מלבב כתב:יואל שילה כתב:.
וזה מחזק את מה שטענתי שר"ת לא יכול היה לדעת כמה דקות יש באמת בין השקיעה לצאת ג' כוכבים, ולכן הניח שהזמן הארוך שעובר עד שרואים כוכבים [והוא בודאי לא היה תוכן שידע בדיוק להיכן ומתי להסתכל כדי לראות את הרגע הראשון, וגם לדעת בבירור שהם בינוניים ולא גדולים] - הוא ד' מילין, אף שבמציאות זה נמשך זמן מועט יותר, כדחזינן במנחת כהן שלא הפריע לו ש-48 דקות מוגדרים כ'ד' מילין'.
וממילא טענתי שאם ר"ת היה מודע לכך שאין כלל שום התאמה בין סוגיית ד' מילין ובין המציאות - הרי שבודאי לא היה לומד שסוגיית פסחים קשורה להגדרת בין השמשות, אלא רק לעובי הרקיע.
שיטת ר"ת הוא ה מיל ולא ד מיל, לכן לא יתכן שטעה בין שלוש,רבעי שעה לשעה וחצי.
ועוד הרי לשיטת ר"ת צריך שיהיה התאמה בין עלות השחר לצאת הכוכבים, ובזמן צאת הכוכבים המקובל השמים מאירים בכל צד מערב.
ועוד הרי בזמן צאת הכוכבים המקובל המערב מאדים כמו סלק, ואיך זה מסתדר עם כל זמן שפני מזרח מאדימים שהראשונים העומדים בשיטת ר"ת והגאונים כתבו שזה הולך על האדמימות במערב.
ועוד הרי כתבו הראשונים שעומדים בשיטת ר"ת שיש ג כוכבים בתחילת בין השמשות שהם ספק בינונים, והרי רבע שעה לפני צאת הכוכבים המקובל לא רואים כוכבים בינונים ובקושי גדולים.
לכן אין מנוס מלהגיד או שבינונים הכוונה ממוצע וכיון שרוב המכריע של הכוכבים הם פצפונים, לכן הגדולים והבינונים בכלל לא בחשבון, או שגודל כוכבים שנראים לפני שקיעה שניה שאז בוודאי יום הם בכלל כוכבים גדולים הנראים ביום.
וכן כתבו הפר"ח בקונטרס דבי שימשי והשל"ה בפירושו על המרדכי שבמציאות רןאים שאין כוכבים בינונים לפני יותר משעה אחר שקיעת החמה.
א. אין הכרח לרבינו תם שיש התאמה בין עלות השחר לצאת הכוכבים ואין הכרח שעלות השחר הוא דווקא בברקאי כלומר באור הראשון :
עיין ירושלמי תחילת ברכות ויומא יד ,וכן יומא כח: בבבלי .
ב1. לגאונים ולריטבא ועוד מדובר רק כל עוד המערב מאדים את המזרח כך מפורש בלשונותיהם , ואין מהראשונים המרכזיים שהלכו בשיטת ר"ת ראיה לא כך אלא כן כך, ומהגמרא מוכח שכך פני הדברים כי הרי רבא לא מגיה את הברייתא אלא מפרשה ועוד ראיות .
2. ועוד לא יתכן שמדובר בגמרא על פני מערב כי העליון מכסיף וגם משחיר לפני התחתון .
ג. מי שכותב שיכולים להיות שלושה בינוניים בתחילת בין השמשות דר"ת הוא היראים ואדרבא מוכח ממנו שסבר שהבינוניים הם מה שאנו מחשיבים גדולים מלבד כוכבי הלכת הגדולים . וכן נראה שהבין בר"ת שלא סובר במופלג ממנו לעניין זה ואם כך איך אתה בכלל יכול לומר את דבריך להלן בשיטת ר"ת מול תלמידו הגדול ?
ד1. אם תדון בממוצע של עוצמת האור תקבל בינונים בדרגה 1 המופיעים כרבע שעה אחרי השקיעה במישור ,
2. אם תדון לפי מספר תקבל בינוניים מקסימום בדרגה 4 , שהם יוצאים כחצי שעה אחרי השקיעה במישור ויותר מכך לא יכולים להיות בינוניים .
3. לדון אחרי שקיעה שנייה בהנחה שהשקיעה הראשונה היא השקיעה במישור לא יפתור את בעיית הבינוניים כי זה לא קשור לבינוניות בין הכוכבים , ולענין אינם נראים ביום יהיה קשה על כך :
א. שהרי אחד מהם שנראה לפני שקיעה שנייה כתוב בברייתא שוודאי יום וממילא אינו יכול להתפרש אינו נראה ביום על היום ההלכתי שעד שקיעה שנייה כי הרי נראה בו ועל כורחך יחשב אינו נראה לפני השקיעה באופק.
ב. אחרי השקיעה השנייה נראים עשרות כוכבים בדקה ואם כך תוך כמה שניות ממנה ולא 13.5 דקות נגיע לצאת הכוכבים .
ג. אין בכוח העין להבחין בהפרשי דרגות התאורה הנראות בשעה זו ואם כן זה לא יכול להוות סימן .
ה1. אין מנוס מכך שהפר"ח כתב את ביה שימשא בעודו באיטליה ולא היה בקיא בראיית כוכבים רק כך אפשר להסביר בדוחק את דבריו שהבאת בהתאמה למציאות אבל מכיוון שכוכבים הם סימן לדרגת החשכה והבקיאים שהם גם חדי הראיה יכולים לראות מוקדם מהאחרים וכתוב לפחות מדינא דגמרא שיצאה השבת כשראו שלושה כוכבים מתקבל שגם באיטליה רואים בפועל הרבה קודם .
2.וסתם תמהני עליך איך בראשונים שסוברים שרואים שלושה כוכבים בשקיעה באופק אתה דוחה דבריהם כי קשים מהמציאות ואילו בפר"ח אתה מקבל דבריו אפילו שהם לא כמציאות .
תיובתות מוחלטות למהלך זה לפי ר"ת :
א.מכך שביום השוויון 80 דקות אחרי השקיעה ההלכתית במישור הגענו לסוף הדמדומים האסטרונומיים שהוא המצב שהשמש תורמת 0 אור , וממילא הכוכבים הכי קטנים שנראים יוצאים בשעה זו והם הרי הכי קטנים ולא בינוניים וודאי שלא שלושת הבינונים הראשונים וגם אם איכשהו בדרך מעל השכל היית מחשיב אותם לבינוניים, הרי ר"ת סובר לפי מהלך זה שיוצאים שלושה ראשונים כאלו בא"י ביום השוויון לפחות 90 דקות אחרי השקיעה במישור , בשעה שכבר עשר דקות לא יוצאים כוכבים יותר הקטנים מאלו שכבר נראו.
ב.1 לאור כל האמור סתימת כל הפוסקים עד לפני 150 שנה ,הפוסקים כר"ת וציבור הלך אחריהם מדובר בעשרות פוסקים ומאות תשובות ופסקים שבשלושה בינוניים ללא כל הסתייגות לילה וודאי [ומתוספת או מחשששלא זיה בדיוק את הבינוניים שיוסיף עוד כמה דקות], אינה יכולה להיות מכוונת לכל מיני הדחקויות כאלו בלי אפילו לרמוז להם כפי שלא עושים ,כי תצא חורבא מתחת ידם ועוד שבכל מקום וזמן שיש לנו מקור למנהג בפועל בצאת השבת אנו רואים שנהגו בפועל קצת אחרי שלושה בינוניים, וכן רואים שנהגו בפועל הרבה לפני 72 דקות ראה ספרו של בייניש והשלמות ביום ולילה של תורה כלומר שאם כדבריך, בפועל יצאה תקלה מתחת ידי כל הפוסקים הללו ולא מיחו בטועים.
2. ועוד שיש רק פוסק אחד כר"ת שמאחר כדבריך את זמן הבינוניים , ואף אחד לא קיבל פסקו אפילו לא אשתו כעדות עצמו והפוסקים האחרים שדנים כר"ת לא מביאים כלל דבריו , ומרבים מהם מפורש בינוניים לא כך ,כמו המנחת כהן שסובר ששלושה בינוניים יצאו כבר כשיצאו ששה ככבים כלשהם ובכלל :
א. הגאונים הרי סברו שבין השמשות מתחיל שהשמש על ראש דקלים , ורב ניסים גאון מפרש ששקיעת החמה שתשקע עגולת השמש באופק ואז מתחיל בין השמשות, רשי, רמבן , ראבד, רן ועוד [מהם הרמבן והרן שפוסקים וודאי כר"ת ] סוברים שבצאת הכוכבים יש עדיין אור משמעותי , המאירי שהולך בשיטת ר"ת סובר שבשקיעה שנייה דידיה אין עדיין כוכבים הנראים כלל , המהר"ח אור זרוע כותב ששקיעה שנייה דר"ת היא השקיעה בהר שהיא מקסימום פחות מעשר דקות אחרי השקיעה במישור, שלא לדבר על הריף והראש שסותמים שמדובר בהכספה במזרח ולא מביאים כלל את רבא וכן הרמבם ובנו רבי אברהם שמדברים על צאת הכוכבים ועוד ועוד
ב. ואם יש החלוקים עליהם בין הראשונים וסוברים שצאת הכוכבים הוא לפחות 72 דקות אחרי השקיעה במישור וכ"ש לר"ת עצמו 90 דקות , איך לא שמענו מפלוגתא כזו בעיקר שכזה בתקופת הראשונים , איך אף אחד לא מזכיר את השינוי ששינה ר"ת מהמנהג בעיקר שבת ובאופן פרטי איך יתכן שהרמבן [ואחריו הרשבא הריטבא הרן המחבר], אחרי ששואל איך יהיה זמן תוספת שבת מכיוון ששבת היא בשקיעה באופק ומיד אחריה בין השמשות, ומוצא פתרון בדברי ר"ת ומשאיר זאת כחידוש רק סתוספת שבת וכלל לא מדברי על ההשלכה המשמעותית של כשעתיים הפרש הנולדת מכך לעיקר שבת לא באותו מאמר בתורת האדם ולא בכל מקום אחר , וכן לא ידוע על שום פולמוס בתקופת הראשונים סביב עניין עיקר שבת בעקבות חידושו של ר"ת כפי שמוצג בדבריהם , ולא על שינו כלשהו בהנהגה בעיקר שבת .
ג ועוד .איך כמו שמעידים הב"ח על צעירותו והמנחת כהן וועולה משו"ת מהריל ועוד שקיבלו שבת כולם בשקיעה באופק .
וגם האחרונים שהתירו לעשות מלאכה אחרי השקיעה באופק כותבים עד 13.5 דקות או יותר לפני צאת שלושה כוכבים בינוניים ולא מזכירים 72 דקות או הגבלה בבינוניים .
אלא שחייבים לומר וכך אכן עולה מר"ת עצמו ומההולכים בעקבותיו ומהמציאות וכן מוכח משתי המקורות בירושלמי שהזכרתי בפתיחת הדברים [ניתן לפרט כל זאת בברור אבל זה ארוך ]
א. שכל התהליך של השקיעה ברקיע הוא שקיעת אור השמש ולא שקיעת גופה ואין קשר בין שני התהליכים .
ב. ושקיעת אור השמש המהירה המובחנת לעין מתחילה כ-12 מעלות ישרות לפני השקיעה במישור, ומסתיימת כ-18 מעלות אחריה וב-12 מעלות לפני השקיעה השמש מאבדת יותר מ-90 אחוז מאורה מול עשר אחוז אחרי תחילת שקיעת גלגל השמש ,כך ברור שה-12 מעלות כלולות בשקיעת אורה [אפשר לדחוק פחות מה-12 מעלות מסיבות שונות שלא כאן המקום לפרטם ]
ג.ואם כן שקיעה ראשונה דר"ת היא זמן משמעותי לפני השקיעה במישור , והשנייה היא או בשקיעה בהר או זמן מה אחריה .
ד. וכן יוצא למעשה גם למנחת כהן ולאלו שהלכו אחריו למרות שסבר שהשקיעה ראשונה היא השקיעה באופק , אבל נאלץ לכן לסבור שבא"י הנשף נמשך יותר מה שבהולנד שהוא נגד המציאות ומכיוון שהיה פשוט לו ללא שום אפשרות אחרת שיציאת שלש בינוניים שהיא כאמור 6 בכלל היא לילה הרי הדין למעשה בכל מקום יצא ממנו כדברינו.