פורום אוצר החכמה

עובדיה חן כתב:ועד בית, בבניין משותף עד כמה יפה כוחו, ? האם הוא יכול להוציא הוצאות על דעת עצמו ללא שיתוף השכנים, והאם יכול לקחת משכורת על העבודה הקשה שלו, והאם חייב לתת דו"ח על כל הכספים ?

הכל כמנהג המדינה.

עזריאל ברגר כתב:

עובדיה חן כתב:ועד בית, בבניין משותף עד כמה יפה כוחו, ? האם הוא יכול להוציא הוצאות על דעת עצמו ללא שיתוף השכנים, והאם יכול לקחת משכורת על העבודה הקשה שלו, והאם חייב לתת דו"ח על כל הכספים ?

הכל כמנהג המדינה.

זה השאלה מה המנהג הנהוג ברוב בתי ישראל.

תוכן כתב:האם יש עוד הצעות?

הצעה שלישית, והיא הנכונה: לא כתוב כך באבודרהם.

מצינו כן לכאורה בתוס' מועד קטן ח:
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה - גזירת הכתוב כדדריש לקמן מקרא דשלמה.
מלכים א פרק ח פסוק סה
וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם:

יש עוד?

האם נפסק להלכה, שמוציא שם רע אין לו מחילה עולמית כמש"כ בירושלמי[בבא קמא פרק ח הלכה ו-ז.]

האם הוא כר"ת או הגאונים או הראב"ן

נשאלתי -
קטן ששכח מנחה או טל ומטר במנחה של יום אחרון לקטנותו האם חוזר להתפלל מעריב בהיותו גדול כתשלומין או לאו.

בלומדי את ספר זרעים ברמב"ם על הסדר, ראיתי דבר פלא.

עיקר ספר זרעים הוא מצוות התלויות בארץ, ובתחילת הלכות תרומות מבאר הרמב"ם בארוכה את גבולות 'ארץ ישראל' והמסתעף, וכן את דין 'סוריא' ודין הארצות הסמוכות לארץ ישראל כמצרים, שנער, עמון ומואב וכו'.

משום מה, אין הוא מזכיר כלל את הגדר המיוחד של עבר הירדן המזרחי שישבו בו בני גד ובני ראובן. לפחות ברמת הפשט, אין שום התייחסות לחבל ארץ זה באופן מיוחד, והרמב"ם בכלל לא מזכיר שיש כזה חבל ארץ.

גם בהמשך ההלכות לגבי ענינים נוספים כמו מעשר שני וערלה וכו' מתייחס הרמב"ם לחלקים השונים של העולם בהשוואה לארץ ישראל, ושוב אין הוא מזכיר את עבר הירדן המזרחי.

רק בהלכות ביכורים פ"ב ה"א, לפתע מגלה לנו הרמב"ם - בפעם הראשונה - שיש כזה שטח ארץ: "מביאין ביכורים מדבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא".

[אמנם בהמשך ההלכות, פ"ה ה"ח, שוב הוא מחלק את העולם ל'שלש ארצות' לענין הפרשת חלה, ושוב אינו מזכיר כלל את ערי סיחון ועוג.

אבל בהלכות שמיטה ויובל פ"ד הכ"ח, שוב מזכיר הרמב"ם שיש כזה חבל ארץ: "עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם"].

למה בכל הלכות תרומות ומעשרות אין שום התייחסות לעבר הירדן המזרחי?

יפה הרגשת והאחרונים האריכו בזה מאד. והכל רצין בע"ש ולכן אקצר.

יעויי' במתני' ביכורים פ"א מ"י ובנו"כ שם, עיי"ע בפרשת דרכים דרוש ח' ובמהר"ם שי"ק מצוה תק"ה. ועוד חזון למועד בל"נ.

בשבה"ל (ח"א סו"ס ע"א) שאין שייך בזה תשלומין, ולא הבנתי הטעם.
ולהורות נתן (ח"ז סי' ד') כ' שנראה פשוט שחייב להשלים.

עובדיה חן כתב:האם נפסק להלכה, שמוציא שם רע אין לו מחילה עולמית כמש"כ בירושלמי[בבא קמא פרק ח הלכה ו-ז.]

זה לא רמ"א בהלכות יוהכ"פ?

שש ושמח כתב:בשבה"ל (ח"א סו"ס ע"א) שאין שייך בזה תשלומין, ולא הבנתי הטעם.
ולהורות נתן (ח"ז סי' ד') כ' שנראה פשוט שחייב להשלים.

יש"כ. את השבה"ל לא מצאתי.

מתנצל. ט"ס וצ"ל חי"א

שו"ת שבט הלוי חלק יא סימן עא
כבוד ידידי המכובד מופלא עושה פלא הגאון השלם בתו"י ר' שמואל אליעזר שטרן שליט"א ר"מ ורב בבני ברק יצ"ו.
...
ה. ואשר שאל לענין קטן ששכח תפלת מנחה ונעשה בר מצוה בליל ערבית, דעתי כמש"כ ומצדד כבודו דבזה לא שייך תשלומין.

נשאלתי, האם יש איזו בעיה לקנות במבצע הזה או שיש בו מחוקות הגוי או לפני אידיהן
איני מבין לא במבצע הזה ולא בחוקותיהם ולא בסוגיא המקורית בגמ'.
אשמח אם יש מי שיכול לכתוב את מה שידוע לו בכדי שאוכל להשיב לשואל הקונה.

זה חג שהמציאו העסקים לכבוד סוף השנה הנוצרית או לקראת תחילת השנה הבאה.
התאריך הנוצרי שמתחלף שנה בדיוק לפי החמה ביום זה, הוא יום אידם.
ומוזכר בגמ' בעבודה זרה ע"ש העבו"ז קלנדא (האיד הראשון שנזכר במשנה שם, ועי' בגמ' דף ח עמוד א. על שמו נקרא הלוח הנוצרי התאריך הקלנדרי).
החג הזה בדו מליבם בשנים האחרונות, וזה מריח "לא טוב" מבחי' הרחק מן הכיעור וכו'.
אבל מסתמא זה חג "חילוני".
היות וזה התחיל בשנים האחרונות ממש, לא נמצא ע"ז בפוסקים.

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:שליח להדלקת נר שבת, האם מברך?

תודה לכל העונים, ויעויין עוד בס' שבות יצחק פרק י.
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=142301

ע"ע ארחות שבת חלק ד במילואים סימן ה.

הייתי בחתונה אתמול, ומקרים שטר התנאים בעת קבלת פנים (מנהג חו"ל), ושם כתוב כי הם מאשרים ששני הצדדים קיימו את כל התחייבותם, ועכשיו עליהם להתחתן וכו', וישלטו בנכסיהם שווה בשווה וכו' וקנינא וכו'.
ולא הבנתי מה התכלית של כל זאת. אם לקנות ה'מחילה', הרי לא צריך קנין ולא שטר. נו נו, יכול להיות לחזק הענין ולהגדיל הנאמנות. אמנם ענין 'ישלטו בנכסיהון שווה בשווה' לא הבנתי. האם מוותרים בזה על זכות נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל? הלא בעוד כמה דקות הם יחתמו שטר כתובה שיש בה דיני נכסי צאן ברזל. האם היא קונה בזה חצי נכסיו? איזה מין קנין הוא זה? ונכסיו העתידים לבא, הרי הם דבר שלא בא לעולם? ומה זה שליטה בנכסים, או זה שלה ושלו או לא, איך 'שולטים' על נכסים?

סוף דבר, איני מבין מה התכלית של השטר הזה, ואיך היא פועלת.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הייתי בחתונה אתמול, ומקרים שטר התנאים בעת קבלת פנים (מנהג חו"ל), ושם כתוב כי הם מאשרים ששני הצדדים קיימו את כל התחייבותם, ועכשיו עליהם להתחתן וכו', וישלטו בנכסיהם שווה בשווה וכו' וקנינא וכו'.
ולא הבנתי מה התכלית של כל זאת. אם לקנות ה'מחילה', הרי לא צריך קנין ולא שטר. נו נו, יכול להיות לחזק הענין ולהגדיל הנאמנות. אמנם ענין 'ישלטו בנכסיהון שווה בשווה' לא הבנתי. האם מוותרים בזה על זכות נכסי מלוג ונכסי צאן ברזל? הלא בעוד כמה דקות הם יחתמו שטר כתובה שיש בה דיני נכסי צאן ברזל. האם היא קונה בזה חצי נכסיו? איזה מין קנין הוא זה? ונכסיו העתידים לבא, הרי הם דבר שלא בא לעולם? ומה זה שליטה בנכסים, או זה שלה ושלו או לא, איך 'שולטים' על נכסים?

סוף דבר, איני מבין מה התכלית של השטר הזה, ואיך היא פועלת.

מבואר במאמר הזה. מצינו הנוסח והתנאים כבר במהרי"ק שורש נ"ז.
כותר: "הלכת השיתוף" אינה מעוגנת בדיני ישראל
מחבר: הרבנים: אברהם שרמן, שלמה דיכובסקי
כתב עת: תחומין יט, תשנ"ט, 220 - 205

האם שייך שדברים שנתפרטו בחז"ל שאסורים משום בל תשקצו ישתנו אם יתקבל כיום הנהגה זו כנורמלית. כגון שאם ישתנה המנהג וייחשב כמקובל לשתות מקרנא דאומנא האם יותר?

ביראים סי' עג כ' - שלא לשקץ את הגוף. הזהירה תורה לישראל בפרשת ויהי ביום השמיני דכתיב אל תשקצו את נפשותיכם פי' אל תמאסו עצמכם ואל תאכלו במאוס ובשיקוץ כדאמר רב ביבי בר אביי באלו הן הלוקין [ט"ז ב'] האי מאן דשתי מיא בקרנא דאומנא עובר בבל תשקצו ואמרינן נמי בשבת פר"ע [צ' ב'] רב כהנא הוה קאים קמיה דרב והוה קא מעבר שושיבא אפומיה, פי' חגב חי טהור. א"ל שקליה דלא לימרו מיכל קא אכלי ליה ועבר משום בל תשקצו. פי' באוכל כל דבר חי ואמר רבא מאן דמשהי בנקביו עובר בבל תשקצו. למדנו שהזהיר הבורא שלא ימאיסו ישראל לא באכילתם ולא בענינים כי אם ינהגו עצמם בקדושה וכבוד כדתניא באלו דברים [נ"ג ב'] והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש אני למדנו מזה שהמפליג עצמו בשיקוץ ממנהג שכיניו ומבני עירו עובר בלאו.

מעשה בעת הזאת בצימר בדרום שבעליו ראו לנכון לגבות מחיר לינה [לשבת שבע ברכות],וכן מחיר סעודה ע"י בישוליו ,במחיר מופקע, כיון שכך, אמר המזמין אני ייקח כמה חדרים ואולם חדר האוכל אצלו,אבל התוספת אנשים יאכלו וילונו בדירות בסמוך[ויבאו לאחר הסעודה] כיון שכך אמר בעל הצימר אני מודיע כל מי שנכנס למתחם אפילו אינו לן ואינו אוכל שם ובא לאחר הסעודה עדיין אני אוסר עליו אא"כ השוכר ישלם לכל נפש 250 ש"ח .וכאן יש לשאול נכון שאדם אוסר את שלו אבל גם בניצול נוראי שגובל במידת סדום?

עובדיה חן כתב:מעשה בעת הזאת בצימר בדרום שבעליו ראו לנכון לגבות מחיר לינה [לשבת שבע ברכות],וכן מחיר סעודה ע"י בישוליו ,במחיר מופקע, כיון שכך, אמר המזמין אני ייקח כמה חדרים ואולם חדר האוכל אצלו,אבל התוספת אנשים יאכלו וילונו בדירות בסמוך[ויבאו לאחר הסעודה] כיון שכך אמר בעל הצימר אני מודיע כל מי שנכנס למתחם אפילו אינו לן ואינו אוכל שם ובא לאחר הסעודה עדיין אני אוסר עליו אא"כ השוכר ישלם לכל נפש 250 ש"ח .וכאן יש לשאול נכון שאדם אוסר את שלו אבל גם בניצול נוראי שגובל במידת סדום?

כן. אדם אוסר את שלו תמיד.

זאת ידעתי שהכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור
אבל אשאל מכם, האם כן ה"ה בכל אופן שהוא השתדל בשמירה ולבסוף לא עלתה בידו
כגון שהוציא הבהמה לרה"ר, והוא כרוך אחריה לשומרה שלא תזיק, אבל אחזו החולי ונפל שם מבלי יכולת לשומרה, והזיקה.
מה דינו בתשלומי הנזק.

פורסם שהשבת[בעקבות תאונה] כמה משפחות שבתו בתחנת דלק באבו גוש ,וסירבו לקבל אוכל ועזרה מחללי שבת, עד שבא ערבי ודאג להם. השאלה היא האם היה מקום להתיר חילול שבת או לקבל ממחללי שבת אוכל ושמיכות, מאחר וזה פיקוח נפש ואיך ראוי לנהוג על פי הלכה במצב זה.

וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה -
ובאר ברמב"ן כיצד יתכן שהעייף יקבל כזה כח לגול אבן כבידה כ"פקק מעל בקבוק", מה שלא יכלו אנשים רבים, וז"ל:
"יאריך הכתוב בספור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כלם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל" עכ"ל

נאמנים דברי רבינו וראייתו מהכתוב. אך האם ראינו ומצאנו עד כדי כך? שבטחון בה' ויראתו תתן כזה כח גדול?
ומה בדיוק הקשר בין מידות הבטחון ויראת ה' לכח ותעצומות טבעיים?
ואולי הכל בדרך נס, אלא שניסים גלויים כאלה נעשים רק למי שבטחונו בצורו ויראתו שלימה...
אך א"כ, מדוע נמנע רבינו לציין מפורשות שהיה זה נס?
ומהיכי תיתי שייעשה נס גלוי כזה כאשר יעקב אע"ה לא נמצא בצרה כלשהי, אלא רק מפני שחפץ לגלול את האבן מעל פי הבאר?

האם אומרים במה מדליקין היום?

יוסף חיים אוהב ציון כתב:האם אומרים במה מדליקין היום?

מהיכי תיתי שלא?

עושה חדשות כתב:זאת ידעתי שהכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה פטור
אבל אשאל מכם, האם כן ה"ה בכל אופן שהוא השתדל בשמירה ולבסוף לא עלתה בידו
כגון שהוציא הבהמה לרה"ר, והוא כרוך אחריה לשומרה שלא תזיק, אבל אחזו החולי ונפל שם מבלי יכולת לשומרה, והזיקה.
מה דינו בתשלומי הנזק.

מהיכי תיתי לפטור אותו ממה שחייבים עליו ברה"ר?
אבל לגבי מה שחייבים עליו רק ברה"י - לכאורה יהיה פטור אפילו אם ברחה הבהמה לרה"י, וכדקיי"ל לגבי הוחלקה במי-רגליה ונפלה לגינה וכו'.

מי שחולה במחלה ויש לו רפואה שיש בה סיכון מסויים אלא שהוא פחות מהסיכון במחלה. האם יש סברא להמנע מהרפואה משום דשב ואל תעשה עדיף?
ראיתי מביאים מדברי התפא"י בבועז סוף יומא, שהביא ד' התו' ע"ז כ"ז ב' דמי שודאי ימות אם לא יתרפא מותר להתרפאות מעכו"ם אע"פ שיש חשש שהעכו"ם יהרגנו, וכ' התפא"י וז"ל,

ומזה נ"ל היתר לעשות אינאקולאטיאן של פאקקען, אף שא' מאלף מת ע"י האינאקולאטיאן עכ"פ שאם יתהוו בו הפאקקען הטבעיים הסכנה קרובה יותר, ולכן רשאי להכניס א"ע בסכנה רחוקה כדי להציל א"ע מסכנה קרובה. וראיה ברורה לדברי ממ"ש רב"י בטור ח"מ סוף סי' תכ"ו בשם הירושלמי דחייב אדם להכניס א"ע בספק סכנה כדי להציל חבירו מודאי סכנה, והרי ברואה חבירו טובע בנהר אינו מוחלט ודאי שיטבע אם לא יציל הוא, וכי לא אפשר שינצל ממקום אחר. ואם להציל חבירו יש חיוב להכניס א"ע בספק סכנה, מכ"ש שיהיה רשות בידו להציל את גוף עצמו ע"י הכנסו א"ע לספק סכנה. ואף לרי"ף ורמב"ם וטור שלא הביאו הך ירושלמי י"ל היינו מדס"ל כר' יוסי נדרים ד"פ ע"ב, דחייך קודם לחיי חבירו, אבל להצלת גוף עצמו, אף על גב שאינו חיוב רשאי. דהרי גם לרי"ף ורמב"ם י"ל דאע"ג דאינו חיוב למסור א"ע עבור חבירו עכ"פ רשאי הוא.

ויעו"ש עוד שהאריך. והנה ראיותיו אינן מוכרחות כלל ויתכן שאדרבא משמע להיפך. אשמח לעוד מקורות בענין.

עובדיה חן כתב:פורסם שהשבת[בעקבות תאונה] כמה משפחות שבתו בתחנת דלק באבו גוש ,וסירבו לקבל אוכל ועזרה מחללי שבת, עד שבא ערבי ודאג להם. השאלה היא האם היה מקום להתיר חילול שבת או לקבל ממחללי שבת אוכל ושמיכות, מאחר וזה פיקוח נפש ואיך ראוי לנהוג על פי הלכה במצב זה.

צ''ע אם יש להתיר כיון שיש גויים. נימוק לא הלכתי: הנזק לחינוך הילדים.

מעשה שאירע אצלנו בבית הכנסת במנחה ביום שישי,ספרדי עלה לשלישי וכיון שלשו"ע אין קוראים את ההפטרה הוא הסתפק האם יוכל לאמר את הברכות כדי להוציא את הציבור התחיל ויכוח בין המתפללים,לבסוף אמר את הברכות האם טוב נהג?
יהיה אותו שאלה על שהחיינו על שופר ביום ב' דר"ה וכן ביום פורים

עליך עיננו כתב:מעשה שאירע אצלנו בבית הכנסת במנחה ביום שישי,ספרדי עלה לשלישי וכיון שלשו"ע אין קוראים את ההפטרה הוא הסתפק האם יוכל לאמר את הברכות כדי להוציא את הציבור התחיל ויכוח בין המתפללים,לבסוף אמר את הברכות האם טוב נהג?
יהיה אותו שאלה על שהחיינו על שופר ביום ב' דר"ה וכן ביום פורים

מצוי בעוד אופנים. שמעתי פעם ראיה מהמעשה עם רבה בפסחים קו. שחשב שבמקום זה אומרים ברכה גם בקידוש היום, ומשמע שלפי מחשבתו התכוון לברך ברכה זו.

שומע ומשמיע כתב:

עליך עיננו כתב:מעשה שאירע אצלנו בבית הכנסת במנחה ביום שישי,ספרדי עלה לשלישי וכיון שלשו"ע אין קוראים את ההפטרה הוא הסתפק האם יוכל לאמר את הברכות כדי להוציא את הציבור התחיל ויכוח בין המתפללים,לבסוף אמר את הברכות האם טוב נהג?
יהיה אותו שאלה על שהחיינו על שופר ביום ב' דר"ה וכן ביום פורים

מצוי בעוד אופנים. שמעתי פעם ראיה מהמעשה עם רבה בפסחים קו. שחשב שבמקום זה אומרים ברכה גם בקידוש היום, ומשמע שלפי מחשבתו התכוון לברך ברכה זו.

יבי"א מפורש שיכול.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

שומע ומשמיע כתב:

עליך עיננו כתב:מעשה שאירע אצלנו בבית הכנסת במנחה ביום שישי,ספרדי עלה לשלישי וכיון שלשו"ע אין קוראים את ההפטרה הוא הסתפק האם יוכל לאמר את הברכות כדי להוציא את הציבור התחיל ויכוח בין המתפללים,לבסוף אמר את הברכות האם טוב נהג?
יהיה אותו שאלה על שהחיינו על שופר ביום ב' דר"ה וכן ביום פורים

מצוי בעוד אופנים. שמעתי פעם ראיה מהמעשה עם רבה בפסחים קו. שחשב שבמקום זה אומרים ברכה גם בקידוש היום, ומשמע שלפי מחשבתו התכוון לברך ברכה זו.

יבי"א מפורש שיכול.

היכן? תודה מראש.
אחד הראה לי מבנו הילקו"י וכ' שיש חילוק בין ברכות השבח לברכות המצות. כנראה המקור זה מהנ"ל

עלון קול צופיך מס' 417 מהרמ"א.
יש עדות שקוראים הפטרה ביום י"ז בתמוז (ובשאר צומות). ספרדי המתפלל במניין של אשכנזים ביום התענית, לא יעלה לתורה שלישי כדי שלא יצטרך לבוא לידי ברכה על הפטרה, כי אין מנהגנו להפטיר ביום התענית. ובדידי הוה עובדא שהתפללתי במניין של אשכנזים בצום, ולא שמתי לב שאצטרך להפטיר, וכשכיבדו אותי להפטיר, אמרתי בלבי שאני מברך כדי להוציא ידי חובתם את עמי הארצות שבקהל. ובר מן דין, כיון שישנם כמה קהילות שגם אצל הספרדים מפטירים בצום, אין זו ברכה לבטלה, ומ"מ לכתחילה, לא יעלה.ו בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' ט כתב, שספרדי שמתפלל במנין אשכנזי וכיבדוהו לעלות שלישי, חייב לברך על ההפטרה כמנהג המקום להוציא את המתפללים ידי חובתם.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:עלון קול צופיך מס' 417 מהרמ"א.
יש עדות שקוראים הפטרה ביום י"ז בתמוז (ובשאר צומות). ספרדי המתפלל במניין של אשכנזים ביום התענית, לא יעלה לתורה שלישי כדי שלא יצטרך לבוא לידי ברכה על הפטרה, כי אין מנהגנו להפטיר ביום התענית. ובדידי הוה עובדא שהתפללתי במניין של אשכנזים בצום, ולא שמתי לב שאצטרך להפטיר, וכשכיבדו אותי להפטיר, אמרתי בלבי שאני מברך כדי להוציא ידי חובתם את עמי הארצות שבקהל. ובר מן דין, כיון שישנם כמה קהילות שגם אצל הספרדים מפטירים בצום, אין זו ברכה לבטלה, ומ"מ לכתחילה, לא יעלה.ו בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' ט כתב, שספרדי שמתפלל במנין אשכנזי וכיבדוהו לעלות שלישי, חייב לברך על ההפטרה כמנהג המקום להוציא את המתפללים ידי חובתם.

ומה שאלתך?

עזריאל ברגר כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:עלון קול צופיך מס' 417 מהרמ"א.
יש עדות שקוראים הפטרה ביום י"ז בתמוז (ובשאר צומות). ספרדי המתפלל במניין של אשכנזים ביום התענית, לא יעלה לתורה שלישי כדי שלא יצטרך לבוא לידי ברכה על הפטרה, כי אין מנהגנו להפטיר ביום התענית. ובדידי הוה עובדא שהתפללתי במניין של אשכנזים בצום, ולא שמתי לב שאצטרך להפטיר, וכשכיבדו אותי להפטיר, אמרתי בלבי שאני מברך כדי להוציא ידי חובתם את עמי הארצות שבקהל. ובר מן דין, כיון שישנם כמה קהילות שגם אצל הספרדים מפטירים בצום, אין זו ברכה לבטלה, ומ"מ לכתחילה, לא יעלה.ו בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' ט כתב, שספרדי שמתפלל במנין אשכנזי וכיבדוהו לעלות שלישי, חייב לברך על ההפטרה כמנהג המקום להוציא את המתפללים ידי חובתם.

ומה שאלתך?

מסתבר שזו תשובה לשאלה זו:

עליך עיננו כתב:מעשה שאירע אצלנו בבית הכנסת במנחה ביום שישי,ספרדי עלה לשלישי וכיון שלשו"ע אין קוראים את ההפטרה הוא הסתפק האם יוכל לאמר את הברכות כדי להוציא את הציבור התחיל ויכוח בין המתפללים,לבסוף אמר את הברכות האם טוב נהג?
יהיה אותו שאלה על שהחיינו על שופר ביום ב' דר"ה וכן ביום פורים

ולזה הביא מעשה רב מהרב מרדכי אליהו זצ"ל.

נוריאל עזרא כתב:

עזריאל ברגר כתב:

יוסף חיים אוהב ציון כתב:עלון קול צופיך מס' 417 מהרמ"א.
יש עדות שקוראים הפטרה ביום י"ז בתמוז (ובשאר צומות). ספרדי המתפלל במניין של אשכנזים ביום התענית, לא יעלה לתורה שלישי כדי שלא יצטרך לבוא לידי ברכה על הפטרה, כי אין מנהגנו להפטיר ביום התענית. ובדידי הוה עובדא שהתפללתי במניין של אשכנזים בצום, ולא שמתי לב שאצטרך להפטיר, וכשכיבדו אותי להפטיר, אמרתי בלבי שאני מברך כדי להוציא ידי חובתם את עמי הארצות שבקהל. ובר מן דין, כיון שישנם כמה קהילות שגם אצל הספרדים מפטירים בצום, אין זו ברכה לבטלה, ומ"מ לכתחילה, לא יעלה.ו בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' ט כתב, שספרדי שמתפלל במנין אשכנזי וכיבדוהו לעלות שלישי, חייב לברך על ההפטרה כמנהג המקום להוציא את המתפללים ידי חובתם.

ומה שאלתך?

מסתבר שזו תשובה לשאלה זו:

עליך עיננו כתב:מעשה שאירע אצלנו בבית הכנסת במנחה ביום שישי,ספרדי עלה לשלישי וכיון שלשו"ע אין קוראים את ההפטרה הוא הסתפק האם יוכל לאמר את הברכות כדי להוציא את הציבור התחיל ויכוח בין המתפללים,לבסוף אמר את הברכות האם טוב נהג?
יהיה אותו שאלה על שהחיינו על שופר ביום ב' דר"ה וכן ביום פורים

ולזה הביא מעשה רב מהרב מרדכי אליהו זצ"ל.

אמת.

כלום יש מן החברים מי שיודע מקור לכך שהמונח "קרקפתא דלא מנח תפילין" הוא אפילו על מי שפיספס יום אחד להניח תפילין (כמובן, ללא אונס)?

פשטות הגמ' לגרסתנו.
וכ"כ ברא"ש סי' ה (וראה תוס' ורשב"א על־אתר).