יוסףלוי כתב:תודה. לגבי דגים מטוגנים עם חמאה אכן נהגו להקל בבגדד ואולי בעוד מקומות, שזה פחות סכנה כדברי הרופאים וכ״כ בכה״ח, ושמא ע״ז דיבר הת״ח הנ״ל.
מרן הגרע"י דבר בזה בכמה מקומות וזה אחד מהם:
שו"ת יחווה דעת ח"ו סימן מח שאלה: האם מותר לאכול דגים בחלב, או בגבינה, או בחמאה?
תשובה: מרן הבית יוסף ביורה דעה (סימן פז) בד"ה דגים וחגבים מותר לאוכלם בחלב, כתב וזו לשונו: ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, כמו שנתבאר באורח חיים סימן קעג. ע"כ. וכן כתב הלבוש. והרמ"א בדרכי משה אות ד' כתב על זה, ולא ראיתי מימי נזהרים בזה, וגם באורח חיים סימן קעג לא כתב אלא שלא לאכול דגים בבשר משום סכנה. (וכמבואר בפסחים דף עו:). ע"ש. וכן העיר הפרישה אות ח', והוסיף, שיש להוכיח להתיר מהגמרא חולין (קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם בכותח, הרי שמותר לאכול דגים בכותח. ע"ש. וכן כתב הש"ך (שם סק"ה), וכתב שכן מוכח בפסחים (דף עו:) בההיא ביניתא דאיטוייא בהדי בישרא, ואסרה רבא מפרזיקיא לאוכלה בכותח, אלמא דסתם דגים מותר לאוכלם בכותח, (שיש בו נסיובי דחלבא, כדאיתא בפסחים מב). וכן כתב הפרי חדש (שם סוף סק"ו). והט"ז (בסק"ג) כתב, שהוא טעות סופר בבית יוסף, וצריך לומר שאין לאכול דגים עם בשר, שכן הוא באורח חיים סימן קעג. וכן כתב המגן אברהם (ריש סימן קעג). ע"ש. גם בשו"ת באר שבע (סימן לה) תמה על דברי מרן הבית יוסף בזה. ע"ש. אולם בשו"ת חינוך בית יהודה (סימן סא) כתב, מצאתי כתוב בשם מהר"ם מקראקא, על מה שכתב הבית יוסף שאסור לאכול דגים בחלב, וכתבו האחרונים שהוא טעות סופר וצריך לומר דגים בבשר, אבל בחלב מותר. אבל הוא מקיים הגירסא שלפנינו שאסור לבשל דגים בחלב משום סכנה, שחקר אצל חכמי הרופאים ואמרו שדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול, מה שאין כן דגים המבושלים בחלב יש בהם סכנת חולי, כי טבע הדגים שמקררים מאד, וכן החלב רע ומזיק לגוף וכו' כידוע לרופאים, וחמירא סכנתא מאיסורא. ע"כ. וכן כתב בספר בית לחם יהודה ביורה דעה (סימן פז סק"ד), שרופאים מומחים אמרו שיש סכנה באכילת דגים עם חלב. ע"ש. וכן כתב החכם הרופא רבי יעקב צהלון בספר אוצר החיים, שאין לאכול דגים לא עם חלב ולא עם בשר מפני שמוליד חולאים קשים. (והובא במילואים שבגליון יורה דעה דפוס וילנא סימן פז). וכן הכנסת הגדולה ביורה דעה (סימן פז, הגהות בית יוסף אות יט) כתב בשם השארית יהודה, ששמע מפי הרופאים שגם באכילת דגים בחלב יש סכנת צרעת. וכן פסק בשו"ת אדני פז (סימן מב), שאף בדיעבד יש לאסור דגים שנתבשלו בחלב משום דחמירא סכנתא מאיסורא +ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר. וזה ברור.+ ע"ש. והגאון הרופא רבי יצחק למפרונטי בספר פחד יצחק (מערכת ב' דף סט ע"ב) כתב, כל ימי גדלתי בין החכמים וזקני הרפואה ולא מצאתי סעד למה שכתב הרב שארית יהודה בשם הרופאים שיש סכנה באכילת דגים בחלב, ואף שיש באמת סכנת חולי גדול וכבד מאד עד מות למי ששותה חלב ממש ואחר כך דגים, או לאוכל דגים תחלה ואחר כך שותה חלב, אבל האוכל דגים בחמאה או בגבינה לא מצאתי בזה שום סכנה. ומכל מקום כיון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה או עם חמאה. עכת"ד. ע"ש. ובשו"ת בית דוד (חלק יורה דעה סימן לג) כתב, שנראה לו שטעמו של מרן הבית יוסף, משום שכשם שבבשר ודגים יש סכנת צרעת, שהבשר מן הבהמה שנבראת ביבשה, והדגים שנבראו בים, תערובתם מביאה לידי סכנה, כך החלב שיוצא מגוף הבהמה הרי הוא כבשר הבהמה עצמה, ותערובת החלב עם הדגים מביאה גם כן לידי סכנת צרעת. וההיא דפסחים (עו:) בההיא ביניתא דאיטוייא בהדי בישרא, הא מסיק עלה דמר בר רב אשי אסר לאוכלה אפילו במילחה, כלומר אפילו שלא נצלה הדג עם בשר אלא צלאו במלח אסור לאוכלו בכותח, ונקט במילחא שאין דרך לצלותו בלא מלח, וכמו שפירש רש"י בכיוצא בזה בפסחים (ל) וכו'. ע"ש. ובשו"ת בארות המים (חלק יורה דעה סוף סימן א') הביא גם כן דברי רבו הבית דוד הנ"ל. וע"ש. ורבינו בחיי (בפרשת משפטים, פסוק לא תבשל גדי בחלב אמו) כתב, שדעת הרופאים שתערובת דגים בגבינה שנתבשלו ביחד קשה לחולי הצרעת. ע"ש. (ועיין מור וקציעה סימן קעג).
אכן מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן פז סק"ד) כתב, ולפע"ד נראה שבעל כרחינו צריך לומר כמו שכתב הט"ז, שטעות סופר נפל בבית יוסף, וצריך לומר דגים בבשר, שכן הוא באורח חיים סימן קעג. ומה שפירש הכנסת הגדולה דברי הבית יוסף כמ"ש בא"ח סימן קעג, ר"ל שכשם שאמרו באכילת בשר בדגים שיש סכנה בדבר, כך הוא הדין באכילת דגים בחלב, כמה מן הדוחק יש בזה, שהרי דבר חדש הוא, שהרופאים אומרים שיש סכנה בדבר, והיה לו למרן לבאר כל זה, ועוד שלא הביא דין זה בשלחן ערוך, ולכן היותר נראה שנפל טעות סופר בדברי מרן הבית יוסף, וכמו שכתב הט"ז. וכזאת וכזאת יש לדקדק על מה שכתב בשו"ת בית דוד סימן לג, בטעמו של מרן, ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה שמרן הבית יוסף סתם דבריו בתכלית, וכל כי האי צריך לאודועי ולפרש טעמו. וגם מדוע לא כתבו בשלחן ערוך. אלא ודאי כדברי הט"ז. ע"כ. וקצת קשה שאם הוא טעות סופר בבית יוסף וצריך לומר דגים בבשר, אין לזה שום קשר עם הנאמר לעיל בבית יוסף, שעוסק בדין אכילת דגים בחלב, ומה ענין בשר ודגים לזה. וכבר העיר כן בשו"ת בית דוד (סימן לג). וכן הקשה בשו"ת אהל יצחק הכהן בנימוקיו על הרמב"ם (בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות, דף יח ע"ג). וכן בשו"ת בארות המים (חלק יורה דעה סימן א') כתב שאין הגהה זו נכונה בבית יוסף, כי מה ענין בשר ודגים למה שכתב בבית יוסף שם שעוסק בדין דגים בחלב וכו'. ע"ש. ועל קושיות מרן החיד"א יש לומר שבקיה דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה, הילכך אין להקל נגד דעת מרן הבית יוסף. וכן מתבאר ממה שכתב הכנסת הגדולה אורח חיים (סימן קעג), שמנהג רבו המהרימ"ט ועוד רבנים גדולים ליטול ידיהם בין גבינה לדגים, ונשאל מהגאון רבי אשתרוק בן שאנגי אם יש סמך למנהגם, והשיב לו שאף על פי שלא ראה כן בשום פוסק, אפשר שסמכו על מה שכתב בבית יוסף סימן פז לאסור לאכול דגים בגבינה או בחלב משום סכנה. ולכן הצריכו ליטול ידיהם בין גבינה לדגים, כדין האוכל גבינה ואחר כך בשר, שצריך נטילת ידים ביניהם. ע"כ. ובספר בתי כנסיות אורח חיים (סימן קעג) הוסיף, שלכן יש לעשות גם קנוח הפה והדחה בין דגים לגבינה, כדין האוכל גבינה ואחר כך בשר וכו'. וכן כתב בשו"ת בארות המים (חלק יורה דעה סימן א'). וכן כתב מהר"י פלאג'י בספר יפה ללב אורח חיים שם. אלא שהפחד יצחק הנ"ל תמה על הכנסת הגדולה, כי מה תועיל נטילת ידים בינתים להציל האוכלם מן הסכנה. וכן כתב במסגרת השלחן יורה דעה (סימן פז דף פד ע"א). וע"ש. והאהל יצחק בנימוקי הרמב"ם פרק ט' מהלכות מאכלות אסורות הנ"ל, כתב, שבודאי לדינא נקטינן כדעת כל הגאונים האחרונים שהתירו לאכול דגים בחלב, ואין להחמיר מטעם חמירא סכנתא מאיסורא, שדוקא בדבר שיש בו סכנה בודאי, כשיפול בו ספק אזלינן לחומרא, אבל בענין דגים בחלב שלרוב הפוסקים אין בזה חשש סכנה, לא אמרינן חמירא סכנתא מאיסורא, כיון שרוב מנין ורוב בנין כתבו שאין סכנה בדבר, ומה גם שיש לומר שנפל טעות סופר בבית יוסף. ואפילו למי שמקיים הנוסחא בבית יוסף נראה שאין צריך נטילה וקינוח הפה והדחה בינתים, ואף על פי שבבשר ודגים צריך נטילה וקינוח הפה, מכל מקום כאן הבו דלא להוסיף עלה, ודי לנו במה שנחמיר לאסור אכילת דגים וחלב. וכן המנהג בשאלוניקי שנזהרים שלא לבשל ולא לאכול דגים וחלב ביחד, אבל לענין נטילה אם אפשר בנקל עושים, ואם לאו די להם בקינוח במפה. ע"כ. ובשו"ת מטה יוסף חלק ב' (חלק יורה דעה סימן ז') כתב, שהמהרימ"ט והרבנים שנטלו ידיהם בינתים, חומרא בעלמא הוא דעבדי, או משום נקיות. ע"ש. ועיין עוד בספר פרי האדמה חלק ג' (דף מג ע"ב) שהביא דברי האחרונים בזה. ע"ש. ובספר יד יהודה לנדא (סימן פז סק"י) כתב, האחרונים כתבו לאסור אכילת דגים בחלב מחמת סכנה, והוא דבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהלכות הרופאים, לכן הכל לפי המקום והזמן, שאין כל הזמנים והמקומות שוים בטבע. ע"כ. (וע' בשו"ת חקרי לב ח"ג מיו"ד ס"ס פז בד"ה אכן, שבכל מקום שאין הרופאים חולקים על דברי חז"ל, יש לסמוך עליהם אפילו להקל. וכמ"ש המהריק"ו שרש קנט. ע"ש). והערוך השלחן (סימן פז אות טו) כתב, שרק באכילת דגים בגבינה יש לחוש לדברי רבינו בחיי בשם הרופאים, אבל באכילת דגים בחלב המנהג פשוט אצלם להתיר. ע"ש. וכן כתב ביד אפרים סימן פז, שברוב מדינות אשכנז לא נהגו להקפיד באכילת דגים בחלב. וכן בפתחי תשובה כתב, שבזמן הזה שכל העולם נוהגים היתר לבשל דגים בחלב, משרא שרי, ושומר פתאים ה'. ע"כ. אבל במקומותינו נוהגים להזהר בזה, וכן כתבו הזבחי צדק (סימן פז ס"ק יח), ובשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק יורה דעה סימן י'), ובספר בן איש חי (פרשת בהעלותך אות טו). וכן ראוי לנהוג להחמיר בין בחלב עם דגים ובין בגבינה עם דגים.
ומכל מקום לענין חמאה עם דגים, רבו האחרונים המקילים בזה, וכמו שכתב בשו"ת חינוך בית יהודה (סימן סא) הנ"ל, בשם הגאון מהר"ם מקראקא, שחכמי הרופאים אומרים שבדגים המטוגנים בחמאה אין לחוש משום סכנה. וכן כתב בספר בית לחם יהודה (סימן פז סק"ד) בשם רופאים מומחים, גם בשו"ת אדני פז (סימן מב) כתב, שלענין דגים בחמאה שהכל נוהגים להתיר אין בזה שום חשש כלל. ע"ש. וכן כתב הפרי מגדים אורח חיים (באשל אברהם סימן קעג סק"א). וכן כתב בספר יד יהודה לנדא (סימן פז סק"י) בשם האחרונים. גם הגאון רבי דוד די בוטון בספר יד דוד (סימן פז ס"ק יד) כתב, שמכיון שמעיקר הדין לפי דעת רוב האחרונים אין יסוד מוצק לאסור דגים בחלב, אף שמדברי הבית דוד נראה שיש לאסור גם בחמאה עם דגים, וכן הפחד יצחק כתב שמנע מתוך ביתו גם חמאה עם דגים, מכל מקום כיון שהרבה אחרונים כתבו להקל בחמאה עם דגים, אין להחמיר כל כך לאסור גם בזה. ע"ש. וכן כתב בספר זבחי צדק (סימן פז ס"ק יח), שהמנהג בבגדאד להתיר לטגן דגים בחמאה. ע"ש. והן אמת כי בשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק יורה דעה סימן י') כתב, שמכיון שמרן אסר דגים בחלב, ולדעת כמה אחרונים חלב לאו דוקא, שהוא הדין לדגים בגבינה, אם כן אין חילוק בין גבינה לחמאה, וכמו שכתב גם כן הפחד יצחק שמנע מתוך ביתו דגים בחמאה או בגבינה. ועוד שהמנהג ידוע בבגדאד שאין מטגנים דגים בחמאה, ורק הגוים עושים כן. ואף ששמענו שבכפרים שאין מצוי להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, מכל מקום אין לסמוך על מנהגם שעושים כן מחסרון ידיעה וכו', ולכן אם יש מי שירצה בעירנו לאכול דגים מטוגנים בחמאה, ודאי שנמחה בידו, שאינו רשאי לעשות כן. עכת"ד. אבל הגאון רבי עבדאללה סומך בשו"ת זבחי צדק חלק ג' (סימן קמג) כתב להשיב על דברי הגאון רבי יוסף חיים, על פי מה שכתב להקל בזה הרב יד דוד הנ"ל. והוסיף, שהרי מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן פז סק"ד) נטה קו לומר כהט"ז שהוא טעות סופר בבית יוסף, וצריך לומר דגים בבשר. ושדא נרגא בדברי הכנסת הגדולה והבית דוד. והעתיק דבריו בספר נר מצוה (סימן י' דף קד ע"א). ונמצא שכל עיקר איסור דגים בחלב הוא על פי יסוד רעוע, לפי דעת מרן החיד"א שאנו נגררים אחריו, וכמו שכתב עליו בספר נר מצוה (סימן יא דף קפו) וזו לשונו: וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד"א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב"ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט"ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז"ל שלא היה נוטה מדברי החיד"א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד"א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך. לפיכך יש לנו סניף גדול לסמוך להקל על הרב יד דוד ולהתיר דגים מטוגנים בחמאה, כיון דאעיקרא הוא יסוד רעוע. ואף שמעולם לא אכלנו בביתנו דגים עם חמאה, וכן נוהגים הרבה משפחות בעירנו, ואפשר שלא יערב להם טעמו וריחו, מכל מקום גם בעירנו יש שאוכלים דגים מטוגנים בחמאה, וכן היה נוהג להקל הרה"ג רבי שלום ישראל נוריאל וכו', וכן העיד לנו שד"ר דק"ק צפת ת"ו, שבכל ערי אשכנז נוהגים להקל, וכן מנהג רבני האשכנזים בצפת, לכן אנשי עיר במביי שנוהגים להקל בזה ישארו במנהגם, וכן כל אחד ואחד יעשה כמנהגו בזה. ואפשר שגם הרה"ג רבי יוסף חיים אילו היה רואה דברי היד דוד היה מסכים גם כן להקל בזה וכו'. עכת"ד. וכן כתב בספר כף החיים להקל בחמאה עם דגים. וכן עיקר להלכה.
בסיכום: יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה.
אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. נהרא נהרא ופשטיה.