פורום אוצר החכמה

עושה חדשות כתב:פארוואס נישט?

לכאורה כל דיני דרבנן איסורם שווה. ובפרט לדעת הרמב"ם שכולם נכללים בלאו דלא תסור.

"שו"ע או"ח סי' רע"ח - מותר לכבות הנר בשביל שיישן החולה שיש בו סכנה
משנ"ב ס"ק א' - עיין ברמב"ם בפירוש המשנה שכתב דדוקא בשא"א להוציא החולה למקום אחר או להסתיר האור ממנו ור"ל ע"י כפיית כלי על גביו וכדלעיל בסוף הסימן עי"ש
ס"ק ג' - שפקוח נפש דוחה שבת וכדלקמן בסימן שכ"ח וה"ה כשמתיירא מפני לסטים שלא יבואו עליו ויהרגוהו ואין לו עצה להסתיר את האור ג"כ מותר לכבות
באור הלכה ד"ה מותר וכו' - עיין במ"ב מה שהעתקתי בשם הרמב"ם והוספתי תיבת החולה משום דמוכח להמעיין בלישניה דאחולה קאי והנה בפמ"ג משמע שלא ראה דברי הרמב"ם אלו. ודע דמה שכתב הרמב"ם בשא"א להוציאו ר"ל היכא דחוששים פן ע"י טלטולו יכבד עליו החולי יותר וכדלקמן בסימן תרי"ח ס"א [ועיין במאירי על שבת בסוגיא זו ומשמע לכאורה דהוא סובר דהסוגיא איירי בשאפשר להפסיק במחיצה ואפ"ה מותר בחולה שיש בו סכנה אף לר"י ויש לדחות קצת ע"ש] ונראה דלהרמב"ם אם אפשר לעשות עצה אחרת לבד דאיסורא איכא גם חיוב חטאת איכא דאל"ה לוקמי הגמרא שם באופן זה ולכך קתני פטור ולא מותר ע"ש"

ונפשי בשאלתי:
אם יכול להציל את החולה שיש בו סכנה בלי לחלל שבת בתנאי שייתן את כל ממונו. האם זה נקרא שיש לו עצה אחרת שלא לחלל? ויהיה חייב לפי הרמב"ם אם בכל אופן חילל?
שהרי על מנת לא לעבור על לאו צריך לתת את כל ממונו.

ירושלים כתב:הרב עושה חדשות לעיל הביא דברי הגר"א גניחובסקי ז"ל שכתב שהחתם סופר יו"ד סובר שהקל הקל תחילה מן התורה. ולא ציין היכן כתב כך החתם סופר.

אבקש ממי שיודע המקום בחתם סופר להודיעני וייש"כ.

שו"ת יו"ד סי' ע'