פורום אוצר החכמה

וכן אמר בתורה (לעיל י יג) לטוב לך, כאשר פירשתי (שם פסוק יב), וכן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים (לעיל ו כד). והכוונה בכלם לטוב לנו, ולא לו יתברך ויתעלה, אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות:

ואמר הגר"ח ז"ל: לא כיוונו בזה אל האמת. העולם לא נברא לא למען טובו ולא למען חסדו; העולם נברא בעבור רצונו

חרסון כתב:

ואמר הגר"ח ז"ל: לא כיוונו בזה אל האמת. העולם לא נברא לא למען טובו ולא למען חסדו; העולם נברא בעבור רצונו

ספר עץ חיים - שער הכללים פ"א
כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית' האציל....

יותם כתב:

חרסון כתב:

ואמר הגר"ח ז"ל: לא כיוונו בזה אל האמת. העולם לא נברא לא למען טובו ולא למען חסדו; העולם נברא בעבור רצונו

מיהו הגר"ח המצוטט?
בכל מקרה לא הבנתי את הציטוט. 'טובו' ו'חסדו' הם ניסיונות לתאר ולאפיין את 'רצונו'.

דמשק כתב:

יותם כתב:

חרסון כתב:

ואמר הגר"ח ז"ל: לא כיוונו בזה אל האמת. העולם לא נברא לא למען טובו ולא למען חסדו; העולם נברא בעבור רצונו

מיהו הגר"ח המצוטט?
בכל מקרה לא הבנתי את הציטוט. 'טובו' ו'חסדו' הם ניסיונות לתאר ולאפיין את 'רצונו'.

כפי הזכור לי כך כתוב בתורת חיים (ליקוט אימרות הגר"ח), וגם אני לא הבנתי את הדברים וכפי שהקשה ר' יותם.

ואני משער שהוא אמר באידיש, 'ווייל אזוי האט ער געוואלט' ועיקר ההדגשה היתה על ה'ככה', כלומר לא שואלים למה (שיטת בריסק), והמתרגם לא תרגם נכון והדגיש את ה'געוואלט'.

מקדש מלך כתב:חשבתי (ולא עיינתי כלל), שאולי מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם נח לו לאדם שנברא או שלא נברא קשורה קצת למחלוקת הזו.
שאם הכוונה העיקרית היתה על מנת להיטיב מה שייך לומר שלא נח לו לקבל הטובה.
מה שאין כן אם עיקר כוונת הבריאה היא צורך גבוה.

אמנם אין הדברים נראים כלל. ולכאורה הכוונה דלפי מצבו בעולם הזה, שמספיק לו מעט, הרי הטוב שהיה לנשמתו למעלה היה הרבה יותר. והו 'נח' לו, היינו לפי הרגשתו כעת. אולם אליבא דאמת ודאי שבריאתו היתה הטבה גדולה בשבילו אשר אין טובה למעלה הימנה.

ומי שיוכל לבאר את המחלוקת מפי סופרים ופרים ואיך משתלב עם עניננו יבורך.

ח. רוזנברג כתב:למו"ר הרב פייבלזון שציטוטיו פתחו את הדיון, יש הסבר אחר במחלוקת אם נוח לו שנברא או לא נוח.
לדעתו אין כאן מחלוקת האם טוב שנברא או לא טוב, אלא ודאי שטוב, וכל המחלו' היא האם זה נוח.

סגי נהור כתב:

ח. רוזנברג כתב:למו"ר הרב פייבלזון שציטוטיו פתחו את הדיון, יש הסבר אחר במחלוקת אם נוח לו שנברא או לא נוח.
לדעתו אין כאן מחלוקת האם טוב שנברא או לא טוב, אלא ודאי שטוב, וכל המחלו' היא האם זה נוח.

אינו חידוש שלו וכבר נידון בעבר - ראה כאן.

מקדש מלך כתב:חשבתי (ולא עיינתי כלל), שאולי מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם נח לו לאדם שנברא או שלא נברא קשורה קצת למחלוקת הזו.
שאם הכוונה העיקרית היתה על מנת להיטיב מה שייך לומר שלא נח לו לקבל הטובה.
מה שאין כן אם עיקר כוונת הבריאה היא צורך גבוה.

אמנם אין הדברים נראים כלל. ולכאורה הכוונה דלפי מצבו בעולם הזה, שמספיק לו מעט, הרי הטוב שהיה לנשמתו למעלה היה הרבה יותר. והו 'נח' לו, היינו לפי הרגשתו כעת. אולם אליבא דאמת ודאי שבריאתו היתה הטבה גדולה בשבילו אשר אין טובה למעלה הימנה.

ומי שיוכל לבאר את המחלוקת מפי סופרים ופרים ואיך משתלב עם עניננו יבורך.

תולדות יצחק להר"י קארו כתב:ולא אתכם לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום. כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם... ובזה יש שתי ספיקות גדולות. הספק הראשון, מאיזה צד היה רשות לדור ההוא, להכניס בברית ואלה לדורות העתידים להיות שעדין לא נולדו ולא היו בעולם, והיו יכולין לומר אח"כ אין עלינו ברית ואלה, ואנו מסלקין עצמנו מזה ונהיה כגוים אשר סביבותינו, ואם תאמר שלא הכניסו בברית לדורות העתידים אלא לדור ההוא לבד, אי אפשר שהנה אמר ואת אשר איננו פה... אבל דרך הפשט נפרש שאם לראובן עבד, ידוע שכל בניו שיוליד בעודו עבד הם עבדים לראובן, ואם מכרו לשמעון, כל הבנים שיוליד בעודו עבד לשמעון הם עבדיו, וכן שפחה שילדה בנים בעודה שפחה האשה וילדיה תהיה לאדוניה, וישראל היו עבדים לפרעה, ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו עבדים היינו לפרעה, והקב"ה קנה לישראל מפרעה להיותם עבדים לו, שנאמר [ויקרא כה נה] עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ואם כן כל הבנים שיולידו ישראל הם עבדים להשי"ת, וחייבין לעשות כל מה שיגזור עליהם, ולזה אמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת, כי אשר איננו פה, וכי תאמרו איך אפשר לכרות ברית עם הדורות העתידים, לזה אמר כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים, כלומר ישבנו עבדים הנה שמשה רבינו ע"ה עצמו התיר הקושיה.