פורום אוצר החכמה

באמונתו כתב:

בברכה המשולשת כתב:כתב השאילתות )שאילתא קכט(: "שאילתא: דאסיר להון לדבית ישראל לאישתעויי לשון הרע
ומשמע שהוא סובר שלשון הרע זה לעשות, מזה שפעמיים הוא כותב לקבולי לשה"ר למעבד ביה מעשה.
(מתוך המאמר של בני בכורי נ"י שהעליתי לעיל באשכול)

אך תוך כדי דיבור, ממשיך בשתי הפעמים, אבל למיחש ליה (להישמר) צריך, במשמעות מפורשת כי אין היתר רק "למיחש" בלבד ולא יותר, אלא מהא ליכא למשמע מינה!

מה שכותב שלמיחש צריך כוונתו רק על המעשה שאסור לו לעשות מעשה על פי הלשה"ר אך פעולות ומעשים להישמר כן צריך לעשות
ולא מדבר כלל ומתעלם לחלוטין מהאיסור התמוה של אסור להאמין ללשון הרע
ואגב איפה המשנה באבות ? שהרמב"ם אוסר להאמין
ובניגוד לדבריו בהלכות דעות פ"ז ה"ה והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו
ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע

בריה נמוכה כתב:

באמונתו כתב:

בברכה המשולשת כתב:כתב השאילתות )שאילתא קכט(: "שאילתא: דאסיר להון לדבית ישראל לאישתעויי לשון הרע
ומשמע שהוא סובר שלשון הרע זה לעשות, מזה שפעמיים הוא כותב לקבולי לשה"ר למעבד ביה מעשה.
(מתוך המאמר של בני בכורי נ"י שהעליתי לעיל באשכול)

אך תוך כדי דיבור, ממשיך בשתי הפעמים, אבל למיחש ליה (להישמר) צריך, במשמעות מפורשת כי אין היתר רק "למיחש" בלבד ולא יותר, אלא מהא ליכא למשמע מינה!

מה שכותב שלמיחש צריך כוונתו רק על המעשה שאסור לו לעשות מעשה על פי הלשה"ר אך פעולות ומעשים להישמר כן צריך לעשות
ולא מדבר כלל ומתעלם לחלוטין מהאיסור התמוה של אסור להאמין ללשון הרע
ואגב איפה המשנה באבות ? שהרמב"ם אוסר להאמין
ובניגוד לדבריו בהלכות דעות פ"ז ה"ה והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו
ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע

"בריה נמוכה", הרי שמך נאה לך - ואתה נאה לשמך. לכנות דברי החפץ חיים, ספר קדוש, שהתקבל בכל עם ישראל: "מהאיסור התמוה של אסור להאמין ללשון הרע", זה חוצפה וטיפשות.
אף לא ראיתי שום טענה והשגה רצינית אצלך, ביחס אל איסור מפורש זה.
הרי כבר רבינו יונה אומר מפורש שאסור להאמין. גם רבינו יונה הינו ממציא "איסור תמוה"?!

באמונתו כתב:

בריה נמוכה כתב:

באמונתו כתב:

בברכה המשולשת כתב:כתב השאילתות )שאילתא קכט(: "שאילתא: דאסיר להון לדבית ישראל לאישתעויי לשון הרע
ומשמע שהוא סובר שלשון הרע זה לעשו

"בריה נמוכה", הרי שמך נאה לך - ואתה נאה לשמך. לכנות דברי החפץ חיים, ספר קדוש, שהתקבל בכל עם ישראל: "מהאיסור התמוה של אסור להאמין ללשון הרע", זה חוצפה וטיפשות.
אף לא ראיתי שום טענה והשגה רצינית אצלך, ביחס אל איסור מפורש זה.
הרי כבר רבינו יונה אומר מפורש שאסור להאמין. גם רבינו יונה הינו ממציא "איסור תמוה"?!

לא זלזלתי ברבינו החפץ חיים ח"ו

רק ציינתי שמסברא בלתי אפשרי לצוות על האדם להאמין או שלא להאמין... והוא סברא פשוטה ומובן לכל בר דעת
וע"כ פסק זה צ"ע איך אפשר לקיימו במציאות - וכל הפלפולים באשכול אין מיישבים עובדא זו

ועוד כתבתי שממקורות חז"ל בש"ס ובמדרש מוכח להדיא שבכל מקום שדיברו על איסור קבלת לשה"ר כוונתם על עשיית מעשה על פיו
וכן כותב הרמב"ם במפורש
וכן הובא לעיל מהשאילתות
כך שלהלכה נראה להכריע שאין איסור בכך.

בריה נמוכה כתב:מסברא בלתי אפשרי לצוות על האדם להאמין או שלא להאמין... והוא סברא פשוטה ומובן לכל בר דעת

האם מי שכתב את י"ג עיקרי האמונה - איננו בר-דעת בעיניך?!

עזריאל ברגר כתב:

בריה נמוכה כתב:מסברא בלתי אפשרי לצוות על האדם להאמין או שלא להאמין... והוא סברא פשוטה ומובן לכל בר דעת

האם מי שכתב את י"ג עיקרי האמונה - איננו בר-דעת בעיניך?!

צודק!
כל המקורות כביכול שהובאו, לא מצאתי מהם אפילו ראיה אחת.
לשון הרמב"ם: והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע (אשר בחפץ חיים עצמו מעתיק לשון הזה הרבה) היא ראיה הפוכה!
ואף מפורש ברמב"ם (מסכת אבות פרק א משנה טז) שיש איסור "שמיעת" לשון הרע.
בשאילתות אין ראיה, וכנ"ל.
בכ"ז, להלכה נראה ל"בריה נמוכה", להכריע נגד רבותינו ראשונים ואחרונים.

עזריאל ברגר כתב:

בריה נמוכה כתב:מסברא בלתי אפשרי לצוות על האדם להאמין או שלא להאמין... והוא סברא פשוטה ומובן לכל בר דעת

האם מי שכתב את י"ג עיקרי האמונה - איננו בר-דעת בעיניך?!

האם אתה חושב שמי שכתב את י"ג אני מאמין חשב כמוך שצריך להאמין בלי הוכחות שכליות
אם כך אני ממליץ לך לפתוח את ספר מו"נ
ואף לדעת הרמב"ן האמונה בהשי"ת מבוססת על הוכחות מיציאת מצרים ומתן תורה ובלי זה אכן א"א לצוות להאמין וכן דעת הרבה ראשונים
ועיין בדברי הרמב"ן סו"פ בא וכן על הפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים
וז"ל:
ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד, כמו שאמר (שמות ט׳:י״ד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. וזה טעם אשר הוצאתיך, כי הם היודעים ועדים בכל אלה:

ואביא אף דברי ר' חסדאי קרשקש, (בספרד 1340-1410), אור ה' הקדמה:
טעה טעות מפורסם מי שמנה במצוות עשה להאמין מציאות האל יתברך וזה, כי לא יצויר מצוה בזולת מצַוֶה ידוע, ולזה, כאשר נעשה אמונת מציאות האל מצוה, כבר נניח אמונת מציאות האל יתברך... ולזה הוא מבואר שאין ראוי למנות אמונת מציאות האל במצות עשה... וזה שכבר יראה מהוראת שם המצוה וגדרה (=הגדרתה) שלא תפול אלא בדברים שיש לרצון ובחירה מבוא בהם, אמנם האמונה במציאות האל הוא מהדברים שאין לבחירה ורצון מבוא בהם, יתחייב שלא תפול שם הוראת המצוה בה.

אפילו לו יהי כדבריך - גם עם סיפורי לשון-הרע אפשר להתמודד באמצעות השכל.

ולכן יש מקום לציווי על {התבוננות שכלית שמביאה ל)אמונה.

עזריאל ברגר כתב:אפילו לו יהי כדבריך - גם עם סיפורי לשון-הרע אפשר להתמודד באמצעות השכל.
ולכן יש מקום לציווי על {התבוננות שכלית שמביאה ל)אמונה.

נכון. הרי פתי יאמין לכל דבר.

מצאתי אצלי, אינני יודע פרטים.