א. מגוחך וחסר טעם להתנפל כאן על נדב שנרב בשל השתייכותו לקבוצה מסויימת כאשר את הדברים אומר מתוך ידיעותיו המקצועיות ולא מתוך השקפת עולמו.
ב. הטענה של נדב שנרב היא טענה פיסיקלית וביולוגית מהותית, והיא מסתמכת על בסיס ידע רחב מאד הקיים בתחום.
למרות זאת נערכו מחקרים רבים לבדוק את הנושא, ודווקא משום שהמדעים המדוייקים בבסיסם כן בקורתיים, גם דברים הנראים זרים עד מאד, נבדקים. מצד שני כפי שידוע לכולם מעורבים כאן בוחשים פוליטיים בעלי כוח מתחומי איכות הסביבה וכדומה, הדוחפים לתחום הזה, וכמובן גם הרבה כסף של החברות הסלולריות מהצד השני, כך שעצם עשיית המחקרים אינה מוכיחה הרבה, לעומת זאת
תוצאותיהם כמובן מחייבות התייחסות, שכן תוצאות בשטח גוברות במדע כמעט על כל סברא.
ג. הטענות שתפקוד התא אינו ידוע לנו אין להם קשר לעניין כל עוד לא הוכח במחקרים להיפך, שכן לא מדובר בתפקוד התא אלא במציאות הפיסיקלית הבסיסית בה כאמור הידע מאד מבוסס.
ד. את עניין הפונקציה הסטטיסטית איני מבין בכלל, הכל הרי נושא של כמויות, כולנו נחשפים כל הזמן לקרינות מסוגים שונים בכמויות קטנות, כך שהסטטיסטיקה מעריכה היטב את סיכווי כמות הקרינה מכל סוג שאנו נחשפים אליה מהסלולרי.
אני מצרף כאן לתועלת החסומים ברשת מאמר שהתפרסם בגליליאו לפני שנה וחצי ונכתב ע"י פרופסור פרידמן, מנהל מחלקה בשיבא.
הדגשתי שם משפט מסוים התומך במה שביארתי למעלה.
לא מייננת, לא מסרטנת?
למרות הדאגה הרבה הנלווית לשימוש בטלפונים ניידים, יש מחקרים המראים שקרינה לא מייננת דווקא אינה גורמת לסרטן
איתן פרידמן | גליליאו
01/06/2011
סרטן הוא שם כללי לשורה ארוכה של מחלות. כל אחת ממחלות אלו עומדת בפני עצמה והיא בעלת תסמינים, סימנים, גורמי סיכון, טיפול והתנהגות שונים. עם זאת, לגידולים סרטניים (וגם לגידולים שאינם סרטניים – גידולים שָפירים) מאפיין כללי משותף: היכולת של תאי הרקמה הסרטנית לשגשג באופן בלתי מבוקר ובאופן שאינו נשלט על ידי מנגנוני ההגנה של הגוף.
היכולת הזו לשגשג בצורה לא מבוקרת מוקנית לתאים הסרטניים על ידי מוטציות המשנות את המבנה והתפקוד של גנים שתפקידם לשלוט במנגנוני הבקרה על השגשוג התאי. מוטציות או פגמים גנטיים אלה אינם עוברים בהורשה, אלא נרכשים על ידי התא במהלך חיי התא – ולכן מכונים מוטציות נרכשות. הרוב המכריע של הגידולים הממאירים, וגם חלק לא מבוטל של הגידולים השפירים, מתחילים את התפתחותם מתא בודד אחד (שנקרא תא השבט המקורי). בתא זה ובכל התאים שמוצאם ממנו (שבט התאים) נרכשות מוטציות תוך כדי חיי התא. תאים נושאי מוטציות אלה רוכשים יכולת לשגשג בצורה לא מבוקרת וליצור את התהליך הגידולי-סרטני.
תהליך ההתמרה הסרטנית
המוטציות הקשורות לתהליך הסרטני הן שינויים מבניים בגנים, שינויים שאינם עוברים בהורשה מהורה לצאצא שלו, אלא קיימים רק ברמת הרקמה הסרטנית ולא ברקמה הבריאה הסובבת אותה. שינויים אלה מכונים שינויים גנטיים סומָטיים, כלומר שינויים גנטיים המוגבלים רק לרקמה הסרטנית. לכן, התפתחות הגידול הסרטני הוא תהליך רב-שלבי הנקרא "התמרה סרטנית" ובמרבית המקרים הגידול הסרטני מתפתח עקב הצטברות של מוטציות במספר רב של גנים, תהליך הנמשך בדרך כלל שנים רבות.
הדוגמה הבולטת ביותר והנחקרת ביותר לתהליך ההתמרה הסרטנית והמעורבות של גנים שונים ברמת הרקמה בתהליך זה היא הדוגמה של סרטן המעי הגס. מחקריו של פרופ' ברט ווגלשטיין (Vogelstein), שהחלו בשנות השמונים של המאה ה-20 ונמשכים עד היום, הדגימו בצורה מרשימה ומשכנעת שלכל שלב של התפתחות הגידולים השפירים במעי הגס (גידולים שפירים, קרויים פּוֹליפּים, שלהם פוטנציאל סרטני) אפשר לייחס שינוי גנטי ולהתאימו לגודל של הגידול ולמידת הקרבה שלו לסרטן.
קיומו של שינוי גנטי זה ורכישתו על ידי תאי הרקמה הוא הגורם לתהליך השגשוג התאי הלא מבוקר המאפיין גידולים שפירים וממאירים. ממחקרים רבים ידוע שבמרבית הגידולים השפירים במעי הגס, וכמובן גם הממאירים, אפשר לאתר מוטציה בגן בשם APC. על סמך מחקרים שנערכו בבעלי חיים כמו עכברים ברור שמוטציה סומטית בגן זה היא מוטציה הכרחית, שקיומה הוא מפתח להתחלת התהליך הסרטני במעי הגס.
ואולם כדי שתהליך ההתמרה הסרטנית יושלם, יש צורך בהצטברות של עשרות רבות של מוטציות בגנים רבים נוספים, תהליך הנמשך שנים רבות – עד 20 שנים בסרטן המעי הגס. תהליך זה של הצטברות של שינויים גנטיים רקמתיים (שינויים גנטיים סומטיים) הוא המודל הקלאסי לכלל הגידולים הסרטניים, ולא רק לסרטן המעי הגס.
ההנחה המקובלת היא שחייבים להיווצר שינויים גנטיים סומטיים כדי שתהיה התחלה של תהליך סרטני. נובע מכך שגורמי סביבה, שחשיפה להם מעלה את הסיכון לפתח סרטן (כמו קרינה מייננת, עישון סיגריות) ברמה התאית-מולקולרית, חייבים לגרום לשינויים גנטיים. מובן שגורמי סביבה שאינם יכולים לגרום לשינויים גנטיים אינם יכולים לגרום לתחילתו של תהליך סרטני.
קרינה וסרטן
נזכיר בקיצור מהן צורות הקרינה השונות. הקרינה מאופיינת על פי אורך הגל שלה, בתחום שנע בין קילומטר (למשל בקרינת גלי רדיו) ועד לאורך גל של 10-9מטר, כמו קרינת רנטגן. האנרגיה שחלקיק (פוטון) קרינה נושא היא ביחס הפוך לאורך הגל: ככל שאורך הגל ארוך יותר (למשל אור נראה) עוצמתם של חלקיקי הקרינה נמוכה יותר.
קרינה יכולה לגרום לשינוי מולקולרי על ידי שינוי הקשר בין האטומים של המולקולות שבהן היא פוגעת – השפעה שנקראת האפקט הפוטוכימי. על סמך היכולת של הקרינה לגרום לשינוי במערך האלקטרונים (שהיא פונקציה של עוצמת חלקיקי הקרינה), אפשר לחלק את הקרינה באופן כללי לכזו שמסוגלת לגרום לשינויים בקשרים בין המולקולות מבחינה פיזיקלית – להלן קרינה מייננת – לקרינה שעוצמתה חלשה מדי מכדי לגרום שינויים כאלה, המכונה קרינה לא מייננת.
קרינה מייננת עלולה לגרום לפגיעה במולקולת הדנ"א, החומר התורשתי, ובכך יש לה פוטנציאל לגרום למוטציות סומטיות. דוגמאות לקרינה מייננת הן קרינה רדיואקטיבית, קרינת שמש וקרינה המשמשת לטיפול קרינתי בחולי סרטן.
ידוע זה שנים רבות ממחקרים על בעלי חיים, מניסויים בתרביות רקמה ומתצפיות אפידמיולוגיות, שחשיפה לקרינה מייננת אכן גורמת לשינויים בדנ"א ומעלה את הסיכון לפתח סוגי סרטן שונים כסרטן עור מסוג מלנומה, סרטן של בלוטת הרוק וגם גידולים שפירים כגון אדנומות של הפאראתירואיד (בלוטת יותרת התריס) ומנינגיומות (שנתגלו בקרב ניצולי פצצות הגרעין ביפן ב-1945). כך שאין חולק על כך שלקרינה מייננת יש פוטנציאל לפגום בדנ"א ובדרך זו להשרות שינויים גנטיים סומטיים שיכולים להוביל להתחלה של תהליך ההתמרה הסרטני ולהתקדמותו.
מקורות לקרינה מייננת: קרינה רדיואקטיבית, קרינת השמש והקרנות לטיפול בחולי סרטן. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב Smileus, Shutterstock |
א.ס.א.פ קריאייטיב Bierchen, Shutterstock |
א.ס.א.פ קריאייטיב Li Wa, Shutterstock |
הקרינה הנפלטת מטלפונים סלולריים אינה קרינה מייננת, כלומר אינה מסוגלת לגרום ליצירת יונים ואינה יכולה מבחינת ההיגיון הפיזיקלי לגרום לפגמים בדנ"א. חוסר היכולת של הקרינה שמקורה בטלפונים הסלולריים לגרום לנזק מולקולרי נגזר, כאמור, מחוסר היכולת של הקרינה הנפלטת מהם לגרום לפגיעה בקשרים המולקולריים.
נדגיש כי לחלקיקי הקרינה הנפלטת מהטלפונים הסלולריים (שאורך הגל שלה נמדד בסנטימטרים רבים) אנרגיה נמוכה פי מיליון מהאנרגיה הדרושה לגרימת שינויים מולקולריים. גם חשיפה ממושכת לקרינה כזו אינה משנה את הטענה הפיזיקלית שאין זו קרינה מייננת. בהיעדר יכולת פוטנציאלית לגרום לנזק מולקולרי, ועקב זאת לפגמי דנ"א, אין גם כל היגיון ביולוגי בטענה שהקרינה מהטלפונים הסלולריים אכן תעלה את הסיכון להופעת סרטן או גידולים שפירים.
למרות היעדר ההיגיון הביולוגי שקרינה לא מייננת תגרום להתפתחות של גידולים, בוצעו לאורך השנים מחקרים רבים שבדקו את ההשפעה של קרינה לא מייננת בטווח שנוצר בשימוש מטלפונים סלולריים על תרביות תאים ועל בעלי חיים.במהלך השנים פורסמו כמה עשרות מחקרים שונים שבהם נבדקה השפעה של קרינה המחקה את זו הנפלטת מטלפונים סלולריים על שורות שונות של תאים, על מדדים המציינים יכולת פוטנציאלית לגרום להתמרה סרטנית. פרט לשלושה מאמרים (ששניים מהם פורסמו ב-1982) אין כל עדות מקובלת שאינה ניתנת לערעור שקרינה זו גורמת לנזקי דנ"א.
פרופ' רוני זגר ועמיתיו ממכון ויצמן למדע בדקו את ההשפעה של קרינה מהסוג הנפלט מטלפונים סלולריים על תרביות רקמה (וראו: לקריאה נוספת). במאמר מציינים החוקרים שאף שבמחקרם נמדדה השפעה של קרינה זו על מנגנונים תאיים שונים ומסלול הולכת האותות, אין בתצפית זו כדי להוכיח שיש השפעה מסרטנת או גורמת גידול לסוג זה של קרינה. יתרה מזו, התצפיות שלהם נעשו על תאים שהמקור שלהם היה תאים סרטניים ולא על תאי רקמה תקינים!
השפעות הקרינה הסלולרית על בעלי חיים נבדקה גם היא במחקרים רבים. במרביתם לא נמצאה כל הוכחה שיש השפעה של החשיפה לקרינה לא מייננת על התפתחות גידולים במגוון בעלי חיים כמו עכברים, חולדות ועוד. באחד הניסויים הגדולים ביותר נבדקה ההשפעה של קרינה סלולרית על למעלה מ-1,100 עכברים, שהוקרנו במשך שנתיים (כמשך החיים הממוצע של עכבר) בקרינה מדמה טלפונים סלולריים מדי יום ביומו למשך שעתיים. בתום הניסוי לא נמצאו כל הבדלים בין שיעור הגידולים בקרב קבוצת העכברים שהוקרנה לזו שלא הוקרנה.
א.ס.א.פ קריאייטיב Radu Razvan, Shutterstock |
תיאוריית הקשר
הספרות הרפואית רוויה במחקרים אפידמיולוגיים שבהם נבדקה השפעת החשיפה לקרינה סלולרית בבני אדם על הסיכון לפתח גידולים באיברים שונים. אסתפק כאן בדוגמה ספציפית של מחקרים שבהם נבדקה השפעת הטלפונים הסלולריים על התפתחות של גידולים – גידולים במערכת העצבים המרכזית בבני אדם.
מדובר במאמרם של האידונג קאן (Kan) ועמיתיו משנת 2008; זהו מחקר מסוג של אנליזת-על (Meta-analysis) של מחקרים רבים אחרים שבהם נבדק הקשר בין חשיפה לקרינה של טלפונים סלולריים ובין גידולי מוח. בסך הכול נסקרו במאמר זה תשעה מאמרים, שמספר החולים בהם עמד על 5,259 ומספר הבריאים (הביקורות) עמד על 12,074.
הסוקרים מסכמים את עבודתם במשפט: "לא מצאנו כל עלייה בסיכון להופעת גידולי מוח בקרב משתמשים בטלפונים סלולריים. הפוטנציאל לסיכון מוגבר לפתח גידולי מוח בגלל שימוש ממושך בטלפונים סלולריים מחייב להמתין למחקרים מאשרים נוספים בעתיד."
מנינגיומה: גידול שפיר של מערכת העצבים המרכזית. א.ס.א.פ קריאייטיב Vetpathologist, Shutterstock |
מאמר האינטרפון הוא מחקר בין-לאומי גדול (שכלל גם את ישראל), שבמהלכו נבדק הקשר בין חשיפה לטלפונים סלולריים ובין גידולי מערכת העצבים המרכזית – גְליוֹמה (גידול ממאיר של המערכת) ומֶנינגיומה (גידול שפיר של המערכת). במחקר נבדקו 2,659 חולים עם גליומה (מתוכם השתמשו 1,666 בטלפון סלולרי) ו-2,249 חולים עם מנינגיומה (מתוכם השתמשו 1,262 בטלפון סלולרי).
המחברים מסכמים את מחקרם במשפט הבא: "בסך הכול לא נצפתה כל עלייה בסיכון לפתח גליומה או מנינגיומה עקב שימוש בטלפונים סלולריים." במחקר זה נמצאה עדות מסוימת לעלייה בסיכון לפתח גליומה ברמות החשיפה הגבוהות ביותר, אבל על פי עדות המחברים של המאמר "הטיות וטעויות מונעות פיענוח של התוצאות ככאלה שמדגימות השפעה ישירה על התפתחות הגידולים."
במאמר זה מדווחים המחברים על כך שהיתה עלייה של עד 40% יותר בסיכון לפתח גליומה (ולא מנינגיומה) בהשוואה של 210 חולים עם גידולי גליומה ו-154 מקרי ביקורת (בריאים בלא גידול) בקרב נבדקים שהוגדרו כ"משתמשים כבדים של טלפונים סלולריים". המחברים מסייגים את דבריהם וטוענים שיש צורך במחקר עתידי ארוך טווח וכולל יותר כדי לענות באופן מדויק יותר על הערכת הסיכון.
הנתון המעניין ממחקר זה הוא העובדה שאצל אנשים שהשתמשו מעט פחות בטלפון הסלולרי נראה לכאורה אפקט מגן – בקבוצה זו הסיכון לפתח גליומה עקב השימוש בטלפונים הסלולריים היה נמוך בכ-29% מהסיכון של מי שלא השתמש כלל. "אפקט מגן" כזה קרוב לוודאי שאינו אמיתי מבחינה מדעית וביולוגית ומייצג – כמו גם הנתון של העלייה בסיכון – טעות דגימה או טעות סטטיסטית.
אחת התצפיות החשובות ביותר, שקיומה משמיט את הקרקע מתחת לטענת הקשר בין השימוש בטלפונים סלולריים ובין סרטן היא העובדה שאם אכן יש עלייה אמיתית בסיכון לפתח גליומה עקב השימוש בטלפונים סלולריים, הרי היינו מצפים שבמשך הזמן שבו היתה עלייה ניכרת בשימוש בטלפונים סלולריים תהיה גם עלייה ניכרת בשיעורי הגידולים הללו: בשיעור של עד 20-30% יותר גידולים בתקופה של שימוש נרחב בהשוואה לתקופה קודמת שבה לא היה שימוש נרחב של מכשירים אלה.
בישראל, למשל, עלה שיעור השימוש בטלפונים סלולריים משיעור של 2% בשנת 1994 עד לחדירה לשוק של 100% בשנת 2001. במדינות סקנדינביה נרשם שיעור כזה אפילו מוקדם יותר. המציאות היא שאין כל עלייה בשיעורי התחלואה בגליומות במדינות סקנדינביה, בהשוואה של שיעורי הגידולים הללו במהלך 1995-1990 לעומת שיעורם בתקופה שבין 2003-1998.
שתי ועדות בין-לאומיות פרסמו במהלך השנתיים האחרונות את מסקנותיהן בנושא הקשר האפשרי שבין קרינה מטלפון סלולרי ובין התפתחות גידולים שפירים וממאירים, תוך כדי התבססות על סקירה מקפת, קפדנית ולא מוטה של התוצאות שפורסמו בספרות הרפואית לאורך השנים. בינואר 2009 פורסם דוח ועדת SCENIHR מטעם האיחוד האירופי (European Commission’s Scientific Committee on Emerging and Newly Identified Health Risks) שקבע את המסקנות שלו בנושא: "תוך כדי התבססות על שלושה סוגים בלתי תלויים של עדויות (מחקרים אפידמיולוגיים, מחקרים בבעלי חיים ומחקרים בתרביות תאים) אנו מסיקים בסבירות גבוהה שחשיפה לקרינה מסוג RF (שהיא הקרינה שטלפונים סלולריים פולטים) אינה גורמת לעלייה בסיכון להופעת סרטן בבני אדם."
ביולי 2009 פרסמה הוועדה הבין-לאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת (International commission for non Ionizing radiation protection ICNIRP) סקירה מקיפה של כל המחקרים העדכניים בנושא חשיפה לתדרים אלקטרומגנטים RF וההשלכות הבריאותיות לכאורה. בין הממצאים העיקריים אזכיר את המשפט הבא: "עד היום, תוצאות המחקרים אינן מעלות כל עדות משכנעת או קבועה לקשר סיבתי בין קרינה מסוג RFובין אפקט כלשהו הפוגע בבריאות."
סיכום
נכון למאי 2011 אין ראיות מדעיות מחקריות או רפואיות התומכות בהשערה שחשיפה לקרינה לא מייננת – וספציפית כזו הנפלטת מטלפונים סלולריים – אכן גורמת לנזק לדנ"א. כהמשך הגיוני לקביעה זו אין עדות קבילה או משכנעת ובלתי ניתנת לערעור ממודלים של חיות, תרביות תאים או מחקרים אפידמיולוגיים שקרינה הנפלטת מטלפונים סלולריים אכן קשורה להתפתחות של גידולים ממאירים או שפירים בבני אדם או בבעלי חיים.
פרופ' איתן פרידמן, מנהל היחידה האונקוגנטית, המרכז הרפואי שיבא תל-השומר; המחלקה לרפואה פנימית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב
הנה הלינק המקורי למי שיש לו גישה
http://www.allmag.co.il/page/18005