פורום אוצר החכמה

שיבר כתב:מרוב העדים על כך כן עולה שזה לא היה חד פעמי. רבי חיים ברים זצ"ל היה מספר את זה בשם רבי מרדכי שולמן זצ"ל, ולשונו היה שלא היה בכוחו לברך "כמו שהחזו"א מברך".

http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... 24&hilite=

אוצר החכמה כתב:רציתי להביא את שיטת ר' מנשה מאיליא תלמיד הגר"א בספרו אלפי מנשה (יש אשכול עליו כאן) שמי שאינו מכוון את פירוש המילות המינימלי כאדם האומר לחבירו איזה דבר, (לענ"ד הכוונה היא לכללות העניין ולא לדקדוק כל מילה ומילה כמו שביאר שם בעניין ההבדל בין פשט לפלפול) לא יצא כלל ולא עשה מאומה והרי הוא כמתעסק. ומה שחייבים בשמונה עשרה ומעכב בברכה ראשונה הוא שלא יחשוב בשום עניין אחר באותו זמן.

עושה חדשות כתב:אחזיר לך שאלה דומה: אדם מחוייב לקיים מצוה דאו', והדרך היחידה לקיימה זה רק אם יעבור על 'ענין' כל שהו, בלא סרך איסור כלל. לדוג', אם הוא ידור נדר מסויים אז יתאפשר לו לקיים מצוה דאו', אבל מאידך הרי הפסוק אומר טוב אשר לא תידור וכו'. מה היית אומר לו? עכשיו תעיין בבקשה בגמ' מנחות דפ"א.

עושה חדשות כתב:

אוצר החכמה כתב:רציתי להביא את שיטת ר' מנשה מאיליא תלמיד הגר"א בספרו אלפי מנשה (יש אשכול עליו כאן) שמי שאינו מכוון את פירוש המילות המינימלי כאדם האומר לחבירו איזה דבר, (לענ"ד הכוונה היא לכללות העניין ולא לדקדוק כל מילה ומילה כמו שביאר שם בעניין ההבדל בין פשט לפלפול) לא יצא כלל ולא עשה מאומה והרי הוא כמתעסק. ומה שחייבים בשמונה עשרה ומעכב בברכה ראשונה הוא שלא יחשוב בשום עניין אחר באותו זמן.

כוונתך לדברי הגר"ח הידועים? היכן כתב כך באלפי מנשה? ולטענת ר' קראקובער הקדימו רבינו יונה בברכות?

שיבר כתב:יש גם את הכתוב כאן ממעשה איש המוזכר בהודעתי לעיל מרבי חיים ברים זצ"ל:

‏‏לכידה.JPG

ובחלק א' יש:

‏‏לכידה.JPG

ויש לחקור, האם מה שלא בירך והתפלל כאשר לא היה יכול לעשות זאת באופן שהיה רגיל בו, שייך רק בחזו"א מפני שהייתה לו שלימות בכוונת הברכות, או שכן הוא בכל אדם, כאשר רגיל לכוון בתפילתו באופן מסויים דעת החזו"א תהיה כי בשעה שאינו מסוגל לכך שלא יירד מדרגתו לברך בפחות כוונה אלא יימנע לגמרי.

דעת_האברך כתב:אצא מנושא הסיפור המופלא שהובא כאן, לאחר שכבר מוצו כל הצדדים וצידי הצדדים שלו, ואביא מעשה נוסף מופלא מאד הנזכר בספר זה.
בספר מסופר שמרן האחיעזר זצ"ל כתב מאמר מחודש בהלכות קדשים (שאין דין שמתעסק בקדשים פסול אלא בשחיטה ולא בשאר עבודות הקרבן, ועל פי זה תירץ קושיית הגרע"א איך כשרה עבודת כהן שוטה), והחזון איש הוציא מאמר לסתור דבריו בעילום שם באחד הירחונים התורניים בוילנא (שאחר כך זכה לתגובה מהאחיעזר). את המאמר פתח החזון איש במילים "רבנו הגדול בעל אחיעזר", שלא כהרגלו לא לחלק תארים לגדולי דורו. לאחר שנים הסביר למה כתב שם "רבנו הגדול" ונתן ג' סיבות:
א. באותה עת היתה המחלוקת על הרבנות בוילנא, ועל כן רצה לחזק מעמדו של האחיעזר.
ב. מאחר ובא לחלוק עליו בתוקף ביקש לכבדו בתחילת הדברים כדי להקהות את העוקץ.
ג. בגלל שהאחיעזר באמת היה רבנו הגדול...

סיפור זה כבר הכרתי במעורפל מקריאתו בעבר, אך בספר החדש נוסף פרט מעניין ביותר - רבי שלמה כהן סיפר שכאשר החזון איש כתב מאמר זה הוא עצמו שיחק עם חברו (לבית גריינימן) בחצר של החזון איש (כשעוד היה ילד, לפני שנהיה תלמידו והחברותא של החזון איש), והחזון איש יצא החוצה לקרוא לאחד מהם שיכתוב במקומו את המילים "רבנו הגדול"!
בספר מנסים המחברים להסביר שהחזון איש לא רצה לכתוב בעצמו רבנו הגדול כיון שלא רצה לקבל על עצמו את האחיעזר כרבו על מנת שיוכל לחלוק עליו, אולם גם הם מרגישים בחולשת הסבר זה. ומי חכם כאן ויודיע פשר דבר.

דעת_האברך כתב:סיפור זה כבר הכרתי במעורפל מקריאתו בעבר, אך בספר החדש נוסף פרט מעניין ביותר - רבי שלמה כהן סיפר שכאשר החזון איש כתב מאמר זה הוא עצמו שיחק עם חברו (לבית גריינימן) בחצר של החזון איש (כשעוד היה ילד, לפני שנהיה תלמידו והחברותא של החזון איש), והחזון איש יצא החוצה לקרוא לאחד מהם שיכתוב במקומו את המילים "רבנו הגדול"!

מה שנכון נכון כתב:בפאר הדור שנערך ע"י רש"כ (א,שי) מוזכרים רק ג' הטעמים בשם רש"פ.

פרנקל תאומים כתב:

מה שנכון נכון כתב:בפאר הדור שנערך ע"י רש"כ (א,שי) מוזכרים רק ג' הטעמים בשם רש"פ.

רש"כ היה ה'ועדה הרוחנית' של עריכת הספר. מי שאסף את החומר היה בעיקר הרב משה גרילק הי"ו ואילו הסופר שכתב את הספרים בפועל היה ר' אהרן סורסקי הי"ו. רש"כ היה בוחן את החומרים שהביא לו גרילק ומורה להם מה לכתוב ומה להשמיט, מה לקבל ומה לרחק וכו'.

חיימשה כתב:אפשר להאריך עוד הרבה במה שכתב פשיסחא, וכל היישובים אין להם ידיים ורגליים.( מי שסבור שהשפת אמת והחידושי הרים, או אפילו ר' אהרן מבעלזא זצוק"ל, היו פחות חרדים על סטיה קלה מההלכה לעומת מרן החזון איש, אינו אלא כמצחק).

רון כתב:עפ"י בקשת אחד מחשובי הכותבים כאן והותיקים ביותר שכולנו נעזרים בו שליט"א שפשיטא ליה שהסיפור לא היה כפי שהבאתי בתחילה ושלח לי באישי צילום מספר גשמי ברכה ומצו"ב,

שם מביא את הסיפור שהביא פותח האשכול בנוסח קצת שונה, שלפני החזו"א היה תפוח ואמר לר' פייבל שטיינברג "תאמין לי שאין לי כח לברך". עד כאן.
והבוחר יבחר

חיימשה כתב:אכן, יש הבדל בין החידושי הרים לר אהרן מבעלזא, מישהו חשב אחרת?
נקטתי ב3 שמות של צדיקים שמפורסם שהתפללו אחרי זמן תפלה

קראקובער כתב:

חיימשה כתב:אכן, יש הבדל בין החידושי הרים לר אהרן מבעלזא, מישהו חשב אחרת?
נקטתי ב3 שמות של צדיקים שמפורסם שהתפללו אחרי זמן תפלה

ברור שיש הבדל אבל הנושא פה סטיה מהלכה(המקובלת) ולמה כתבת אפילו?

פרנקל תאומים כתב:בפשטות נראה שהיה לו איזה שהוא 'גדר' שלא לכתוב תארים או תארים מופלגים לבני דורו (כפי שאכן מבואר שם בספר לפמש"כ), ומפני הטעמים שהזכרת מצא לנכון לחרוג ממנו, אלא שאעפ"כ לא רצה לעבור על הגדר שלו בידיים, ולכן ביקש מאחרים שיכתבו את ב' התיבות הנ"ל תחתיו.

דעת_האברך כתב:

פרנקל תאומים כתב:בפשטות נראה שהיה לו איזה שהוא 'גדר' שלא לכתוב תארים או תארים מופלגים לבני דורו (כפי שאכן מבואר שם בספר לפמש"כ), ומפני הטעמים שהזכרת מצא לנכון לחרוג ממנו, אלא שאעפ"כ לא רצה לעבור על הגדר שלו בידיים, ולכן ביקש מאחרים שיכתבו את ב' התיבות הנ"ל תחתיו.

האמת היא שאת הפרשנות שהיתה דרכו לא לכתוב תארים מופלגים על בני דורו כמדומני שאינה כתובה להדיא בספר, אלא הוספתי אותה מתוך הבנתי את הדברים. מכל מקום ידועים דבריו המופלגים על החפץ חיים, כך שאין זה בהכרח נכון. [אך אולי הוא לא החשיב את עצמו כבן דורו של החפץ חיים...].

מה שנכון נכון כתב:מעניין שהעובדה שהסיפור כצורתו עומד בנגוד מוחלט למציאות אינה מפריעה לפלפל בו.

שש ושמח כתב:

מה שנכון נכון כתב:מעניין שהעובדה שהסיפור כצורתו עומד בנגוד מוחלט למציאות אינה מפריעה לפלפל בו.

אף שהוכחש זהות זה שנשלח לכתוב תיבות אלו, ובעצם גם זה לא אלא רק גילו בשעת המעשה, עצם הסיפור לא הוכחש, ואני שמעתיו עוד לפני הספר הזה [איני זוכר מהיכן].

מה שנכון נכון כתב:יתכן שיהיה מי שירצה לפרש בדרך אחרת (המנוגדת אגב לטעם השלישי שאמר החזו"א שרח"ע הוא באמת רבנו הגדול). עכ"פ הסיפור נתון לפרשנויות שונות.

דעת_האברך כתב:לגבי האמינות של הספר הנידון, יש לשים לב שיש בו ב' חלקים. האחד הוא רשימות שכתב רש"פ לעצמו ועליהם ודאי ניתן לסמוך ללא פקפוק, והשני עדויות וזכרונות שבניו שמעו ממנו, שעליהם כבר פחות אפשר לסמוך על דיוק ודקדוק בכל הפרטים הקטנים כמובן (לא מצד חסרון הבנים שהנם תלמידי חכמים ידועים, אלא על עצם המסירה והזיכרון וכו').

בנוגע לסיפור שהחזון איש אכל בלי ברכה כשלא יכל לכוון כראוי, כתבו שם שבעצם רש"פ לא רצה לפרסם את הסיפור בגלל שחשש מכאלה שיבינו אותו שלא כראוי (כפי שנראה קצת באשכול זה...), ורק לאחר שהסיפור פורסם בבמות אחרות הסכים גם רש"פ לפרסמו כדי שהפרטים יהיו יותר ברורים.

מיכאל1 כתב:איני מבין על מה יצא קצפם של אי אילו כותבים על פגיעה בכבודם של אדמורי"ם וצדיקים!
אדרבה
יפתחו נא אשכול צמוד שכותרתו תהיה "בשביל עבודת הצדקה אני מאחר את זמן תפילה" שכידוע זה היה הסברו של ר' אהרון קדוש ה' מבעלזא על איחור זמן התפילה, ויתפלפלו הלמדנים המעוניינים בכך להלכה או למעשה.....