פורום אוצר החכמה

הוה אמינא כתב:

צופה_ומביט כתב: לעיונא ופלפולא ורווחא דמילתא, דרוש וקבל שכר,

או במילים אחרות:
העיונא והפלפולא אינם רק סתם לדרוש בעלמא, אלא הם הסברים ברובד העמוק איך באמת הדבר חל. אבל לא שהאדם הפועל צריך בשעת מעשה לדעת זאת להבינו או להתכוין אליו, יש כאן מעשה אנושי, וברובד העמוק דעת התורה איך זה חל. אולי בחינת ירדה תורה לסוף דעתו של אדם - מה מונח ע"פ הדינים בתוך "תת הכרה" של הפועל.

דבר גדול דיבר הנביא.
עיקר זה שכתבת על קניינים נכון הוא גם על כוונות המקובלים. גם על אלה כבר נכתב כי האדם המתפלל אינו צריך בשעת התפילה להתכוון בכוונות אלו,
כי הוא מתפלל ומכוון למילים כפשוטן וכבקשתן וכזעקתן לפני הקב"ה, וברובד העומק הודיעו המקובלים כיצד התפילה פועלת בחיבור הספירות זו עם זו
וכיצד הקב"ה מחבר כוחותיו אלה עם אלה.

אמר אברהם כתב:ועכשיו מצאתי מובא שהגאון ר' חיים עוזר ציוה להכלה להגביה ידה, והגר"א גנוחובסקי אמר לכלה שתכסה את הטבעת ביד השני כדי שיהא כולה בתוך ידה ומשום קנין יד

צ"ע אם אין זה תיקון שהוא קלקול, שהרי עיקר גדול בקידושין הוא הפסיביות של הכלה, וצ"ל נתינת הבעל ולא משיכת ולקיחת האשה (ראה מ"ש הפוסקים בדין טלי קידושייך מע"ג קרקע).
עאכו"כ לפי סודם ופנימיותם של דברים.

יש להעיר עוד בעיקר הנדון, שבצפע"נ יש צד שהקנין נעשה ע"י עצם הקידושין (ולא ע"י דרכי הקנינים), והקידושין קודמים לקנין.

אליהו בן עמרם כתב:

הוה אמינא כתב:מה רע בקנין יד?
ולולא חידוש הדברי מלכיאל אין קנין יד?
ואם קנתה רק את החצי שלתוך כף היד שיש בזה לבד שו"פ, אינה מקודשת?

וגם במי שרוצה ליטול ארבעת המינים ביום ראשון דבעינן שיהיה שלו מדאוריתא מצד 'לכם' - והקנהו חבירו, האם גם שם נימא דקנה רק החלק שבידו?

אם לא עשה הגבהה, כלומר שקיבל אותה מיד חבירו ולא הגביה את ידו למעלה, על זה אנו דנים, ובוודאי שלדעת פוסקים אלו לא יצא

אליהו בן עמרם כתב:

הוה אמינא כתב:מה רע בקנין יד?
ולולא חידוש הדברי מלכיאל אין קנין יד?
ואם קנתה רק את החצי שלתוך כף היד שיש בזה לבד שו"פ, אינה מקודשת?

וגם במי שרוצה ליטול ארבעת המינים ביום ראשון דבעינן שיהיה שלו מדאוריתא מצד 'לכם' - והקנהו חבירו, האם גם שם נימא דקנה רק החלק שבידו?

בד' מינים יודע שצריך לקנות וגם מגביה בפועל כדי לקנות. [ודל מהכא הגבהה הנפרדת קודם הנענועים, וכי אינו מנענע?]
בהגבהה הכל מוגבה מכוחו גם מה שלא בתוך היד, ואין מ"ד שצריך דוקא שיהיה בתוך היד.
לכן בד' מינים אין חשש ואין ספק שנקנה הכל.
השאלה הנידונית כאן הוא באשה שלא יודעת שצריך לקנות, וכלה רגילה שאינה מגביהה את ידע אחרי הרי את מקודשת וגו', שהרי התקדשה בטבעת, ואיך קנתה את הטבעת? והפשטות היא שקנין יד אינו צריך כוונה לקנין, בשונה משאר הקנינים. אבל קנין יד אומר הנתיבות שהוא קונה רק מה שבתוך היד (פעמיים בנתיבות ועוד פעם בתורת גיטין).

ואדאתינא להכא, אציין שהראוני היום מן השמים דברים השייכים לזה באבן האזל בפרק א' הלכה א' מנזקי ממון אות ד', עי"ש כל המ"מ שמביא.
ובמערכה שבדו"ח רעק"א פסחים מערכה ה אות ז, ובהשמטות שבסוף המחנ"א.

הוה אמינא כתב:בד' מינים יודע שצריך לקנות וגם מגביה בפועל כדי לקנות. [ודל מהכא הגבהה הנפרדת קודם הנענועים, וכי אינו מנענע?]

לאו דווקא.
ויש מקומות שהקהל גדול ולא נותנים רשות לנענע, אלא כל אחד בא, לוקח את המינים מידי האחראי עליהם, מברך, ומחזיר מהר.