה"ג היתר בעבידתיה טריד? (אלא הכל לפי העניין)

[יואל שילה]

מישהו כתב את הגיגיו לגבי צלם חתונות, ומישהו אחר הגיב

[נחלי אפרסמון]

לפי הפונט זה אתה המיקל.

[יואל שילה]

הפונט לא ראיה לכלום, כי בד"כ כל קובץ וורד שמגיע אלי אני ממיר לתבנית החביבה עלי של מרווחים ופונטים וכותרות וגדלים, כדי להקל עלי את הקריאה [כולל הקובץ ששלחת לי בשבוע שעבר...].
כך שמי שיש לו ראיות נגדי או בעדי מהפונטים - זה על אחריותו.
וכבר קיבלתי דשי"ם על ספרים שלי - שכביכול העתקתי את העיצוב מספרים אחרים, בעוד הם לא ידעו שעימדתי גם את הספרים הללו...
את הפונטים הללו רכשתי במאות שקלים, בהיותם מקצועיים ומקילים ביותר על הקריאה.
אשמח להתייחסות עניינית לתוכן, למאי נפ"מ מי המתכתבים?

[עזריאל ברגר]

מישהו כתב את הגיגיו לגבי צלם חתונות, ומישהו אחר הגיב

א. די ברור שהכותב (הראשי - בשחור) ירה את החץ לפני סימון המטרה.
ב. לגבי מה שהוא כתב:

עוד צריך לציין שהרהור אסור אין הכוונה שחושב על הזיווג של איש ואשה שבזה יכול להרהר יומם ולילה ואין בזה איסור ולא נתנה תורה למלאכי השרת! אלא הכוונה שמעיין במחשבתו בענין זה עד שבא לידי תענוג והנאה גופנית.

הנה בעל התניא כותב במפורש שלא כדבריו, וזו לשונו (בפרק יא, כשמתאר רשע שעובר עברות קלות בלבד):

הרהורי עבירה הקשים מעבירה וגם אם אינו מהרהר בעבירה לעשותה אלא בענין זיווג זכר ונקיבה בעולם שעובר על אזהרת התורה ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום כו'