אברהם אבינו בנה מזבח בדן

[ר_חיים_הקטן]

בפיוט אין ערוך אליך (בסוף תפילת שבת הגדול) כתב
ולמה נתינת דמו על המשקוף ועל שתי המזוזות שהן שלש מזבחות במקום רואים אותם לחזות זכר לשלש מזבחות של אב המון נרמזות שבדן ובית אל ואלון מורה נחרזות.

והקשה הרש"ש (פסחים ל:) דלא מצינו שא"א בנה מזבח בדן. וראיתי בסידור עבודת ישראל (עמוד 719) שכתב דצ"ל שבחברון במקום שבדן. האם יש עוד תירוצים לקושיית הרש"ש והאם מצינו מקור נאמן להגהת העבודת ישראל?

[יאיר]

מצאתי:

" לפתרון זיהויים של שלשת מזבחותיו של אברהם בסילוק לשבת הגדול

בסילוק של הקדושתא שלו לשבת הגדול מביא ר' יוסף טוב עלם רשימה של טעמים למצוות הפסח. חלק ממקורותיו של הפייטן אינם ידועים לנו, ואפשר שהלך בזה אחר מדרשים שנעלמו, או, מה שיותר סביר, אחר פיוט קדום שאינו ידוע לנו. בין היתר אומר ר' יוסף:

ולמה נתינת דמו (של פסח מצרים) על המשקוף ושתי המזוזות?

שהן שלש מזבחות במקום רואים אותם לחזות

זכר שלש מזבחות של אב המון נרמזות

שבדן וביתאל ואלון מורה נחרזות

לפי זה אומר הפייטן (מן הסתם בעקבות מדרש) שאברהם בנה שלש מזבחות, וכנגדן נתנו בני ישראל במצרים מדמו של קרבן הפסח על שלשה מקומות שונים.

נתקשו המפרשים והסופרים להסביר את דבריו של ריט"ע: מה פירוש 'שבדן וביתאל ואלון מורה'? בעיקר נתקשו בשאלה מניין לפייטן שאברהם הקים מזבח בדן, הרי אין הדבר נאמר בשום מקום. נראה שסופרים שונים תיקנו את השורה בכיוונים שונים: כתב יד אחד תיקן:

שבבית אל ואילון מורה ובהר מור

כלומר הוא החליף את דן בהר המוריה, כלומר במזבח שהקים אברהם בזמן עקדת יצחק.

ר' זליגמן בער, בסידורו 'עבודת ישראל' תיקן בדרך שונה (והלך אחריו בזה גם בעל 'אוצר התפילות'):

'שבאלוני ממרא ובית אל ואלון מורה'

וזאת מכיון שהמזבח השלישי שבנה אברהם היה באלוני ממרא (ברא' יג, יח).

ועדיין יש קושי רב בתיקונים אלה, שאינם מסבירים את המילה 'דן'. נוסף לכך, התיקון הראשון משמיט את המזבח שבאלוני ממרא, ושניהם מותירים אותנו עם סדר מזבחות משובש.

אם אנו מעיינים במקרא, אנו רואים שאברם בנה את המזבחות הבאים. המזבח הראשון הוא:

'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה... לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו' (ברא' יג, ז)

המזבח השני הוא:

'ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' (שם, ח)

לאחר שחזר ממצרים חזר אברם למזבח השני ('אל מקום המזבח' וכו', שם, יג, ד) ואין כאן מזבח חדש.

המזבח השלישי נבנה לאחר פרידת לוט:

'ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, ויבן שם מזבח לה' (שם, יח).

אמנם בנה אברהם גם את מזבח העקדה, אבל מתקבל על הדעת שהוא לא נכלל בחשבונו של הדרשן, שכן אם יש לנו שלשה מזבחות בשלשה מקומות שונים וברורים בפרשת לך לך, מתקבל על הדעת יותר שעל שלשה מזבחות אלה בנה הדרשן (ובעקבותיו הפייטן) את דרשתו, ולא על המזבח שעל הר המוריה. שלשת המזבחות הם, אפוא: מקום שכם-אלון מורה, בית אל, ואלוני ממרא.

נראה לי להציע את הפתרון הבא, שעלה בדעתי בעת טיול השבוע באזור אלון מורה ושכם:

א. נראה שהמזבח השלישי באמת צריך להיות 'אלוני ממרא', אשר נשתבש ל-'אלון מורה'. זהו תיקון קל, ומייד נסביר את מקור השיבוש.

ב. המזבח הראשון, הנמצא במקום שכם -אלון מורה -- מכונה בפי הדרשן 'בדן' -- שהוא הוא שם המעיין הגדול הנמצא ליד נחל תרצה, למרגלות אלון מורה ומול שכם. מעיין זה נראה בבירור מהתצפית הנפלאה שבהר כביר. מעיין זה נקרא כיום 'עין בידן'. היישוב הקדום 'בדן' נזכר פעמיים במשנה ופעם אחת בירושלמי (ערלה ג, ז; כלים יז, ה; ירושלמי ערלה ג, ס"ג סוף ע"א). נראה שהמקום נושא את שמו של 'בדן' בן 'אולם', מבני גלעד בן מכיר בן מנשה. (דהי"א ז, יז).

לפי זה נראה שהדרשן הקדום (שהיה מן הסתם בן ארץ ישראל) זיהה את מקום המזבח הראשון של אברהם כמקום המעיין הגדול 'בדן', הקרוב מאוד הן לאלון מורה והן לשכם, או כמקום העיר 'בדן', שעל שמה נקרא המעיין. אפשר שזיהוי זה נולד מפני שמקום זה היה היישוב (או המעיין) החשוב שהיה בימי הדרשן באזור זה.

שני רמזים יכולים לסייע לנו לפתרון הזה:

1. לפי הפסוק, אחרי בניית המזבח הראשון כתוב: 'ויעתק משם ההרה', מכאן שממש לפני כן הוא שכן בעמק, עם צאנו, מן הסתם באחד המעיינות.

2. בנוסח הפיוט נאמר:

'שבדן וביתאל ואלון מורה'

אמנם אחד מכתבי היד תיקן:

'שבדן ובביתאל ובאלון מורה'

אבל אם אנו מפרשים שהאות ב' אינה ב' השימוש, אלא חלק משם המקום, הרי יש לנו סימטריה ברורה:

שבדן (=של בדן) וביתאל ואלון מורה (=ושל אלוני ממרא).

ובכך קיבלנו את מזבחותיו של אברם מסודרים כיאות, על פי סדר הקמתם.

נוסח הפיוט המקורי היה אפוא:

שבדן ובית אל ואלוני ממרא.

סופר מאוחר שינה את 'אלוני ממרא' ל'אלון מורה', שהוא מקום המזבח הראשון.

מדוע נשתקע המדרש על מקומו של המזבח של אברם ולא נכלל בספרי המדרש הרגילים? קשה לענות בבטחה על שאלה זו, אבל אפשר להעלות את ההשערה הבאה:

המקום 'בדן' (או בדאן) מופיע בתוספתא (כלים, בבא מציעא ו, י) כמקום בארץ הכותים, כלומר ארץ השומרונים. יתכן שחכמי ארץ ישראל, בעלי המדרש, העדיפו להרחיק את ישראל מעיירות הכותים, ולכן בחרו שלא לכלול את המסורת הזו בבראשית רבא, או בספרי מדרש אחרים.

יש עוד לבדוק במסורות המדרש השומרוניות אם יש שם איזה איזכור למקומו של המזבח הראשון של אברם".



אברהם פרנקל

avrahamf@gmail.com

http://shituf.piyut.org.il/story/3012

[ר_חיים_הקטן]

מעניין...

[בברכה המשולשת]

זה תקציר, כמדומני.
למיטב זכרוני, המאמר המלא פורסם בהמעין, לא מזמן.

[יאיר]

משום מה 'גוגל' מדווח על אתר גליונות המעין כאתר תקיפה - אתר מסוכן.

[יאיר]

למרות זאת, הנה המאמר המלא:

אברהם פרנקל

שלושת המזבחות של אברהם אבינו לפי ה'קרובה' לשבת הגדול

א. גדול פייטניה הקדומים של צרפת היה רבי יוסף בר שמואל טוב עלם, שחי בלימוז' במחצית הראשונה של המאה האחת עשרה[1]. ריט"ע קיבל את מסורת הפיוט האיטלקית הקדומה, אך הושפע מעט גם מפיוטים ספרדיים. הוא כתב פיוטים רבים: קרובות, יוצרות, אופן, זולתות, מעריבים, הושענות וסליחות[2].

הקרובה של ריט"ע לשבת הגדול (תחילתה: 'אלוקים בצעדך') נתקבלה בקהילות מזרח אירופה, לימים 'מנהג פולין', והיא נדפסת עד היום בסידורים כמנהג אשכנז ומנהג החסידים ('ספרד'). קרובה זו היא דוגמא אופיינית להשפעתו של מנהג צרפת על מנהג פולין במאה הי"ב ובמאה הי"ג, כאשר תלמידי חכמים ממזרח אירופה למדו בצרפת בבתי המדרש של בעלי התוספות, והביאו איתם פיוטים צרפתיים (וספרדיים) חזרה לקהילותיהם[3].

הקרובה לשבת הגדול כוללת לקראת סופה פיוט הלכתי ארוך בענייני הלכות פסח, שתחילתו 'אלקי הרוחות'. פיוט זה נקרא 'סדר'[4], ולפניו באה 'רשות' קצרה ('אבוא בחיל'). המסורת של שילוב הלכות פסח בקרובה לשבת הגדול הגיעה לצרפת מאיטליה הקדומה. הלכות פסח מפוייטות בה בעיקר על פי התלמוד הבבלי וספר 'הלכות גדולות'[5]. הפיוט ההִלכתי של ר' יוסף טוב עלם זכה לשמש מקור הִלכתי בעל סמכות בעיניהם של בעלי התוספות, והם דנו על כמה הלכות הנזכרות בו[6].

סיומו של הפיוט ההלכתי הארוך הוא הקטע 'חסל סידור פסח', אשר נשתלב גם בהגדה של פסח תוך שינוי משמעותו המקורית[7]. הפיוט האחרון בקרובה הוא ה'סילוק', המעביר בסופו את הציבור לאמירת הקדושה. פיוט זה עוסק בדברי אגדה הקשורים לפסח ולהלכות ליל הסדר.



ב. ב'סילוק' של הקרובה שלו לשבת הגדול מביא ר' יוסף טוב עלם רשימה של טעמים למצוות הפסח. כמה ממקורותיו של הפייטן אינם ידועים לנו, ואפשר שהלך כאן אחר מדרשים או פיוט קדום שלא הגיעו לידינו[8]. לעניין פסח מצרים מביא ריט"ע את הדברים הבאים:

ולמה נתינת דמו על המשקוף ושתי המזוזות?

שהן שלוש מזבחות במקום רואים אותם לחזות

זכר שלוש מזבחות של אב המון נרמזות

שבדן וביתאל ואלון מורה נחרזות



הפייטן אומר שאברהם בנה שלושה מזבחות, וכנגדן נתנו בני ישראל במצרים מדמו של קרבן הפסח על שלושה מזבחות, שהם המשקוף ושתי המזוזות.[9]

את המילים 'במקום רואים אותם לחזות' יש לפרש 'במקום שאפשר לראות אותם', וכבר נחלקו התנאים (מכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא, פרשה ו) אם נתנו את הדם מחוץ לבית או מצידו הפנימי:

ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ? ת"ל 'וראיתי את הדם', הנראה לי ולא הנראה לאחרים, דברי ר' ישמעאל. ר' נתן אומר: מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ? ת"ל 'והיה הדם לכם לאות', לכם לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר: לעולם מבחוץ, כדי שיהו המצריים רואין ומיעיהן מתחתכין.



דברי הפייטן מתאימים לשתי השיטות, בין אם הדם ניתן מבפנים או מבחוץ.

הפייטן חזר על הביטוי 'שלוש מזבחות' פעמיים, פעם בעניין מזבחותיו של אברהם, ופעם בעניין המשקוף ושתי המזוזות. ובאמת מצאנו בספרות התלמוד את הביטוי בשני ההקשרים. בעניין אברהם אבינו: 'ויבן שם מזבח לה': אמר ר' אלעזר: שלושה מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקניינה, ואחד שלא יפלו בניו בָּעַי' (בראשית רבה פרשה לט, טז). ולגבי פסח מצרים: 'תנא רב יוסף: שלושה מזבחות היו שם, על המשקוף ועל שתי המזוזות' (פסחים צו, א). אולם לא מצאנו במדרשים הידועים לנו שמזבחותיהם של בני ישראל במצרים היו כנגד מזבחותיו של אברהם אבינו. מתקבל על הדעת שהיה קיים מדרש או פיוט קדום אשר קישרו בין שני המקורות שכתוב בהם 'שלושה מזבחות', ועל פי מסורת זו כתב ריט"ע את דבריו בפיוט.



ג. נתקשו המפרשים והסופרים להסביר את סוף דבריו של ר' יוסף טוב עלם: 'שבדן וביתאל ואלון מורה'. בעיקר נתקשו בשאלה מניין לפייטן שאברהם הקים מזבח בדן, הרי אין הדבר נאמר בשום מקום. נראה שזו הסיבה שהיו שתיקנו את השורה בכיוונים שונים[10]. בכתב יד אחד תוקן: שבבית אל ואילון מורה ובהר מור; סופר כתה"י החליף את 'דן' בהר המוריה, וכוונתו למזבח שהקים אברהם בזמן עקדת יצחק. לעומתו ר' זליגמן בער בסידורו 'עבודת ישראל'[11] הציע לתקן בדרך שונה: "אך מה שכתב הפייטן 'שבדן' - לא ידעתי איה איפה בנה מזבח בדן; ונראה כי הוא טעות מעתיקים, ושצריך להיות 'שבחברון'". דברים אלה הביא גם בעל סידור 'אוצר התפילות' בביאורו לפיוט.

ועדיין הדברים קשים. לפי הנוסח המקובל וגם לפי התיקון הראשון שהזכרנו נשמט המזבח שבאלוני ממרא אשר בחברון, ומאידך שני התיקונים גם יחד מותירים אותנו עם סדר מזבחות משובש.

אם אנו מעיינים במקרא, אנו רואים שאברם בנה את המזבח הראשון באלון מורה: 'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה... לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו' (בראשית יג, ז). המזבח השני נבנה בבית אל: 'ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה'' (שם, ח; לאחר שחזר ממצרים חזר אברם למזבח השני, 'אל מקום המזבח' וכו' שם יג, ד, ואין כאן מזבח חדש). והמזבח השלישי נבנה בחברון לאחר פרידת לוט: 'ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, ויבן שם מזבח לה'' (שם, יח).

אמנם בנה אברהם גם את מזבח העקדה, אבל ברור שלא לזה נתכווין הדרשן בבראשית רבה, שהרי הוא ביאר שהכוונה למזבחות שנבנו לכבוד בשורת הארץ, לקניינה ולהצלה בעי. שלושת המזבחות לפי סדרם הם אפוא: אלון מורה, בית אל, אלוני ממרא, ובכל מקרה סדר זה איננו מתאים לנוסחאות הפיוט שבידינו.



ד. נראה לי להציע את הפתרון הבא[12]:

יתכן שהמזבח הראשון אליו מתכווין הפייטן, הוא הנמצא במקום שכם - אלון מורה, איננו מכונה בפי הפייטן 'דן', אלא 'בדן', שהוא הוא שם המעיין הגדול הנמצא ליד נחל תרצה, למרגלות אלון מורה (של ימינו) ומול שכם. היישוב הקדום 'בדן' נזכר פעמיים במשנה, שלוש פעמים בירושלמי וכמה פעמים בתלמוד הבבלי[13]. נראה שהמקום נושא את שמו של בדן בן אולם מבני גלעד בן מכיר בן מנשה (דהי"א ז, יז). נראה שהיישוב עמד סמוך למעיין זה, שנראה היום בבירור מהתצפית הנפלאה שבהר כביר, והוא נקרא כיום 'עין בידן'.

לפי זה נראה שהדרשן הקדום, שהיה מן הסתם בן תקופת התלמוד בארץ ישראל, זיהה את מקום המזבח הראשון של אברהם כמקום המעיין הגדול 'בדן', הקרוב מאוד לשכם, או כמקום העיר 'בדן', שעל שמה נקרא המעיין. אפשר שזיהוי זה נולד מפני שבמקום זה היה היישוב (או המעיין) החשוב שהיה בימי הדרשן באזור זה.

אם אמנם נכונה השערת הזיהוי, נראה שהדרשן הסתמך גם על כך שאחרי בניית המזבח הראשון כתוב (בראשית יב, ח): 'ויעתק משם ההרה', ומכאן שממש לפני כן אברם שכן בעמק עם צאנו, מן הסתם ליד אחד המעיינות. גם התרגומים מפרשים את הביטוי 'אלון מורה' לשון מישור, וזה מתאים למקומו של המעיין[14].

על פי זה יש להניח שהמזבח השלישי הוא 'אלוני ממרא' ולא 'אלון מורה', וסופר קדמון שינה כי לא ידע ש'בדן' הוא הוא 'אלון מורה', וכדי שלא להשמיט לגמרי את מקום המזבח הראשון תיקן לפי דעתו.

לפי זה נוסח המשפט הזה בפיוט המקורי היה:

שבדן[15] וביתאל ואלוני ממרא (= של בדן וביתאל ואלוני ממרא), ואלו הם שלושת מזבחותיו של אברהם אבינו על פי סדר הקמתם.



ה. אולם יש לתמוה, מדוע נשתקע ואבד המדרש על מקומו המדויק של המזבח הראשון של אברהם אבינו סמוך למעיין עין בידן?

קשה לענות בבטחה על שאלה זו, אבל אפשר להעלות את ההשערה הבאה:

המקום 'בדן' מופיע בתוספתא (כלים, בבא מציעא ו, י) כמקום בארץ הכותים, כלומר בארץ השומרונים: 'אמר ר' יהודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצר גבע של בית הכותים אלא שמתעשרין בודאי בכל מקום'. יתכן שחכמי ארץ ישראל, בעלי המדרש, העדיפו להרחיק את ישראל מעיירות הכותים, ולכן בחרו שלא לכלול את המסורת הזו בבראשית רבה או בספרי מדרש אחרים.

אם אמנם נכונה ההשערה בדבר המסורת ש'בדן' הוא מקום המזבח הראשון של אברהם, הרי לפנינו דוגמא נוספת למדרש שאבד מאיתנו, וזיכרו נשמר רק בזכות אחד מפייטנינו הקדומים אשר שיבץ אותו בפיוטו.

* * *

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. 'כי בידך אתננו' אין כתיב כאן אלא 'כי בידך נתתי אותו'; אמר הקדוש ברוך הוא, כבר פסקתי דינו מימות אברהם. כיצד, בשעה שנשבה לוט בן אחיו, ובא עוג ובישר את אברהם... בא ומצא את אברהם עסוק במצוֹת בעוגות הפסח, ולא בא לשם שמים אלא לשם נויה של שרה, אמר בלבו הריני מבשר אותו, והגדוד הורגו, ונוטל אני את שרה אשתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אי רשע, כך אמרת? חייך שאני נותן לך שכר רגליך ומאריך לך שנים, ומה שחשבת בלבך הריני הורג אברהם ונוטל את שרה - ביד בני בניה עתיד אותו האיש ליפול.

דברים רבה פרשה א אות כה



[1] על ר' יוסף טוב עלם עיין א' גרוסמן, 'חכמי צרפת הראשונים', ירושלים תשנ"ה, עמ' 46 ואילך. את שם עירו חתם ר' יוסף ביוצר שכתב לשמחת תורה.

[2] קרובה היא סדרת פיוטים לחזרת הש"ץ. ר' יוסף טוב עלם הרבה לכתוב קרובות. בצרפת הקדומה, בניגוד לאשכנז, קביעותן של הקרובות הנאמרות במועדים לא הייתה מוחלטת, ומידי פעם החליפו הקהילות קרובות ישנות בחדשות. מפרי עטו של ר' יוסף טוב עלם נותרו בידינו ארבע קרובות לפסח (לא כולן שלמות), קרובה לשבועות, והקרובה לשבת הגדול. נראה שריט"ע כתב גם קרובה למוסף של יו"ט שני של ראש השנה, ממנה נותרו רק פיוטים מעטים, אשר נשתלבו בקרובה 'אגן הסהר' של ר' בנימן בר שמואל. תחילתה של קרובה זו הייתה כנראה 'אימת המשפט', כך נראה על פי סיום הרשות 'איככה אוכל' שכתב לה ר' יוסף. עיין מחזור לראש השנה, מהד' דניאל גולדשמידט, ירושלים תש"ל, עמ' 173. נזכיר עוד שהסליחה 'אזכרה מצוק' שאנו אומרים בעשרה בטבת מיוחסת בכמה מקומות לריט"ע, אך באמת מחברה הוא ר' יוסף בר שמואל אבן אביתור. עיין ש' אליצור, 'למה צמנו? מגלת תענית בתרא ורשימות הצומות הקרובות לה', ירושלים תשס"ז, עמ' 101-104.

[3] נראה שכך הגיעו גם פיוטי ר' יהודה הלוי למזרח אירופה - 'ציון הלא תשאלי', 'יום ליבשה', ועוד.

[4] הכוונה לפיוט ארוך הבא לקראת סיום הקרובה, ההולך על פי סדר קבוע מצד תוכנו. הכינוי 'סדר' אינו מיוחד לפיוט בענייני הפסח, והוא קיים גם בקרובות לשביעי של פסח, לשבועות ובשבעתות טל וגשם.

[5] על מסורת איטלקית זו עיין במאמרי 'קדושתא לשבת הגדול לר' חננאל בר אמנון', קבץ על יד טז (תשס"ב), עמ' 14–17.

[6] פסחים קיד, א ד"ה 'מטבל'; קטו, ב ד"ה 'ולמה'; קטז, א ד"ה 'תגר' ובמקורות נוספים. ר' שמואל מפלייז אף כתב לו פירוש, אשר נכלל בספר 'אור זרוע' (ח"ב סימן רנו).

[7] המשמעות המקורית של 'חסל סידור פסח' היא סוף לימוד הלכות ליל הסדר שבפיוט, ו'כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו' היא תפילה שנזכה לקיים את ליל הסדר בפועל בחג הקרב. בהגדה של פסח משמעות 'סידור פסח' היא ביצוע הלכות ליל הסדר, ו'כן נזכה לעשותו' מתפרש כתפילה לגאולה לעתיד לבוא, ולזה מצטרף ההמשך 'לשנה הבאה בירושלם'.

[8] על אחד מן הטעמים ההלכתיים שציין ר' יוסף כבר השיגו בעלי התוספות, פסחים קטו, א ד"ה 'והדר אכיל'.

[9] במקרא וברוב המקורות התלמודיים 'מזבח' לשון זכר, אבל בכמה מקומות מצאנו 'שלוש מזבחות' או 'שבע מזבחות' (ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה, דף לו ע"ד; תנחומא [מהד' בובר] צו, א; בלק טז; יל"ש לך לך, רמז סז; ועוד).

[10] אין בידינו עדיין מהדורה של הפיוט הכוללת את כל שינויי הנוסחאות. נוסחאות כתבי היד שבידי הם מסידורים כמנהג המזרחי, ואינם צרפתיים.

[11] סידור עבודת ישראל, מנהג פולין, רדעלהיים תרכ"ח, עמ' 719.

[12] הוא עלה בדעתי בעת טיול באזור אלון מורה ושכם בשנת תש"ע.

[13] בכל המקורות 'רימוני בדן': ערלה ג, ז; כלים יז, ה. ירושלמי דמאי ב, א (כב ע"ג); ערלה א, ו (סא ע"ב); ג, ז (סג ע"א וע"ב). בבלי ביצה ג, ב; זבחים עב, ב; עד, א; יבמות פא, ב; ע"ז עד, א.

[14] תרגום ירושלמי (בראשית יב, ו): 'מישר דהוה מיירי'; אונקלוס (שם): 'מישר מורה'. כך גם נדרש בב"ר מא, ח: 'והוא שכן באלוני ממרא וגו' ר' יהודה אומר במישרי ממרא' (ועי' רש"י בראשית יד, ו ד"ה איל פארן). ונראה שלדעת כולם המזבחות הראשון והשלישי נבנו במישור (או במקום סמוך ונראה).

[15] המילה 'שבדן' (= של בדן) עדיין קצת קשה. אולי היה כתוב במקור 'שֶׁבִּבְדַן' או 'של בדן', אך אין לכך עדות בכתבי היד שראיתי. גם לגבי שאר המזבחות חלוקים כתבי היד בשאלה אם יש להוסיף או לגרוע אות ב' השימוש לפני שמות המזבחות ('וביתאל' – 'ובביתאל'; 'ואלון מורה' – 'ובאלון מורה').

[מאיר סובל]

אחד הניקים החשובים דפה בקשני [משום מה] להעלות זה שלא בשמו:

עולה בדעתי רעיון. מבלי לבדוק במקורות. המקום בו מוזכר באברהם אבינו דן הוא במלחמת המלכים את אברהם ששם נאמר (פרשת לך לך) וירדוף עד דן. ומיד כתוב ויחלק עליהם לילה וחז"ל אומרים שליל הסדר היה. אברהם קיים כל המצוות ומסתבר שהקריב קרבן פסח בלילה זה, ולקרבן יש צורך במזבח.
בענין הגהת סידור עבודת ישראל לגבי המזבח בחברון: "ויאהל אברם וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" (בראשית יג יח)

סה"כ בנה א"א 4 מזבחות ולא 3 כבפיוט וא"כ שאלה נוספת לך על הפייט:
1. אלון מורה: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה ... ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית יב ו-ז)
2. בין העי לבית א-ל: "ויעתק משם ההרה מקדם לבית א-ל ויט אהלה בית א-ל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה'" (בראשית יב ח)
3. אלוני ממרא אשר בחברון: "ויאהל אברם וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'" (בראשית יג יח)
4. הר המוריה: "ויבואו אל המקום אשר אמר לו הא-לוקים ויבן שם אברהם את המזבח" (בראשית כב ט)

[יאיר]

שאלת 4 המזבחות כבר מוזכרת ברש"ש ובעוד ספרים ( המקור ל-3 הוא ממד"ר ולא הבאתי כדי לא לסטות מהנושא).