פורום אוצר החכמה

נהניתי מאיש הגבעות. תשואות חן חן לו.

אגב, כיון שהאשכול סטה לנתיב הרכב. ברשותכם הייתי מעלה עוד נקודה.
אנו כיושבי הפלדות הירוקות ה'אגד'יות, סובלים לא אחת מרוכבי העגלות. ועל שום מה?
מכירים את התופעה שהרכב הפרטי חייב לעקוף את האוטובוס, 'חייב' להספיק את הרמזור.
ובכן, שכחת אולי שאתה איש אחד מול חמישים איש. אתה ממהר לעבודה או לפגישה וכדו' אך גם עשרים אימהות ממהרים לילדיהם, ואבות להוציא את זאטוטיהם. וכי לא נפסק בשו"ע הל' פריקה וטעינה על ב' ספינות מי נדחה מפני מי, זו הטעונה אל מול הריקה.
לדעתי יש כאן איזושהיא אנוכיות של מחזיק בהגה שהוא חייב להיות ראשון, זה סוג כלי שנשמע לרצונותיו, יותר מאשר מידותיו הפרטיים.

[חלילה אין כאן הכללה לבעלי הרכבים, רק בא להדגיש את התופעה].

הרב נחומצ'ה.
זה "הרגש" נפלא.
זה שאתה, יושב הרכב הפרטי, ספון בתוך קופסת מתכת לא הופך אותך למשהו אחר.
תאר לעצמך את עצמך מושל מקופסת הפח, התהין להקדים 50 איש, אנשים נשים וטף?
אני גם מרגיש כך לפני מעבר חציה.
אם הייתי הולך רגלי לא הייתי מעז להידחף ולהקדים ציבור גדול שממתין.
מדוע כשאני בתוך קופסת פח אתיר לעצמי לעשות זאת?

הרהור קטן: אולי אנחנו מפסידים מכך שגדולי ישראל לא נוהגים ברכב, אחרת היינו נהנים מסיפורי מופת על הנהגות טובות במהלך הנהיגה. כדוגמת הקדמת אוטובוס מדין טעונה וכדו'.

פלאי פלאים.
כך בדיוק מופיע בספר 'ר' יעקב', שאמר פעם לבנו הנהג שלא יעקוף אוטובוס ליד רמזור, בדיוק מסיבה זו.

הרב נחומצ'ה
ברוך שכיוונת!
ההבדל היחיד הוא שאתה חשת זאת כנוסע באוטובוס, ואילו ר' יעקב הרגיש זאת כנוסע ברכב פרטי...

הבעיה המרכזית שלנו היא שאנו חיים בעולם כה אכזר, שאם היינו מאמצים הנהגות טובות בנהיגה היינו עדיין תקועים בדרך...
מציאות חיינו לא מאפשרת לנו לסגל הנהגות טובות.
צריך אולי לשלוח קבוצות לאירופה, שם אפשר להתנהג בנימוס ועדיין להישאר בחיים.

נחומצ'ה כתב:נהניתי מאיש הגבעות. תשואות חן חן לו.

אגב, כיון שהאשכול סטה לנתיב הרכב. ברשותכם הייתי מעלה עוד נקודה.
אנו כיושבי הפלדות הירוקות ה'אגד'יות, סובלים לא אחת מרוכבי העגלות. ועל שום מה?
מכירים את התופעה שהרכב הפרטי חייב לעקוף את האוטובוס, 'חייב' להספיק את הרמזור.
ובכן, שכחת אולי שאתה איש אחד מול חמישים איש. אתה ממהר לעבודה או לפגישה וכדו' אך גם עשרים אימהות ממהרים לילדיהם, ואבות להוציא את זאטוטיהם. וכי לא נפסק בשו"ע הל' פריקה וטעינה על ב' ספינות מי נדחה מפני מי, זו הטעונה אל מול הריקה.
לדעתי יש כאן איזושהיא אנוכיות של מחזיק בהגה שהוא חייב להיות ראשון, זה סוג כלי שנשמע לרצונותיו, יותר מאשר מידותיו הפרטיים.

[חלילה אין כאן הכללה לבעלי הרכבים, רק בא להדגיש את התופעה].

לאידך גיסא יש מקום לטענה שהרכב הפרטי מעכב את האוטובוס ברגע אחד לכל היותר, לעומת האוטובוס שעשוי לעכב את הרכבים שמאחוריו למשך זמן רב, כידוע לכל מי ש"נתקע" מאחורי אוטובוס (ועאכו"כ אם יקפיד שלא לעוקפו).

לא הבנתי את הטענה, מה זה שונה מלעקוף באופן כללי רכב שנוסע יותר איטי ממך.
ונכב"ב כאן

לבן ראובן. אענה לך בסיפור אמיתי וחי שהתרחש לפני כג' שנים ברמת שלמה.
ברח' הרב דרוק לקראת היציאה מהשכונה, האוטובוס כבר מילא את נוסעיו, ושעט לעבר הירידה, ואז רכב פרטי יצא מהחניה והיה 'חייב' להספיק את האוטובוס לפניו, ונהג האגד עשה חריקת בלמים, ואמא צעירה שמיהרה עם תינוקה ולא הספיקה לקושרו, 'קפץ' לה התינוק מהיד, וניגף הקטן במוחו ואושפז בטיפול נמרץ עם צלקות, ועד היום לא נודע מי הנהג ש'זכה' לעקוף נהג אגד.

ב. אל תשכח שנוסעי האוטובוסים יוצאים 20 דקות או יותר לתחנת האוטובוס וכו', פלוס הנסיעה הממושכת, ורק אז מגיעים למחוז חפצם משא"כ בעל הרכב יכול לצאת בחמש דקות האחרונות עם הקפה ביד, ולהספיק את מחוז חפצו. אז באמת חשוב על זמנם היקר של 50 נוסעי האוטובוס, אלא מול בעל הרכב היחיד.

א. משוגע
ב. הוא שילם על זה הרבה בשביל לצאת עם הקפה, אנחנו עדיין לא קומוניסטים.

שומע ומשמיע כתב:לא הבנתי את הטענה, מה זה שונה מלעקוף באופן כללי רכב שנוסע יותר איטי ממך.
ונכב"ב כאן

מי אמר שיש בעיה כזו?

(כמובן, אם הוא באמת נוסע לאט ממך, ולא אם אתה מגביר את המהירות רק כדי לעקוף אותו)

נחומצ'ה כתב:לבן ראובן. אענה לך בסיפור אמיתי וחי שהתרחש לפני כג' שנים ברמת שלמה.
ברח' הרב דרוק לקראת היציאה מהשכונה, האוטובוס כבר מילא את נוסעיו, ושעט לעבר הירידה, ואז רכב פרטי יצא מהחניה והיה 'חייב' להספיק את האוטובוס לפניו, ונהג האגד עשה חריקת בלמים, ואמא צעירה שמיהרה עם תינוקה ולא הספיקה לקושרו, 'קפץ' לה התינוק מהיד, וניגף הקטן במוחו ואושפז בטיפול נמרץ עם צלקות, ועד היום לא נודע מי הנהג ש'זכה' לעקוף נהג אגד.

ב. אל תשכח שנוסעי האוטובוסים יוצאים 20 דקות או יותר לתחנת האוטובוס וכו', פלוס הנסיעה הממושכת, ורק אז מגיעים למחוז חפצם משא"כ בעל הרכב יכול לצאת בחמש דקות האחרונות עם הקפה ביד, ולהספיק את מחוז חפצו. אז באמת חשוב על זמנם היקר של 50 נוסעי האוטובוס, אלא מול בעל הרכב היחיד.

א. סיפור על מישהו ספציפי שעקף באופן מסכן חיים אינו מהווה בשום צורה מענה לטענתי.

ב. גם כאן לא הבנתי מה הרלוונטיות. השאלה היא לא כמה דקות הפסיד כל אחד מהנוסעים לאורך ימי חייו, אלא מה הרווח וההפסד שעומדים בפנינו ברגע זה.

בן ראובן כתב:

שומע ומשמיע כתב:לא הבנתי את הטענה, מה זה שונה מלעקוף באופן כללי רכב שנוסע יותר איטי ממך.
ונכב"ב כאן

מי אמר שיש בעיה כזו?
(כמובן, אם הוא באמת נוסע לאט ממך, ולא אם אתה מגביר את המהירות רק כדי לעקוף אותו)

מה ההבדל. ברגע זה אני נוסע יותר מהר.
[אולי באמת כדאי לעבור לאשכול שלינקקתי לעיל]

ההבדל הוא, שאם אתה מגביר מהירות רק כדי לעקוף אותו, ואח"כ חוזר למהירותך הזהה לשלו, אות היא שלא נסיעתו האיטית היא שגרמה לעקיפה אלא עצם העובדה שהוא היה לפניך.

אינני מכריע לאיסור או להיתר, אבל עכ"פ אינו דומה למקרה שהנסיעה האיטית מעכבת.

אני בעיקר מכוון לדוגמא של האוטובוס.
אני אומר כמו שכל אחד מבין שאם מישהו נוסע יותר מהר אז הוא השקיע ולכן הוא עובר את הרמזור, ההשקעה ברכב שיכול ליסוע יותר מהר היא גם השקעה.
אני למשל אחד השיקולים בזה שאני מחזיק רכב הוא שאני לא מסודר בזמנים ולא מסוגל לתאם את הזמנים עם לו"ז של אוטובוס.
ולכן אחד הדברים שהכי משמשים אותי ברכב היא האפשרות לצאת ברגע אחרי האחרון עם הכוס קפה.
[להנהלה, אם אפשר להעביר את ההודעות האחרונות לאשכול: ה'תור' בהלכה]

שומע ומשמיע כתב:לא הבנתי את הטענה, מה זה שונה מלעקוף באופן כללי רכב שנוסע יותר איטי ממך.
ונכב"ב כאן

הדיון הועבר לאשכול הראוי לו.