פורום אוצר החכמה

"סיפר הרה"ח ר' יצחק לייכטאג ע"ה מלימאנוב, ששמע מאביו הרה"ח ר' יהודה (שנתייתם בקטנותו ונתגדל בבית אדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצוק"ל), שכך אמר הגה"ק הנ"ל: שלושה דברים מקובלים אצלנו מפי אליהו הנביא (ללא נתינת טעם):

(א) בחורים צריכים להניח תפילין בחוה"מ,

(ב) לפני הנחת התפלין של יד על הזרוע, יש להשליך הרצועה ממנו והלאה,

(ג) אין לומר המזמור "לדוד אורי" בחודש אלול אחר התפילה.

כל זה שמעתי מהרה"ח מוה"ר שמרי' ציטראנענבוים שליט"א (על הרה"ח ר' יהודה הנ"ל ראה באנציקלופדיא לחכמי גליציא לר"מ וונדר נר"ו, ח"ג עמ' 504).

ובקשר לקבלה בענין השלכת הרצועה של תש"י, יש להעיר ממכתבו של הרה"ג ר' שמחה גילערנטור אבד"ק קלימנטוב (הנדפס בס' שארית-ברכה, ווארשא תרצ"ח. הקטע דלהלן נעתק מהקובץ 'כרם שלמה' דבאבוב, טבת תשמ"ו, עמ' מז), אודות הגה"צ ר' אברהם שלמה הלוי אבד"ק אוזשראב, וז"ל: פעם אחת בהיות אדמו"ר זצוקלל"ה בשינאווע, בא בבוקר אל הרבי הגאוה"ק זצוקלל"ה משינאווע בעת שהי' התפילין של יד על ידו והרצועה היתה נגררת על הארץ, והגביה אדמו"ר זצ"ל את הרצועה למעלה, וראה כי אין נוחה בזה דעת הרבי ז"ל משינאווע. ובתוך כך אמר הרבי משינאווע זצ"ל לאדמו"ר זצ"ל בזה"ל "אוזרובער רב, יש בזה ענין גדול שהרצועה תהי' מונחת על הארץ". וכשמוע אדמו"ר זצ"ל זאת, התחיל כדרכו בקודש לומר סברא דנפשי', כי ארץ הוא בחי' מלכות וכמאמר חז"ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה וכו', וראה כי אין זה הכוונה, והפסיק. ואז אמר הרבי משינאווע זצ"ל, הענין הזה הוא ענין גדול מאד, ואין לגלות עד שיבוא הגואל. ולמה אני אומר לכם זאת, כי כאשר יעזור השי"ת לכם ותבואו לזה, אז תדעו אשר צריכים אתם לידע זאת. עכל"ק."

יבואו המומחים לחיפוש ויחפשו בספר בחצרות הקודש-הדו-שיח רבני בין האדמור מסקווירא לאחרים, נדמה לי שזה נמצא במקוון ויבדקו אם יש התייחסות בנושא זה.

שכחת להגיד והמבינים יידיש...
------------------
בחצר הקודש*

יאיר כתב:"בחצרות צדיקי טשרנוביל מקובל ממסורת אבותיהם הקדושים כי אליהו הנביא אמר להרה"ק בעל מאור עינים זי"ע תלמיד הבעש"ט, שהדבר הכי חשוב בשמיים זה לומר "כל ספר תהלים בלי הפסק" בשבת בבוקר לפני התפילה.
וכך נוהגים בחצרות רחמיסטריבקא, סקווער, טשרנוביל, טאלנא, טריסק, הורנוסטייפל, וכן בחצר טאהש שהאדמו"ר הרה"ק שליט"א מזהיר תמיד לקיים מנהג זה, שאין לשער ואין לתאר איזה דברים גדולים פועלים בזה בשמיים וכמה גזירות קשות מבטלים בזה וכמה זה תיקון לפגמי הנפש.
אז ניתן לצרף עוד איזה עשרים אלף איש שגומרים ספר תהלים בכל שבת בבוקר זה שנים ארוכות".

מאיפה הציטוט הזה?

חצקל כתב:

יאיר כתב:"בחצרות צדיקי טשרנוביל מקובל ממסורת אבותיהם הקדושים כי אליהו הנביא אמר להרה"ק בעל מאור עינים זי"ע תלמיד הבעש"ט, שהדבר הכי חשוב בשמיים זה לומר "כל ספר תהלים בלי הפסק" בשבת בבוקר לפני התפילה.
וכך נוהגים בחצרות רחמיסטריבקא, סקווער, טשרנוביל, טאלנא, טריסק, הורנוסטייפל, וכן בחצר טאהש שהאדמו"ר הרה"ק שליט"א מזהיר תמיד לקיים מנהג זה, שאין לשער ואין לתאר איזה דברים גדולים פועלים בזה בשמיים וכמה גזירות קשות מבטלים בזה וכמה זה תיקון לפגמי הנפש.
אז ניתן לצרף עוד איזה עשרים אלף איש שגומרים ספר תהלים בכל שבת בבוקר זה שנים ארוכות".

מאיפה הציטוט הזה?

מכאן:
http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=29578 (תגובה לכתבה ב"בחדרי")

[quote="חצקל"][quote="יאיר"]"סיפר הרה"ח ר' יצחק לייכטאג ע"ה מלימאנוב, ששמע מאביו הרה"ח ר' יהודה (שנתייתם בקטנותו ונתגדל בבית אדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצוק"ל), שכך אמר הגה"ק הנ"ל: שלושה דברים מקובלים אצלנו מפי אליהו הנביא (ללא נתינת טעם):

מכאן:
http://www.shturem.net/index.php?sectio ... ang=hebrew

לעומת זאת, אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש הזהיר שלא תגע הרצועה (לא של יד ולא של ראש) ברצפה. ואמר שזו סגולה לבנים יר"ש ות"ח. כך שמעתי מדו"ז הרמ"מ שי' מרוזוב ששמע מפיו.

אדג כתב:לעומת זאת, אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש הזהיר שלא תגע הרצועה (לא של יד ולא של ראש) ברצפה. ואמר שזו סגולה לבנים יר"ש ות"ח. כך שמעתי מדו"ז הרמ"מ שי' מרוזוב ששמע מפיו.

גם המשנ"ב הזהיר ע"ז וכל מה שהמשנ"ב מזהיר זה סגולה לגן עדן. כך אבא שלי שמע מאבא שלו. ממש מפיו.

חצקל כתב:

אדג כתב:לעומת זאת, אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש הזהיר שלא תגע הרצועה (לא של יד ולא של ראש) ברצפה. ואמר שזו סגולה לבנים יר"ש ות"ח. כך שמעתי מדו"ז הרמ"מ שי' מרוזוב ששמע מפיו.

גם המשנ"ב הזהיר ע"ז וכל מה שהמשנ"ב מזהיר זה סגולה לגן עדן. כך אבא שלי שמע מאבא שלו. ממש מפיו.

היכן המשנ"ב הזה?

אין לי גישה לאוצר. אני לא זוכר מיקום אבל עומד לי מול העיניים לשונו בהל' הנחת תפילין אודות האנשים שלא משגיחים בכך שהרצועות נסרכות על הרצפה וחושבים שאין בזה קדושה ועוברים על איסור. תחפש ותמצא. 100 אחוז.

אכן.
אך אולי יש לחלק שהרבי אמר שהרצועה לא תגע כלל ברצפה ואפילו לא לחצי שניה ואילו למ"ב הוא איסור דוקא כשמשהה על הרצפה ולא חיישנין לנגיעה בעלמא. כנלע"ד.

יאיר כתב:אכן.
אך אולי יש לחלק שהרבי אמר שהרצועה לא תגע כלל ברצפה ואפילו לא לחצי שניה ואילו למ"ב הוא איסור דוקא כשמשהה על הרצפה ולא חיישנין לנגיעה בעלמא. כנלע"ד.

זה בדיוק מה שהתכוונתי, חצקל, לפי המשנ"ב אסור שיגררו על הרצפה דרך בזיון, אך אין שום משנ"ב שאוסר שיגע ברצפה, ודלא כהני אינשי נערבאני דחזי אינשי דנגעי שפולי רצועותייהו בארעא ונזפי בהו. אלא אם כן כוונתם להרב' הנ"ל... [מה שלא מהווה סיבה לצעוק...]

למדן כתב:אולי כאן המקום לסיפור נפלאה מר' נחום שאדיקר המכונה בהר"ן שהי' צם משבת לשבת רצופין

טעות. לא הוא מכונה בהר"ן אלא שבניו קרואים על שמו בן הרב נחום ובקיצור בהר"נ, דרך אגב שם משפחתו הייתה לעווי, ולבניו קוראים וייספיש.

בס' "ארח דוד" מהנהגות ותולדות בנו של רבי נחום - הגאון רבי דוד בהר"ן זצוק"ל בעמ' תנ"ב מובא המעשה שסיפר רבי דוד שאותו שמע מאמו ע"ה: "אבא היה מרבה בתעניות. פעם לאחר שסיים להתענות ז' רצופים בימי השובבי"ם, כעשרים דק' לפני סוף היום, היה עסוק אבא בלימוד עיון בדברי התוס' ולפתע ביקש מאחי רבי זלמן להביא לו דבר מה לסעוד את לבו, אחי הבין כי מסתבר שלא הרגיש טוב, לכך לא השלים את הצום.כאשר שאל לאבא על כך, אמר לו, לא בני, אלא חשתי כי את התוס' לא אוכל להבין כל עוד אנכי שרוי בתענית ואם כן לא נחשב בעיני התענית אם עבורה אפסיד עשרים דקות של ידיעה בעיון.
עוד מצוטט שם בעמ' הנ"ל הערה 26 מהספר אילני יחס שהבית ישראלל מאוד התפעל מסיפור זה.
עוד מובא שם מהגרח"א טורצ'ין זצ"ל שאמר פעם בשיחה מוסרית שלרבי נחום משאדיק היה גילוי אליהו, אין זה בגלל הצומות שצם אלא בגלל שהפסיק לצום כדי להבין פשט בתוס'.
יש לציין עוד כי מעשה זה מרגלא בפומיה דהגר"ש אויערבאך שליט"א ונוהג לצטטו בהזדמנויות שונות.

שומר-הגחלת כתב:להתענות ז' רצופים

סליחה על הסטת הנושא והבורות, איך מותר להתענות ז' רצופין, הרי חלה שבת באמצע?

על מנת להטפיח כתב:כמדומה שיש מר' חיים ברלין שכל דיני ההפסקות בתפילה והמקומות שהתירו בהם להפסיק לדברים שבקדושה אינו אלא היתר אבל באמת רשאי שלא להפסיק שהרי הוא עוסק במצוה, וא"כ יש לקרב אל השכל גם היתר שלא להפסיק בתהילים וא"ש את"ם.

אבל הרבי מליובאוויטש מדייק ממ"ש בעל התניא בסידורו שלא ליבטל מעניית דבר שבקדושה - שאין זו רשות אלא חובה.