פורום אוצר החכמה

קדושין ח: איבדקא להאי גברא אי רתחנא הוא וכ"ה קדושין לב.

מהגמרא באשה אין ראייה הדיון הוא לגבי חלות הקידושין ולא אם היא עשתה כדין או שעברה על לפ"ע. מהגמרא ב לב יש ראייה וזה ידוע בישיבות כמקור הרעיון שאין במידות לפני עוור וכמדומני שהוא בשם בעלי המוסר או אחד מראשי הישיבות. לעיל הובא הדבר בשם הבא"ח.

(ג. בשו"ת תורה לשמה (סי' ש"ע) כתב שאין איסור לפנ"ע במכעיס את חברו (אף שאומר דברים שבוודאי חברו יכעס) וראיתו מקידושין לב. שרב הונא קרע שיראי באנפי רבה בנו לבדוק אם יכעס. והגמ' מסבירה שאין כאן לפ"ע של כבוד אב כיון שרב הונא מחל על כבודו, ומשמע שעל מה שגרם לו לכעוס אין כאן בעיה.)

יש לי ראי' מתענית כ: רד"ה נזדמן וכ"ה בתוס' שם

לא הבנתי לאיזה צד רצית להביא ראייה ממעשה דראב"ש (או רשב"א) ששם הרי עבר איסור ממש של הונאת דברים ואינו רק במידות ולא יעזור התירוץ דלעיל.

וצריך באמת לבאר שם את עניין לפנ"ע.

ואפשר לפרש בדרך אחת שכיוון שהיה אליהו זל"ט כדברי התוספות שם אינו מחוייב באיסורים, ודבר זה נידון באחרונים מתי יש על אליהו חיוב במצוות ומתי לא מהא דעירובין. ובדרך כזאת לא יהיה מכאן ראיה כלל לעניין.

דרך אחרת ואולי לזה כיוונת היא שהוא מצדו מחל מראש על האונאת דברים ומצד זה לא היה זה רק בגדר נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה ואולי בזה אין איסור לפנ"ע. ורק נותרת השאלה היא שהכשילו במידותיו וזה מה שהבאת ראייה. אבל איני יודע אם נקרא כשלון במידות באופן זה.


אבל אפשר לומר באופן אחר ונראה לי שהוא יותר מסתבר, שכיוון שידע שיבא בסוף לידי תיקון על החטא וגדול התיקון מן הקלקול אין בזה איסור לפני עיוור, אבל זה דווקא במקום שאין איסור גמור, כי לא יעלה על הדעת שמותר לגרום למישהו שיחלל שבת אם יודעים שיחזור בתשובה אח"כ, אבל בנתכוון לאכול בשר חזיר אולי יותר הדבר, ואם כן הוא אולי גם במעשה דרב הונא אין ראייה שאין לפנ"ע במידות אלא במקום שיוכיחנו אח"כ ויתקנו אבל להכשיל את חבירו סתם במידות רעות עדיין יהיה איסור.

ראיתי כעת נוסח אחר קצת בשם הגרי"ס

להסוברים שאין איסור לפני עיור במידות, מה לגבי חיוב תוכחה ואפרושי מאיסורא על מידות רעות.