פורום אוצר החכמה

בגמרא פסחים כו. בסוגייה דאפשר וקא מיכוון, הקשתה הגמ' מריב"ז שהיה יושב ודורש בצילו של היכל, וחזינן דמותר? ותירצה, שאני היכל דלתוכו עשוי - וכתב רש"י: ואין הנאת צילו נאסרה דאין זה דרך הנאתו.

משמע מרש"י, דאם ייכנס אדם להיכל בכדי ליהנות מצילו, יעבור בלאו דמעילה.

מעתה קשה, הא קיי"ל דמעילה מוציאה לחולין, ואין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת בלבד, ולא בקדשי בה"ב. א"כ, אדם אחד נכנס להיכל בכדי ליהנות מצילו, ומיד פקעה קדושתו ויצא לחולין??? האומנם?!

אילו היתה מעילה בהיכל, היה לו דין כלי שרת, שאותה סיבה שכלי שרת יש בו מעילה ונשאר בקדושתו יש גם בהיכל, אלא שלהלכה אין היכי תימצי של מעילה בהיכל, על כן נשאר הכלל אין מעילה אלא בבהמה ובכלי שרת.

למה להלכה אין היכי תמצי של מעילה בהיכל? הלא באופן שנכנס פנימה ליהנות מהצל, מעל!
האם למסקנת הגמרא שקול מראה וריח אין בהם משום מעילה, גם צל אין בו משום מעילה?

ראשית אין מעילה במחובר [רק איסור וע"ז דנו בפסחים]
ושנית אין ברור כלל ששימוש מוציא את כל החפץ לחולין עי' בתוס' ב"מ צ"ט ע"א ד"ה וחבירו

הנידון הוא דמעל בצל של ההקדש, [זה כשלעצמו דבר בעל ערך, שהרי יכול אדם לגבות תשלום ממי שיכנס תחת גגו הפרטי למחסה משמש או ממטר], ושאלתכם צריכה להיות האם הצל יצא לחולין, אבל לא כל ההיכל, דלא השתמש בגופו של ההיכל.
בר מן דין שכל דבר הנחשב לגזילה בהדיוט [הוצאה מרשות בעלים] הוא הנחשב מעילה בהקדש, והיכל מחובר הוא, דינו כקרקע דאינה נגזלת במציאות.

רצוי לעיין בסוגיא במעילה בהנאה מביסום הקטורת שיוצא מחוץ למקדש