פורום אוצר החכמה

ידוע המעשה בהלל שסיכן עצמו להטות אוזן לדברי חכמים דרך חלון ביהמ"ד, עד שקפא, וחיללו עליו שמעיה ואבטליון את השבת ואמרו "ראוי זה שיחללו עליו את השבת".

וצריך להבין למה דווקא הוא ראוי והלא כל פיקו"נ ואפי' תינוק.

ובעיון יעקב יישב, דהוא אינו כמאבד עצמו לדעת שאינו ראוי שיחללו עליו. וכתב מרן הגר"ע יוסף, שמוכח בפשיטות דאין מחללין את השבת על מאבד עצמו לדעת, שלא כהרידב"ז שהוכיח מדבריו מהר"ם יפה שמותר וכן הלכה. [לכן תירץ שם בסוף על הקושיא, שהיה ראוי הלל שיחללו עליו גדולי הדור את השבת].

וצל"ע האם נכונה ההוכחה מדברי העיון יעקב, שמא כוונתו, שמאבד עצמו לדעת אינו ראוי לחלל עליו את השבת, שהרי הגיע לכך ע"י עבירה. או שמא אין זה נכון דהטעם שמחללים שבת על יהודי כי למעשה הוא ראוי לכך.

הנידון עומד בפני עצמו, בלי קשר בדוקא לאיזה פשט במעשה דהלל.

היו מעט אחרונים שטענו שמצד גדרי השבת אבידה, להשיב עצמו אליו (סנהדרין פרק ח') אבידה מדעת אין חובה להשיב,
אך דעת רוב ככל הפוסקים שיש חובה להציל, וממילא פשיטא שגם בשבת.

הגאון ר' יעקב חיים קלפהאלץ דן בענין זה באריכות בספרו עקבי חיים, סימן מט. עמ' רסב-ער.