פורום אוצר החכמה

כ' פמ"ג והביאו מ"ב בסי' רסא סק"ו וכן בביה"ל ד"ה ואין מדליקין שם שאם עשה מלאכה ביה"ש נאסר מצד מעשה שבת ודלא כתו"ש שמסתפק בזה. והשאלה הגדולה היא למה ל"א כמו במח' הפוס' אזי תמיד מקילין בדיעבד שלא נאסר וכמו שהביא הביה"ל הנ"ל. וה"ה ביה"ש נחשב כספק שבת ספק חול וניקל בה שלא יאסר?

יעויין באורחות שבת ח''ג דף כ''ח שמביא בשם הפוסקים שלא בכל מחלוקת הפוסקים אין איסור מעשה שבת אלא רק כאשר ההלכה נוטה יותר להקל וממילא בין השמשות שהוא ספק שקול אין להקל, וכל זה לשיטתו של המ''ב אבל כמדומה לי שיש פוסקים שמקילים בכל מחלוקת פוסקים שאין בו איסור מעשה שבת וכן מקילים במלאכה שנעשתה בבין השמשות והכל משום ספקא דרבנן לקולא.