שליטא כתב:זו טעות
ר' חיים מלוואזין כתב מפורש על הגר"א (בהקדמה לספרא דצניעותא) שהגר"א הגיע לדרגת סבוראיים אני ראיתי את זה מפורש (ועוד הרבה מאמרים על הגרא בשם תלמידיו) אלא ששכחתי את שמו של הספר בע"ה אביא את שמו של הספר
חוץ מזה שר' חיים מלוואיזין (או בנו של הגר"א?) אמרו שהאריזל הגיע לדרגת תנאים ואפילו נביאים וזה דברים מפורשים שכתובים גם בשמו של מהרח"ו אלא שבישיבות מסויימות מעלימים את הנתונים הללו מכל מיני טעמים למיניהם...
מה שכתבתם:
שכתב הגר"ח מוולאזין שהגר"א הגיע לדרגת סבוראים. אה"נ כדבריך...
רק יש לי לשאול, והלא, כיון שהיוצא מן הציטוטים לעיל הוא כדלהלן:
שרבינו נחמן אמר על עצמו
שמצד חוכמתו כל חכמי ישראל כקליפת השום לידו, כולם יכול להניחם תחת כפות רגליו, לא מבעיא שבני דורו קטנים לידו, אלא אף תנאים ואמוראים, כי הוא השיג מה שלא השיגו הם, וחידושיו ממקום גבוה שלא השיג ממנו שום אדם מזמן אדם הראשון ועד עתה ומעתה ועד עולם, והיה קץ במה שנתגלו לו חידושים ממקומות הנמוכים מזה שכבר חידשו ממנו אחרים, ורצה רק מאותו מקום גבוה שלא חידש ממנו שום אדם, זכה ליחידה בתכלית מדרגתה הנשגבה. ולא רק בחכמתו והשגתו גדול הוא מכולם אלא אף ביראתו, כי כל שאר הצדיקים גם הם צריכים לחזור בתשובה וצריכים שיורה להם הדרך, כי כל העולם צריך לו גם אלו הצדיקים, כי אחר שנתגלה הוא בעולם אי אפשר להתקרב להשי״ת ולהיות אדם כשר באמת בלא שקרובים אליו. ולא רק ביראתו גדול הוא מכולם אלא אף במידותיו כי הוא ענו יותר מכל צדיקי הדור, וכבר בא למדרגת משה רבינו בענוה. ולא רק במידותיו אלא אף בשבירת התאוות כי נקי הוא לגמרי לגמרי מכל תאווה, ושאר הצדיקים גם אלו שזכו לא באו למדרגה זו שאיש ואשה שוים בעיניהם כי הם אינם נקיים לגמרי ודומים הם לעור המעובד שמ״מ נשאר בו קצת ריח שאינו טוב, אבל הוא כ״כ נקי עד שאינו מבין כלל כיצד תנאים ואמוראים היה קשה אצלם הענין.
גם כל קיום העולמות תלוי בו, עליונים ותחתונים אם היו שומעים תורה אחת עם הניגון והריקוד שלה כבר היו בטלים כולם. ואין בכח שום אחד לתקן עצמו אפילו בתשובה, ואפילו עבירה אחת, אבל הוא עושה תשובה במקומם ומכפר על כל עוונותיהם ובכוחו לכפר גם על העתיד.
כל המתקרב אליו מובטח לו עולם ומלואו, הקטן שבאנשים המקורבים אליו יזכה למה שלא זכה גדול המפורסמים, והקטן שבאנשי שלומם יתקנאו בו גדולי המפורסמים, ובכוחו לעשות כולם לצדיקים גמורים.
ויכול היה לגלות מגדולתו וכל העולם היו רצים אחריו אלא שלא רצה, יכול היה לגלות מיראתו וכבר אי אפשר היה להתקרב לביתו ד׳ אמות אלא שלא רצה, יכול היה להביא משיח אלא שלא רצה, יכול היה לכתוב ביאור על כל הש״ס כי חידושי גפ״ת הם קלים מאוד אלא שלא היה לו חשק, ועוד דברים יכול היה לעשות אלא שלא רצה [לעשות לא רצה אך לספר רצה].
הרי שלא הניח לשום בריאה איזה מעלה להתגדר בה, כי בכל הוא ראש וראשון עד הקצה האחרון. והנה דברים כעין אלו בכמותם ובאיכותם לא שמענו על שום חכם ששבחוהו כן!!!, ואין צריך לומר שלא שמענו שישבח הוא לעצמו, שנאמר ״יהללך זר ולא פיך״ ובגמ׳ [עירובין נג׳] א״ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם [זה ר״ע], ושל אחרונים כפתחו של היכל [זה ר״א בן שמוע] ואנו כמלוא מחט סידקית. הרי שר׳ יוחנן שהיה מגדולי האמוראים, ובקפידתו עניש וקטיל, וגם החיה לרב כהנא אחר שהרגו בקפידתו, והיה יושב בשערי טבילה ולא מסתפי, ועשה זה על מנת שיסתכלו בו ויולידו כמותו, ואמרו עליו שאין שיעור ליופיו, ובהסתלקותו בכה על האי שופרא דבלי בעפרא, גדול הדור היה וודאי הכיר מעלתו היטב כדמצינו בכמה מקומות שהקפיד על כבודו מפני תורתו, ואעפ״כ חשב לר׳ עקיבא ור״א בן שמוע [שהיו רק כמה דורות לפניו] לגדולים לאין ערוך ביחס אליו, ליבם כפתחו של אולם ושל היכל ואנו כמלוא מחט סידקית.
ובשבת [קיב:] אמר ר׳ זירא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר׳ חנינא בן דוסא ושל ר׳ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים הרי שירידת הדורות בין בחכמה בין בקדושה כלל פשוט הוא,
ואין זה עולה כלל בקנה אחד עם כל אמירותיו, לא שאינו מסכים לכלל זה רק שהוא יוצא מן הכלל ורק הוא יצא מן הכלל כי אפילו המיוחדים שמנה שחידשו דברים והם הרשב״י והאר״י והבעש״ט מבואר מדבריו שעליהם כן חל הכלל של ירידת הדורות, שהרי אמר אפילו הבעש״ט, ושוב הוסיף אפילו האר״י ז״ל, ושוב הוסיף אפילו הרשב״י, אלמא סבר שהאר״י ז״ל למטה מרשב״י והבעש״ט למטה מהאר״י מפני ירידת הדורות כמובן, אבל הוא למעלה מכולם עם היותו אחרון שבכולם. ובכל כך הפלגה יצא מן הכלל בלא שום שיעור.
אפילו אם האמין שנתקיים בו כל הנז״ל מה הצורך הגדול שראה לפרסם כל הנזכר לחזור ולשנות ולשלש ולא להניח שום מעלה מלדבר בה ולהזכיר תמיד שהוא ראש וראשון לאותה מעלה.
ואם מצינו ברבותינו מישהו שנשתבח בעצמו אינו אלא באיזה פרט ולאיזה צורך, כהא דתניא בברייתא [סוף מס׳ סוטה] ״משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר ליה ר׳ יוסף לתנא לא תתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליה רב נחמן לא תתני יראת חטא דאיכא אנא״.
ומפני הקושיא המתבקשת כיצד רבי כתב זאת כתב הרמב"ם: [בפיהמ"ש שם] שתלמידיו של רבי הם שהוסיפו דבר זה במשנה. [וידועים דברי הרדב"ז והחיד"א בכמה מקומות שתלמידיו של רבי הוסיפו כמה דברים במשנה אחר מותו, עיין עין יצחק ח"א כללי המשנה].
ועל דברי רב נחמן ורב יוסף. פירש המהרש״א וז״ל: ״אין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם וכמ״ש ׳יהללך זר ולא פיך׳ מ״מ כדי שלא יהיה שונה הברייתא בטעות אמרו כן וכו׳״, אבל רבי נחמן ע"ה אמר בלא שום צורך ״אני ענו מכל המפורסמים״, ״אני עניו בתכלית הענוה״, וכן גבי היראה אמר ״אם הייתי רוצה לגלות מהיראה שלי לא היו יכולים לעמוד בד׳ אמות סמוך לביתי״. [וודאי דנוכל לתרץ זאת באומרינו שרבי נחמן ראה צורך בכל זה אך לא ברור כיצד נוכל לומר כן מכמה סיבות].
וגבי משה רבינו התורה היא שמעידה עליו שהיה ענו מכל אדם וכמ״ש בסיפרי, וראה ב׳אור החיים׳ שכתב שהוצרך הכתוב להודיע זאת כאן שהאיש משה ענו מאוד לומר שמצד ענוותנותו לא השיב לאהרון ומרים שום תשובה והוצרך הקב״ה להודיעם ההפרש שבין נבואת משה רבינו לשאר הנביאים, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם ובדעתו הוא למטה ח״ו מכל אשר על פני האדמה איך ישוער ח״ו שיאמר תשובה שיצא ממנה שהוא גדול מכל הנביאים, לכן בא המאמר מה׳ והשיבם, עיין שם.
וראה בתנחומא [פנחס ח׳] שכאשר משה רבינו אמר לשופטים ״והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו״ נענש על הדבר ואמר לו הקב״ה, הדין שאין אתה יודע נשים יודעות אותו הרי שאע״פ שהיה ענו מכל אדם, או אדרבה מפני שהיה ענו מכל אדם דקדק עמו הקב״ה על אמירה זו.
וראה עוד תמורה (טז.) אמר רב יהודה אמר רב בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן-נון לא ימוש מתוך האוהל, מיד תשש כוחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, עיי״ש ובמהרש״א שכתב שזה מפני שנתגאה יהושע לומר שיודע הכל.
וראה עוד פסחים (סו:) כל המתייהר אם נביא הוא חכמתו מסתלקת, מנין מדבורה דכתיב ״חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל״, ופרש״י משום יוהרא היתה משפלת המנהיגים שלפניה ומתפארת לעצמה.
ועוד מצינו בשמואל הנביא שנענש על שאמר ״אנוכי הרואה״, שכאשר בא שאול לעירו נפגש בשמואל בתחילה ושאלו ״הגידה נא לי אי זה בית הרואה״ והשיבו שמואל ״אנכי הרואה״, ואמרו רבותינו שנענש על כך ונסתלקה ממנו נבואה, אמר לו הקב״ה הנך אומר ״אנכי הרואה״ בא וראה, ושלחו אצל ישי וטעה לחשוב את אליאב למשיח ה׳, הרי ששמואל הנביא אע״פ שהיה רק כמשיב לשאול ע״מ לסייעו למצוא חפצו נענש שנסתלקה נבואתו ואילו רבי נחמן נתפאר בעצמו בלא שואל ובלא צורך, ומה הוא אומר? - ״מי רואה כמוני?״, לא רק על עצמו אמר אלא אף על בנותיו אמר [חיי מוהר"ן תקפג] ״שיש להן רוח הקודש קרוב לנבואה ומבתי שרה איני מדבר כלל״, וזה מלבד כל שאר מעלותיו שהיה מפרסמם בלא שום שואל וחוזר ושונה ומשלש ומאריך הרבה בכל הנז״ל ובדרך התפארות כמש״כ תלמידו בהרבה מקומות בלשון ״התפאר בעצמו ואמר״, וכפי הנראה מכל הנז' בספרים עסק עם תלמידיו בסיפור שבחיו לא פחות מבלימוד תורותיו ואולי יותר...
ועדיין צריך להתיישב בזה
