פורום אוצר החכמה

אלכסנדר וימפן כתב:נראה לי שהנידון כאן זה בעצם גמרא מפורשת בכמה מקומות שאסור למכור דבר איסור לגוי שמא הוא יחזור וימכור את זה לישראל אפילו שהישראל השני לא צריך לחשוש

אוצר החכמה כתב:לא ברור מה רוצים פה בכלל.
הנוב"י דן שם אם זה אונס ואין צריך כפרה או שוגג ועל זה מחלק מספר חילוקים, גם אם חכמים אמרו לה לא לבדוק וכדומה.

מה כל זה קשור לעניין. הרעיון המוזר כאן הוא שאם אתה אנוס או אפילו נוהג על פי דין גמור לי מותר להכניס אותך לאונס. ובכלל כל דיני רוב נאמרו למי שאינו יודע, אבל מי שיודע ברור שאסור לו לאכול וחייב להפריש את השני מהאכילה הזאת כי הוא הרי יודע שזה איסור (נושא נפרד הוא מה שהוזכר למעלה מהדברי חיים מה יהיה כשהשני לא חייב להאמין לי).

אלכסנדר וימפן כתב:

אלכסנדר וימפן כתב:נראה לי שהנידון כאן זה בעצם גמרא מפורשת בכמה מקומות שאסור למכור דבר איסור לגוי שמא הוא יחזור וימכור את זה לישראל אפילו שהישראל השני לא צריך לחשוש

איכשהוא לא שמו לב...

פלתי כתב:

אוצר החכמה כתב:לא ברור מה רוצים פה בכלל.
הנוב"י דן שם אם זה אונס ואין צריך כפרה או שוגג ועל זה מחלק מספר חילוקים, גם אם חכמים אמרו לה לא לבדוק וכדומה.

מה כל זה קשור לעניין. הרעיון המוזר כאן הוא שאם אתה אנוס או אפילו נוהג על פי דין גמור לי מותר להכניס אותך לאונס. ובכלל כל דיני רוב נאמרו למי שאינו יודע, אבל מי שיודע ברור שאסור לו לאכול וחייב להפריש את השני מהאכילה הזאת כי הוא הרי יודע שזה איסור (נושא נפרד הוא מה שהוזכר למעלה מהדברי חיים מה יהיה כשהשני לא חייב להאמין לי).

הענין הוא, שמענין לענין, עברנו לדיון קצת שונה: והוא, למה באחד שאכל על פי חזקה או רוב, ואח"כ התברר שאכל חלב, הרי זה פטור מחטאת כיון דאנוס. ואילו במי שאכל על פי עד אחד או שני עדים, ואח"כ התברר שהיה עד שקר, אין זה נקרא אונס וחייב חטאת.
אני לא מצליח להבין את הנקודה הזו. ומשום מה לא עוזרים לי כל ההסברים. לא נחה דעתי מהם.

אוצר החכמה כתב:

פלתי כתב:

אוצר החכמה כתב:לא ברור מה רוצים פה בכלל.
הנוב"י דן שם אם זה אונס ואין צריך כפרה או שוגג ועל זה מחלק מספר חילוקים, גם אם חכמים אמרו לה לא לבדוק וכדומה.

מה כל זה קשור לעניין. הרעיון המוזר כאן הוא שאם אתה אנוס או אפילו נוהג על פי דין גמור לי מותר להכניס אותך לאונס. ובכלל כל דיני רוב נאמרו למי שאינו יודע, אבל מי שיודע ברור שאסור לו לאכול וחייב להפריש את השני מהאכילה הזאת כי הוא הרי יודע שזה איסור (נושא נפרד הוא מה שהוזכר למעלה מהדברי חיים מה יהיה כשהשני לא חייב להאמין לי).

הענין הוא, שמענין לענין, עברנו לדיון קצת שונה: והוא, למה באחד שאכל על פי חזקה או רוב, ואח"כ התברר שאכל חלב, הרי זה פטור מחטאת כיון דאנוס. ואילו במי שאכל על פי עד אחד או שני עדים, ואח"כ התברר שהיה עד שקר, אין זה נקרא אונס וחייב חטאת.
אני לא מצליח להבין את הנקודה הזו. ומשום מה לא עוזרים לי כל ההסברים. לא נחה דעתי מהם.

כשבאו עדיפ מדובר שהיה ספק ועל זה העידו.
חיפשתי בקופיא באשכול ולא מצאתי איפה הביאו ראייה לעניין הזה שאם אדם הסתפק באיזה עניין וסמך על רוב, והתברר אח"כ שהוא מהמיעוט שמקרי אנוס ולא שוגג.
כי ממה שהביאו על טריפות לעניין הפשטה אינו ראיה כי אולי אין כאן ספק כלל. ואותו דבר לגבי נידון הנוב"י דאשה בימי טהרתה אינה בכלל הספק בכלל ולכן אינה צריכה כפרה.

סגי נהור כתב:הראיה פשוטה מדין ביטול ברוב, להסוברים שהוא מדין רוב בספקות, שבוודאי אינו צריך כפרה [יש אומרים שאם אכל הכל ביחד חייב באשם תלוי]. (אף שאם אכל כל התערובת, בוודאי אכל איסור [דעת הרא"ש שנתהפך האיסור להיות היתר]).

סגי נהור כתב:הראיה פשוטה מדין ביטול ברוב, להסוברים שהוא מדין רוב בספקות, שבוודאי אינו צריך כפרה (אף שאם אכל כל התערובת, בוודאי אכל איסור).

סגי נהור כתב:באו רוב וחזקה אלו, במקום שהאיסור ידוע מעיקרא, ולימדו (במכ"ש) על רוב וחזקה במקום שאין האיסור ידוע מעיקרא, שגם כשנודע - לא בטל ההיתר של הרוב והחזקה.

אכן י"ל בדוחק כדבריך, שלא אמרינן כן אלא במקום שהתירה התורה להדיא את האיסור הידוע. אבל מאי דפשיטא לך כוליה האי, לענ"ד אינו פשוט כלל.

היה משמש עם הטהורה ואמרה לו: נטמאתי, ופירש מיד, חייב כרת, שיציאתו הנאה לו כביאתו. כיצד יעשה, נועץ צפרני רגליו בארץ, ושוהה בלא דישה, עד שימות האבר, ופורש באבר מת.
הגה: וימלא פחד ורתת על העבירה שבאה לידו.

סגי נהור כתב:באשכול אחר שאלתי שם על מה שהתירו גדולי הפוסקים ממזרים על סמך כל מיני כללים הלכתיים, כגון חוסר נאמנות האם לפסול את בנה וכיו"ב, גם במקרים שהמציאות היתה ידועה וברורה שממזר לפנינו. שאם כלפי שמיא יש איסור, הרי הממזר נשאר ממזר. ומשמע מזה שע"י התרתו ע"פ כללי התורה פקע ממנו שם ממזר גם כלפי שמיא (וצ"ע).

אוצר החכמה כתב:מה הדין לפי הבנתכם באשה שבאו שני עדים להעיד שמת בעלה, ובעלה חי, האם מחוייב לבא הרוג ברגליו או שיכול לומר כיוון שעושה על פי דין אין במעשיה איסור ולא אבוא?

אוהב אוצר כתב:בס"ד

ראובן לקח בשר טריפה והשליכו ברח' ר' עקיבא בב"ב והלך כלעומת שבא מבלי שאיש יראה אותו.
בא לוי ולקחו ע"פ כלל חז"ל: "כל דפריש מרובא פריש".
ברור שלוי אוכל בשר כשר לכל הדעות ללא שאלות ואף לא נקרא שוגג. [זה ברור]

השאלה: מה דינו של ראובן. בוודאי יקפצו כמה ויאמרו: "לפני עוור"!!!
רגע, לפני עור אומרים בשעה שהשני עבר על איסור, פה, לא ניתן לומר זאת בצורה חותכת,
כי בפועל ממש, לוי לא עבר על שום איסור.

מה נקרא ומה דינו של ראובן?

אוצר החכמה כתב:מה הדין לפי הבנתכם באשה שבאו שני עדים להעיד שמת בעלה, ובעלה חי, האם מחוייב לבא הרוג ברגליו או שיכול לומר כיוון שעושה על פי דין אין במעשיה איסור ולא אבוא?

אוצר החכמה כתב:ראובן רשע מרושע.

אוצר החכמה כתב:מה הדין לפי הבנתכם באשה שבאו שני עדים להעיד שמת בעלה, ובעלה חי, האם מחוייב לבא הרוג ברגליו או שיכול לומר כיוון שעושה על פי דין אין במעשיה איסור ולא אבוא?