פורום אוצר החכמה

ברש''י פרק כב פסוק ל כתב בזה"ל:
שחבש הוא בעצמו, אמר הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו

ואני בער ולא אדע מהו כבר קדמך אברהם אבינו עליו השלום, שהרי אברהם הלך לעשות רצון קונו, ואילו בלעם הלך נגד רצונו יתברך שמו.

מקורו של רש"י הוא במדרש רבה בלק פרשה כ
בזה"ל.
מיד וישכם, קדם ועמד בזריזות הוא בעצמו, אמר לו הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקוד את יצחק בנו, וישכם אברם בבוקר ויחבוש את חמורו וגו' יעו"ש.

זכור שכתבתי מזה ואולי אעלהו בהמשך.

מדובר בשימוש במידת הזריזות.

לכאו' עדיין לא מבואר כל צרכו, וזה מזכיר לי שפעם שמעתי משל (אני שמעתיו מהרב לויכטר) שאף אחד לא יאמר על סלע אדיר שמתגלגל במהירות מבהילה במורד ההר שהוא זריז מאוד, ואע"פ שהוא מאוד מהיר, אלא נייחס את המהירות הזאת דווקא אדרבה לרוב כבדותו. וא"כ ה"ה גם בבלעם, איזו זריזות יש לקום מוקדם מוקדם בבוקר לעשות רצון יצרו ולעבור על רצון יוצרו. ומלבד זאת, לכאו' זריזות בעצמה (וה"ה בעצם לכל מידה) אינה מצווה, אלא רק היכי תמצי לעשות מצוות, כך שאין שום מידה שבעליה יכול להתגאות בה אם הוא עושה בה רע. וא"כ נראה לי שעדיין זה קצת קשה.

סדר הפסוקים כך הוא:
(כ) ויבא א' אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה.
(כא) ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב.

הרי שהיה לבלעם ציווי מהקב"ה "קום לך אתם", ואותו הזדרז לקיים, וע"ז אמר לו כבר קדמך אברהם אביהם.

שמעתי/ראיתי, ואיני זוכר את המקור.

אחד מהאופנים של לימוד לצורך עבודת השי"ת זה 'מאויבי תחכמני', לקחת מוסר השכל מהפעולות וההשתדלות של עוברי רצונו, וללמוד מזה חיזוק לעושי רצונו.
בלעם רצה לייחס לעצמו לימוד זכות, שאולי אחד מכלל ישראל יקבל איזה התחזקות במידת הזריזות, ע"י שילמד מבלעם = מאויבי, את זריזותו.

אמר לו הקב"ה, רשע, את מידת הזריזות לומדים מזריזותיה דאברהם, כבר קדמך אברהם.

(הרחבת ביאור הדברים של

תוכן כתב:מדובר בשימוש במידת הזריזות.

)

ברסלב כתב:זכור שכתבתי מזה ואולי אעלהו בהמשך.

מורי ורבי הצדיק האדמו"ר מסטריקוב זי"ע דיבר עמי פשט נפלא בזה.
וכבר קדם בזה 'אברהם' אביגדור נחום לנדא זי"ע תרתי משמע, ומטעם הכמוס עמי לא אוכל להעלותו לכאן, כאשר בטוחני שלא היה זה רצונו.
זי"ע

תולעת ספרים07 כתב:

ברסלב כתב:זכור שכתבתי מזה ואולי אעלהו בהמשך.

מורי ורבי הצדיק האדמו"ר מסטריקוב זי"ע דיבר עמי פשט נפלא בזה.
וכבר קדם בזה 'אברהם' אביגדור נחום לנדא זי"ע תרתי משמע, ומטעם הכמוס עמי לא אוכל להעלותו לכאן, כאשר בטוחני שלא היה זה רצונו.
זי"ע

יש לי הסבר נפלא לכל שאלה, אבל לא אוכל לכתוב זאת. מצד שני, חשוב לי להבהיר שאני יודע זאת ואחרים לא...

שמעתי פעם פי' נאה [כמדומה בשם האמרי אמת, אך איני זוכר לבטח] לפימש"כ במד' (ב"ר נו ח) שכשאמר המלאך לאברהם 'אל תשלח ידך אל הנער' התחיל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא דברים של תימה אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע חזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו את אמר לי אל תשלח ידך אל הנער, אתמהא, אמר לו הקב"ה, אברהם, לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה, כשאמרתי לך קח נא את בנך לא אמרתי שחטהו אלא והעלהו, לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימת דברי ועתה אחתיניה. ע"כ. והיינו שאברהם אבינו לא העלה על דעתו ליתן פירוש או הסבר בדברי השי"ת ולא היה סבור לרגע שמא אין הכוונה אלא להעלותו ולא לשחטו, עד שנאמר לו כן מפורש. ואילו בבלעם מצאנו מידה הפוכה, שאעפ"י שנרמז שוב ושוב שאין זה רצון ה' שילך, עכ"ז עשה כל מיני טצדקי לפרש ולתרץ את הליכתו כביכול אינה נגד דברי ה', עד שהוצרך מלאך ה' לעמוד לפניו וחרבו בידו... וזהו 'כבר קדמך אברהם אביהם' במעשה העקידה.