בעיני אין זה סביר לומר שכל ההלכות הנדרשות מפסוקים מקורם בבית מדרשו של משה רבנו, ויחד עם זאת אין כמעט ולו אחת מהן שעברה כצורתה (כמעט על כולן יש מחלוקות, והדרשות שלפנינו הן מזמן התנאים והלאה), ומאידך ההלכות מסיני עברו כולן ללא שכחה. לא בלתי אפשרי, אבל דוחק בלתי סביר.צופר הנעמתי כתב:ברזילי כתב:לא אמרתי בדעת הרמב"ם שרוב הדרשות חולקות על הדורות הקודמים, אלא רק שרוב הדרשות הן מחודשות. מה אם כן עשו לפני הדרש הדרשה (ברוב המקרים, בהם מדובר בהלכות שכיחות)? באמת לא ברור. אם הבנתיך נכונה אתה סבור שלא ייתכן (בפועל) שמישהו ידרוש דרשה אם לדעתו משה רבנו לא דרש אותה בעצמו (גם אם מבחינת הסמכות הוא רשאי לעשות כן), וממילא לדבריך כל הדרשות המחודשות שבחז"ל נדרשו ע"י משה (לפחות אליבא דמאן דס"ל דרשות אלה) ונשכחו. לדעתי זה בניגוד לדרכו של הרמב"ם ששולל אפשרות כזו של שכחה המונית במסירת התורה (אם כי אני מסכים שפורמלית אפשר לומר שאת ההל"מ כולן זכרו ורק את הדרשות כולן שכחו, ודוחק)
זה לא ענין של אפשר לומר שבמקרה את זה זכרו ואת זה לא. ההלכות למשה מסיני הם המסורת המיועדת לעבור מדור מדור איש מפי איש, ועל זה אכפת כל כך לרמב"ם שלא יכול להיות שנפלה בה טעות - אם נפלה כאן טעות זה אומר שיש חיסרון בתורה המסורה בידינו, כי ההלכות האלו אין מקורן בפסוקים אלא במסורת. הדרשות מיועדות מעיקרן להלמד מהפסוקים בדרכי הדרשות, כך משה רבינו למד תורה וכך ר"ע למד תורה. ברור שאין הקלטות מכל השיעורים של משה רבינו, ומצד שני ברור שרבי עקיבא יניח שמשה רבינו אמר כמוהו כי אם זה נכון אז בודאי גם משה רבינו חשב כך.
משל למה הדבר דומה - לסוגיא בגמרא. עיקרה של הסוגיא מסור מרב אשי איש מפי איש - אבל המסקנות היוצאות מהסוגיא מסיק כל אחד בעצמו. אין לנו הקלטות של מה שרב אשי פסק להלכה מתוך כל סוגיא, אבל כל אחד מסיק את המסקנות בעצמו ומניח שרב אשי גם היה אומר כך.
המשל של מסקנות מן הסוגיא אינו מוצלח, כי לדעתי אכן המסקנות שאינן כתובות בסוגיא להדיא בדרך כלל לא נאמרו מרב אשי לתלמידיו (לו היה נשאל מן הסתם היתה לו תשובה, אבל לא היתה מסירה מפורשת שלהם, כי אחרת היו חלק מן הש"ס בדרך כלל)
