פורום אוצר החכמה

אם הוא לובש את הבגד בימים שלפני הבר מצווה - הבגד כבר לא יהיה חדש ביום הבר מצווה ולא יוכל לברך עליו...

וביום הבר מצווה עצמו - בוודאי שיש ענין ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש כדי לברך שהחינו, דלא גרע ממה שכתבו כן בכמה ספרים לגבי כל יום הולדת.

מי שמרגיש טוב, האם יש לו לבקר רופא פעם או פעמיים בשנה כדי לודא שהכל בסדר אצלו או שלא צריך?

אולי על כגון דא נשאלה השאלה "מה לרופא בבית יראי השם?!"?

לקוראי אנגלית:
https://torasavigdor.org/rav-avigdor-mi ... ll-visits/

יענקלה הכונס כתב:האם שייך כיום אפיקורס שאמרו עליו חז"ל שמורידין ואין מעלין, דהרי ידוע שהחזו"א ורבים ס"ל שחילונים כיום דינם כתינוקות שנשבו, ובמי שייך היום דין אפיקורס?

מי שגדל כשומר תומ"צ ויצא לתרבות הרעה פשוט אינו בגדר תינוק שנשבה לכו"ע.

אולם אין לזה כל קשר לדברי החזו"א בדינא ד'מורידין ולא מעלין' שלדבריו אינו נוהג כלל בזמננו, ועירוב פרשיות יש כאן. עי' מה שכתבתי בזה כאן

עזריאל ברגר כתב:אם הוא לובש את הבגד בימים שלפני הבר מצווה - הבגד כבר לא יהיה חדש ביום הבר מצווה ולא יוכל לברך עליו...

וביום הבר מצווה עצמו - בוודאי שיש ענין ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש כדי לברך שהחינו, דלא גרע ממה שכתבו כן בכמה ספרים לגבי כל יום הולדת.

זאת אכן השאלה:
אם הוא מחדש בליל הבר מצווה, אזי לכאו' כדאי שיברך שהחיינו בשעת הלבישה ולא בשעת הקנייה והיינו בליל הבר מצווה וכדבריך- יכוון גם על התפילין ושאר הדברים.

אבל אם הוא מחדש כבר לפני הבר מצווה (כגון: כשעושים את האופרוף-עלייה לתורה בשבת שקודם הבר מצווה), אז אמנם יתכן שהשמחה עדיין נמשכת גם כעבור כמה ימים כשילבש את החליפה שוב בליל הבר מצווה גופיה, שהרי עדיין הם חדשים עבורו, וא''כ עדיין יוכל לברך שהחיינו, אז אולי נכון שימתין עד אז כדי שיוכל לברך כמצווה ועושה וכדבריך שיוכל לכווין גם על שאר הדברים.
או שמא, אין כדאי להמתין, והנכון הוא שיברך בשעת הלבישה הראשונה שאז השמחה היא וודאית וגדולה. ואפי' שהוא עוד קטן.



נ'''ב:
מעולם לא שמעתי על עניין להתחייב ב''שהחיינו'' בסתם יום הולדת, והדבר נראה בעיניי תימה גדולה. בכלל, לא כ''כ מצינו עניין ביום הולדת, מלבד ימי הולדת בעלי משמעות מסויימת שהוזכרו בחז''ל (13,70 וכיו''ב). כידוע מה שהיו אומרים הסבים: "יום הולדת, את פרעה".

לגבי ברכת שהחינו ביום הולדת, ראה באתר עולמות:
http://olamot.net/shiur/%D7%99%D7%95%D7 ... 7%93%D7%AA

ועוד ראיתי שהביאו, שבשו"ת גנזי יוסף כתב: "יודע אני שיש איזה אנשי מעשה שבכל שנה כשמגיע יום הולדת אותם, שמהדרין לברך שהחיינו על איזה פרי או בגד חדש... וודאי מהראוי ליתן שבח והודאה לשמו הגדול יתברך".

וכך כותב מרנא הבא"ח: "כשיגיע לשישים או לשבעים, נכון ללבוש בגד חדש או ייקח פרי חדש ויברך עליו 'שהחיינו', ויכוין גם על שנותיו, ויש עושים סעודה כשיגיעו לשבעים" (בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה סעיף ט).

כך גם בספר "כף החיים" מביא ש"גם בזה יש לברך שהחיינו על פרי חדש ויכוון לפטור שניצול מכרת" (סימן רכג, כט).

וכן הורה הרבי מליובאוויטש (במנהגי יום הולדת שפרסם), להשתדל ביום הולדת לברך שהחינו על פרי חדש או על בגד חדש.

רבינו יוסף חיים כתב בספרו לשון חכמים תפילה לסעודה שנהגו לעשות כל שנה.
( אומנם נהגו שם ביום שנכנס לברית,
כמדומה שבמשפחת חמי מציינים את יום הבר מצוה ולא את יום ההולדת)

יום הבר מצווה ויום ההולדת - בדרך כלל חד הם.

מציינים ליום הבר מצוה, לשמחה כל שנה על קבלת המצוות, ולא ליום ההולדת בלבד,
( לעיל כתבתי בזה כמדומה שכך אומרים, כי שמעתי שכך אומרים, ולא חדעתי אם זה הטעם)

ראה 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ג ע' 158.

פרנקל תאומים כתב: . . אמנם יתכן שהשמחה עדיין נמשכת גם כעבור כמה ימים כשילבש את החליפה שוב בליל הבר מצווה גופיה, שהרי עדיין הם חדשים עבורו . .

ראה 'סדר ברכת הנהנין' פי"ב סוה"ד (וב'לוח' פי"א הי"ט. וש"נ), שאין מברכים בלבישה שני'; אבל ראה ביה"ל (סי' כב סק"ב) דלא ס"ל הכי. ויעוין הנלקט בכה"ח (שם סק"י. וראה מ"ש בסי' רכה ס"ק לא).

עזריאל ברגר כתב:לגבי ברכת שהחינו ביום הולדת, ראה באתר עולמות:
http://olamot.net/shiur/%D7%99%D7%95%D7 ... 7%93%D7%AA

ועוד ראיתי שהביאו, שבשו"ת גנזי יוסף כתב: "יודע אני שיש איזה אנשי מעשה שבכל שנה כשמגיע יום הולדת אותם, שמהדרין לברך שהחיינו על איזה פרי או בגד חדש... וודאי מהראוי ליתן שבח והודאה לשמו הגדול יתברך".

וכך כותב מרנא הבא"ח: "כשיגיע לשישים או לשבעים, נכון ללבוש בגד חדש או ייקח פרי חדש ויברך עליו 'שהחיינו', ויכוין גם על שנותיו, ויש עושים סעודה כשיגיעו לשבעים" (בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת ראה סעיף ט).

כך גם בספר "כף החיים" מביא ש"גם בזה יש לברך שהחיינו על פרי חדש ויכוון לפטור שניצול מכרת" (סימן רכג, כט).

וכן הורה הרבי מליובאוויטש (במנהגי יום הולדת שפרסם), להשתדל ביום הולדת לברך שהחינו על פרי חדש או על בגד חדש.

מי הוא בעל שו''ת "גנזי יוסף"?ׁ

לגבי הבא''ח והכף החיים, אינני רואה כאן כל מקור וכל ראיה לעניין כל שהוא בסתם יום הולדת, הלא הם מדברים ספציפית על שני ימי הולדת מסויימים שמציינים משהו ייחודי, גיל שישים וגיל שבעים, ואדרבה מכלל הן אתה שומע לאו, שאין טעם בסתם ימי הולדת מלבד אותם ימי הולדת בודדים שהתפרש בחז''ל שיש להם משמעות מיוחדת כמו גיל 13,60,70 וכיו''ב.

הקנס של אונס ומפתה, האם זה גם במקרה שהנערה היא זאת שפיתתה את הבועל?

גם הרב האדר''ת נהג לציין יום זה כמו שמספר על עצמו.

מי שנוהג בתפיליו ברצועות שחורות משני הצדדים, האם גם הוא צריך לשמור שרצועות התש''ר המשתלשלות לא יתהפכו?

פרנקל תאומים כתב:מי שנוהג בתפיליו ברצועות שחורות משני הצדדים, האם גם הוא צריך לשמור שרצועות התש''ר המשתלשלות לא יתהפכו?

איני רואה חילוק בהלכות היפוך הרצועה הקשור לצבע הרצועות. לא אמרו בגמרא שצריך שהצד השחור יהיה כלפי חוץ, אלא הצד היפה.
ועכ"פ גם ברצועות שאינן שחורות מב' צידיהן - אין צורך להקפיד בהנ"ל.

עושה חדשות כתב:הקנס של אונס ומפתה, האם זה גם במקרה שהנערה היא זאת שפיתתה את הבועל?

א. הוא כמובן לא יכול להיות "אונס".
ב. קנס המפתה - הוא לאביה, ואין לה רשות למחול עליו, ולכאורה עדיין יכול אביה לתבוע את הבועל.

עזריאל ברגר כתב:

פרנקל תאומים כתב:מי שנוהג בתפיליו ברצועות שחורות משני הצדדים, האם גם הוא צריך לשמור שרצועות התש''ר המשתלשלות לא יתהפכו?

איני רואה חילוק בהלכות היפוך הרצועה הקשור לצבע הרצועות. לא אמרו בגמרא שצריך שהצד השחור יהיה כלפי חוץ, אלא הצד היפה.
ועכ"פ גם ברצועות שאינן שחורות מב' צידיהן - אין צורך להקפיד בהנ"ל.

???
הרמב"ם והשו"ע (בסימן כ''ז) כתבו להיזהר שהרצועה לא תתהפך: "צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש".

או שאולי כוונתך שא''צ להקפיד על המשתלשל כ''א רק על הרצועה המקיפה את הראש?

פרנקל תאומים כתב:

עזריאל ברגר כתב:

פרנקל תאומים כתב:מי שנוהג בתפיליו ברצועות שחורות משני הצדדים, האם גם הוא צריך לשמור שרצועות התש''ר המשתלשלות לא יתהפכו?

איני רואה חילוק בהלכות היפוך הרצועה הקשור לצבע הרצועות. לא אמרו בגמרא שצריך שהצד השחור יהיה כלפי חוץ, אלא הצד היפה.
ועכ"פ גם ברצועות שאינן שחורות מב' צידיהן - אין צורך להקפיד בהנ"ל.

???
הרמב"ם והשו"ע (בסימן כ''ז) כתבו להיזהר שהרצועה לא תתהפך: "צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ ולא יתהפכו בין של יד בין של ראש".

או שאולי כוונתך שא''צ להקפיד על המשתלשל כ''א רק על הרצועה המקיפה את הראש?

א. הרמב"ם והשו"ע כתבו בצורה פרקטית, על מי שצובע רק צד אחד. הגדרת הענין מובאת בגמרא, ושם כתוב "ונוייהן לבר".
ב. עניתי על מה ששאלת - על הרצועות המשתלשלות מתש"ר.

ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת חיי שרה
הבתים והרצועות, בתפילין של ראש ותפילין של יד, צריך שיהיו שחורות, הלכה למשה מסיני, ולכן אם נתלבנו, מחמת ישנן, צריך להשחירם, ואם השחירם גוי פסולים, וצריך שיהיה צד השחור שברצועות לצד חוץ, ואם נתהפכה הרצועה שסביב הראש וכן הרצועה שקושר בה הקציצה, יתענה יום אחד, והא דרב הונא התענה בעבור זה ארבעים יום, זו מידת חסידות יתירה הוית ביה, וטוב ליזהר גם ברצועות תפילין של ראש המשולשלות עד החזה והטבור, וכן רצועה של תפילין של יד שכורך על הזרוע, שלא יתהפכו, ואף על גב דעל פי הסוד, משחירין הרצועות פנים ואחור, שחורות כעורב, כנזכר בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל, לא נהגנו בכך, ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב, ואמרו לי שיש נזהרין להשחיר פנים ואחור, ויש שאין מדקדקין בזה

איה מקורו בשעה"כ?

האם ידוע מי נהג כן בזמנו של רבי יוסף חיים?

שער הכוונות - דרושי תפילין דרוש ד
ענין הרצועות כבר נודע שצריך שיעבדם לשם קדושת תפילין וטוב שתעבד שתי עורות א' לתפילין ש"ר דהיינו לרצועות ואחד לרצועות תפילין של יד וכשתשים העור תוך הסיד והמים אם העור הוא לצורך רצועות הראש יכוין שהוא לשל ראש ויכוין לשם ההויה ואם הוא לצורך רצועות של יד יכוין שהוא לשל יד ויכוין לשם אדני גם צריך שישחירם פנים ואחור שחורות כעורב. גם טוב לכוין ברצועות כי רצועה בגי' שע"א והם ב"פ א"ל במילואם העולים ש"ע והכולל הרי שע"א וה"ס ש"ע נהורין הנודעים

כנראה שכן שמע ממהר"א מני, כדרכו שהיה שואלו על מנהגי ירושלים.

אדם שאוכל לפני עלות השחר ערב צום,ואח"כ מתפלל שחרית בנץ החמה, ולאחר מכן יושן כל היום עד לפני השקיעה כדי להתפלל מנחה, כך שבעצם אינו מרגיש את הצום.
האם שפיר עביד מצד הרגשת הצום,[ולא מצד ביטול זמן וכו] ושאלתי היא: האם יש עניין להרגיש את הצום, או שזה שצם ולא אכל נחשב צם מעיקרו של הדין.

ביוהכ״פ יש ענין להרגיש הצום (עכ״פ לשיטת רש״י במסכת שבת).
ועיין משנה ברורה סימן תקנ: וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

שני אחים הגיעו לקבר אביהם, ולאחר אמירת משניות, נסתפקו האם אחד יכול להדליק נר עבור כולם או כל א' וא' צריך להדליק נר בפנ"ע? [חשיבות נר ידועה מהרש"ל ועוד]

מועד לכל חי - סימן ט סעי' ט' משמע לי דהוא מן הראוי לקרוא קריאת שמע ביום ט"ז תמוז בחצי היום כי בא שש, לפי מה שכתוב בתיקונים תיקון ע' דף קל"ח ע"א, ולסברת הרב מג"ע היה ביום י"ז, ועיין להרב סדר הדורות דף כ"ה ע"ד ודף כ"ו ע"א ואילך.

קיבלתי באישי.
מחד גיסא, בסליחות היום אומרים שהיום נשתברו הלוחות. והם נשתברו באותו יום שעשו העגל. כשלפי חשבונם התעכב משה רבינו מלרדת מההר ביום הקודם ודחאם אהרן למחר, ובבוקר השכימו ועשו העגל, ולא ירד למחרת העגל.
א"כ זה י"ז תמוז.
ולמה את העגל גופא לא מזכירים בסליחות כסיבה לצום. חשבתי ע"ז כבר מזמן ואכמ"ל.
מצד שני צריכים לחשב מ' ימים מז' סיון מתן תורה ועלייתו להר. והיום שירד וראה העגל והמחולות ושבר הלוחות תלוי אם סיון היה מלא ל' ימים או חסר כ"ט ימים.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:קיבלתי באישי.
מחד גיסא, בסליחות היום אומרים שהיום נשתברו הלוחות. והם נשתברו באותו יום שעשו העגל. כשלפי חשבונם התעכב משה רבינו מלרדת מההר ביום הקודם ודחאם אהרן למחר, ובבוקר השכימו ועשו העגל, ולא ירד למחרת העגל.
א"כ זה י"ז תמוז.
ולמה את העגל גופא לא מזכירים בסליחות כסיבה לצום. חשבתי ע"ז כבר מזמן ואכמ"ל.
מצד שני צריכים לחשב מ' ימים מז' סיון מתן תורה ועלייתו להר. והיום שירד וראה העגל והמחולות ושבר הלוחות תלוי אם סיון היה מלא ל' ימים או חסר כ"ט ימים.

א. העגל נעשה בט"ז תמוז ולא בי"ז.
ב. לכאורה מזכירים את העגל בפיוט "שעה נאסר".

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:הקנס של אונס ומפתה, האם זה גם במקרה שהנערה היא זאת שפיתתה את הבועל?

א. הוא כמובן לא יכול להיות "אונס".
ב. קנס המפתה - הוא לאביה, ואין לה רשות למחול עליו, ולכאורה עדיין יכול אביה לתבוע את הבועל.

לא שאלתי מצד מחילה, אלא שמא אין דין קנס כאשר היא יזמה את כל הענין, ולכן הזכרתי את אונס כדי להבחין שיש פה ג' דרגות, או שהוא אנס או שהוא פיתה או שהוא אפילו לא פיתה.

אדם שנגמר דינו למיתה ואח"כ נשתטה, האם ממיתים אותו כדינו או לא.
(לכאו' בהל' אישתני דינא לא מצינו פטור אחרי גמ"ד, אבל שמא י"ל דהשוטה מופקע מקיום עונשין).

עושה חדשות כתב:אדם שנגמר דינו למיתה ואח"כ נשתטה, האם ממיתים אותו כדינו או לא.
(לכאו' בהל' אישתני דינא לא מצינו פטור אחרי גמ"ד, אבל שמא י"ל דהשוטה מופקע מקיום עונשין).

הרמב"ם כותב שכל מי שנגמר דינו למיתה - אין לו דם.
ואינני רואה סיבה ששטותו תפטור אותו.

הוא לא מחויב להרוג את עצמו. אנחנו מחויבים להרוג אותו.

עושה חדשות כתב:

עזריאל ברגר כתב:

עושה חדשות כתב:הקנס של אונס ומפתה, האם זה גם במקרה שהנערה היא זאת שפיתתה את הבועל?

א. הוא כמובן לא יכול להיות "אונס".
ב. קנס המפתה - הוא לאביה, ואין לה רשות למחול עליו, ולכאורה עדיין יכול אביה לתבוע את הבועל.

לא שאלתי מצד מחילה, אלא שמא אין דין קנס כאשר היא יזמה את כל הענין, ולכן הזכרתי את אונס כדי להבחין שיש פה ג' דרגות, או שהוא אנס או שהוא פיתה או שהוא אפילו לא פיתה.

מסברא, כל ענינו של קנס המפתה - הוא על מה שלקח אותה בלא רשות אביה. ולא משנה אם הוא פיתה או נתפתה.

אם כי אוי"ל שהאבא צריך לתבוע את בתו (וכשתגדיל - תשלם לו), אך לא מצינו שהנבעלת לגוי משלמת קנס לאביה.

אבקש עזרה בהבהרת המציאות בדיני רחיצה לעניין שבת יו"ט [בסוגיה בשבת דף לט - מ ומשם להלכה] וכדומה, מהו ההבדל בין רחיצה לשטיפה.
בתודה

ידועה דרשת חז"ל בספרי עה"פ או קנה מיד עמיתך שהובא ברש"י עה"ת (ויקרא כ"ה ג') כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך.

דין זה לא הובא בפוסקים (רמב"ם טושו"ע) האומנם הרמ"א בתשובותיו (סי' י') מעתיק דין זה להילכתא כדבר פשוט, וכן נוטין דברי הפוסקים האחרונים (בגדרי הדין והשלכותיו יעויי' בתשו' מנחת יצחק ח"ב סי' צ"ד).

נסתפקתי אם הלכה זו מחייבת גם לקנות מוצר יהודי לעומת מוצר גוי, כגון שעומד בחנות יהודי ורואה שתי כסאות, אחד מיוצר בבית חרושת יהודי ולעומתו מיוצר ע"י להבדיל גוי (ושניהם באותו רמה וכו') וכמובן עיקור הריוח מגיע להמייצר. האם גם בכגון דא מחייבים אותו לקנות משל יהודי או כיון שמ"מ הוא קונה מיהודי אין קפידא.

דעתי נוטה לצד השני דאין קפידא.

אשמח לשמוע חוו"ד.

כך נ''ל ולא מדוייק
רחיצה באמבטי' שטיפה במקלחת.

פרנקל תאומים כתב:

עזריאל ברגר כתב:אם הוא לובש את הבגד בימים שלפני הבר מצווה - הבגד כבר לא יהיה חדש ביום הבר מצווה ולא יוכל לברך עליו...

וביום הבר מצווה עצמו - בוודאי שיש ענין ללבוש בגד חדש או לאכול פרי חדש כדי לברך שהחינו, דלא גרע ממה שכתבו כן בכמה ספרים לגבי כל יום הולדת.

זאת אכן השאלה:
אם הוא מחדש בליל הבר מצווה, אזי לכאו' כדאי שיברך שהחיינו בשעת הלבישה ולא בשעת הקנייה והיינו בליל הבר מצווה וכדבריך- יכוון גם על התפילין ושאר הדברים.

אבל אם הוא מחדש כבר לפני הבר מצווה (כגון: כשעושים את האופרוף-עלייה לתורה בשבת שקודם הבר מצווה), אז אמנם יתכן שהשמחה עדיין נמשכת גם כעבור כמה ימים כשילבש את החליפה שוב בליל הבר מצווה גופיה, שהרי עדיין הם חדשים עבורו, וא''כ עדיין יוכל לברך שהחיינו, אז אולי נכון שימתין עד אז כדי שיוכל לברך כמצווה ועושה וכדבריך שיוכל לכווין גם על שאר הדברים.
או שמא, אין כדאי להמתין, והנכון הוא שיברך בשעת הלבישה הראשונה שאז השמחה היא וודאית וגדולה. ואפי' שהוא עוד קטן.



נ'''ב:
מעולם לא שמעתי על עניין להתחייב ב''שהחיינו'' בסתם יום הולדת, והדבר נראה בעיניי תימה גדולה. בכלל, לא כ''כ מצינו עניין ביום הולדת, מלבד ימי הולדת בעלי משמעות מסויימת שהוזכרו בחז''ל (13,70 וכיו''ב). כידוע מה שהיו אומרים הסבים: "יום הולדת, את פרעה".

שו"ת אור לציון חלק ג - הערות פרק כה - דיני בין המצרים
"ונראה שהדבר תלוי אם הוא מוכרח באכילה זו או בברכה זו, או שמביא עצמו לידי הברכה, שאם מוכרח לברכה, וכגון בברית מילה או פדיון הבן, דהוי ברכת שהחיינו עוברת, רשאי לברך שהחיינו, אבל אם אינו מוכרח באכילה, אף אם למעשה יאכל את הפרי, יאכלנו בלא ברכת שהחיינו. ולפ"ז מעוברת שנתאותה לפרי חדש, כיון שמוכרחת היא לאכול את הפרי כדי שלא תסתכן, תברך עליו ברכת שהחיינו. (וראה גם בספר מועד לכל חי סימן ט' אות כ"ד, שהמוצא מציאה או ראה חבירו החביב וכדומה דאי אפשר לדחותו, חשוב כמצוה כמו מילה ופדיון הבן). אבל סתם אדם המתאוה לפרי חדש, אף אם יאכלנו לא יברך עליו ברכת שהחיינו. ולכן מי שנעשה בר מצוה בימי בין המצרים, ילבש אמנם חליפה חדשה, אך לא יברך עליה שהחיינו."

אחר מחכת"ר, לפו"ר הדברים צע"ג.