פורום אוצר החכמה

בזמננו שבד"כ אין עניים שמחכים לקבל פאה, איך לא/ נהגו לקיים מצוה זו.

מן הדין הרי פטורים כמו שדרשו חז"ל לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולעטלפים, אתה שואל אם בכל אופן נהגו?

כמדומה שנוהגים למעשה ע"פ החזו"א מעשרות ז,י שאין דין לשו"פ נוהג בזמננו כיוון שאין כדאיות לעניי ישראל לבוא וללקוט, ואם יניחו יקחו אותו רק הערביים

עיין בדרך אמונה שכתב שאם יודיע לעניים שיבואו לקחת יוכל לקיים המצוה

שמעתי שהגר"פ הירשפרונג היה פעם בקציר חטים, והורה לשייר פאה, ואחר כך לקצור אותו.

יישר כח.

פסק הרמ"א, ולשונו היפה של החזו"א על ההבדל בין עני ישראל לעני ערבי (לשיפלותו):

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות עניים וראשית הגז סימן שלב סעיף א--
"לקט, שכחה ופאה, אם אין עניי ישראל מצוים שם ליטלם, אין צריך להניחם.
הגה: והאידנא אין נוהגין בהם, לפי שהרוב עובדי כוכבים, ואם יניחום, יבואו עובדי כוכבים ויטלום" (טור).

חזון איש מעשרות סימן ז אות י:
ובעיקר דין לקט שכחה ופאה לדידן, עדיין לא נשתנה ממה שכתב הרמ"א סימן שלב, דכפי ראות עינינו לא יטריח שום עני לילך בשדה ללקוט מתנות עניים, שטִרְחוֹ יותר על שכרו, ואצלנו הלחם בזול ומצוי, ועיקר העניות הוא לשאר הצרכים בין בסעודה ובין בכלי תשמיש ודירה וכביסה ובגדים ויתר הצרכים, ואין עני מחזיר על הפתחים מתרצה בפת לחם, וכל שכן שלא יטריח לקצור פאה ולדוש ולטחון ולאפות, ויבואו הערבים וילקטום שהם בתכונות מסוגלות לכך, וכמו שמלקטים את העשבים וענפי עץ בערי ישראל

והיינו שהרמ"א דיבר על רוב גויים,
והחזו"א כבר התחיל לראות שמציאותית אין זה כך אצלנו בזמננו, אלא שבכל זאת המצב ממשיך בגלל טעם אחר, שעניי ישראל אינם זקוקים דוקא לפת, שיחסית זולה וגם "קשה" (לפי מושגי זמננו המפונקים) להכינה לבד, בעסק רב מקצירה עד אפיה.

אני הייתי מבין את זה באופן קצת שונה.

המחבר כתב שאם אין עניים מצויים לקחתם אין להניחם.
הרמ"א הוסיף עוד חידוש, שאפילו שעניי ישראל מצויים לקחתם, אם יבואו הגויים ויקחו אין טעם להניח.

בעצם בזמננו לא צריך את התוספת של הרמ"א כי בלאו הכי עניי ישראל לא באים לקחת ואע"פ שיש עניי ישראל אינם טורחים על לקיחת הפאה כמו שביאר החזו"א, וא"כ מותר כבר מטעם השו"ע.

לפי"ז צריך להבין למה כתב החזו"א שזה המשך של ההיתר של הרמ"א. ואולי כי רצה לומר שאפילו אם יש סיכוי נמוך שיגיעו אי אלו עניים לקצור (וע"ז אולי אין את ההיתר של השו"ע כי כוונתו שוודאי לא יבואו עניים ולא שהוא ספק רחוק) עדיין יהיה את ההיתר של הרמ"א כי יבואו הערבים.

במחשבה נוספת, החזו"א מדבר על תבואה, ובזה המציאות היא שללא מכשור מקצועי אין אפשרות לאסוף את הפאה באופן שיהיה כדאי כלכלית.
אבל במטעים של פירות (ובפרט היקרים שבהם, כדובדבנים, ליצ'י ועוד), אין צורך בשום מכשור מיוחד או ידע מקצועי כדי לבוא ולקטוף בשעה קלה סחורה בשווי מאות שקלים ויותר.
ואם אכן לא משאירים בהם פאה כדין, שוב צ"ב

ברזילי כתב:במחשבה נוספת, החזו"א מדבר על תבואה, ובזה המציאות היא שללא מכשור מקצועי אין אפשרות לאסוף את הפאה באופן שיהיה כדאי כלכלית.
אבל במטעים של פירות (ובפרט היקרים שבהם, כדובדבנים, ליצ'י ועוד), אין צורך בשום מכשור מיוחד או ידע מקצועי כדי לבוא ולקטוף בשעה קלה סחורה בשווי מאות שקלים ויותר.
ואם אכן לא משאירים בהם פאה כדין, שוב צ"ב

למיטב ידיעתי, בזמן החזו"א היה ענף הפרדסים בארץ מאוד מפותח, ובכל זאת רואים שהוא לא הזכיר פירות.

ברזילי כתב:במחשבה נוספת, החזו"א מדבר על תבואה, ובזה המציאות היא שללא מכשור מקצועי אין אפשרות לאסוף את הפאה באופן שיהיה כדאי כלכלית.
אבל במטעים של פירות (ובפרט היקרים שבהם, כדובדבנים, ליצ'י ועוד), אין צורך בשום מכשור מיוחד או ידע מקצועי כדי לבוא ולקטוף בשעה קלה סחורה בשווי מאות שקלים ויותר.
ואם אכן לא משאירים בהם פאה כדין, שוב צ"ב

אולי יש הערכה שיעל פי רוב יגיעו ערבים לקחת, וא"כ חזר ההיתר של הרמ"א. (וצריך לדעת אם בזה די ברוב בעלמא?)

לכאו', עניים הבאים לקצור חיטים למצה, ישמחו מאד אם ישאירו להם "פאה" כדין. ומשכח"ל בזה"ז.

הסיבה המרכזית לאי הכדאיות הכלכלית בליקוט פאה, היא העובדה ששכירת מכשור לכמות קטנה היא לא רווחית,
חשבתי פעם שגם אם בעבר סברת עורבים ועטלפים פטרה מפאה, לכאורה כל זה רק בגוונא שהעני לא מעוניין בתבואה אך אם המגבלה היא טכנית יתכן ובעה''ב מחוייב להפריש, וכמו שבדלית ובדקל בעה''ב מוריד ומחלק לעניים. וא"כ בעה''ב קוצר הכל (במחיר זול, כיון שיש לו כבר את המכשירים) ומחלק לעניים אחד משישים,
ואף אם נחלק בין נידון דידן לדלית ודקל , היום שאכשר דרא ויש ועדות צדקה גדולות שיכולות לאסוף בעצמם את הכמויות העצומות של הפאה בשדות המגדלים הדתיים ברחבי הארץ, אולי חשיבי כיד עניים והם כן ילקטו ויחלקו לעניים או ימכרו והכסף יתחלק לעניים, וא''כ לא חשיב לעורבים ועטלפים.

ויעויין עוד בשו"ת מבשן אשיב (הרב יהושע ואן דייק רבה של רמת מגשימים) שהאריך בסוגיא זו

איני יודע מה המנהג. אולם לפני כשש שנים ראיתי בזמן הקיץ, שמדי כמה ימים באה משאית לרחבת השטיבלאך 'בית-ישראל' בירושלים ופורק כמה ארגזי ענק שרוסס עליהם "פאה". בכל יום הביאו פרי אחר (בצלים, חצילים וכו'). רק נכנסתי להתפלל מנחה ולא נשאר כלום.

א' זעירא כתב:איני יודע מה המנהג. אולם לפני כשש שנים ראיתי בזמן הקיץ, שמדי כמה ימים באה משאית לרחבת השטיבלאך 'בית-ישראל' בירושלים ופורק כמה ארגזי ענק שרוסס עליהם "פאה". בכל יום הביאו פרי אחר (בצלים, חצילים וכו'). רק נכנסתי להתפלל מנחה ולא נשאר כלום.

בצלים וחצילים חייבים בפאה?

פאה א' ד'
כלל אמרו בפאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפאה. והתבואה והקטניות בכלל הזה:
פאה ג' ג'
המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשים לגורן נותן פאה לאלו לעצמן ולאלו לעצמן. וכן באפונין וכן בכרם. המדל נותן מן המשואר על מה ששייר והמחליק מאחת יד נותן מן המשואר על הכל:

יישר כח.
בצלים - אכן.
חצילים - כנראה שלא.

למה חצילים לא ? לכאורה הם עומדים בקרטריונים המוזכרים במשנה,
אוכל, נשמר, גידוליו מן הארץ, לקיטתו כאחד, ומכניסו לקיום.

מכניסו לקיום?!
אולי בשימורים...

ברזילי כתב:במחשבה נוספת, החזו"א מדבר על תבואה, ובזה המציאות היא שללא מכשור מקצועי אין אפשרות לאסוף את הפאה באופן שיהיה כדאי כלכלית.
אבל במטעים של פירות (ובפרט היקרים שבהם, כדובדבנים, ליצ'י ועוד), אין צורך בשום מכשור מיוחד או ידע מקצועי כדי לבוא ולקטוף בשעה קלה סחורה בשווי מאות שקלים ויותר.
ואם אכן לא משאירים בהם פאה כדין, שוב צ"ב

וכן יש לעורר בפרדסי אתרוגים, שאם יפורסם על 'שכחה' של כמה עצים (שאין בהם סאתיים בכאו"א) יבואו אפילו מרחוק...