פורום אוצר החכמה

גוי ששבת מכל ל"ט מלאכות דאורייתא בשבת אבל עשה מלאכות דרבנן האם זה בכלל גוי ששבת חייב מיתה או כיון שלא שמר את השבת מדרבנן אינו חייב מיתה?

חיוב המיתה של גוי ששבת, גם הוא לא דאורייתא, על כן מסתבר שרק אם שבת גם ממלאכות דרבנן יחוייב.

בעינין אם איסור שביתה בגוי מהתורה או מדרבנן:
עיין ברמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט וז''ל:
עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

ומזה שכתב שאינו נהרג משמע שאיסורו מהתורה (רק שאינו נהרג משום שאין זו מצווה משבע מצוות בני נח וכן ביאר הכסף משנה.)
אולם עיין בלחם משנה שביאר את דעת הרמב''ם שאיסור זה הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.

ולעצם השאלה אם מלאכה דרבנן מחשב כלא שבת:

הוכחה מפורשת נראית לי בדברי החת"ם סופר בתורת משה, על הפס' "ויחן את פני העיר" שדרשו תיקן להם תחומין, מבאר החתם סופר, כי יעקב אבינו תיקן תחומין באשר 'גוי ששבת חייב מיתה', והנה לכל גוי יוצא לעבוד בשבת במלאכה כלשהי, אולם גוי עשיר ובעל משרתים ייתכן ולא יעבוד, ע"כ תיקנו תחומין כי עשיר וגוי זה, ודאי שיילך בדרך תענוג ויעבור על איסור זה וממילא לא ישבות.

ממילא שפיר חזינן דהחת"ס לומד מאיסור תחומין דרבנן את הדין של גוי ששבת חייב מיתה.

הספר אינו תח"י אבל זה הרעיון. אגב, הסבר בדברי החתם סופר, מדוע כל כך חסה התורה כביכול שאף גוי לא יתחייב במיתה מה רע בכך. פשוט, מפני שאמירה זו נאמרה לגודל חשיבות השבת כ'אות' ביני ובין בני ישראל ובשמחתו לא יתערב זר ופגם הוא לשבת אם גוי ישמרה, אפי' בהיסח הדעת ולללא כוונה. כנלענ"ד.

לא ידען כתב:הוכחה מפורשת נראית לי בדברי החת"ם סופר בתורת משה, על הפס' "ויחן את פני העיר" שדרשו תיקן להם תחומין, מבאר החתם סופר, כי יעקב אבינו תיקן תחומין באשר 'גוי ששבת חייב מיתה', והנה לכל גוי יוצא לעבוד בשבת במלאכה כלשהי, אולם גוי עשיר ובעל משרתים ייתכן ולא יעבוד, ע"כ תיקנו תחומין כי עשיר וגוי זה, ודאי שיילך בדרך תענוג ויעבור על איסור זה וממילא לא ישבות.

לפי"ז הול"ל שלא תיקן תחומין שדוקא לא תיקן תחומין כדי שיהא כל אחד "מחלל שבת" כדי להצילם מחיוב מיתה.

עריכה:
בראשית הבנתי שיעקב תיקן להם תחומין ר"ל שהגדיר מהו התחום להם כדי שלא יצאו מחוץ לתחום אבל שוב הבנתי שהכוונה שתיקן להם תחומין ר"ל שיעקב אבינו תיקן איסור תחום שבת כדי שאפ' הגוי העשיר "יחלל שבת" ולא יבא לידי חיוב מיתה.

אולי מרנא החת"ס כתב אליבא דהשיטה שתחומין דאורייתא

הלצה ידועה במקצת: בחור ישיבה מאורס פנה לחברו לחדר בבקשה שישמש עד בכתובה שלו.אמר לו החבר: הגיע העת לגלות לך את סודי. אני בכלל לא יהודי. אני גוי, אוהב ישראל, שחשקה נפשי להכיר את חיי הישיבה מבפנים. התחזיתי לבחור ישיבה, ומתברר שבהצלחה מרובה. כך שאני פסול לעדות. אמר לו החתן: אבל אתה הרי יודע שגוי ששבת חייב מיתה, ומעולם לא ראיתיך מחלל את השבת. אמר הגוי: בכל שבת הקפדתי לשאת בכיסי מפתח, כך שחיללתי שבת בלי שראית. אמר הבחור: אבל יש עירוב בשיבה! ענה לו הגוי: עירוב? אני לא סומך על עירוב...

בברכה המשולשת כתב:אולי מרנא החת"ס כתב אליבא דהשיטה שתחומין דאורייתא

כן כתב החת"ס עצמו.

ראיתי כעת בחת"ס שבת קלט: היוצא בטלית שאינה מצוייצת. שמעתי בשם קדמון א' ליישב קושי' פרשת דרכים איך קיימו אבותינו התורה הלא גוי ששבת חייב מיתה ותי' הגאון ז"ל דלבשו טלית מצוייצת כהלכתה בשבת דלישראל תכשיט הוא ולב"נ משאוי הוא דפח"ח. ויש להשיב כיון דרצו לקיים המצות הוה תכשיט אפי' דינם כב"נ וק"ל. ולא זכיתי להבין הכוונה, אם הוו כישראל לענין ציצית, אז לא חיללו שבת, ואם הוו כגוי לענין ציצית, הרי לא שמרו, ומה שייך בזה 'ממה נפשך'.

עושה חדשות כתב:ראיתי כעת בחת"ס שבת קלט: היוצא בטלית שאינה מצוייצת. שמעתי בשם קדמון א' ליישב קושי' פרשת דרכים איך קיימו אבותינו התורה הלא גוי ששבת חייב מיתה ותי' הגאון ז"ל דלבשו טלית מצוייצת כהלכתה בשבת דלישראל תכשיט הוא ולב"נ משאוי הוא דפח"ח. ויש להשיב כיון דרצו לקיים המצות הוה תכשיט אפי' דינם כב"נ וק"ל. ולא זכיתי להבין הכוונה, אם הוו כישראל לענין ציצית, אז לא חיללו שבת, ואם הוו כגוי לענין ציצית, הרי לא שמרו, ומה שייך בזה 'ממה נפשך'.

וע"ע לר’ סימוניק דיסקין זצ"ל במשאת המלך על קידושין פב. (אות שצ) ורצוי לראותו היום טז תמוז יארצייט להגרש"מ זצל

לא ידען כתב:הוכחה מפורשת נראית לי בדברי החת"ם סופר בתורת משה, על הפס' "ויחן את פני העיר" שדרשו תיקן להם תחומין, מבאר החתם סופר, כי יעקב אבינו תיקן תחומין באשר 'גוי ששבת חייב מיתה', והנה לכל גוי יוצא לעבוד בשבת במלאכה כלשהי, אולם גוי עשיר ובעל משרתים ייתכן ולא יעבוד, ע"כ תיקנו תחומין כי עשיר וגוי זה, ודאי שיילך בדרך תענוג ויעבור על איסור זה וממילא לא ישבות.

ממילא שפיר חזינן דהחת"ס לומד מאיסור תחומין דרבנן את הדין של גוי ששבת חייב מיתה.

הספר אינו תח"י אבל זה הרעיון. אגב, הסבר בדברי החתם סופר, מדוע כל כך חסה התורה כביכול שאף גוי לא יתחייב במיתה מה רע בכך. פשוט, מפני שאמירה זו נאמרה לגודל חשיבות השבת כ'אות' ביני ובין בני ישראל ובשמחתו לא יתערב זר ופגם הוא לשבת אם גוי ישמרה, אפי' בהיסח הדעת ולללא כוונה. כנלענ"ד.

החתם סופר די לעצמו אבל עדיין חידוש הוא שהליכה מחוץ לתחום נחשב שלא 'שבת' - מה שהתורה אסרה בשבת הליכה מחוץ לתחום הוא נכלל גם בעשה דשבתון? ומה עם מחמר?

רחמים כתב:בעינין אם איסור שביתה בגוי מהתורה או מדרבנן:
עיין ברמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ט וז''ל:
עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג.

ומזה שכתב שאינו נהרג משמע שאיסורו מהתורה (רק שאינו נהרג משום שאין זו מצווה משבע מצוות בני נח וכן ביאר הכסף משנה.)
אולם עיין בלחם משנה שביאר את דעת הרמב''ם שאיסור זה הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא.

ולעצם השאלה אם מלאכה דרבנן מחשב כלא שבת:

גוי ששבת.png

מה שהגראי"ל מדמה מלאכה מדרבנן למלאכה שא"צ לגופה לגבי גוי ששבת לא הבנתי

לכאורה מלאכה שא"צ לגופה הוא פוטר רק שלא מיקרי שעבר על לא תעשה כל מלאכה דמלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל 'לא ישבותו' היינו שלא ישבות ואם עשה מלאכה, אף שא"צ לגופה הרי לא שבת, משא"כ מלאכה דרבנן פשוט שמה"ת עדיין מיקרי ששבת שהרי לא עשה מלאכה שהתורה מחשיבה למלאכה.