פורום אוצר החכמה

חשבתי שאולי מצאתי "לשיטתו" בדעת הרמב"ם ואציע הדבר בפני חברי הפורום לברר אם יש בזה ממש:
כידוע הרמב"ם סובר שטעם כעיקר דרבנן וגם ידוע שהרמב"ם סובר דספק דאורייתא לחומרא מדרבנן היא אבל מדאורייתא ספק דאורייתא לקולא. ואני רוצה לומר שבזה אזיל הרמב"ם לשיטתו דבאמת בכל מקום שדנין "טעם" יש בזה ספק (כמש"כ הט"ז ביו"ד ס' צ"ח ס"ק ) כיון שאין אנו יודעים כמה טעם יצא וכמה טעם נכנס אשר על כן כיון דספק דאורייתא לקולא מדאורייתא בע"כ צ"ל דכל ענין הטעם לא נאסר כי אם מדרבנן ומשו"ה סובר הרמב"ם דטעם כעיקר דאורייתא.

האמת יש בזה ממש או דברי שטות והבל הם?

ר_חיים_הקטן כתב:חשבתי שאולי מצאתי "לשיטתו" בדעת הרמב"ם ואציע הדבר בפני חברי הפורום לברר אם יש בזה ממש:
כידוע הרמב"ם סובר שטעם כעיקר דרבנן וגם ידוע שהרמב"ם סובר דספק דאורייתא לחומרא מדרבנן היא אבל מדאורייתא ספק דאורייתא לקולא. ואני רוצה לומר שבזה אזיל הרמב"ם לשיטתו דבאמת בכל מקום שדנין "טעם" יש בזה ספק (כמש"כ הט"ז ביו"ד ס' צ"ח ס"ק ) כיון שאין אנו יודעים כמה טעם יצא וכמה טעם נכנס אשר על כן כיון דספק דאורייתא לקולא מדאורייתא בע"כ צ"ל דכל ענין הטעם לא נאסר כי אם מדרבנן ומשו"ה סובר הרמב"ם דטעם כעיקר דאורייתא.

האמת יש בזה ממש או דברי שטות והבל הם?

לכאורה אלו דברי שטות משום שהט"ז הזה לא נפסק להלכה, ועיין שערי תשובה על המקום. ודו"ק.

ואף כהרמב"ם לא קיי"ל להלכה אבל אין זה פירכא למה שכתבתי...