זקנים שבאותו הדור אמרו, פני משה כפני חמה, וכו' אוי לאותה בוש

[ברסלב]

"ונתת מהודך עליו" – מהודך, ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה...
והקושיא ידוע מדוע דווקא הזקנים בכו, וגם על מה היה להם לבכות.
ואמרתי לפרש בזה, שהצעירים שמחו וצהלו, באמרם, כך דרכם של המנהיגים, מתחילים כלבנה, ובהמשך הזמן, נעשים כפני חמה, אמנם הזקנים בכו ואמרו, שלא כן הוא, וצריך להתחיל בפני חמה, עודנו זוכרים את משרע"ה שבעת אשר התחיל כבר היו פניו כפני חמה. ומי שמתחיל בפני לבנה, נשאר בפני לבנה.
ולכאו' זהו אמת.

[ברסלב]

זה עתה קיבלתי באישי מאמר מאתר ישיבת שעלבים בזה"ל.
באופן פשוט ניתן לומר שהזקנים מביטים ביהושע, ותוהים האם יש לו אפשרות להיכנס לנעליו הגדולות של משה. ומשרואים את ההבדל העצום שבין התלמיד לרבו, מסיקים: "אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה". אולם הסבר זה מוקשה. הרי הכול יודעים שיהושע היה תלמידו המובהק של משה. הוא זה שהיה נכנס אל הקודש פנימה, היה שותה בצמא את דברי רבו, ואף התורה מעידה עליו: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל". האם ישנה ציפייה שהתלמיד ישווה לרבו? ודאי שלא. הרי זה בדיוק המשל שמשלו: "פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה". ללבנה אין אור עצמי. כל אורה שואב מאור החמה. אף יהושע יודע שכל מעלתו הרוחנית נובעת מכוחו של משה, ואם כן, מה הבושה והכלימה בכך?
החפץ חיים במאמרו "תורה אור" נותן לנו מבט חדש על מאמר חז"ל זה. לדבריו זקני הדור דיברו על הבושה ובעיקר על הכלימה המכסה את פניהם שלהם בראותם את הישגיו ואת מדרגתו של יהושע. וז"ל:
ושמעתי דהכונה דשם בושה אינו דוקא מפני מעשים שאינם מהוגנים, אלא לפעמים נקרא זה מה שמשיג האדם בושה מפני גודל במעלה שאין לו ערך אליו, והוא מתבייש מרוממות מדרגתו. וזה שנצטווינו בני אברהם ביישנים רחמנים וכו'. אבל עניין הכלימה הוא עניין חרפה שהאדם נכלם מדבר שהוא פשע בעצמו במעשיו המקולקלים, או שלא השיג אותה המעלה שהיה יכול להשיג בעצלותו. וזהו שאמרו שנגד פני משה היו מתביישים מגודל רוממותו שאין להם ערך כלל אליו, אבל מפני יהושע שהיה קרוב למדרגתם וזכה להאיר פניו כפני לבנה ע"י שמושו ששמש את משה רבינו - כמו שאמרו במדרש "ולא מש מתוך אהלו- אהלה של תורה", מפניו היו נכלמים, שהלא במדרגתו היו וגם הם היה בידם לזכות לכבוד הזה..
החפץ חיים מבחין בין "בושה" לבין "כלימה". בושה מתגלה כאשר האחד נבוך מנוכחותו של מישהו הגדול ממנו בחכמה. זו תחושה טבעית, שאינה נובעת ממעשה לא נכון של המתבייש. כלימה, לעומת זאת, שייכת כאשר אדם הבין שהוא לא נהג כשורה.
ביחס שבין דרגתם לדרגת משה רבנו. על כך שייך לדבר על "בושה". אולם הם לא נכלמים, כי הבינו שמשה הוא 'אחד בדורו'.
אולם, מפני יהושע שהיה קרוב למדרגתם, נכלמו הזקנים. מצד נקודת הפתיחה וההתחלה שלו, היה יהושע כמו כל אחד אחר משבעים הזקנים. אף על פי כן, זכה יהושע להאיר פניו כפני לבנה על ידי ששימש את משה. כאן נכלמו הזקנים.
ממשיך החפץ חיים ומסביר, שזהו גם מסר אלינו. אנו יודעים כי "כל אחד נכווה מחופתו של חבירו". אין אנו נכלמים מלראות גדולי דור, תלמידי חכמים מופלגים ורבנים גדולים.
אולם כאשר אדם רואה את חברו, זה שישב איתו באותו הספסל, שהוא התקדם עשרת מונים לעומתו - כאן הוא נכלם. שהרי גם לו עצמו יש את אותם התנאים להצלחה, אותן נקודות פתיחה – ובכל זאת, חברו התאמץ יותר, והצליח.
ממשיך החפץ חיים ומשליך את הדברים אל כל אחד ואחד מאיתנו:
וכן יקרה לכל אדם אם יתעצל מלעמול בתורה בכל כוחו, וע"י עצלותו יהיה נשאר ריק מחלקי התורה שהיה בידו להשיגה כחברו - יבוש ויכלם אח"כ מאור פניהם אשר יבהיקו למעלה מאור תורתם, ואז כבר לא יהיה בידו לתקן.
ישנם דמויות שכשאנו מביטים בהם אנו מבינים שלעולם לא נגיע לדרגתם, ואת זה מסמל משה רבינו. אבל יהושע הוא דגם ואבטיפוס לכולנו. הרי גם יהושע לא זכה למדרגתו אודות לכוחות מיוחדים. את דרגתו קנה בעמל, בעבודה יומיומית אפורה וסיזיפית. הוא היה משכים ומעריב לבית המדרש, מסדר את הספסלים, מנקה את בית המדרש. ההתמדה היומיומית של יהושע היא שעמדה לו.
דווקא אותם דברים טריוויאליים, כמו ניקוי בית המדרש וסידורו – גורמים לאדם להרגיש שייכות אל הקודש, להתחבר בצורה עמוקה יותר אל הלימוד, ובסופו של דבר להתעלות.
יהושע מלמדנו את היסוד של "נוצר תאנה יאכל פריה". אף אנו יכולים להיות יום-יום בגדר של "נוצרי תאנה" ובסופו של דבר לאכול פירותיה. מסירות נפש, התמדה יומיומית, וביטחון בדרך – הם הדרכים לזכות ל"יאכל פריה".
מקור, ישיבת שעלבים.

[מבקש חכמה]

זכור לי שראיתי דרשה נפלאה בעניין מרבי דוד טעביל (כמדומני הנחלת דוד) כדאי לחפש.

[ברסלב]

זכור לי שראיתי דרשה נפלאה בעניין מרבי דוד טעביל (כמדומני הנחלת דוד) כדאי לחפש.

הרב מבקש, דרשה שאני כתבתי, או מה שהועתק מראש ישיבת שעלבים כמדומני.

אני מניח שכוונת כבודו למה שכתבתי אני, שהרי הם מביאים בעיקר מהחפץ חיים אאל"ט כי לא עברתי על זה בעיון כל הצורך, קיבלתי את זה באישי, מחכם מחוכם מחכמי הפורום, והתבקשתי להעלותו כתגובה,

[אוצר החכמה]

לא ברורה כוונתך, מבקש כתב כי זכור לו שיש דרשה מר' דוד טעביל בעל הנחלת דוד, בנושא פני משה כפני חמה וכולי. מה התכוונת בשאלותיך?

[מבקש חכמה]

תודה הרב אוה"ח.
כפי הנראה כוונתי הייתה לחיבור זה: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?102875& עמ' 7.
והוא מרבי דוד טבלי קצנלבוגן.

[ברסלב]

לא ברורה כוונתך, מבקש כתב כי זכור לו שיש דרשה מר' דוד טעביל בעל הנחלת דוד, בנושא פני משה כפני חמה וכולי. מה התכוונת בשאלותיך?

אבקש להסביר את עצמי שוב, בפתיחת האשכול שאלתי מדוע דווקא הזקנים {או השבעים זקנים} אמרו או לאותו בושה, התירוץ שלי בתחילת האשכול אינו מתאים במידה ונאמר שהכוונה לשבעים זקנים וכפי שביאר בעל הנחלת דוד בספר שהפנה לשם רב מבקש.

ואעתיק מתוך עמוד 5 שם.

הנה אמרו ב"ב ע"ה ונתתי מהודך ולא כל הודך, והעניין צריך ביאור, וכו', ועוד, למה דווקא הזקנים שבדור המשילו זאת. וכו' ראה שם בהמשך, שפי' שהכוונה לשבעים זקנים.

מה שכתבתי להקשות את רב מבקש, הוא כזה, האם הוא מדבר על העניין בכללות מהו מהודך ולא כל הודך או שהוא מדבר על מה שהאני כתבתי להקשות מדוע זקנים שבאותו דור, ואחר שהתבוננתי מעמוד 5 בספר שהפנה לשם רב מבקש, שמתי לב שהוא אכן נגע בקושיא שאני העליתי מדוע דווקא הזקנים אך המהלך שלו, הוא, שהכוונה לשבעים זקנים, כך לפחות הבנתי את דבריו, כאשר קראתי הבוקר את העניין שם מעמוד 5 - ואשמח מאוד, אם רב מבקש או אחר מחכמי יושבי בית המדרש, ימשיך לדון בזה, אם הכוונה לזקנים שבאותו הדור, כלומר, זקנים כפשוטו, וכפי שהבנתי אני, או הכוונה לשבעים זקנים, וכפי שהבין רבי דוד ז"ל בספר הנ"ל. יישר כוחכם למפרע

[ברסלב]

וזה שאמרו ב"ב הנ"ל שהתרעמו הזקנים שבדור, שירדו ממעלתם שהייתה להם בימי משה, ואמרו הכי כתיב ונתתי מהודך ולא כל הודך ויהושע קיבל הודו ממשה, בכל זה הייתה לו הנהגה עצמית בגדר צדיק מושל בשמינית שבשמינית ועל זה אמרו הזקנים שבדור שאל יעלה על הדעת שכוחו של יהושע היה גדול כל כך, שלא היה צריך להשתתף הזקנים עמו, רק שפני משה היה כפני חמה שהכול ע"פ הגבורה והשכינה מדברת מתוך גרונו, משא"כ יהושע שהיה כפני לבנה המקבלת אורה מהחמה ולה גם הנהגה מיוחדת וכו'.
מתוך סוף עמוד 7 מהספר הנ"ל מבעל הנחלת דוד ז"ל.

לזה שפנה אלי באישי ושאל מדוע לא כתבתי הזכויות שמורות
אכן כך הזכויות שמורות לאלו המשתתפים כאן באשכול, ואגב, את הקושיא שבה פתחתי את האשכול, כבר כתבו בעל התפל"ר בהקדמה שם.
אך לא היה לפניו את הספר הנ"ל, ואילו ידע, אני נוטה להאמין שהיה משלב כל זה. בזמנו טרם זכינו למאגר הנפלא אוצר החכמה, לדאבוננו.

[מבקש חכמה]

יישר כח הרב ברסלב על דבריך, רק אעיר שהתבלבלתי בין המחבר אליו הפניתי לבעל הנחלת דוד, עקב שמותיהם הדומים, ואשמח אם תוכל לתקן אצלך שאין זה בעל הנחלת דוד כי אם חכם אחר.

[ברסלב]

אין צורך לתקן, גם אני טעיתי בזה, והוא לגיטימי בהחלט, עובדה היא, שאף אחד מכמי הפורום לא שם לב לכך, התוכן מעניין ולא מיהו המחבר, אדרבא כאן ההזדמנות להאריך מיהו המחבר. וכבר ראיתי כמה שהעתיקו ממנו, וכתבו שזה בעל הנחלת דוד.
בברכה ברסלב

[ברסלב]

אין צורך לתקן, גם אני טעיתי בזה, והוא לגיטימי בהחלט, עובדה היא, שאף אחד מכמי הפורום לא שם לב לכך, התוכן מעניין ולא מיהו המחבר, אדרבא כאן ההזדמנות להאריך מיהו המחבר. וכבר ראיתי כמה שהעתיקו ממנו, וכתבו שזה בעל הנחלת דוד.
בברכה ברסלב

הרב דוד טבל קצנלנבוגן נולד בטאורגן שבפלך קובנה של האימפריה הרוסית. דרך משפחת אביו היה צאצא של המהר"ל מפראג. בצעירותו למד תורה מפי אביו, הרב נפתלי הירש, דיין בטאורוגן. לאחר מכן למד בבית המדרש שבווילנה. כבר בילדותו התבלט דוד טבל בכישרונותיו הרבים ורבים כינוהו "עילוי". בגיל 19 חיבר פירוש לתלמוד הירושלמי. בגיל עשרים קיבל את תואר הרבנות בעיר וורבליס שבליטא. מ-1894 ועד 1907 שימש כרב בעיר סובאלק שבפולין, שבה הייתה קהילה יהודית רחבה. בשנת 1908 נתמנה לרב של בית הכנסת הגדול בעיר סנקט פטרבורג, בירת רוסיה, ומילא תפקיד זה במשך 22 שנים, עד מותו בשנת 1930. היותו הרב הראשי בסנקט פטרבורג הציב אותו כאחד מהרבנים המשפיעים ברוסיה. בנוסף היה קצנלבוגן לנציג הרשמי של הציבור היהודי ברוסיה בממשלה. בשנת 1909 נבחר ליושב ראש אסיפת הרבנים בווילנה. גם לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה המשיך בתפקידו. לאחר המהפכה סבל מהטרדות השלטון בעקבות סירובו, יחד עם הרב יעקב מזא"ה, לחתום ב-1922 על הצהרה שבברית המועצות לא קיימת רדיפה של הדת. לאחר מכן התרכז בכתיבת ביאורים וספרי דת. בשנת 1923 יצא לאור ספרו העיקרי "מעין מי נפתוח", שכלל ביאורים על מסכת יבמות. לאחר חמש שנים יצא לאור ספרו "דברי דוד", שבו ראו דרשותיו. דוד קצנלנבוגן נפטר ב-30 בדצמבר 1930 בסנקט פטרבורג (שאז נקראה לנינגרד).
דוד טבל קצנלנבוגן נישא פעמיים ונולדו לו אחד-עשר ילדים. שניים מבניו, שאול ונפתלי-הירש, נאסרו באשמת שווא בשנת 1938; שאול נידון למוות ונורה, ונפתלי-הירש נפטר בשנת 1942 במחנה הריכוז שבו נאסר. בנו אליהו ובתו באשה (ברטה) עלו לישראל ומשפחתם גרה כיום בארץ.


המצבה על קברו של דוד טבל קצנלנבוגן בבית הקברות היהודי בסנקט פטרבורג

במהלך חייו תרם רבות לקהילה היהודית ברוסיה בכלל ובסנקט פטרבורג בפרט. בהשפעתו האישית ובקשריו עם ראשי השלטון ברוסיה, בשנת 1909 הצליח לבטל את גזירת השחיטה [1] בפינלנד (שהייתה באותו זמן בשליטת רוסיה).
בימי מלחמת העולם הראשונה היה קצנלבוגן ממייסדי "הוועד היהודי לעזרת נפגעי המלחמה" (EKOПO) של סנקט פטרבורג. תפקידו בוועד זה היה במישור הדתי – אספקת אוכל כשר ומצות בפסח לחיילים ולמגורשים. בנוסף, פעל רבות למען שחרורם של חמשת אלפים הרבנים ברוסיה משירות בצבא הרוסי. בנוסף לטובת מגורשים וגולים יהודים במהלך המלחמה. פעל למתן חנינה ליהודים שנידונו למוות או למאסר באשמות שווא. עסק במיוחד בחינוך של הדור היהודי הצעיר ברוסיה, גם ברמה הדתית וגם ברמה המקצועית. ביוזמתו נוסדו בסנקט פטרבורג בתי-מדרש, בתי-ספר יסודיים לבנים, ובתי-ספר מקצועיים לבנים ולבנות.
אחרי המהפכה בפברואר 1917, היה קצנלבוגן ממייסדי המפלגה הדתית "נצח ישראל" והיה יושב-ראש של כבוד בה. המצע של "נצח ישראל" התבסס על רעיון האומה היהודית והמאוחדת על ידי מוצא משותף ודת משותפת. סעיף חשוב במצעה היה הנושא של ארץ ישראל, והתמיכה ביישובה הוכרזה כמטרה כלל לאומית וחובה מקודשת לכל היהודים.

"בר-מצווה" – ספר עזר לילדים (סנקט פטרבורג, תרע"ד - 1914)
"דברי-דוד" – דרושים (לנינגרד, תרפ"ח - 1928)
"מעין מי נפתוח" – חידושים וביאורים על מסכת יבמות (לנינגרד, תרפ"ד - 1923)

יישר כוח לכל העוזרים והמסייעים.

[הבל הבלים]

אמרו רז"ל שגדלותו של הרב תלוי בדור (כמו שבמדבר בהיות ישראל נזופים לא נתגלה שכינה למשה רבינו)
ולכן כיון שראו פני יהושע רק כפני לבנה, בכו שידעו שבהם הקלון תלוי

[ברסלב]

לדעתי גם אילו היה הדור ראוי לא יתכן שמנהיגם יהיה בדרגת הוד של משה רבינו עליו השלום.
גם טרם תירצת מדוע דווקא 'זקנים' ועל איזה זקנים מדובר, על זקנים סתם או על השבעים זקנים כמבואר בספר הנ"ל

[משה מ]

ובשם הרה"ק מקוצק אמרו: שהסיומת 'אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה' זהו מדברי חז"ל, שהם כביכול בכו ואמרו אוי לה לאותה בושה, שהזקנים מחוים דעתם ומדרגים את רבם.

[צביב]

לדעתי גם אילו היה הדור ראוי לא יתכן שמנהיגם יהיה בדרגת הוד של משה רבינו עליו השלום.
גם טרם תירצת מדוע דווקא 'זקנים' ועל איזה זקנים מדובר, על זקנים סתם או על השבעים זקנים כמבואר בספר הנ"ל

כונת הרב ברסלב שלא נגזרה גזירה על מי שהיה גדול בגזירת חטא המרגלים מגיל שישים
ועדיין קשה מהו שבאותו הדור, הרי הם גדולים בדור מיהושע

ולא הבנתי מה שכתב אילו היה הדור ראוי...
הרי בסוף ימי בית שני היו גדולים כמשה רבינו
אלא שאין הדור כדאי

[ברסלב]

ביקשתי להקשות בזה, על מש"כ קודמי לעיל, שבכו, מפני שגדלותו של הצדיק תלוי במעשיהם של הדור, ועל זה אמרתי שזה לא יתכן, שהרי מדובר שם בהודך ונתת מהודך עליו, כלומר, נביאות, והדבר ברור שגם בדורו של המשיח וכדו' שעמך כולם יהיו צדיקים עדיין לא יהיה למנהיגם את הודך, את ההוד, כלומר, את הנביאות של משה רבינו עליו השלום, וכפי שכתב הרמב"ם יעו"ש, ועל כן לא יתכן שהזקנים בכו משום שראו שההוד של יהושע פחות ממשה רבינו עליו השלום, שהרי ההוד, הנביאות, של משה רבינו אינו קשור לדור, וכפי שאנו אומרים באני מאמין, שמשה רבינו עליו השלום היה אב הנביאים.
אלא אם כן תאמר, שהודך וכו' אין הכוונה לנביאות.
וצ"ב
הזכויות שמורות

[צביב]

בפני חמה יש כמה דרגות
והשמש שלעתיד תהיה שבעתיים
ומדוע לא יהא נביא בבחינת חמה גם חמה פחות מדרגת משה

וראיתי בשם מאמרי הצמח צדק משנת תרי"ד-תרט"ו [במאמר בענין חתנים ששכחתי את שמו]
שכתב בענין זה ובענין מט"ט

[ברסלב]

אני נוטה להאמין שאתה בהחלט צודק!!!
אם כי שלא הבנתי אותך כלל ועיקר.
חזקה על חבר!!!

[אליהוא]

עי' בספר ביאורי רבינו חיים מוואלא'זין שהו"ל הרב זעירא [כעת הו"ל מהדורה חדשה עם הוספות] בפרשת פנחס.

[שיף]

אין אדרבא כאן ההזדמנות להאריך מיהו המחבר.
בברכה ברסלב

הרב דוד טבל קצנלנבוגן נולד בטאורגן שבפלך קובנה של האימפריה הרוסית. דרך משפחת אביו היה צאצא של המהר"ל מפראג. בצעירותו למד תורה מפי אביו, הרב נפתלי הירש, דיין בטאורוגן. לאחר מכן למד בבית המדרש שבווילנה. כבר בילדותו התבלט דוד טבל בכישרונותיו הרבים ורבים כינוהו "עילוי". בגיל 19 חיבר פירוש לתלמוד הירושלמי. בגיל עשרים קיבל את תואר הרבנות בעיר וורבליס שבליטא. מ-1894 ועד 1907 שימש כרב בעיר סובאלק שבפולין, שבה הייתה קהילה יהודית רחבה. בשנת 1908 נתמנה לרב של בית הכנסת הגדול בעיר סנקט פטרבורג, בירת רוסיה, ומילא תפקיד זה במשך 22 שנים, עד מותו בשנת 1930. היותו הרב הראשי בסנקט פטרבורג הציב אותו כאחד מהרבנים המשפיעים ברוסיה. בנוסף היה קצנלבוגן לנציג הרשמי של הציבור היהודי ברוסיה בממשלה. בשנת 1909 נבחר ליושב ראש אסיפת הרבנים בווילנה. גם לאחר מהפכת אוקטובר ברוסיה המשיך בתפקידו. לאחר המהפכה סבל מהטרדות השלטון בעקבות סירובו, יחד עם הרב יעקב מזא"ה, לחתום ב-1922 על הצהרה שבברית המועצות לא קיימת רדיפה של הדת. לאחר מכן התרכז בכתיבת ביאורים וספרי דת. בשנת 1923 יצא לאור ספרו העיקרי "מעין מי נפתוח", שכלל ביאורים על מסכת יבמות. לאחר חמש שנים יצא לאור ספרו "דברי דוד", שבו ראו דרשותיו. דוד קצנלנבוגן נפטר ב-30 בדצמבר 1930 בסנקט פטרבורג (שאז נקראה לנינגרד).
[b]יישר כוח לכל העוזרים והמסייעים.

גם כאן יש עליו viewtopic.php?uid=3952&f=25&t=8352&start=0#p126935

[בקרו טלה]

"ונתת מהודך עליו" – מהודך, ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה...
והקושיא ידוע מדוע דווקא הזקנים בכו, וגם על מה היה להם לבכות.
ואמרתי לפרש בזה, שהצעירים שמחו וצהלו, באמרם, כך דרכם של המנהיגים, מתחילים כלבנה, ובהמשך הזמן, נעשים כפני חמה, אמנם הזקנים בכו ואמרו, שלא כן הוא, וצריך להתחיל בפני חמה, עודנו זוכרים את משרע"ה שבעת אשר התחיל כבר היו פניו כפני חמה. ומי שמתחיל בפני לבנה, נשאר בפני לבנה.
ולכאו' זהו אמת.

כתב סופר
ואמרתי לפרש הא דזקנים שבדור אמרו אוי לאותה בושה וכו', למה דוקא זקנים אמרו כן, הא ההפרש היה רב ביניהם וגם בחורים יכולים להבין ולחלק בין חמה ללבנה. דצריך להבין מה היתה הבושה וכלימה, אולי אם יגיע יהושע לשנות משה וישמש את ישראל שנים רבות וזכותם יעמוד לו יעלה גם הוא למדרגת משה, ואינו דומה בן חמשים לבן מאה. אבל באמת הזקנים שהכירו את משה מילדותו בעת שנתמנה למנהיג ישראל וראו שגם אז היה במדרגה גדולה יותר מכמו שיהושע עומד עתה, לכן הבינו ההפרש בין שניהם, והבינו שגם אם יבוא יהושע בשנות משה ג"כ לא יהיה כמוהו ולא יעלה למדרגתו לעולם, אבל הבחורים שלא הכירו את משה מימי זקנותו הגם שראו ההפרש בין משה ויהושע אבל חשבו שאם יהיה יהושע בשנות משה יעלה ויבוא גם הוא למעלתו, על כן דוקא הזקנים שבדור שזכרו את משה מנעוריו ידעו והכירו שמשה היה אז גדול יותר מיהושע עתה, ולא יעלה לעולם למדרגתו הגדולה, ואמרו אוי לאותה בושה וכלימה, וק"ל:
ועי"ע בהגה בעליות אליהו בשם מהר"ח [ובקול אליהו הבין דהוא מהגר"א] ובספר דרך ניחומיך וכן הוא בלקוטי יהודה בשם מרן האמרי אמת.

ובשם הרה"ק מקוצק אמרו: שהסיומת 'אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה' זהו מדברי חז"ל, שהם כביכול בכו ואמרו אוי לה לאותה בושה, שהזקנים מחוים דעתם ומדרגים את רבם.

viewtopic.php?f=7&t=3943&p=388066#p31590
כן אי' באמרי אמת ליקוטים ועי' בטעמי המנהגים
ובכדי לא להשאיר חלילה הגליון חלק אציין עוד בעיקר הכותרת לכלי יקר פר' בעלותך [וכן אי' בעוד ספרים]
המקנא אתה לי וגו'. יהושע לפי שהיה בחור בימים אחז במדת הקנאה כמ"ש ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו. מצד היותו מבחוריו אמר כן ואילו היה זקן בא בימים לא היה מקפיד על השתרר שני ריעים כאחד, וע"כ אמרו (ב"ב עה.) פני משה כפני חמה ויהושע כלבנה, כי כמו שקטרגה הלבנה ואמרה א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, כך יהושע היה מקטרג ואמר אלדד ומידד מתנבאים. אבל משה היה כחמה שלא קטרגה כלום כך משה אמר מי יתן והיה כל עם ה' נביאים:
ועי' עוד בספר חסדי אבות - ראשי אבות לחיד"א ריש מס' אבות [וכעי"ז כתב בספרו רוח חיים וכעי"ז בהגה"ה ברוח חיים - וולאז'ין] ובספר נפתלי שבע רצון סוף פר' בהעלותך

[מיכאל1]

אף אני אעלה על שולחן מלכים את אשר הגו רעיוניי בזה, ואשמח שלמוע אם קידמני אדם בזה.
המשך חכמה בהקדמה לספר שמות ביאר בארוכה את מעלת משה רבינו ע"ה שנשללה ממנו הבחירה לגמרי ע"י שזיכך את החומריות שלו והפך עצמו מבחירי ללא בחירי והוכיח כן בכמה ראיות, ואח"כ בי' שגם יהושע בן נון זכה והגיע למעלה זו שהפך עצמו ללא בעל בחירה והראיה שהוסיף מצוות פריעה ועוד ראיות. ולכאורה א"כ גדולה מעלת מרע"ה ממעלת יהושע בן נון שמרע"ה הגיע בעצמו לשלול ממנו את הבחירה ואילו יהושע זכה לזה (גם) ע"י תפילת משה רבינו בחטא המרגלים ששינה שמו לאמור קה יושיעך מעצת מרגלים. ולפי"ז יש לפרש היטב דברי הגמ' בבא בתרא עה,א פני משה כפני חמה ופני יהושע כלבנה שהחמה יש לה אור בפני עצמה ואילו הלבנה יש לה אור ע"י החמה כך גם מרע"ה מעלתו באה רק בזכות עצמו ואילו יהושע זכה לזה ע"י מעלת מרע"ה. והא שהושוו משה ויהושע לחמה ולבנה מבואר היטב ע"פ דברי המשך חכמה שחמה ולבנה אינם בעלי בחירה כמו שתיקנו בשחרית של שבת שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם.
ולפי"ז יש ליישב הקושיא המפורסמת בשם אדוננו הגר"א על מה דאיתא עוד בגמ' (שם) זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה ולכאורה ההבדל בין החמה ללבנה ניכר לכל ואמאי רק הזקנים אמרו ולא שאר העם. וע"פ המשך חכמה יש לומר דהנה א"א לדעת האם מעלתו של יהושע ששלל ממנו את הבחירה הייתה על ידו בלבד או שזכה לזה גם ע"י תפילת מרע"ה ורק הזקנים שאותו הדור שנכנסו לארץ שהם היו קרוב לגיל עשרים בחטא המרגלים יכלו לזכור את תפילת מרע"ה על יהושע לשלול ממנו את הבחירה ורק הם הבינו שפני יהושע כפני לבנה ולכן רק הזקנים שבאותו הדור בכו ואמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה.