כובע וחליפה בתפילה

[אומר מעט]

1.png (55.78 KiB) נצפה 6449 פעמים

2.png (58.69 KiB) נצפה 6449 פעמים

מהי סברת הגר"ח

ומה יסבור במקרה בו מבקשים מאדם להשלים מנין

[תוכן]

סברת ר' חיים איתא בירושלמי, התם אמרינן דברכת המזון בעי עטיפה, ומינה שכל תפילה צריך לבוש מתאים.

[עשוי לנחת]

ענין שנטחן לאחר הפסח אשתקד...
viewtopic.php?f=17&t=4876

[אוצר החכמה]

בכל אופן כמדומני שהדברים שהביא כאן בשם הגרשז"א והגריש"א חדשים.

[עשוי לנחת]

בכל אופן כמדומני שהדברים שהביא כאן בשם הגרשז"א והגריש"א חדשים.

מאה אחוז. רק צינתי לו [או להנהלה] להיכן להעביר את הדברים.

[לייטנר]

מתעניין בסעיף ד':

ללבוש כובע

?!

בדומה ל(שם הערה 10)"ללבוש חגורה".

[החזן]

מתעניין בסעיף ד':

ללבוש כובע

?!

בדומה ל(שם הערה 10)"ללבוש חגורה".

ברגע שהכובע והחגורה אינם אלא חלק מן "הלבוש", לובשים אותם.
ובנימה יותר רצינית: ישנם כאלה שקפידת אבותיהם בידיהם לחבוש מגבעת לכל דבר שבקדושה - ולא רק בשעת התפילה. והדבר מסתבר. שהרי מחלוקת שנויה היא בנוגע לגודל כיסוי הראש, ויש לומר לשיטתם שבנוגע לחומרה שנהגו ישראל לכסות הראש בכל זמן לא החמירו כל כך אלא פחות מן השיעור, ולכן בדברים שבקדושה שצריך כיסוי מעיקר הדין יש להחמיר כשיעור הכיסוי הראוי. וק"ל.

[לייטנר]

יש שמנהג אבותיהם הוא לכתוב ספר ולא להקפיד על צחות הלשון.

[שבטיישראל]

יש שמנהג אבותיהם הוא לכתוב ספר ולא להקפיד על צחות הלשון.

אכן, כן היה מנהגו בקודש של אדוננו הרמ"א נ"ע

[בברכה המשולשת]

יש שמנהג אבותיהם הוא לכתוב ספר ולא להקפיד על צחות הלשון.

אכן, כן היה מנהגו בקודש של אדוננו הרמ"א נ"ע

אדוננו הרמ,א התנצל על כך לאדוננו המהרש"ל, כידוע. הוא לא ראה בזה עניין מיוחד לנהוג דווקא כך

[לייטנר]

יש שמנהג אבותיהם הוא לכתוב ספר ולא להקפיד על צחות הלשון.

אכן, כן היה מנהגו בקודש של אדוננו הרמ"א נ"ע

אדוננו הרמ,א התנצל על כך לאדוננו המהרש"ל, כידוע. הוא לא ראה בזה עניין מיוחד לנהוג דווקא כך

כיהודה ועוד לקרא, לוואי שכל ספרי ההלכה הנכתבים בימינו יהיו צחי לשון, כמו ספר ההלכה של הרמ"א (ורצוי שגם יהיו נצרכים ואיכותיים כשלו...).

[למאי_נמ?]

ולעניין אם תפילה במניין היא חיוב, ראה גם viewtopic.php?f=17&t=13023

[איש-אחד]

ראיתי לא פעם חיילים חרדים (בעיקר מחוגים חסידיים), שבעת התפילה שמו על מדי הצבא כובע וחליפה, והיה הדבר תמוה בעיני. שכן מכיון שהעניין בכובע וחליפה בתפילה הוא משום שכך הדבר לבוא לפני מלך ושרים (כדברי החיי-אדם), ובוודאי מדי צבא הוא דרך מובהקת לבוא לפני מלך. ואדרבה בלבישת כובע וחליפה על גבי המדים, אין כאן לא זה ולא זה.

[יאיר]

אגב מה שכתבת נזכרתי בדבר שברצוני לברר. האם מישהו שמע שהכיפה השחורה מורכבת משתי שכבות בגלל שצריך ללכת (/לברך ברכת המזון כמ"ש) עם שני כיסויים?

viewtopic.php?f=17&t=23437&p=237869#p234484

[עזריאל ברגר]

ראיתי לא פעם חיילים חרדים (בעיקר מחוגים חסידיים), שבעת התפילה שמו על מדי הצבא כובע וחליפה, והיה הדבר תמוה בעיני. שכן מכיון שהעניין בכובע וחליפה בתפילה הוא משום שכך הדבר לבוא לפני מלך ושרים (כדברי החיי-אדם), ובוודאי מדי צבא הוא דרך מובהקת לבוא לפני מלך. ואדרבה בלבישת כובע וחליפה על גבי המדים, אין כאן לא זה ולא זה.

ואני ראיתי חיילים שמתפללים דווקא במדי הצבא, ועם כובע צבאי ככיסוי-שני, מטעם שכך דרכם לילך כל היום, וכך הם עומדים בפני המלך.
ונראו דבריהם בעיני, וכך אני נוהג בדרך כלל.
רק בשבת ויו"ט אם מזדמן לי להיות בצבא (כגון במלחמה בשנה שעברה) - אז אני משתדל להחליף את כל הבגדים לבגדי-שבת הרגילים שלי, אבל לא לערבב מדים עם לבוש "אזרחי", שאין זו דרך-ארץ, וממש אין זו הדרך לעמוד בפני המלך.

[יאיר1]

לאחר קריאת האשכול, 'הרמתי את הכפפה', ויצאתי ללקט קצת את דברי המשנה ברורה בענין תפילה במנין. וכן חיוב כובע וחליפה במשנה ברורה. זה ארוך ולמי שיש סבלנות שיקרא.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף ט: 'ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים'.
כתב המשנה ברורה בשם הפמ"ג, וכן כתב המ"א, שדין זה איירי אפילו יש לו עשרה בביתו.
הגר"א מביא מהטור, לא יתפלל אלא בבה"כ עם הציבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ פי' עם הציבור. – משמע שכוונתו ש'ישתדל' נאמר רק על בית הכנסת, אך על הציבור נאמר לא יתפלל אלא עם הציבור.
המשנה ברורה ס"ק כ"ח כתב, שציבור בבית ויחיד בבית הכנסת, ציבור עדיף. – כלומר, שמצינו שתפילה בציבור עדיפה על תפילה בבית הכנסת.
שם ס"ק כ"ט כתב, שמשום הפסד ממון אינו צריך להתפלל בציבור, אך משום מניעת ריוח צריך להתפלל בציבור.
עוד כתב שם, שיש לקנוס לומדי תורה שלא הולכים לבית הכנסת.
[ידיעה שאינה קשורה, תפילת שחרית עם ציבור שמתפלל מוסף, נחשב תפילה בציבור.]
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף יח: 'בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכ"נ, ומצוה להתפלל בו יותר מב"ה, והוא שיתפלל בי' '. הרמ"א מביא י"א שמי שתורתו אומנותו יכול לפעמים להתפלל בבה"מ במקום להתפלל בציבור.
משנה ברורה ס"ק נ"ה, מחלק בין בית מדרש יחיד לרבים, כלומר שתפילה במנין עשרה כלפי תפילה ברוב עם, בית מדרש יחיד קודם רק אם יש ביטול תורה, אך בבית מדרש רבים אפילו אם אין ביטול תורה קודם לרוב עם.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף טז: 'ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי', צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בי''.
המ"א מביא, דר"א שיחרר עבדו כדי שיהיו עשרה, ואפילו שהלא היה עשה דאורייתא, אלא דברים שבקדושה.
משנה ברורה ס"ק מ"ט. מבואר שעדיף לילך לפני התפילה עד מקום שיש שם עשרה, אם לא עובר זמן תפילה.
שם נ"א. על אף שלא כדאי להתפלל מנחה גדולה, עדיף להתפלל מנחה גדולה במנין ממנחה קטנה שלא במנין.
ומסיים שם ס"ק נ"ב. 'וזה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שהם בעיר ומתעצלים לילך לבהכ"נ להתפלל מנחה ומעריב'.
עוד שם ס"ק נ"ג, שמשום תפילה בציבור אסור לצאת לדרך לפני התפילה.

מה שתולעת הסיק מדברי הבה"ל סי' רל"ב, נראה ששגגה יצאה מלפני השליט.
תולעת כתב: 'ומבואר מדבריו שגם משום טירחא קטנה אין צריך תפלה בצבור'.
והנה דברי הביאור הלכה סי' רלב: * ואם התחיל וכו' אינו מפסיק - וכל שא"צ להפסיק ומפסיק נקרא הדיוט [מ"א בשם ירושלמי] ובאדרת אליהו בפ"א דברכות משנה ג' חולק ע"ז וע"ש מה שכתב ע"ד הירושלמי הזה ונראה פשוט דאף למ"א במקום דמן הדין יש להפסיק כגון שהתחיל בזמן מ"ק ורק שאנו סומכין על קריאת השמש המחמיר בזה בודאי לא נקרא הדיוט. ודע דכל היכא שאמרו שאינו מפסיק הוא אפילו אם עי"ז יפסיד התפלה בצבור אינו מחוייב מדינא דלא אטרחוהו רבנן בדיעבד כיון שיש לו שהות להתפלל אח"כ: - כלומר, שיש הלכות מתי אדם מחוייב להפסיק במה שעסוק בו, ואם הוא עשה מה שחכמים אומרים, אינו צריך להפסיק. אבל זה לא אומר שמשום טרחה מועטת אין צריך להתפלל בציבור.
עוד כתב תולעת : 'כמו כן ראה במחבר צ' י"ח ביהמ"ד קבוע קדוש יותר מביה"כ וכו' ובהג"ה וז"ל וי"א דאפילו בלא עשרה עדיף להתפלל בביהמ"ד הקבוע לו וכו'. - וכבר כתבו הפוסקים שגם ביהמ"ד יחיד עדיף מביה"כ וכו' - ולפי"ז כל תלמיד חכם שיש לו בביתו ביהמ"ד יחיד יתכן בהחלט שמקיים בזה תפלה בצבור'.
וכפי שהבאתי לעיל, ראשית דברי המחבר אינם כך! אמנם המ"ב מביא מהגר"א שמי שתורתו אומנותו אף לשיטת השו"ע עדיף שיתפלל בבית המדרש, ולפי הרמ"א, יש לשים לב, שכתב כן רק בשם י"א [כפי שתולעת ציין], וזה רק למי שתורתו אומנותו ואינו מתבטל בלאו הכי (-זה לשון הרמ"א), וגם כתב המ"ב שלא ירגיל לעשות כן. [אני גם לא יודע, אם דין זה נאמר רק בבית מדרש דרבים או אף דיחיד].
מה שציין אבי קלמן, ורצה לדמות מי שאינו יכול לשמור על גוף נקי, למי שאין לו כובע וחליפה, תמוה לענ"ד.
בענין כובע וחליפה.
מדברי השולחן ערוך בסי' צ"א מבואר:
א. מעיקר הדין מותר להתפלל אף בלא בגדי כבוד, ורק שלא יהיה ליבו רואה את הערווה.
ב. אף הדין שצריך ללבוש אזור משום הכון לקראת אלוקך, זה רק מי שרגיל בכך כל היום, ומידת חסידות אף מי שאינו לובש כל היום, לעשות כן לכבוד התפילה. [ממש מתאים למנהג החסידים דהיום].
משנה ברורה סימן צא ס"ק יב
ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן לבד דגנאי הוא לעמוד כן לפני גדולים ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בעת התפלה בתי ידים שקורין הענטשי"ך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני [ב"ח] ומהח"א דלעיל משמע דאפילו בבתי שוקיים של צמר לבד ג"כ אין נכון והכל תלוי לפי מנהג המקומות.
מבואר בדברי המשנה ברורה, שיש מלבוש שהוא גאווה, שאין דרך לעמוד כך בפני גדולים, אני לא כל כך מבין איך זה בא לידי ביטוי בעת הזאת.

הגדרים המבוארים.
א. שלא יתפלל באופן שאינו יוצא כך לרחוב.
ב. שיהא באופן שרגיל לעמוד לפני אנשים חשובים.
וממה שכתב אחר כך, שאין להתפלל בבתי שוקיים, שהוא גנאי לעמוד כן לפני גדולים, משמע שמה שכתב כן אינו חיוב, אלא דין לכתחילה. ורק בתי שוקיים אין להתפלל כן.
ג. הכל תלוי במנהג המקומות. וצריך עיון האם חשיב היום דרך המקומות ללכת עם כובע וחליפה, שהרי אף רבים מהאנשים שהולכים עם כובע וחליפה, אלו שאינם אדוקים בזה כל כך, גם לרב וגם לשאר אנשים חשובים הולכים בלא כובע וחליפה, וודאי שיוצאים לרחוב בלעדיהם.

נמצא פשוט, שתפילה בציבור היא חיוב גמור, [ולא כפי שניתן להבין מקריאת האשכול, שמדובר במידת חסידות].
אין שום חיוב להתפלל עם כובע וחליפה, אלא שהוא דבר ראוי, וכן דרך החכמים, אך פשוט לכל צורב שכאשר עומד חיוב תפילה במנין אל מול תפילה עם כובע וחליפה, תפילה במנין מכרעת.
מה גם, שצריך להתפלל בישוב הדעת, ושלא יהיה דבר המסיח דעתו, ואם לובש כובע וחליפה והדבר טורד מנוחתו מפני החום וכדומה, נדמה שעדיף להתפלל בלעדיהם.
אם צריך לרוץ כל עוד נפשו בו, להביא את הכובע וחליפה מקומה אחרת, ואחר כך יצטרך להתפלל מחוץ לבית המדרש, או לעבור לפני המתפלל גם יש לעיין בזה.

[משולש]

ראיתי לא פעם חיילים חרדים (בעיקר מחוגים חסידיים), שבעת התפילה שמו על מדי הצבא כובע וחליפה, והיה הדבר תמוה בעיני. שכן מכיון שהעניין בכובע וחליפה בתפילה הוא משום שכך הדבר לבוא לפני מלך ושרים (כדברי החיי-אדם), ובוודאי מדי צבא הוא דרך מובהקת לבוא לפני מלך. ואדרבה בלבישת כובע וחליפה על גבי המדים, אין כאן לא זה ולא זה.

ואני ראיתי חיילים שמתפללים דווקא במדי הצבא, ועם כובע צבאי ככיסוי-שני, מטעם שכך דרכם לילך כל היום, וכך הם עומדים בפני המלך.
ונראו דבריהם בעיני, וכך אני נוהג בדרך כלל.
רק בשבת ויו"ט אם מזדמן לי להיות בצבא (כגון במלחמה בשנה שעברה) - אז אני משתדל להחליף את כל הבגדים לבגדי-שבת הרגילים שלי, אבל לא לערבב מדים עם לבוש "אזרחי", שאין זו דרך-ארץ, וממש אין זו הדרך לעמוד בפני המלך.

איני מכיר את גינוני הצבא. אבל נשמע לי מוזר שמדי הצבא הם בגדים שעומדים בהם לפני המלך. מילא בגדי משטרה, שופטים, וכדומה. אבל צבא זה סוג של בגדי עבודה עם צבע הסוואה ובטח אחרי פעילות רבה בשטח הם גם לא נראים מי יודע מה.
אם הם עומדים לפני המלך עם בגדים אלו זה לא בגלל חשיבות הבגדים אלא בגלל חשיבות העבודה שמחייבת אותם ללבוש את המדים כל זמן שהם בעבודתם.
מעולם לא ראיתי אדם הולך עם מדי צבא לשם חשיבות בלבד אם אינו מחוייב בזה ע"פ הצבא.

[יאיר1]

ראיתי לא פעם חיילים חרדים (בעיקר מחוגים חסידיים), שבעת התפילה שמו על מדי הצבא כובע וחליפה, והיה הדבר תמוה בעיני. שכן מכיון שהעניין בכובע וחליפה בתפילה הוא משום שכך הדבר לבוא לפני מלך ושרים (כדברי החיי-אדם), ובוודאי מדי צבא הוא דרך מובהקת לבוא לפני מלך. ואדרבה בלבישת כובע וחליפה על גבי המדים, אין כאן לא זה ולא זה.

ואני ראיתי חיילים שמתפללים דווקא במדי הצבא, ועם כובע צבאי ככיסוי-שני, מטעם שכך דרכם לילך כל היום, וכך הם עומדים בפני המלך.
ונראו דבריהם בעיני, וכך אני נוהג בדרך כלל.
רק בשבת ויו"ט אם מזדמן לי להיות בצבא (כגון במלחמה בשנה שעברה) - אז אני משתדל להחליף את כל הבגדים לבגדי-שבת הרגילים שלי, אבל לא לערבב מדים עם לבוש "אזרחי", שאין זו דרך-ארץ, וממש אין זו הדרך לעמוד בפני המלך.

איני מכיר את גינוני הצבא. אבל נשמע לי מוזר שמדי הצבא הם בגדים שעומדים בהם לפני המלך. מילא בגדי משטרה, שופטים, וכדומה. אבל צבא זה סוג של בגדי עבודה עם צבע הסוואה ובטח אחרי פעילות רבה בשטח הם גם לא נראים מי יודע מה.
אם הם עומדים לפני המלך עם בגדים אלו זה לא בגלל חשיבות הבגדים אלא בגלל חשיבות העבודה שמחייבת אותם ללבוש את המדים כל זמן שהם בעבודתם.
מעולם לא ראיתי אדם הולך עם מדי צבא לשם חשיבות בלבד אם אינו מחוייב בזה ע"פ הצבא.

גם אני לא מכיר את גינוני הצבא.
אבל דבר אחד קטן למדתי פעם, שיש מדי א' ומדי ב'.
בעבודה כולם עם מדי ב', וכאשר יוצאים הביתה עם מדי א', וכן בטקסים.
ממילא כאשר מתפללים בשטח זה עם מדי ב' שבהם אינם עומדים לפני מלך, אך אם יחליפו למדי א בזה הם כן עומדים לפני שרים וכו', שזה גינוני המלוכה שיש חיילים וכו'...
אינני יודע האם באמת מחוייבים להחליף כל בגדיהם כדי להתפלל. וצ"ע.

[משולש]

אבל הצבע הירוק נראה לי לא מתאים לפני מלכים.
המנהג המקובל היום בכל המקומות המכובדים: (ממשלה וכנסת, בתי משפט, או"ם, משטרה, ועוד). שחור לבן ותכלת. (אפי' נהגי אגד כשרצו לשפר את השירות שלהם שמו להם שחור תכלת עם צווארונים).
אפי' העניבות היום עושים בשלל גוונים חוץ מירוק.

[יאיר1]

אבל הצבע הירוק נראה לי לא מתאים לפני מלכים.
המנהג המקובל היום בכל המקומות המכובדים: (ממשלה וכנסת, בתי משפט, או"ם, משטרה, ועוד). שחור לבן ותכלת. (אפי' נהגי אגד כשרצו לשפר את השירות שלהם שמו להם שחור תכלת עם צווארונים).
אפי' העניבות היום עושים בשלל גוונים חוץ מירוק.

כנראה ענין של טעם.
השאלה מה הבן אדם בא לייצג. וחייל איננו שופט.
כמו שבחור ישיבה איננו ראש ישיבה.
אני מאד לא הייתי רוצה לומר שחייל חייב להחליף את הבגדים שלו לפני התפילה, יש לי חשש רציני שהוא כבר לא יתפלל....
לענ"ד הצרה מאד, כנראה גם כל הענין של לבוש מכובד אינו אלא מדרכי החכמים, אך אינו דין מחוייב בתפילה.

[משולש]

אבל הצבע הירוק נראה לי לא מתאים לפני מלכים.
המנהג המקובל היום בכל המקומות המכובדים: (ממשלה וכנסת, בתי משפט, או"ם, משטרה, ועוד). שחור לבן ותכלת. (אפי' נהגי אגד כשרצו לשפר את השירות שלהם שמו להם שחור תכלת עם צווארונים).
אפי' העניבות היום עושים בשלל גוונים חוץ מירוק.

כנראה ענין של טעם.
השאלה מה הבן אדם בא לייצג. וחייל איננו שופט.
כמו שבחור ישיבה איננו ראש ישיבה.
אני מאד לא הייתי רוצה לומר שחייל חייב להחליף את הבגדים שלו לפני התפילה, יש לי חשש רציני שהוא כבר לא יתפלל....
לענ"ד הצרה מאד, כנראה גם כל הענין של לבוש מכובד אינו אלא מדרכי החכמים, אך אינו דין מחוייב בתפילה.

החייל ירוק לא בגלל יצוג אלא בגלל צבעי הסוואה, לא? (אני בור בזה). זה כמו שיתפלל עם פנים צבועות בצבעי הסוואה שנראה כאילו יצא מהבוץ ורפש.
נזכרתי שיש מחלוקת בשבת פרק שישי האם כלי מלחמה הם תכשיטין או גנאי. והלכה כחכמים שזה גנאי. וכל זה בכלי נשק. אבל במדים (שריון מגפים וקסדא) לכו"ע אסור לצאת.

אולי אפשר להתיר לחיילים להתפלל במדים מדין "האומנים קורין בראש האילן"

[יאיר1]

אולי.
ולמה הגו'בניקים בקריה, ורוב חיילי צה"ל שאינם קשורים לענייני הסוואה גם ירוקים?
לא יודע קטונתי.
אולם לטעמי מכל מקום, מדי א' הם יפים ומכובדים.
ולגבי הקולא שכתבת אכן זה מסתבר.

[בן_אליעזר]

לכאו' הייתי משער שנושא האשכול (בכל המסתעף, או עכ"פ בכמה מענפי' שגדלו כאן במשך הזמן) נידון - עכ"פ במידת מה - בס' אוצר הכיפה (ב' כרכים) שי"ל בשנה האחרונה. ואולי אפי' גם בדברים שישפכו אור או יבררו הנדון כאן. ואינו תח"י.

[בברכה המשולשת]

שתי הערות:
א. לא כל מדי א' ירוקים (ע"ע חיל האויר, חיל הים, ואנשי קבע בזרוע היבשה).
ב. במדי ב' באמת משתדלים לא להתפלל (אלא אם נמצאים באמת בשטח ואין אפשרות אחרת)

[גימפעל]

אני מאד לא הייתי רוצה לומר שחייל חייב להחליף את הבגדים שלו לפני התפילה, יש לי חשש רציני שהוא כבר לא יתפלל....

לא מתפשרים על הלכות ולא מתגמשים לפי חששות כאלו ואחרים.

[יאיר1]

שתי הערות:
א. לא כל מדי א' ירוקים (ע"ע חיל האויר, חיל הים, ואנשי קבע בזרוע היבשה).
ב. במדי ב' באמת משתדלים לא להתפלל (אלא אם נמצאים באמת בשטח ואין אפשרות אחרת)

א. טוב זה כולנו יודעים, שיש כל מיני צבעים, וזו גם חלק מראייתי שהצבע איננו לשם הסוואה. שהרי אנשי מחשבים בחובה לובשים אותם...
ב. ידיעה חשובה ומעניינת, וזה אכן על פי ההלכה.
אבל ילמדנו רבינו, הם באמת מחליפים את המדים באמצע היום לצורך התפילה, או שכוונתך שלפני שלובשים את מדי הב' דואגים להיות אחרי שחרית, ומנחה יוצא אחרי סוף היום?

[יאיר1]

אני מאד לא הייתי רוצה לומר שחייל חייב להחליף את הבגדים שלו לפני התפילה, יש לי חשש רציני שהוא כבר לא יתפלל....

לא מתפשרים על הלכות ולא מתגמשים לפי חששות כאלו ואחרים.

לא אמרתי להתפשר חלילה.....
אבל ודאי שכיון שהתפילה בבגדים לא מכובדים מותרת, לפני שהמורה מורה שצריך להחליפם, צריך לשקול היטב אם חומרתו לא תהיה קולתו. נדמה לי שזה היה מובן מאליו, וההערה שלך קצת קצת מיותרת. תשקול לערוך אותה.

[בברכה המשולשת]

הם באמת מחליפים את המדים באמצע היום לצורך התפילה, או שכוונתך שלפני שלובשים את מדי הב' דואגים להיות אחרי שחרית, ומנחה יוצא אחרי סוף היום?

בפשטות, מי שבאמצע פעילות מבצעית וכול להתפלל, מתפלל כך, ומי שיכול- מתפלל על מדי א' ואז מחליף לב' ויוצא לפעילות (כגון אם זה אימונים או מחסום וכו'- שיש לזה זמנים קבועים)

[יאיר1]

לאחר קריאת האשכול, 'הרמתי את הכפפה', ויצאתי ללקט קצת את דברי המשנה ברורה בענין תפילה במנין. וכן חיוב כובע וחליפה במשנה ברורה. זה ארוך ולמי שיש סבלנות שיקרא.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף ט: 'ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים'.
כתב המשנה ברורה בשם הפמ"ג, וכן כתב המ"א, שדין זה איירי אפילו יש לו עשרה בביתו.
הגר"א מביא מהטור, לא יתפלל אלא בבה"כ עם הציבור דא"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ פי' עם הציבור. – משמע שכוונתו ש'ישתדל' נאמר רק על בית הכנסת, אך על הציבור נאמר לא יתפלל אלא עם הציבור.
המשנה ברורה ס"ק כ"ח כתב, שציבור בבית ויחיד בבית הכנסת, ציבור עדיף. – כלומר, שמצינו שתפילה בציבור עדיפה על תפילה בבית הכנסת.
שם ס"ק כ"ט כתב, שמשום הפסד ממון אינו צריך להתפלל בציבור, אך משום מניעת ריוח צריך להתפלל בציבור.
עוד כתב שם, שיש לקנוס לומדי תורה שלא הולכים לבית הכנסת.
[ידיעה שאינה קשורה, תפילת שחרית עם ציבור שמתפלל מוסף, נחשב תפילה בציבור.]
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף יח: 'בית המדרש קבוע קדוש יותר מבהכ"נ, ומצוה להתפלל בו יותר מב"ה, והוא שיתפלל בי' '. הרמ"א מביא י"א שמי שתורתו אומנותו יכול לפעמים להתפלל בבה"מ במקום להתפלל בציבור.
משנה ברורה ס"ק נ"ה, מחלק בין בית מדרש יחיד לרבים, כלומר שתפילה במנין עשרה כלפי תפילה ברוב עם, בית מדרש יחיד קודם רק אם יש ביטול תורה, אך בבית מדרש רבים אפילו אם אין ביטול תורה קודם לרוב עם.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף טז: 'ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי', צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בי''.
המ"א מביא, דר"א שיחרר עבדו כדי שיהיו עשרה, ואפילו שהלא היה עשה דאורייתא, אלא דברים שבקדושה.
משנה ברורה ס"ק מ"ט. מבואר שעדיף לילך לפני התפילה עד מקום שיש שם עשרה, אם לא עובר זמן תפילה.
שם נ"א. על אף שלא כדאי להתפלל מנחה גדולה, עדיף להתפלל מנחה גדולה במנין ממנחה קטנה שלא במנין.
ומסיים שם ס"ק נ"ב. 'וזה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שהם בעיר ומתעצלים לילך לבהכ"נ להתפלל מנחה ומעריב'.
עוד שם ס"ק נ"ג, שמשום תפילה בציבור אסור לצאת לדרך לפני התפילה.

מה שתולעת הסיק מדברי הבה"ל סי' רל"ב, נראה ששגגה יצאה מלפני השליט.
תולעת כתב: 'ומבואר מדבריו שגם משום טירחא קטנה אין צריך תפלה בצבור'.
והנה דברי הביאור הלכה סי' רלב: * ואם התחיל וכו' אינו מפסיק - וכל שא"צ להפסיק ומפסיק נקרא הדיוט [מ"א בשם ירושלמי] ובאדרת אליהו בפ"א דברכות משנה ג' חולק ע"ז וע"ש מה שכתב ע"ד הירושלמי הזה ונראה פשוט דאף למ"א במקום דמן הדין יש להפסיק כגון שהתחיל בזמן מ"ק ורק שאנו סומכין על קריאת השמש המחמיר בזה בודאי לא נקרא הדיוט. ודע דכל היכא שאמרו שאינו מפסיק הוא אפילו אם עי"ז יפסיד התפלה בצבור אינו מחוייב מדינא דלא אטרחוהו רבנן בדיעבד כיון שיש לו שהות להתפלל אח"כ: - כלומר, שיש הלכות מתי אדם מחוייב להפסיק במה שעסוק בו, ואם הוא עשה מה שחכמים אומרים, אינו צריך להפסיק. אבל זה לא אומר שמשום טרחה מועטת אין צריך להתפלל בציבור.
עוד כתב תולעת : 'כמו כן ראה במחבר צ' י"ח ביהמ"ד קבוע קדוש יותר מביה"כ וכו' ובהג"ה וז"ל וי"א דאפילו בלא עשרה עדיף להתפלל בביהמ"ד הקבוע לו וכו'. - וכבר כתבו הפוסקים שגם ביהמ"ד יחיד עדיף מביה"כ וכו' - ולפי"ז כל תלמיד חכם שיש לו בביתו ביהמ"ד יחיד יתכן בהחלט שמקיים בזה תפלה בצבור'.
וכפי שהבאתי לעיל, ראשית דברי המחבר אינם כך! אמנם המ"ב מביא מהגר"א שמי שתורתו אומנותו אף לשיטת השו"ע עדיף שיתפלל בבית המדרש, ולפי הרמ"א, יש לשים לב, שכתב כן רק בשם י"א [כפי שתולעת ציין], וזה רק למי שתורתו אומנותו ואינו מתבטל בלאו הכי (-זה לשון הרמ"א), וגם כתב המ"ב שלא ירגיל לעשות כן. [אני גם לא יודע, אם דין זה נאמר רק בבית מדרש דרבים או אף דיחיד].
מה שציין אבי קלמן, ורצה לדמות מי שאינו יכול לשמור על גוף נקי, למי שאין לו כובע וחליפה, תמוה לענ"ד.
בענין כובע וחליפה.
מדברי השולחן ערוך בסי' צ"א מבואר:
א. מעיקר הדין מותר להתפלל אף בלא בגדי כבוד, ורק שלא יהיה ליבו רואה את הערווה.
ב. אף הדין שצריך ללבוש אזור משום הכון לקראת אלוקך, זה רק מי שרגיל בכך כל היום, ומידת חסידות אף מי שאינו לובש כל היום, לעשות כן לכבוד התפילה. [ממש מתאים למנהג החסידים דהיום].
משנה ברורה סימן צא ס"ק יב
ובזמנינו צריך להשים בעת התפלה כובע בראשו כדרך שהולך ברחוב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים וכ"ש שלאף מיץ. אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן לבד דגנאי הוא לעמוד כן לפני גדולים ומכ"ש כשלובשין סנדל והעקב מגולה. גם אין ללבוש בעת התפלה בתי ידים שקורין הענטשי"ך כדרך עוברי דרכים וקורא אני עליהם אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני [ב"ח] ומהח"א דלעיל משמע דאפילו בבתי שוקיים של צמר לבד ג"כ אין נכון והכל תלוי לפי מנהג המקומות.
מבואר בדברי המשנה ברורה, שיש מלבוש שהוא גאווה, שאין דרך לעמוד כך בפני גדולים, אני לא כל כך מבין איך זה בא לידי ביטוי בעת הזאת.

הגדרים המבוארים.
א. שלא יתפלל באופן שאינו יוצא כך לרחוב.
ב. שיהא באופן שרגיל לעמוד לפני אנשים חשובים.
וממה שכתב אחר כך, שאין להתפלל בבתי שוקיים, שהוא גנאי לעמוד כן לפני גדולים, משמע שמה שכתב כן אינו חיוב, אלא דין לכתחילה. ורק בתי שוקיים אין להתפלל כן.
ג. הכל תלוי במנהג המקומות. וצריך עיון האם חשיב היום דרך המקומות ללכת עם כובע וחליפה, שהרי אף רבים מהאנשים שהולכים עם כובע וחליפה, אלו שאינם אדוקים בזה כל כך, גם לרב וגם לשאר אנשים חשובים הולכים בלא כובע וחליפה, וודאי שיוצאים לרחוב בלעדיהם.

נמצא פשוט, שתפילה בציבור היא חיוב גמור, [ולא כפי שניתן להבין מקריאת האשכול, שמדובר במידת חסידות].
אין שום חיוב להתפלל עם כובע וחליפה, אלא שהוא דבר ראוי, וכן דרך החכמים, אך פשוט לכל צורב שכאשר עומד חיוב תפילה במנין אל מול תפילה עם כובע וחליפה, תפילה במנין מכרעת.
מה גם, שצריך להתפלל בישוב הדעת, ושלא יהיה דבר המסיח דעתו, ואם לובש כובע וחליפה והדבר טורד מנוחתו מפני החום וכדומה, נדמה שעדיף להתפלל בלעדיהם.
אם צריך לרוץ כל עוד נפשו בו, להביא את הכובע וחליפה מקומה אחרת, ואחר כך יצטרך להתפלל מחוץ לבית המדרש, או לעבור לפני המתפלל גם יש לעיין בזה.

.

[אריך]

לא אערוך ציטוט מדבריך ר' יאיר, כי זה יעבור לעמוד הבא...
א. מה שכתבת שהמחבר בסי' צא כותב שמותר להתפלל בלי בגדי כבוד רק שלא יהיה לבו רואה את הערוה, שגגה יצאה מפיך השליט, מפורש שם שאסור להתפלל כך. אלא שבדיעבד יצא.

ב. לא מובן אריכותך בדבר כובע וחליפה ולמה צ"ע מה המנהג. הרי מצד ההלכה, שורה תחתונה, יש חיוב להתפלל כדרך שעומד לפני אדם חשוב. בימינו בציבור שלנו בכל פגישה עם אדם חשוב מקפידים להגיע עם כובע וחליפה. נתפסת למילה שכתב המ"ב "לצאת לרחוב", ולא בזה תליא מלתא, העיקר כמבואר בש"ס ופוסקים תלוי בעמידה לפני אדם חשוב.

[אוצר החכמה]

לזכרוני יש תשובה בעניין זה בשו"ת אבני ישפה.

[ברזילי]

הרי מצד ההלכה, שורה תחתונה, יש חיוב להתפלל כדרך שעומד לפני אדם חשוב. בימינו בציבור שלנו בכל פגישה עם אדם חשוב מקפידים להגיע עם כובע וחליפה. נתפסת למילה שכתב המ"ב "לצאת לרחוב", ולא בזה תליא מלתא, העיקר כמבואר בש"ס ופוסקים תלוי בעמידה לפני אדם חשוב.

היכן זה מבואר בש״ס או בפוסקים? הפשטות, לענ״ד אחרת, כלומר שכוונת הפוסקים לעמוד בפני גדולים אינה למי שנקרא לראיון אצל הקיסר. כל אדם מתלבש בבגדיו הטובים ביותר לאירוע חגיגי בפני המלך, אך אין אף אחד שסובר שיש ללבוש בגדי יו״ט לכל תפילה. משמעות עמידה בפני גדולים היא בדיוק כפי שכותב המשנ״ב - כדרך שרגיל ללכת ברחוב, במקום שיכול להתקל גם באנשים חשובים, וראה הגדרה זהה בכלל שכלל בערה״ש - ״ולענין בגדים: כללו של דבר שצריך להתפלל בבגדים שיוצא בהם לרחוב. ולכן בבגד בית שקורין שטו"ב חאלא"ט, אם אי אפשר לצאת בו לרחוב – אין להתפלל בו״.

(אמנם גם כלל זה אין לדקדק בו מילולית, כי ברחוב אדם הולך במעיל גשם ואילו לתפילה דעת המשנ״ב שאין להתפלל במעיל, ועיקר הכוונה לדרך שאדם הולך בציבור)

[לומד_בישיבה]

ליאיר1 חפש בפוסקים ותווכח לראות שרובם ככולם סוברים שאין חיוב להתפלל בצבור!
מה גם שמפורסם הדבר שהחפץ חיים היה מפסיד תפלה בצבור כשהיה שקוע בסוגיא ואילו היה מפסיק לצבור היה יוצא מהריכוז, וכן נהג הגאון בעל מנח"י ועוד הרבה ואין טעם לפורטם שלא ילמדו להקל בתפלה בצבור.

[אריך]

הרי מצד ההלכה, שורה תחתונה, יש חיוב להתפלל כדרך שעומד לפני אדם חשוב. בימינו בציבור שלנו בכל פגישה עם אדם חשוב מקפידים להגיע עם כובע וחליפה. נתפסת למילה שכתב המ"ב "לצאת לרחוב", ולא בזה תליא מלתא, העיקר כמבואר בש"ס ופוסקים תלוי בעמידה לפני אדם חשוב.

היכן זה מבואר בש״ס או בפוסקים? הפשטות, לענ״ד אחרת, כלומר שכוונת הפוסקים לעמוד בפני גדולים אינה למי שנקרא לראיון אצל הקיסר. כל אדם מתלבש בבגדיו הטובים ביותר לאירוע חגיגי בפני המלך, אך אין אף אחד שסובר שיש ללבוש בגדי יו״ט לכל תפילה. משמעות עמידה בפני גדולים היא בדיוק כפי שכותב המשנ״ב - כדרך שרגיל ללכת ברחוב, במקום שיכול להתקל גם באנשים חשובים, וראה הגדרה זהה בכלל שכלל בערה״ש - ״ולענין בגדים: כללו של דבר שצריך להתפלל בבגדים שיוצא בהם לרחוב. ולכן בבגד בית שקורין שטו"ב חאלא"ט, אם אי אפשר לצאת בו לרחוב – אין להתפלל בו״.

(אמנם גם כלל זה אין לדקדק בו מילולית, כי ברחוב אדם הולך במעיל גשם ואילו לתפילה דעת המשנ״ב שאין להתפלל במעיל, ועיקר הכוונה לדרך שאדם הולך בציבור)

נכון, קיסר אינו האדם המתאים לבחינה זו, אבל אנשים חשובים כן. וכמו שכתב הרמב"ם (עי' להלן) "בפני הגדולים". ופוק חזי כשבאים לפני רבנים חשובים, לא לובשים דוקא בגדי יו"ט אבל כן מקפידים על כובע וחליפה. מה שכתבו המ"ב והערוה"ש בגדים שהולך בהם ברחוב, בזמנם אכן היה הדבר חופף לבגדי פגישה חשובה. אבל לו יצוייר שהדברים יתפרדו, וכגון בקייץ החם כאן שלא כולם הולכים ברחוב עם כובע וחליפה, אבל כשיצטרכו לגשת לפגישה חשובה, יעטו על עצמם תלבושת זו, ממילא גם המ"ב מודה שאין למדוד לפי יציאה לרחוב.
מה שכתבתי שמבואר כן בש"ס ופוסקים:
רמב"ם תפילה ה ה: תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים.
ומקורו מסוגיא דשבת י,א רמי פוזמקי (ופירש רש"י: אנפילאות חשובים) ומצלי, אמר הכון. וכו'.
ובכס"מ העתיק שוב ושוב את לשון הרמב"ם שהקובע הוא "בפני הגדולים" ולא הביא שיש בזה חולק: "וכתב רבינו אם אין דרך אנשי המקום וכו' כלומר לאפוקי כל בני הערב שעומדים לפני הגדולים ברגלים מגולות שאותם יכולים להתפלל בין ברגלים מגולות בין במכוסות וה"ה למקומות שרוב העולם מכסים רגליהם ואין מקפידים בשעומדין לפני הגדולים אם עומדין ברגלים מגולות או מכוסות דלענין תפלה נמי אין קפידא. ולשון רבינו מוכיח שאין קפידא לתפלה אלא במקום שמקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות וכתבו בהגהות דאמרינן בחגיגה (דף י"ג:) לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמי מאריה:"

אמנם לקושטא דמילתא היה נלע"ד דדין היכון מחייב חליפה אבל לא כובע. שחליפה הוא לבוש מכובד ומקובל כך בכל העולם. משא"כ כובע הוא לבוש שעניינו הזדהות מגזרית, שחרדים לובשים כובע ומבטאים בזה את השתייכותם הציבורית (וע"י סוגי הכובע מתחלקים לתת קבוצות שבציבור זה) ואולי גם את יראת השמים. אך לא בתור בגד מכובד. [סימן לדבר: לא תראה כמעט אברך לובש חליפה דהויה ממש או מוכתמת בזיעה, אבל תראה גם תראה כובעים כאלה לרוב, ולא מתביישים בכך, אות הוא שהחליפה מתכבדים בה, והכובע הוא כעין פריט זיהוי.] וגם ראיה לכך, שאם יקבעו לאברך פגישה עם נשיא ארה"ב יתכן מאד שייגש לשם בלי כובע, כי זה לא מתאים, אך מובן חליפה נדרשת.

[לומד_בישיבה]

ליאיר1 חפש בפוסקים ותווכח לראות שרובם ככולם סוברים שאין חיוב להתפלל בצבור!
מה גם שמפורסם הדבר שהחפץ חיים היה מפסיד תפלה בצבור כשהיה שקוע בסוגיא ואילו היה מפסיק לצבור היה יוצא מהריכוז, וכן נהג הגאון בעל מנח"י ועוד הרבה ואין טעם לפורטם שלא ילמדו להקל בתפלה בצבור.

וביותר תמה אני על מה שכתבת לעיל בזה"ל:

ואם הוא עשה מה שחכמים אומרים, אינו צריך להפסיק. אבל זה לא אומר שמשום טרחה מועטת אין צריך להתפלל בציבור.

היעלה על הדעת שאין צריך להפסיק כאשר מפסיד בזה חיוב כל שהוא, ואם אמרו אין מפסיקין ומותר לו להפסיד תפלה בצבור בהכרח שתפלה בצבור אינו חיוב. (דו"ק היטב ותמצא שכל הדברים שאמרו בהם אין מפסיקין הכוונה בזה, כאשר אינו מפסיד חיוב כל שהוא אם לא יפסיק אך לא כאשר הוא מפסיד, ומניין להם לומר שגם על תפלה בצבור אמרו הפסיקו אין מפסיקים ובהכרח מפני שידעו שתפלה בצבור אינו חיוב ממש).

[ברזילי]

הרי מצד ההלכה, שורה תחתונה, יש חיוב להתפלל כדרך שעומד לפני אדם חשוב. בימינו בציבור שלנו בכל פגישה עם אדם חשוב מקפידים להגיע עם כובע וחליפה. נתפסת למילה שכתב המ"ב "לצאת לרחוב", ולא בזה תליא מלתא, העיקר כמבואר בש"ס ופוסקים תלוי בעמידה לפני אדם חשוב.

היכן זה מבואר בש״ס או בפוסקים? הפשטות, לענ״ד אחרת, כלומר שכוונת הפוסקים לעמוד בפני גדולים אינה למי שנקרא לראיון אצל הקיסר. כל אדם מתלבש בבגדיו הטובים ביותר לאירוע חגיגי בפני המלך, אך אין אף אחד שסובר שיש ללבוש בגדי יו״ט לכל תפילה. משמעות עמידה בפני גדולים היא בדיוק כפי שכותב המשנ״ב - כדרך שרגיל ללכת ברחוב, במקום שיכול להתקל גם באנשים חשובים, וראה הגדרה זהה בכלל שכלל בערה״ש - ״ולענין בגדים: כללו של דבר שצריך להתפלל בבגדים שיוצא בהם לרחוב. ולכן בבגד בית שקורין שטו"ב חאלא"ט, אם אי אפשר לצאת בו לרחוב – אין להתפלל בו״.

(אמנם גם כלל זה אין לדקדק בו מילולית, כי ברחוב אדם הולך במעיל גשם ואילו לתפילה דעת המשנ״ב שאין להתפלל במעיל, ועיקר הכוונה לדרך שאדם הולך בציבור)

נכון, קיסר אינו האדם המתאים לבחינה זו, אבל אנשים חשובים כן. וכמו שכתב הרמב"ם (עי' להלן) "בפני הגדולים". ופוק חזי כשבאים לפני רבנים חשובים, לא לובשים דוקא בגדי יו"ט אבל כן מקפידים על כובע וחליפה. מה שכתבו המ"ב והערוה"ש בגדים שהולך בהם ברחוב, בזמנם אכן היה הדבר חופף לבגדי פגישה חשובה. אבל לו יצוייר שהדברים יתפרדו, וכגון בקייץ החם כאן שלא כולם הולכים ברחוב עם כובע וחליפה, אבל כשיצטרכו לגשת לפגישה חשובה, יעטו על עצמם תלבושת זו, ממילא גם המ"ב מודה שאין למדוד לפי יציאה לרחוב.
מה שכתבתי שמבואר כן בש"ס ופוסקים:
רמב"ם תפילה ה ה: תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים.
ומקורו מסוגיא דשבת י,א רמי פוזמקי (ופירש רש"י: אנפילאות חשובים) ומצלי, אמר הכון. וכו'.
ובכס"מ העתיק שוב ושוב את לשון הרמב"ם שהקובע הוא "בפני הגדולים" ולא הביא שיש בזה חולק: "וכתב רבינו אם אין דרך אנשי המקום וכו' כלומר לאפוקי כל בני הערב שעומדים לפני הגדולים ברגלים מגולות שאותם יכולים להתפלל בין ברגלים מגולות בין במכוסות וה"ה למקומות שרוב העולם מכסים רגליהם ואין מקפידים בשעומדין לפני הגדולים אם עומדין ברגלים מגולות או מכוסות דלענין תפלה נמי אין קפידא. ולשון רבינו מוכיח שאין קפידא לתפלה אלא במקום שמקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות וכתבו בהגהות דאמרינן בחגיגה (דף י"ג:) לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמי מאריה:"

אמנם לקושטא דמילתא היה נלע"ד דדין היכון מחייב חליפה אבל לא כובע. שחליפה הוא לבוש מכובד ומקובל כך בכל העולם. משא"כ כובע הוא לבוש שעניינו הזדהות מגזרית, שחרדים לובשים כובע ומבטאים בזה את השתייכותם הציבורית (וע"י סוגי הכובע מתחלקים לתת קבוצות שבציבור זה) ואולי גם את יראת השמים. אך לא בתור בגד מכובד. [סימן לדבר: לא תראה כמעט אברך לובש חליפה דהויה ממש או מוכתמת בזיעה, אבל תראה גם תראה כובעים כאלה לרוב, ולא מתביישים בכך, אות הוא שהחליפה מתכבדים בה, והכובע הוא כעין פריט זיהוי.] וגם ראיה לכך, שאם יקבעו לאברך פגישה עם נשיא ארה"ב יתכן מאד שייגש לשם בלי כובע, כי זה לא מתאים, אך מובן חליפה נדרשת.

אינני רואה שום הכרח שהגדולים עליהם מדבר הרמב״ם הם רבנים חשובים שמתכוננים במיוחד לפגישה עמם וכדומה, ואפשר בהחלט להבין שהכוונה לאנשים נכבדים (״בעלי בתים חשובים״) כמו אלה שפוגשים ברחוב באקראי, וכמו שהבינו האחרונים הנ״ל. מה שכתבת על מנהג הלבוש ברחוב בזמן המשנ״ב, הוא המצאה כדי לדחוק את דבריו כהבנתך ותו לא, אך אין לו קשר למציאות. גם בזמנם כשבחור היה מתכונן לפגוש את משודכתו, או כשאדם היה הולך למשפט או לפגישה חשובה, היו מקפידים על הלבוש יותר מאשר סתם יציאה לרחוב.

[לומד_בישיבה]

ואם כבר עסקינן בסוגיא דתפלה בצבור, מעולם תמה אני מדוע בעשרת ימי תשובה בעינן תפלה בצבור, ועיין מהרש"א ברכות שכותב שם שעניין תפלה בצבור למדים אנו מהגמ' ביבמות ובר"ה שאמרו שם וביחיד אימת, הוא מצוי לפניו כביכול ואמרו לתרץ כאן בעשרת ימי תשובה כאן בצבור ולדעתו הסוגיא בברכות עוסקת להביא ראיה לגבי בשעה שהתפלה מפללין ולפי"ז מדוע צריכים אנו לצבור בעשי"ת בשעה שמשקלו של עשי"ת הוא כצבור. וצ"ב לעת עתה.


וז"ל חידושי אגדות מסכת ברכות דף ז עמוד ב

מ"ד ואני תפלתי וגו'. נראה הא דתפלת צבור יותר מקובלת ומרוצה אין צריך ראיה דמן התורה איכא למגמר כן דאמרי' ס"פ החולץ (יבמות מ"ט ב') משה אמר בכל קראנו אליו ואת אמרת דרשו ה' בהמצאו ומסיק הא בצבור הא ביחיד ויחיד אימת בי' ימים שבין ר"ה ליה"כ אלא דבעי לאתויי הכא דגם תפלת יחיד בביתו היא מרוצה ומקובלת יותר בזמן שהצבור מתפללין ומייתי שפיר מדכתיב ואני תפלתי ביחידי לך ה' בעת רצון של צבור וכן בעת רצון של צבור עניתיך ביחידות וכן יש לפרש כי ברבים היו עמדי דהיינו בעת שרבים מתפללים עמדי שאני מתפלל אז ביחידות אבל ממ"ש תניא נמי הכי כו' שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס וגו' אינו משמע אלא שתפלת רבים מרוצה ולא נשמע מיניה שתהא גם תפלת יחיד מרוצה בעת שרבים מתפללים ואחר העיון קרא דמייתי בנוסחת גמרות שלפנינו וכ"ה בפירש"י הן אל כביר לא ימאס תם אינו פסוק בשום מקום אבל איכא תרי פסוקים בספר איוב חד בסי' ח' כתיב הן אל לא ימאס תם ואידך סימן ל"ו כתיב הן אל כביר ולא ימאס כביר וגו' והשתא אהנך תרי קראי קסמיך דהן אל לא ימאס תם דהיינו תפלת תם יחידי בשעה דהן אל כביר ולא ימאס כביר ויתפרש ל' כביר הראשון מל' חזק ואמיץ והשני מל' רבים ור"ל הן אל הוא האמיץ ולא ימאס תפלת הרבים וק"ל:

[אריך]

נכון, קיסר אינו האדם המתאים לבחינה זו, אבל אנשים חשובים כן. וכמו שכתב הרמב"ם (עי' להלן) "בפני הגדולים". ופוק חזי כשבאים לפני רבנים חשובים, לא לובשים דוקא בגדי יו"ט אבל כן מקפידים על כובע וחליפה. מה שכתבו המ"ב והערוה"ש בגדים שהולך בהם ברחוב, בזמנם אכן היה הדבר חופף לבגדי פגישה חשובה. אבל לו יצוייר שהדברים יתפרדו, וכגון בקייץ החם כאן שלא כולם הולכים ברחוב עם כובע וחליפה, אבל כשיצטרכו לגשת לפגישה חשובה, יעטו על עצמם תלבושת זו, ממילא גם המ"ב מודה שאין למדוד לפי יציאה לרחוב.
מה שכתבתי שמבואר כן בש"ס ופוסקים:
רמב"ם תפילה ה ה: תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים.
ומקורו מסוגיא דשבת י,א רמי פוזמקי (ופירש רש"י: אנפילאות חשובים) ומצלי, אמר הכון. וכו'.
ובכס"מ העתיק שוב ושוב את לשון הרמב"ם שהקובע הוא "בפני הגדולים" ולא הביא שיש בזה חולק: "וכתב רבינו אם אין דרך אנשי המקום וכו' כלומר לאפוקי כל בני הערב שעומדים לפני הגדולים ברגלים מגולות שאותם יכולים להתפלל בין ברגלים מגולות בין במכוסות וה"ה למקומות שרוב העולם מכסים רגליהם ואין מקפידים בשעומדין לפני הגדולים אם עומדין ברגלים מגולות או מכוסות דלענין תפלה נמי אין קפידא. ולשון רבינו מוכיח שאין קפידא לתפלה אלא במקום שמקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות וכתבו בהגהות דאמרינן בחגיגה (דף י"ג:) לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמי מאריה:"

אמנם לקושטא דמילתא היה נלע"ד דדין היכון מחייב חליפה אבל לא כובע. שחליפה הוא לבוש מכובד ומקובל כך בכל העולם. משא"כ כובע הוא לבוש שעניינו הזדהות מגזרית, שחרדים לובשים כובע ומבטאים בזה את השתייכותם הציבורית (וע"י סוגי הכובע מתחלקים לתת קבוצות שבציבור זה) ואולי גם את יראת השמים. אך לא בתור בגד מכובד. [סימן לדבר: לא תראה כמעט אברך לובש חליפה דהויה ממש או מוכתמת בזיעה, אבל תראה גם תראה כובעים כאלה לרוב, ולא מתביישים בכך, אות הוא שהחליפה מתכבדים בה, והכובע הוא כעין פריט זיהוי.] וגם ראיה לכך, שאם יקבעו לאברך פגישה עם נשיא ארה"ב יתכן מאד שייגש לשם בלי כובע, כי זה לא מתאים, אך מובן חליפה נדרשת.

אינני רואה שום הכרח שהגדולים עליהם מדבר הרמב״ם הם רבנים חשובים שמתכוננים במיוחד לפגישה עמם וכדומה, ואפשר בהחלט להבין שהכוונה לאנשים נכבדים (״בעלי בתים חשובים״) כמו אלה שפוגשים ברחוב באקראי, וכמו שהבינו האחרונים הנ״ל. מה שכתבת על מנהג הלבוש ברחוב בזמן המשנ״ב, הוא המצאה כדי לדחוק את דבריו כהבנתך ותו לא, אך אין לו קשר למציאות. גם בזמנם כשבחור היה מתכונן לפגוש את משודכתו, או כשאדם היה הולך למשפט או לפגישה חשובה, היו מקפידים על הלבוש יותר מאשר סתם יציאה לרחוב.

איני מבין על מה התעקשותיה דמר. ודאי שההבנה הפשוטה בביטוי של הרמב"ם: "יעמדו בפני הגדולים" היא שמדובר באנשים חשובים שעומדים "בפניהם", ולא סתם בעלי בתים חשובים. והיינו במעמדות שאינם קורים כל יום, ובאמת לאו דוקא רבנים אלא ה"ה אדם חשוב בעל מעמד שבאים ועומדים 'בפניו'. ותו לא מידי.

[ברזילי]

אני מתעקש כי בעיני לא מתקבל על הדעת, וגם נסתר מן המנהג ומדברי האחרונים, לחייב כל אדם להתלבש בכל תפילה כפי שהוא מופיע לפגישות חשובות או לאירועים מיוחדים, וברור ופשוט שלא באו אלא להוציא מידי לבוש בלתי מכובד שאין דרך אדם המכבד את עצמו להראות בו בחברה מהוגנת (וזו הכוונה בפני הגדולים).

[לומד_בישיבה]

אני מתעקש כי בעיני לא מתקבל על הדעת, וגם נסתר מן המנהג ומדברי האחרונים, לחייב כל אדם להתלבש בכל תפילה כפי שהוא מופיע לפגישות חשובות או לאירועים מיוחדים, וברור ופשוט שלא באו אלא להוציא מידי לבוש בלתי מכובד שאין דרך אדם המכבד את עצמו להראות בו בחברה מהוגנת (וזו הכוונה בפני הגדולים).

אם זכרוני לא מטעה אותי, כבר היה על כך אשכול האם מותר לה לאשה לעמוד להתפלל כפי שהולכת בבית עם נעלי בית וכו' או אפשר שצריכה ללבוש פאה בטרם היא מתפללת.