אפרקסתא דעניא כתב:ברזילי כתב:דברי ריא"ה גבי הרכב הסנהדרין והשתתפות צדוקים בה (מלבד שאינם מוסכמים, ואכמ"ל) נוגעים גם לשיטתו לזמן של ימי בית החשמונאי, לכל היותר עד פיזור הסנהדרין של גביניוס, ולא לעיקר תקופת התנאים והאמוראים.
לא כי, אלא מדבר במפורש גם על תקופת הורדוס וארכילאוס, המקבילה לתקופת הלל ושמאי.
ז"ל שם בעמוד 680 "והננו רואים בזה עוד דבר גדול שגם אחרי ביטול הסנהדרין הגדולה, היה זה רק בנוגע לשמם וכחם הרשמי בעניני המדינה, אבל כל דברי ריבות ומשפטים עמדו רק תחת פקודתם הם, וגם במשפט הורדוס, אשר היה לגמרי יוצא מכללו, הנה האחד משופטיו אשר נתפרסם שמו לפנינו הוא שמאי הזקן מראשי נושאי דגל התורה בימים ההם,
ואשר מכל מה שידענו עליו לא יוכל להיות ספק כלל כי לא ישב יחד עם צדוקים עוזבי תורה ומצוה או עם סתם מתנגדי הפרושים יהיו מי שיהיו כי אם עם חברים מקשיבים חכמי התורה ראשי הדור". אינני רוצה להכנס לדון בכל המו"מ שלו בעניני הסנהדרין ומה שכתב ליישב כל המקורות הסותרים בענין (ובכלל זה ההצעה, כדי להתמודד עם מקורות סותרים, שהיו גם בתקופות מאוחרות זמנים בהם גברה יד הצדוקים בסנהדרין), אלא להצביע על כך שלשיטתו לפחות לא ייתכן שבשעה שהיו נשיאי הסנהדרין גדולי התנאים הידועים לנו, הלל וצאצאיו, היו שם גם צדוקים (אפשר להתוכח עם ההנחה הזו, אבל עכ"פ זו דעתו).
ניים ושכיב כתב:ברזילי כתב:מכל מקום, מפורש במשנה בשני מקומות (פאה ב,ו ועדיות ז,ד) שהלכו ושאלו ללשכת הגזית, והשאלה המתבקשת היא מדוע אלה שני מקרים חריגים, ולא מצאנו שהכריעו כך את כל ספקותיהם ומחלוקותיהם (לכל הפחות כל עוד לא גלתה הסנהדרין).
לפי איך שביארתי את הגר"א לעיל, א"ש.
אמת, וכמ"ש לעיל (ולא הסכמת) כמדומני אלה הם דברי החק"ל, או קרוב לזה.
ניים ושכיב כתב:אמנם הקשית ע"ז לפני"כ שלפי"ז ברייתא לא יכולה לחלוק על משנה. עד כמה שזכור לי מהשנים בהן עסקתי בתלמוד, באמת מקשים ממשנה על ברייתא ולא מברייתא על משנה. אבל גם אם יש מקומות שפוסקים כברייתא נגד משנה, יש אופנים שאפשר להכריע אחרת מהכרעה קודמת.
כמדומה שיש פעמים רבות שמקשים על אמורא ממשנה, ומתרצים הוא דאמר כי האי תנא דתניא וכו', ואיך יוכל האמורא ללכת אחרי ברייתא כשיש הכרעת בי"ד הגדול להפך? וכי בכל המקרים הללו קם בי"ד הגדול מבית דינו של רבי בחכמה ובמנין והפך את ההכרעה? אם כבר היה כזה היה יכול לחלוק על משנה להדיא, גם בלי ברייתא מסייעת.
מלבד זאת, אין זה מיישב את השאלה, שהרי עד זמנו של רבי, וכן משך כל זמן האמוראים, כמדומה שלא מצאנו הכרעות בסנהדרין בשום מחלוקת (למעט שתי הדוגמאות במשניות שהזכרתי לעיל), וכמו ששאלתי כבר, מדוע לא פנו ר' יוחנן ור"ל לסנהדרין הסמוכה למקום מגוריהם כדי להכריע בכל השאלות שנחלקו בהן?
עוד יש להעיר בזה, שכדי להניח שרבי התכוון להכריע בכח בי"ד הגדול צריך להניח שכללי הפסק בין התנאים (כגון ר"מ ור"י הלכה כר"י וכו') אף הם מיסודו של רבי. אבל כללים אלה נשנו ע"י ר' יוחנן ותלמידיו (עירובין מו-מז), ולא הובאו משם חכמים קודמים, כך שנראה יותר שלא רבי עצמו הוא שקבע אותם. ועוד, הרי רב משרשיא חולק על עצם קיומם של כללים ולדעתו "לייתנהו להני כללי" ופירש"י - אלא היכא דמסתבר כמר הלכתא כוותיה והיכא דמסתבר בדוכתא אחריתי כאידך עבדינן כוותיה.
(הוספה, אייר תשע"ה - עי' רש"י כתובות פד: ד"ה בדבר משנה, שהלכה כר"ע מחברו הוא שמעתתא דאמוראי, ולא דבר משנה ממש). ממילא נפל כל הבנין, ואין לראות במשנה שאומרת "ר' מאיר אומר כך ור' יהודה אחרת" משום הכרעה של רבי שהלכה כדעת ר' יהודה, אלא פריסת שתי דעות שלא הכריע ביניהן (ורק ר' יוחנן קבע כלל הכרעה, שלדעת רב משרשיא כלל אינו קיים). ושוב הדק"ל מדוע לא הכריע רבינו הקדוש הוא ובית דינו.
ניים ושכיב כתב:ברזילי כתב:ושמא יש לאסוף כל הטעמים יחד, שבתקופת הזוגות היה פרק זמן בו לא היתה סנהדרין מחמת המציק, ואחרי זה עוד כמה עשרות שנים (עד ארבעים שנה קודם החורבן) היו טעמים מטעמים שונים שעדיין לא נתבררו כה"צ למה לא הכריעו, וכיוון שגלו מלשכת הגזית כבר אין להם יותר כח הכרעת ביה"ד הגדול.
אעיר נא את אוזן ברזילי שכל התירוצים על ביטול ב"ד אמנם מיישבים נוסח הרמב"ם משבטל בדה"ג, אבל נוסח הברייתא משרבו וכו' עדיין קשה.
מפני הדחק יאמר המתרץ ש"משרבו" היינו אותו הזמן שבטל ביה"ד הגדול, ואני מודה מראש שהשאלה יותר טובה מן התשובה (ואיך יכול הרמב"ם עצמו לומר "משבטל" כשלדעתו יש דין בי"ד הגדול, לכה"פ לענין קידוש החודש, עוד מאות שנים), כי יש לשאול על התנא עצמו, למה תלה הדבר שמשהו מקרי "משרבו" ולא בעצם העניין "משבטל בית הדין הגדול" וזה כבר חוזר לנידון הראשון באשכול, ונעוץ סופו בתחילתו.