פורום אוצר החכמה

אפרקסתא דעניא כתב:וז"ל שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב עמ"ס ברכות (עמ' פא, פג-פד):

"אין איסור ללמוד בלי ברכת התורה, ואין זה כברכת הנהנין שאסור לאכול בלי שמברך תחילה... רק שמצוות עשה כשרוצה ללמוד שיברך, וכשלומד תורה בלי לברך הוא מבטל מצוות עשה. ולכן כל שיש לו מניעה מלברך או שא"א לברך וכד', רשאי ללמוד בלא ברכת התורה"

"ש. כשערים בליל שבועות, האם אסור ללמוד אחר עלות השחר עד שישמע הברכה מאחר שיוציאו יד"ח?

ת. מותר ללמוד. לא מצאתי בשום מקום שיש איסור ללמוד בלי ברכת התורה!"

וז"ל רבנו בקובץ תשובות (סי' ט): "אולם צ"ל דבמקום שא"א לו לברך ברכת התורה שאין עליו איסור לעסוק בתורה ללא ברכות התורה. אדרבא, יעסוק בתורה ויקיים מצו"ע של לימוד התורה".

ובהערה הוסיף רב"צ קוק:

"וכ"כ במנחת שלמה (צ"א א') וחולק בזה על "הר צבי" הסובר שאסור ללמוד בלי ברכת התורה אפילו כשהוא אנוס ואינו יכול לברך"

איך יתכן שהגרי"ש כתב שאין איסור? וכי אין איסור לבטל עשה? אלא מאי, פשוט גם לכת"ר שכוונתו שאין בזה לאו, אך יש איסור ללמוד קודם ברכת התורה משום שאסור לבטל עשה. ודברי הגרי"ש אמורים במקום שאינו יכול לברך, ואז אינו מבטל עשה, כפי שדעת כמה מן האחרונים לגבי בגד של ד' כנפות כשאין לו חוטי ציצית, שיכול ללובשו כיון שאינו מבטל עשה.
אך אני חוזר בי ממה שכתבתי לעיל, ומסכים לדברי הרב סינון שלדעת האחרונים שכשהוא אנוס שלא לקיים העשה, אינו עובר עליו, במקום שיפסיד הזמן קרי"ש יכול לכאו' לקרוא קרי"ש בלא ברכות התורה, כיון שאינו יכול לקיים מ"ע דברכות התורה.

בשיעורים של הגרי"ש שנדפסו בישורון, למס' ברכות דף י"א כתוב שאמר ששאלוהו כמ"פ אם א' קם לפני זמן ק"ש ורואה שלא יספיק גם ק"ש וגם ברכה"ת, ענה שיכול לקרוא בלי ברכה"ת.

בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'..
ומבטלים מצות טבילה בזמנה. (שדוחה את יוה"כ).

משולש כתב:בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'..
ומבטלים מצות טבילה בזמנה. (שדוחה את יוה"כ).

אאל"ט, טבילה בזמנה היא לא מצוה דאורייתא, ומה שהיא דוחה את יוה"כ, זה משום שזו לא רחיצה של תענוג.

איש רגיל כתב:

משולש כתב:בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'..
ומבטלים מצות טבילה בזמנה. (שדוחה את יוה"כ).

אאל"ט, טבילה בזמנה היא לא מצוה דאורייתא, ומה שהיא דוחה את יוה"כ, זה משום שזו לא רחיצה של תענוג.

אשמח למקור שזה רק דרבנן.
ומה עם זה שמבטלים מצוה של טבילת זבה דווקא ביום?

משולש כתב:

איש רגיל כתב:

משולש כתב:בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'..
ומבטלים מצות טבילה בזמנה. (שדוחה את יוה"כ).

אאל"ט, טבילה בזמנה היא לא מצוה דאורייתא, ומה שהיא דוחה את יוה"כ, זה משום שזו לא רחיצה של תענוג.

אשמח למקור שזה רק דרבנן.
ומה עם זה שמבטלים מצוה של טבילת זבה דווקא ביום?

כבר כתבתי שאיני בטוח בזה, אך מקור צריך להיות הפוך, אם זו מצוה דאורייתא זה אמור להימנות באחד ממוני המצוות.
ולגבי טבילת זבה, זה כמובן לא קשור לחומרא דרבי זירא. אך גם בזה נ"ל שטעה כת"ר, כיון שאין דין דאורייתא לטבול דווקא ביום, אלא יכולה לטבול מהיום ואילך, ובאו חכמים וגזר עליה שלא תטבול מהרגע הראשון המותר לה. ופשוט.

זכור לי שטבילת זבה ביום דווקא. אבל לא בדקתי את זה. אולי מישהו יודע.
(בוודאי קשור לחומרא דר"ז כיון שנותנים עליה חומרי זבה וחומרי נדה, אז לא יכולה לטבול ביום השביעי עד הלילה כמו נדה, וגזרו יום שמיני אטו שביעי).

איש רגיל כתב:

משולש כתב:בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'..
ומבטלים מצות טבילה בזמנה. (שדוחה את יוה"כ).

אאל"ט, טבילה בזמנה היא לא מצוה דאורייתא, ומה שהיא דוחה את יוה"כ, זה משום שזו לא רחיצה של תענוג.

רחיצה ביוה"כ בכלל הוא רק איסור דרבנן, כן כתבו בתוס' ישנים תחלת פרק יוה"כ.

איש רגיל כתב:כבר כתבתי שאיני בטוח בזה, אך מקור צריך להיות הפוך, אם זו מצוה דאורייתא זה אמור להימנות באחד ממוני המצוות.
ולגבי טבילת זבה, זה כמובן לא קשור לחומרא דרבי זירא. אך גם בזה נ"ל שטעה כת"ר, כיון שאין דין דאורייתא לטבול דווקא ביום, אלא יכולה לטבול מהיום ואילך, ובאו חכמים וגזר עליה שלא תטבול מהרגע הראשון המותר לה. ופשוט.

ברש"י יומא ח' ע"א כתב שטבילה בזמנה מצוה למדינן מקרא דכתיב וחטאו ביום השביעי עיי"ש ומשמע שזה מדאורייתא

לעיל דנו אם האיסור ללמוד לפני ברכה"ת מה"ת או מדרבנן.

ז"ל החינוך מצוה תל וכן כל שקרא בתורה בשחרית קודם שיברך הברכות המתוקנות בתורה או ברכת אהבת עולם בטל מצוה דאורייתא. עכ"ל.

בברכה המשולשת כתב:יש כמובן את הנדון הגדול על קניין דרבנן מהני לדאורייתא

הנידון של קנין מדרבנן מהני לדאורייתא בדר"כ מורה לקנינים שתיקנו רבנן כמו קנין מעמד שלשתן ומה דינם לגבי שאלות דאורייתא, אבל יש גם ההיפך לדברי ר' יוחנן שהחז"ל ביטלו קנין מעות במטלטלין משום גזירה שמא יאמר נשרפו בעליה, נמצא שלדברי ר' יוחנן מצינן שתקנת חכמים עקרה קנין מדאורייתא.

מיללער כתב:

בברכה המשולשת כתב:יש כמובן את הנדון הגדול על קניין דרבנן מהני לדאורייתא

הנידון של קנין מדרבנן מהני לדאורייתא בדר"כ מורה לקנינים שתיקנו רבנן כמו קנין מעמד שלשתן ומה דינם לגבי שאלות דאורייתא, אבל יש גם ההיפך לדברי ר' יוחנן שהחז"ל ביטלו קנין מעות במטלטלין משום גזירה שמא יאמר נשרפו בעליה, נמצא שלדברי ר' יוחנן מצינן שתקנת חכמים עקרה קנין מדאורייתא.

ובדומה לכך דעת רבותיו של רש"י בעניין קידושי ביאה

מן השורה כתב:להגאון הנורא רבי יוסף ענגיל זצ"ל יש כלל שלם על זה, או באתוו"ד או בלקח טוב.

מצאתיה! והוא בספרו בית האוצר כלל קל"ד - מערכה שלימה בזה
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... &pgnum=202

וראה כאן מהראשונים שדנו בזה [בסוף העמוד]
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 65&hilite=

מצות עשה דאורייתא הבאה ע"י עבירה מדרבנן יש בזה משום מהב"ע? ראה דיון בזה פה:
viewtopic.php?f=29&t=17136

היום בדף היומי (סוכה כג)
לדעת ר' יהודה סוכה העשויה על גבי בהמה פסולה משום דאינה ראויה לכל שבעה מחמת האיסור דרבנן לעלות ע"ג בהמה בשבת וביו"ט

ייש"כ לארי הנסתר.
הסוכה פסולה מדאורייתא?

זוהי כבר שאלה נוספת, במצוה דאורייתא שהתורה פוסלת מציאות מסויימת, אם יש מציאות כזאת שנובעת מדין דרבנן, ובהנחה שהדין דרבנן אין בכוחו לפסול מדאורייתא, האם העמידו רבנן פסול כזה מדרבנן כעין הדאורייתא.

כך הבנתי ממהלך הסוגיא שם
לא כתוב בגמ' שיש איסור חדש מדרבנן לאסור דברים שאינם כשרים כל שבעה מדרבנן, ומשמע שזה מבוסס על הדין דאו' דבעי' ראויים לכל שבעה.

איש רגיל כתב:ייש"כ לארי הנסתר.
הסוכה פסולה מדאורייתא?

ר"מ מחולק על ר"י ומכשיר את הסוכה (וכן סתם רבינו הקדוש במתני') ובגמ' מפרש שיטת רבי מאיר "כיון דמדאורייתא מיחזא חזי" מיקרי ראויה לשבעה, ומינה שלר' יהודה דבר שאינו ראוי מדרבנן לא מיקרי ראוי אף מדאורייתא.
כן נקט בפשיטות רבינו ר' יוסף ענגיל בגליונותיו:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=262
ועיי"ש עוד מ"מ להנידון

בן החבורה כתב:זוהי כבר שאלה נוספת, במצוה דאורייתא שהתורה פוסלת מציאות מסויימת, אם יש מציאות כזאת שנובעת מדין דרבנן, ובהנחה שהדין דרבנן אין בכוחו לפסול מדאורייתא, האם העמידו רבנן פסול כזה מדרבנן כעין הדאורייתא.

לעיל כבר הבאתי מהמנ"ח שהפסול לקרבן פסח מדרבנן, חשיב שאינו יכול לאכלו מדאורייתא, וכדודמא שהביא הרב הארי מהגמ' בסוכה.

במנ"ח מוסך השבת מלאכת קושר מביא מדברי טעם המלך לתרץ קושית התוס' במס' עירובין צ"ז על שיטת רבינו אליהו שקשר התפלין מצוותן בקשירה מחדש בכל יום א"כ לא יחשב עשיית קשר תפלין בשבת כקשר של קיימא, ותי' בטעם המלך שאמרי' מיגו דהוי קשר לענין תפלין הוי קשר לענין שבת אע"פ שאינו של קיימא וכה"ג בש"ס טובא.

עפי"ז חקר המנ"ח בקשירת ציצית בשבת בשאר הקשרים שאינם מדאורייתא (אף למ"ד קשר עליון דאורייתא) אם אמרינן שמיגו דמיחשב קשר לענין ציצית יחשב קשר לגבי שבת אע"פ שאינו של קיימא, היינו אם המצוה מדרבנן מחשיבה לאמר עליה מיגו להתחייב באיסור דאורייתא.

לא זו מטרת האשכול, אך כבר העלו דוגמאות כאלו, והנה עוד:

בדף היומי (סוכה כה: כו.), חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה וכו', פטורין מן התפלה ומן התפילין וכו'. ומבאר רבי אברהם מן ההר, ז"ל: "שמצוה מדבריהם לשמח חתן וכלה, ואע"ג דסוכה מן התורה ומשום מצוה דרבנן מבטלינן מצוה דאורייתא, שב ואל תעשה שאני, כדאיתא בהאשה רבה (יבמות צ.)".

מיללער כתב:לגבי איסור דרבנן בלפני עור, דכירנא שיש מו"מ בזה בהל' רבית לגבי רבית דרבנן אם עובר הלוה על לפ"ע (אולי בהמשל"מ על הרמב"ם שם)

ידוע מהפנ"י שבאיסור דרבנן עוברים על לפני עיוור מדאורייתא ובשו"ת אחיער ח"ג מעריך בזה

יש דוגמאות יותר קיצוניות כגון ענייני דיומא בשני אדרים גבי דין מחיית עמלק דמבואר בחת"ס דעבור השנה
שהוא ע"י חכמים מרחיב את הזכרון. וכן גבי בעילת פחות מבת ג' בשנה מעוברת דבתוליה חוזרים.
אמנם אין זה דין דרבנן המשליך על דיני דאורייתא אלא על המציאות בעצמה.

וגם אינו דין דרבנן.

בספר חמדת ישראל חלק א כתב על הנדון כאן קונטרס שלם בשם תורה אור ודן בו בהרבה פרטים באורך וברוחב.
הנה הפתיחה

כמדומני שכבר הוזכר פה שדן בזה המשנה להלך פ"ז מתרומות ה"א.
וכתב במנ"ח מצוה טו שבספק זה תלוי גם אם נפסל הפסח מדרבנן, אם עוברים בהוצאתו מהחבורה. וכן אם עוברים בהוצאת שומן של גיד הנשה או שאר קרומים שראוים לאכילה מה"ת רק מדרבנן.
אלא שיש להעיר שבהמשך דבריו כתב שבשר שבתוך העצם עוברים על הוצאתו, הן משום שהוא עצמו ראוי אלא שארי' הוא דרביע עליה, והן משום שמדאו' ראוי ע"י גומרתא. ולכאו' היה לו לציין שאף אם מדאו' ראוי ע"י גומרתא, סו"ס מדרבנן אינו ראוי, והוא תלוי בספק שכתב כמה שורות קודם לכן.

בברכה המשולשת כתב:יש כמובן את הנדון הגדול על קניין דרבנן מהני לדאורייתא

בדף היומי של היום סוכה ל"ב יש דבר נפלא בענין זה בהגהות המהר"צ חיות, לתרץ קושית התוס' בדף ל"א ע"ב למה הדס שנאגד לא מיקרי שינוי מעשה כי "שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי" הלא מדרבנן נקרא שינוי והקנין מדרבנן יהנה לדאוריתא לצאת בה יד"ח ולמה זה שונה מדין דלהלן בדף ל"ב גזל עצים וסכך בהן שיוצא משום תקנת מריש שהוא ג"כ תקנת חז"ל ומהני לדאוריתא.

ותירץ המהרצ"ח שדין קנין מדרבנן מהני לדאוריתא הוא מטעם הפקר בי"ד הפקר, ואה"נ לחז"ל יש כח בידם להפקיר אבל לא עשו את שאינו זוכה כזוכה, ומשו"ה לגבי סוכה ששם רק פסול גזולה, מהני ההפקר בי"ד והקנין מדרבנן להפקיע ממנו שם סוכה גזולה, אבל לגבי לולב ששם נפסל גם שאולה, לזה לא מהני התקנה והקנין מדרבנן להפך את הדבר הנגזל להיות "שלו". עכת"ד

ונזכרתי שיש בזה דיון בהאחרונים אם הפקר בי"ד גם עושהו שלו, ויש שרצו לומר שזה תלוי בהלימוד במס' גיטין ל"ו ב' לדין של הפקר בי"ד הפקר היינו ששם יש מ"ד שהלימוד הוא מ"יחרם כל רכושו" וזה רק מורה על הפקר ולא על קנין, אבל הלימוד של "אלו הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן" ושם המדובר שלא רק שהפקירו נכסי איש פרטי אלא שהוציאו מזה ונתנו לזה ודו"ק.

אשמח לקבל מקור לזה החילוק

הדיון הנ"ל בגדרי הפקר בי"ד הפקר מצוי בהרחבה בדבר אברהם (כמדומני חלק א סימן א, בדיון על דמ"ד)

מיללער כתב:אשמח לקבל מקור לזה החילוק

ים של שלמה יבמות פרק י אות יט.

מה שנכון נכון כתב:

מיללער כתב:אשמח לקבל מקור לזה החילוק

ים של שלמה יבמות פרק י אות יט.

תודה רבה!

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=102

מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, האם נוכל להמליץ ע"ז שהמצוה מדרבנן פועל על חיוב תלמוד תורה או שהוא מדין אנוס עפ"י חז"ל וממילא פטור מלימוד התורה מדין אונס רחמנא פטריה?

מיללער כתב:מבטלין תלמוד תורה למקרא מגילה, האם נוכל להמליץ ע"ז שהמצוה מדרבנן פועל על חיוב תלמוד תורה או שהוא מדין אנוס עפ"י חז"ל וממילא פטור מלימוד התורה מדין אונס רחמנא פטריה?

גם תפילה הוא מדרבנן.

[ויש לציין לשי' החת"ס שחנוכה ופורים הם מדאורייתא כמו שתפילה הוא מדאורייתא וק"ל].

כל צורך של אדם מתיר לבטל תורה, אכילה, שתי' ושינה. ואף צרכים פחות דחופים כטיול וכד'.

בדף היומי
אתרוג של דמאי פסול משום שאינו שלכם (וגם לב"ה אינו מותר אלא משום דאי בעי מפקר לנכסיה וכו' אבל מעיקר הדין פסול)

ארי במסתרים כתב:בדף היומי
אתרוג של דמאי פסול משום שאינו שלכם (וגם לב"ה אינו מותר אלא משום דאי בעי מפקר לנכסיה וכו' אבל מעיקר הדין פסול)

באתרוג בעינן "לכם" ושיהא בה היתר אכילה, ממילא הדיון פה הוא הדיון הכללי על איסורי הנאה מדרבנן אם מיקרי ממון בעלים לגבי קידושי אשה שכבר הובא לעיל, וגם מדין הפקר בי"ד הפקר. אה"נ שלדברי המ"ד בגמ' שהיתר אכילה גרידא מכשיר את האתרוג יש לדון אם איסור מדרבנן מיקרי "אין בה היתר אכילה" והשאלה הוא אם צריך להיות "היתר" או "ראוי" לאכילה, וממילא משתייכת להנידון של אינוי ראוי מדרבנן אם מיקרי ראוי מדאורייתא

נזכרתי שיש דיון במשנה למלך הל' שגגות לגבי פר העלם דבר של ציבור, ששם ליכא פר רק באופן שהורו בי"ד " מותרין אתם לעשות" אבל אם רק אמרו שאין כרת בדבר או שהוא רק איסור לאו ורוב הציבור עברו על העבירה חייבים להביא קרבן יחיד דלא מיקרי תלו בבי"ד.

ולפי"ז דן המשל"מ מה הדין אם בי"ד הורו שהדבר מותר מדאוריתא אבל אסורה מדרבנן, האם נקרא לזה שהבי"ד אמרו "מותרין אתם לעשות" מן התורה, או דילמא הטיסור מדרבנן פועל שגם מן התורה אסורה לעשותה (לא תסור)

איש רגיל כתב:כל צורך של אדם מתיר לבטל תורה, אכילה, שתי' ושינה. ואף צרכים פחות דחופים כטיול וכד'.

היה ראוי לפתוח אשכול [תורני] מיוחד ע"ז.
מסתמא נתכוונת לד' הפמ"ג באו"ח ש"ז, ואהא"ז הל' מלכים.

אמסטרדם כתב:

איש רגיל כתב:כל צורך של אדם מתיר לבטל תורה, אכילה, שתי' ושינה. ואף צרכים פחות דחופים כטיול וכד'.

היה ראוי לפתוח אשכול [תורני] מיוחד ע"ז.
מסתמא נתכוונת לד' הפמ"ג באו"ח ש"ז, ואהא"ז הל' מלכים.

ויעויין מש"כ בזה מע"כ ידידי הרה"ג שלמה אליעזר גליקסברג בשו"ת ניצני ארץ (מצוי באוצר)