פורום אוצר החכמה

י. אברהם כתב:זר הלובש בגדי כהונה עובר בלאו?
(אינני שואל מצד שעטנז)

אשרי יושבי ביתך כתב:יש להסתפק בקטן המופלה הסמוך לאיש, שנשבע לבטל את המצוה, מי חלה שבועתו לבטל את המצוה או לא,
דהרי אינו עומד ומושבע - דאכתי אינו חייב בתורה ומצוות, ומאידך גיסא גבי נדרים ושבועות - דבריו קיימין.
(ואולי תלוי אם יש נשבע לבטל את המצוה במצוה דרבנן ,וצ"ע).

שמואל דוד כתב:בחו״ל יום ב׳ דשבועות הוא ביום השבת קודש. מתי אפשר להתחיל שמו״ת?

אשרי יושבי ביתך כתב:

אשרי יושבי ביתך כתב:יש להסתפק בקטן המופלה הסמוך לאיש, שנשבע לבטל את המצוה, מי חלה שבועתו לבטל את המצוה או לא,
דהרי אינו עומד ומושבע - דאכתי אינו חייב בתורה ומצוות, ומאידך גיסא גבי נדרים ושבועות - דבריו קיימין.
(ואולי תלוי אם יש נשבע לבטל את המצוה במצוה דרבנן ,וצ"ע).

זה כתבתי לפני תקופה.
וכעת נסתפקתי יותר מזה, בקטן המופלה הסמוך לאיש שעתיד להיות גדול עוד זמן מסוים, ונשבע לבטל את המצוה שיצטרך לעשותה בגדלותו (כגון שנהיה גדול בשבועות, ונשבע שלא יעלה אז לרגל), דמצד אחד כעת הוא אינו מושבע ועומד מה"ס, דקטן הוא, מאידך הרי הוא נשבע על מצוה שיהיה חייב לעשותה.
ואי נימא דבאמת יכול להשבע, יש לדון מי נימא כן דה"ה גבי עבד שנשבע לבטל את המצוה שיתחייב בה אחר שישתחרר, או גוי שישבע לבטל את המצוה שיתחייב בה אחר שיתגייר.

דהנה אי נימא דגם עבד וגוי יכולים להשבע, יש לדון בהא דאיתא בנדרים (כה) שמשה רבינו השביע לעם ישראל שיקיימו כל המצוות, ושקלא וטריא בגמ' איך יכלו להפטר משבועה זו וכו'. והנה להנ"ל, הרי יכלו להשבע קודם מתן תורה לבטל את המצוות שיתחייבו בהם אחר מתן תורה, ותחול שבועתם, ומדלא אמרינן הכי, משמע דבאמת לא יוכלו להשבע.

וכנראה יש לחלק בין קטן דאינו בר דעת כלל, לבין עבד וגוי (דהרי ב"נ מצוה בז' מצות ב"נ) ולכן אולי שאני גוי שלא יוכל להשבע לבטל את המצוה, אע"ג שעוד לא חייב במצוה זו.

אשמח לשמוע חוו"ד חברי אתרא הדין.

השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. [צדי הצואר שחיטתו כשרה] ואף על פי שלא החזיר הסימנין דודאי שחיט להו מקמי דשבר העצם דאי שבר אותו מקמי הכי טרפה וכתב רש"י ז"ל דבדין הוא דלכתחלה נמי אלא איידי דבעי למיתנא המולק מן הצדדין מליקתו פסולה תנא נמי בשוחט דיעבד ולא ידעתי מי הזקיקו לכך דודאי משמע דמצות שחיטה לכתחלה באמצע צואר הוא דמן הצדדין איכא למיחש שמא תשבר מפרקת קודם שחיטת הסימנין ותו כיון דשחיטה בסימנין היא כי שחיט מן הצדדין וחותך מן המפרקת איכא צער בע"ח לפיכך נראין הדברים דדיעבד הוא דשחיטתו כשרה אבל לכתחלה מצוה לשחוט מן אמצע הצואר וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שחיטה וצריך השוחט שישחוט באמצע הצואר ואם מן הצדדין שחיטתו כשרה:

תניא ר"א בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך: