כהדיוט הקופץ בראש אתכבד להשכים לבית המדרש ולפתוח השערים במילי מעלייתא-עיוני תפילה.
ברכת השנים
במגילה יז,ב: ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, א"ר אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים דכתיב שבור זרוע רשע ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה. ופירש"י: שבור זרוע רשע-אלו המיקרים את התבואה ומפקיעין את השער...ותן שובע בעולם ובכך זרועו שבור.
נראה לבאר לפי"ז ענין שאלת טל ומטר בברכה זו, שהרי איתא בירושלמי תענית פ"ג עה"פ ואד יעלה מן הארץ: תניא למה נקרא שמו של ענן אד, מפני ששובר למפקיעי שערים, הרי שזהו האופן לשבור זרוע רשע. וראה רש"י איוב ה,יא: לשום שפלים למרום-הוא נותן את המטר והוא מפר מחשבות ערומים שמדמין להפקיע שערים ולקנות שדות העניים במעט תבואה, (ראה שם פס' יב, ובא לבאר הסמיכות).
ועוד ראיתי בספר יקב אפרים לבאר חתימת הברכה: וברך שנתנו כשנים הטובות, אלו שנים הן אלה.
אמנם בתורה הק' נזכר שנים טובות בחלומו של פרעה על שבע שנות השבע, ושם פירש"י על מה שהפרות היו יפות מראה-סימן הוא לימי השובע שהבריות נראות יפות זה לזה שאין עין בריה צרה בחברתה. הרי דמסממני השובע הוא שלא יהא צרות עין בעולם. והיינו הא דמבואר כאן ברש"י דע"י זה שיתן ה' שובע בעולם ישבר זרוע הרשע.
ואת כל מיני תבואתה לטובה.
מה שהזכיר תבואה במסוים, י"ל שנרמז כאן כללות ענין הפרנסה, ראה ב"מ נט,א: וא"ר חיננא בר פפא, לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה.
פסוקי דזמרה
ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי.
נראה לבאר בהקדם דברי המשך חכמה (דברים כב,כז) וז"ל: ישועה על הרוב הוא במיתתו של השונא, וכמו שפירש רש"י ז"ל (בראשית מט,יא) עה"פ לישועתך קויתי ה' על שמשון שמתו שונאיו. ויעו"ש עוד.
והנה איתא במגילה ח,א דבשעה שטבעו המצרים בים בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. הרי דאין לומר שירה על מפלת הרשעים השונאים.
ומעתה יתפרש כמין חומר, יגל לבי בישועתך, בישועת ה' במפלת השונאים אגיל בלב, ולא אומר שירה על זה, אלא אשירה לה' כי גמל עלי, על חסדיו שגמל עמדי.
תהילת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד: ואנחנו נברך י-ה מעתה ועד עולם הללוי-ה.
נראה לבאר, דאכן שם קדשו בשלימות יהא רק לעולם ועד, כאשר ימחה זרעו של עמלק, וזהו ויברך...שם קדשו לעולם ועד. אמנם אנחנו נברך עתה, מעתה ועד עולם רק מחצית השם: יה, וראה רבינו בחיי דברים ד,לב.
אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה.
יש לבאר לפי המובא משם מרן הגרי"ז (עה"ת סטענסיל מישור לג) שביאר הפס' בתהילים ט,יג: הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם, דמבואר ברמב"ם הל' שבועות דחלוק שקר משוא, דשבועת שקר היא אם נשבע שאכל ולא אכל, ושבועת שוא היא דבר שאינו יכול להיות כלל. ונמצא דעדיף שקר על שוא, משום דאמנם לא היה באמת, אבל יוכל להיות במציאות.
והנה בתהילים לג,יז כתיב: שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימעט. הרי דתשועת הסוס היא בגדר שקר, אבל תשועת האדם היא עוד פחות מזה בגדר שוא, וזהו ושוא תשועת אדם, ע"כ.
ולפי"ז מבואר היטב, דבן אדם אין לו תשועה, דהיינו שלא יוכל להיות במציאות תשועה ע"י אדם כי הלא תשועת אדם הוי שוא.