פורום אוצר החכמה

שכיח הדבר שיולדת בתחילת ההנקה נפצעת קלות בשד ואז התינוק מוצץ מעט דם עם החלב

ולכאורה במקרה כזה אסור להניק התינוק
שהרי יש בזה איסור ספיה לקטן דאורייתא!

ולא שמענו שעוררו בזה

ובימים קדמונים היה בזה פיקוח נפש
אך כהיום שישנם תחליפי חלב מהיכי תיתי להתיר בכה"ג

שאלה טפשית ומטופשת...

חלב נעכר ונעשה דם...

תוכן כתב:שאלה טפשית ומטופשת...

פרט נמק והסבר

ישעיהו לוריא כתב:חלב נעכר ונעשה דם...

נכון נראה לי נדה ח. ושם אפשר פלוגתא בזה
אולם אין זה מתיר לשתות דם ממש ופשוט

כבר נשאלה שאלה זו כאן:
http://www.otzar.org/aspcrops/151006_7_ ... 172012.asp
ופסק להתיר

היא שיחתי כתב:

ישעיהו לוריא כתב:חלב נעכר ונעשה דם...

נכון נראה לי נדה ח. ושם אפשר פלוגתא בזה
אולם אין זה מתיר לשתות דם ממש ופשוט

כבר נפסק עוד בדור הגרי"ש זצ"ל שבפורום נכבד זה, הנכתב ונסמן בג' נקודין כזה : ... אות וסימן הוא לכל בר בי ביבר דהכוונה לחידודא בעלמא. ובאמת אין פלוגתא אי חלב נעכר ונעשה דם וכתוב להיפך דם נעכר ונעשה חלב. ופשוט ודו"ק ואכמ"ל כי קצרתי וכבר עמדו ע"ז כמה רבוותא.

שטיינער כתב:כבר נשאלה שאלה זו כאן:
http://www.otzar.org/aspcrops/151006_7_ ... 172012.asp
ופסק להתיר

אין זה אתה שאלה, ואף יש מקום לחלק בין זה לזה.

יעויין שו"ע יו"ד סי' סו ס"י.

שטיינער כתב:כבר נשאלה שאלה זו כאן:
http://www.otzar.org/aspcrops/151006_7_ ... 172012.asp
ופסק להתיר

האם מישהו יכול להעלות כל התשובה

היא שיחתי כתב:

תוכן כתב:שאלה טפשית ומטופשת...

פרט נמק והסבר

כי אם כל העולם עושה משהו במשך אלפי שנים לא באים בשאלה "חמורה" שכל העולם טועה. מקסימום מדובר בהערה פיקנטית שאפשר לדון בה.

תוכן כתב:

היא שיחתי כתב:

תוכן כתב:שאלה טפשית ומטופשת...

פרט נמק והסבר

כי אם כל העולם עושה משהו במשך אלפי שנים לא באים בשאלה "חמורה" שכל העולם טועה. מקסימום מדובר בהערה פיקנטית שאפשר לדון בה.

כתבתי בהודעה הפותחת כי בעבר היה בזה פיקוח נפש
כהיום אין זה פיקוח נפש שכן יש תחליפי חלב

מקסימום אתה יכול לומר שאם עושים משהו כבר 50 שנה לא יתכן שכל העולם טועה...

איסור דם אדם הוא רק מדרבנן וא"כ הרי ספיה בדרבנן לצורך קטן דעת הרשב"א להקל וגם י"א דכאשר מוצץ הדם באופן ישיר מהגוף וניכר שהוא דם אדם גם מדרבנן לא גזרו [כ"כ התוס' באיזה מקום ואיני זוכר כעת מקומו]
אכן יל"ד קצת בשבת שכבר דנו האח' איך מותר להניק באופן שאינו פקו"נ [וכגון סמוך לצאת השבת ואין התינוק זקוק] ולחלק מהטעמים יל"ד לענין הדם

היא שיחתי כתב:שכיח הדבר שיולדת בתחילת ההנקה נפצעת קלות בשד ואז התינוק מוצץ מעט דם עם החלב

מהו מעט דם
למה לא יתבטל ברוב

למה אינך חושש בכל תינוק, מחמת החלב עצמו. מפרק, ואולי בורר.
הלכה פסוקה היא, שאסור לאדם לשתות חלב מן הפרה ישירות.

צביב כתב:

היא שיחתי כתב:שכיח הדבר שיולדת בתחילת ההנקה נפצעת קלות בשד ואז התינוק מוצץ מעט דם עם החלב

מהו מעט דם
למה לא יתבטל ברוב

זה יוצא לפעמים בנפרד לרגע

ידידיה כתב:למה אינך חושש בכל תינוק, מחמת החלב עצמו. מפרק, ואולי בורר.
הלכה פסוקה היא, שאסור לאדם לשתות חלב מן הפרה ישירות.

יש גמ' על בורר לא? אולי יבמות בקופי"ם

השאלה מזכירה את מה שעורר הגרח"ק בשונה הלכות שלפ"ד המ"א וסיעתו (וכ"פ במ"ב סי' תרמ ס"ק ה) שאסור להאכיל קטן מחוץ לסוכה מדאורייתא (מדין ספייה), צ"ב היאך מותר להניק מחוץ לסוכה, וא"כ יפה עשה שמאי שכשילדה כלתו סיכך לקטן (סוכה כח.). (ומשום הגריש"א זצוק"ל שמעתי ש"צריך לאמו" אינו רק שיעור לדין חינוך, אלא שאף גדול אי הוה צריך לאמו היה פטור, וצ"ב; וכעי"ז כתב בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תפ"א ס"ק ח בתו"ד שקטן הצריך לאמו חשיב מצטער, וכ"כ בתשובות והנהגות ח"ה סי' רז ד"ה אמנם נראה).

בגולה כתב:

שטיינער כתב:כבר נשאלה שאלה זו כאן:
http://www.otzar.org/aspcrops/151006_7_ ... 172012.asp
ופסק להתיר

אין זה אתה שאלה, ואף יש מקום לחלק בין זה לזה.

לא הבנתי, למה זו אינה אותה שאלה? האם קראת את כל התשובה?

איני בקיא בכל פרטי הסוגיא ואני כותב כדיבור בעלמא
זכור לי בתור גירסא דינקותא כי דם הנוזל בתוך הפה אין צריך לפולטו ומותר לבולעו, ואפי' מי שהכניס אצבעו לפיו והחל לרדת דם מאצבעו ג"כ יכול לבלעו
אם אמת יש בדבר, אולי יש לומר כי ה"ה במה שהאם מינקת שבכה"ג הדם יוצא רק מעת שמתחיל לינוק, ואע"פ שיש לחלק שמינקת ותינוק הם ב' גופים ואינו כהאופן הנ"ל, מ"מ יש ליישב.

מזרעו של אהרן כתב:איני בקיא בכל פרטי הסוגיא ואני כותב כדיבור בעלמא
זכור לי בתור גירסא דינקותא כי דם הנוזל בתוך הפה אין צריך לפולטו ומותר לבולעו, ואפי' מי שהכניס אצבעו לפיו והחל לרדת דם מאצבעו ג"כ יכול לבלעו
אם אמת יש בדבר, אולי יש לומר כי ה"ה במה שהאם מינקת שבכה"ג הדם יוצא רק מעת שמתחיל לינוק, ואע"פ שיש לחלק שמינקת ותינוק הם ב' גופים ואינו כהאופן הנ"ל, מ"מ יש ליישב.

עיין בתשובה שציינתי לעיל, דמתייחס לזה ג"כ.

וואוו... באמת שאלה חמורה ביותר..... איך לא חשבנו על זה עד היום... אכשר דרא.
האיך יכלו לומר "עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו?" אתמהה.

אם גם מי שאינו מבין בענין יכול להגיב, ארשה לעצמי להגיב.
כפי הנראה הדם בטל בחלב ביותר מחד בתרי.

ישבב הסופר כתב:וואוו... באמת שאלה חמורה ביותר..... איך לא חשבנו על זה עד היום... אכשר דרא.
האיך יכלו לומר "עשה למען יונקי שדיים שלא חטאו?" אתמהה.

זו לא שאלה חמורה?
מדבריך אני מבין שכבר חשבת על השאלה
מה ענית עליה?

אולי תזכה אותנו

יש סוג של שאלות הלכתיות שמאוד פופולארי כיום בשוק ההלכה, וקולמוסים רבים משתברים על דברים אלו, ולפני מאה שנה ומעלה פשוט לא מצינו מי שירגיש או שידון בם. וזה אומר משהו על הדור שלנו, ולא על הדורות הקודמים. [ואני לא מדבר על שאלות הנוגעות לחשמל ודברים שנתחדשו במאות האחרונות.] מקופיא נראה לי ששאלה זו שייכת לסוג הנ"ל, וזהו. ואם טעיתי, א-ל רחום ה' ויכפר עווני.
לגבי ההערה בעצמה, באמת הסברו של כרם מתקבל על הדעת.

כרם כתב:אם גם מי שאינו מבין בענין יכול להגיב, ארשה לעצמי להגיב.
כפי הנראה הדם בטל בחלב ביותר מחד בתרי.

כבר כתבתי שיש רגעים שיוצא דם לבד

מזרעו של אהרן כתב:איני בקיא בכל פרטי הסוגיא ואני כותב כדיבור בעלמא
זכור לי בתור גירסא דינקותא כי דם הנוזל בתוך הפה אין צריך לפולטו ומותר לבולעו, ואפי' מי שהכניס אצבעו לפיו והחל לרדת דם מאצבעו ג"כ יכול לבלעו
אם אמת יש בדבר, אולי יש לומר כי ה"ה במה שהאם מינקת שבכה"ג הדם יוצא רק מעת שמתחיל לינוק, ואע"פ שיש לחלק שמינקת ותינוק הם ב' גופים ואינו כהאופן הנ"ל, מ"מ יש ליישב.

כן, אבל השאלה האם מותר לכתחילה להכניס אצבע לפה בידוע שירד דם. (אמנם לעני"ד השאלה נראית חסרת בסיס.)

שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן ג

אשה שיוצא לה חלב מעורב בדם

ה' ניסן התשנ"ט בנ"י יצו"א בחודש הגאולה, ישלח לעם סגולה, רפואות וישועות, מקור הרפואות, ובתוכם ידידי הרה"ח מוה"ר מרדכי אברהם שכטר הי"ו בכולל קלויזענבורג מאנסי נ"י. אחדשה"ט,

בדבר שאלתו באשה שעשו לה ניתוח והניתוח גרם שנתקלקל אצלה שבילי העורקים ובמקום שיצא חלב מהדדים יצא דם לזמן קצר ושוב נתרפאה קצת ונתמעט הדם ודם נעכר ונעשה חלב אבל בכל זאת מידי פעם לפעם יצא מעורב החלב בכעין מראה דם אם מותר להניח התינוק לינק או דילמא לא התירה תורה רק חלב ולא דם בעין או מעורב בחלב.

ולפום ריהטא הי' נראה להחמיר מהא דאיתא בש"ע יו"ד סי' פ"א ס"ז חלב אשה מותר והוא שפי' כגון שחלבתו בכלי וכו' ואם הפסיק אין מחזירין אלא א"כ יש סכנה בדבר וכתב הש"ך שם סקכ"א אבל אם הוא חולה שאין בו סכנה אסור להחזירו אף על פי שאינו אלא איסור דרבנן ולענין איסור שוין קטן כגדול ע"ש, וכתב הרמ"א דמ"מ לא ינק מחלב מצרית דמטמטם הלב ומוליד טבע רע, וכן לא תאכל המינקת אפי' ישראלית דברים האסורים, וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בעת זקנותו. (ר"י בשם הרשב"א והג"א). וכתב הש"ך סקכ"ה וכן לא תאכל המינקת וכו' כלומר אף על פי שאסור לה בלא"ה לאכול איסור מ"מ גם בשביל התינוק לא תאכל ונ"מ אם היתה חולה בענין שצריכה להאכילה דברים אסורים ישכיר מינקת אחרת ישראלית להניק את בנו, ע"ש וא"כ בדידן נמי יש סברא לומר דאביו ישכיר לו מינקת ישראלית או ימסמס בביצים.

והנלפענ"ד פשוט היתר גמור דמש"כ דלמא לא התירה תורה רק חלב ולא דם, לא ידענא מה איסור תורה שייך כאן דחלב אשה היתר גמור היא לכל ורק שאסרו חז"ל לגדול לינק כאילו ינק משרץ מדרבנן וכמ"ש בסמוך ולהקטן זה חייו. ואם משום הדם, הא אמר רב ששת דם מהלכי שתים (כלומר אדם) אפילו מצות פרוש אין בו ותניא דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו של בין השינים מוצצו ואוכלו, ולשון הרמב"ם פ"ו מהל' מ"א ה"ב דם האדם אסור מדברי סופרים אם פירש. ומכין עליו מכת מרדות אבל דם השינים בולעו ואינו נמנע וכו' ובהגהות הרד"ל על הש"ס כריתות הנ"ל הקשה לדעת הרמב"ם דס"ל בשר אדם הוא בעשה ולפמ"ש התוס' שבת ע"ז דדם הוא בכלל בשר א"כ ליתסר הדם בעשה ועיין צ"פ על הרמב"ם בגדר האיסור של דם, ומיהו ה"ה בפ"ב מהמ"א ה"ג כתב מדברי הגמ' דדם וחלב אדם מותר לגמרי מה"ת ולא שייך בו משום היוצא מן הטמא, גם הביא מהש"ס דאתי קרא מפורש להתיר חלבו ודמו של אדם וסיים ואף על פי שאין לנו טעם במצות זה היה בדין שהרי הדם נהפך לחלב ומזון התינוק הוא החלב ולא הי' ראוי שיהא מזונו וגידולו מדבר אסור עכ"ל. ולפ"ד ה"ה וטעמו נמצא דהדם נמי היתר גמור לתינוק כמו החלב והבן.

איברא דעיקר טעמו של ה"ה לפענ"ד צ"ע דמה שכתב שהי' בדין שהרי הדם נהפך לחלב ומזון התינוק הוא החלב ולא הי' ראוי שיהא מזונו וגידולו מדבר אסור, ולפענ"ד הוא פלא שהרי א"כ כל חלב בהמה שמותר לגדול כקטן נמי נימא שאינו ראוי להיות גדולו מדבר אסור אלא מאי אמרינן מי יתן מטמא טהור הלא אחד, ועיין רבינו יונה הובא ברא"ש ברכות (פ' כיצד מברכין סי' ל"ה) לענין מוגמר שעשו ממוש"ק מין חיה טמאה ומברכין עליו בורא מיני בשמים והר"ז הלוי הי' אוסרו לאכול מפני חשש דם ורבינו יונה ז"ל נתן בו טעם להיתר דפירשא בעלמא הוא אף על פי שמתחלה הי' דם עכשיו נשתנה ובתר השתא אזלינן שהרי דבש דבורים שנתערבו אברי הדבורים שבטלים, ועיין מג"א א"ח סי' רט"ז שהשיג על הרבינו יונה מש"ס בכורות דקאמר חלב טהורה חידוש הוא ולדעת ר"י אינו חידוש ועיין ח"י סי' תס"ז חיזק דעת ר"י ועיין נדה דף ע' ע"ב אשתו של לוט וכו' א"ל מת טמא ואין נציב מלח טמא, ועיין ספרינו משנ"ה ח"ז סי' ו' באריכות. א"כ כ"ש תינוק והאמנם הגם שהטעם צ"ע אבל הדין דין אמת דדם מהלכי שתים ליכא אפי' עשה אלא מצות פרוש במראית העין ובש"ע יו"ד סי' ס"ו ס"י דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית עין וכו' הג"ה וכל דם דגים ודם אדם הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו (מיי' פ"ז דמאכלות אסורות, בשם רשב"א בתה"א ב"ג ש"ה ועיין יד אברהם וגליון מהרש"א שם).

ולשאילתן לפ"ז אפי' אי הי' דם ממש והתינוק יונק אין איסור בדבר כיון דליכא בעין והו"ל כדם שבין השינים שמוצצו לכתחילה, וכ"ש תינוק, ולא מיבעיא לדעת התוס' ד"ה דכוותה דאפי' אצבעו מטפטף דם שרי משום דמהתם קאתי ע"ש וכ"פ הבאר שבע, ודלא כרש"י אלא אפי' לרש"י שפי' (כתובות דף ס') דדם שבין השינים מוצצו משום דליכא דחזי ליה לדידן נמי דמוצץ ובולע וליכא דחזי ליה מותר לכתחילה אפי' הי' דם, ועיין דרכ"ת סי' ס"ו סס"ח שהביא דברי רבינו בעל הפלאה כתובות דף ס' ד"ה בגמ' דנראה דלאו דוקא דם שבין השיניים אלא אפילו למצוץ דם חבורה שבידו או דם מילה אין איסור לבלוע כיון שלא בא לידי ראיית אדם דהא מוצצו בפיו וא"א לראותו שם בהפה לאחר שיצא מן האצבע ולא שייך הגזירה דאתי לאחלופי וה"ה בשאר דם אברים י"ל דמותר ג"כ לבלוע, וסיים בצ"ע, ובנחל אשכול החליט דאם יודע שבא מאדם מותר אפי' בשאר אברים, והגם שהביא שם מכנה"ג בה"ג ב"י ומס' יד יהודה להחמיר בשאר אברים משום שיקוץ ומ"מ בדידן דליכא לטעמים אלו חדא דליכא שיקוץ בתינוק שזה חייו, והשנית שליכא מראית עין כלל שמי שרואה תינוק יונק דרכו בכך ולא יודע שיונק דם ולא חלב, ולא דמי לדם שכינסו שהרי עם יניקתו מוצצו ובולעו הוא וא"כ כ"ש שכבר רוב פעמים הוא חלב אלא שלפעמים נראה כעין מראה אדמומית אבל כיון שהוא כעין תערובות מותר אפי' לכתחילה וכמ"ש דאינו אוסר תערובתו. ואפי' לדעת הרשב"א ביד אברהם דהאי תערובות מיירי דוקא כשנתערב בענין שאינו ניכר עוד מראות הדם ובלא"ה אסור ע"ש ועיין מגדל עוז ריש פ"ו מהמ"א מ"מ דוקא בנראה בעין ולא כדידן, גם הדינים מוחלפין דגדול אסור לו לאכול חלב אשה דוקא מן הדד אבל חלבתו בכלי מותר ובקטן מותר מן הדד ופשוט.

עוד נלפענ"ד לחדש דכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין גבי קטן ליכא להאי איסורא חדא דקטן לאו בר קיבולי תקנתא דחז"ל. והשנית דאיסור מראית העין הוא שלא יבא לידי חשד או שלא ילמדו ממעשיו ומקטן ליכא חשדא ולא שמא ילמדו ממעשיו ולפ"ז לקטן אפי' הי' דם מכונס הי' מותר כן הינלפענ"ד אלא שאין הז"ג כעת לברר יותר, ולכן לפענ"ד אין חשש שהתינוק ינק מהאם, אלא דצריך לברר שלא יזיק לבריאת האם והולד, ורופא בורא רפואות ישלח רפואה שלמה מן השמים לאשה זו ולכל בנ"י הצריכים רפואות וישלח לנו גואל צדק.
המברכו בברכת חג כשר ושמח המעתיר בעדו לטובה כל הימים בלב ונפש, מנשה הקטן

שאלה תמוהה, שכן גזירת דם משום מראית עין ואם כל הדורות נהגו כך מאיזה טעם שיהיה שוב אי"ז בכלל מראית עין. ובכלל מי יימר שיש איסור ספיה כה"ג. ואולי השאלה היתה בשבת משום חובל?

אני הקטן לא זכיתי לקרוא את כל מה שכתבו לעיל ואף לא את תשובת הרב משנה הלכות זצ"ל והנני רק לכתוב כמה משפטים בענין.
בעיקר הדבר - בא נשאל איך מותר בכלל להניק (ביום חול) הרי היונק מן האשה כיונק מן השרץ (כתובות ס.) ונפסק בשו"ע יו"ד פא ז "חלב אשה מותר והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד) (ב"י). אבל גדול היונק משדי אשה, כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו), (ב"י) ומכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים)."
ועוד שם מבואר שאפי' קטן שעבר את גיל השתיים וכבר פרש כמה ימים מיניקה ועתה רוצה לחזור - אסור מדין ספייה, ואם פרש כמה ימים בתוך השנתיים מותר.
ועתה נשאל הואיל ויש איסור לינוק מאשה וכל ההיתר משום פיקו"נ (או מחמת דברי הרשב"א שם שמותר לספות לקטן איסור דרבנן אם זה לצורכו) למה מותר לינוק הרי ישנם תחליפים ?
וממה שממעתי ממו"ץ חשוב עפ"י דברי הגרנ"ק שליט"א ועוד גדולים, שהואיל וחלב אשה הוא המובחר (ד"ז מוסכם לכל הרופאים למי שקצת התעניין בזה) ותחליפים הם נסיון חיקוי בדיעבד, אין עלינו חיוב להזניח צורה הטבעית והמובחרת בגלל שהמצאה הנ"ל. ועפי"ז הגרנ"ק שליט"א התיר לדינא לאשה ליסע ע"י עכו"ם בשבת להניק תינוק בבית החולים מחוץ לעיר [והיה שם גם נידון על משאבה חשמלית ואיני זוכר הפרטים אבל כל השאר שמעתי מכלי א'].

וא"כ כמו שאת החלב מותר מדין פיקו"נ או ספייה באיסור דרבנן שהתיר הרשב"א (עי' ביה"ל סי' שמג דנראה שאפשר לסמוך ארשב"א לדינא ובחיי"א כ' לסמוך עליו בשעה"ד) א"כ אכילת הדם בכלל זה ומה לי איסור דרבנן זה ומה לי זה - ותחליפים אינם פתרון.

תוכן כתב:

היא שיחתי כתב:

תוכן כתב:שאלה טפשית ומטופשת...

פרט נמק והסבר

כי אם כל העולם עושה משהו במשך אלפי שנים לא באים בשאלה "חמורה" שכל העולם טועה. מקסימום מדובר בהערה פיקנטית שאפשר לדון בה.

אז גם כי החילונים לא מניחים כיפה גם אנחנו לא?

יעקב1 כתב:אני הקטן לא זכיתי לקרוא את כל מה שכתבו לעיל ואף לא את תשובת הרב משנה הלכות זצ"ל והנני רק לכתוב כמה משפטים בענין.
בעיקר הדבר - בא נשאל איך מותר בכלל להניק (ביום חול) הרי היונק מן האשה כיונק מן השרץ (כתובות ס.) ונפסק בשו"ע יו"ד פא ז "חלב אשה מותר והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד) (ב"י). אבל גדול היונק משדי אשה, כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו), (ב"י) ומכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים)."
ועוד שם מבואר שאפי' קטן שעבר את גיל השתיים וכבר פרש כמה ימים מיניקה ועתה רוצה לחזור - אסור מדין ספייה, ואם פרש כמה ימים בתוך השנתיים מותר.
ועתה נשאל הואיל ויש איסור לינוק מאשה וכל ההיתר משום פיקו"נ (או מחמת דברי הרשב"א שם שמותר לספות לקטן איסור דרבנן אם זה לצורכו) למה מותר לינוק הרי ישנם תחליפים ?
וממה שממעתי ממו"ץ חשוב עפ"י דברי הגרנ"ק שליט"א ועוד גדולים, שהואיל וחלב אשה הוא המובחר (ד"ז מוסכם לכל הרופאים למי שקצת התעניין בזה) ותחליפים הם נסיון חיקוי בדיעבד, אין עלינו חיוב להזניח צורה הטבעית והמובחרת בגלל שהמצאה הנ"ל. ועפי"ז הגרנ"ק שליט"א התיר לדינא לאשה ליסע ע"י עכו"ם בשבת להניק תינוק בבית החולים מחוץ לעיר [והיה שם גם נידון על משאבה חשמלית ואיני זוכר הפרטים אבל כל השאר שמעתי מכלי א'].

וא"כ כמו שאת החלב מותר מדין פיקו"נ או ספייה באיסור דרבנן שהתיר הרשב"א (עי' ביה"ל סי' שמג דנראה שאפשר לסמוך ארשב"א לדינא ובחיי"א כ' לסמוך עליו בשעה"ד) א"כ אכילת הדם בכלל זה ומה לי איסור דרבנן זה ומה לי זה - ותחליפים אינם פתרון.

במה שכתבת כאן שגית ברואה. אין איסור בחלב אשה כלל מדאורייתא. וחז"ל אסרוהו, ולא אסרוהו אלא במי שהפסיק לינוק ונתגדל קצת. כך שההיתר של תינוק קטן לינוק בחול הוא לא משום פקוח נפש אלא מפני שזה פשוט מותר.

המעיין כתב:

יעקב1 כתב:אני הקטן לא זכיתי לקרוא את כל מה שכתבו לעיל ואף לא את תשובת הרב משנה הלכות זצ"ל והנני רק לכתוב כמה משפטים בענין.
בעיקר הדבר - בא נשאל איך מותר בכלל להניק (ביום חול) הרי היונק מן האשה כיונק מן השרץ (כתובות ס.) ונפסק בשו"ע יו"ד פא ז "חלב אשה מותר והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד) (ב"י). אבל גדול היונק משדי אשה, כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו), (ב"י) ומכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים)."
ועוד שם מבואר שאפי' קטן שעבר את גיל השתיים וכבר פרש כמה ימים מיניקה ועתה רוצה לחזור - אסור מדין ספייה, ואם פרש כמה ימים בתוך השנתיים מותר.
ועתה נשאל הואיל ויש איסור לינוק מאשה וכל ההיתר משום פיקו"נ (או מחמת דברי הרשב"א שם שמותר לספות לקטן איסור דרבנן אם זה לצורכו) למה מותר לינוק הרי ישנם תחליפים ?
וממה שממעתי ממו"ץ חשוב עפ"י דברי הגרנ"ק שליט"א ועוד גדולים, שהואיל וחלב אשה הוא המובחר (ד"ז מוסכם לכל הרופאים למי שקצת התעניין בזה) ותחליפים הם נסיון חיקוי בדיעבד, אין עלינו חיוב להזניח צורה הטבעית והמובחרת בגלל שהמצאה הנ"ל. ועפי"ז הגרנ"ק שליט"א התיר לדינא לאשה ליסע ע"י עכו"ם בשבת להניק תינוק בבית החולים מחוץ לעיר [והיה שם גם נידון על משאבה חשמלית ואיני זוכר הפרטים אבל כל השאר שמעתי מכלי א'].

וא"כ כמו שאת החלב מותר מדין פיקו"נ או ספייה באיסור דרבנן שהתיר הרשב"א (עי' ביה"ל סי' שמג דנראה שאפשר לסמוך ארשב"א לדינא ובחיי"א כ' לסמוך עליו בשעה"ד) א"כ אכילת הדם בכלל זה ומה לי איסור דרבנן זה ומה לי זה - ותחליפים אינם פתרון.

במה שכתבת כאן שגית ברואה. אין איסור בחלב אשה כלל מדאורייתא. וחז"ל אסרוהו, ולא אסרוהו אלא במי שהפסיק לינוק ונתגדל קצת. כך שההיתר של תינוק קטן לינוק בחול הוא לא משום פקוח נפש אלא מפני שזה פשוט מותר.

מדברי הרשב"א (ח"א סי' צב) נראה שהתירו לתינוק לינק תוך כ"ד חודש משום צורך התינוק, ומשמע שיש בדבר איסור שהותר משום צורך.