פורום אוצר החכמה

ידועים דברי הגמרא על שופר של עיר הנדחת וקורת אשרה ש'כתותי מכתת שיעוריה', ואני מחפש מקור טוב המבאר מדוע נקטה הגמרא דווקא בלשון זו ולא בלשון של 'ונחסר שיעוריה' או 'ובטלה שיעוריה'.

אחד היה אברהם כתב:ידועים דברי הגמרא על שופר של עיר הנדחת וקורת אשרה ש'כתותי מכתת שיעוריה', ואני מחפש מקור טוב המבאר מדוע נקטה הגמרא דווקא בלשון זו ולא בלשון של 'ונחסר שיעוריה' או 'ובטלה שיעוריה'.

לדעת הראשונים שרואים אותו ככתיתים העומדים זע"ז, ולכן פוסל רק במקום שאין מכשירים בשברים כאלו, א"ש הלשון.

לכיסוי הדם זה כשר
ללחי זה גם כשר
כי לא חסר מהשיעור, זה רק מרוסק

הוגה ומעיין כתב:לדעת הראשונים שרואים אותו ככתיתים העומדים זע"ז, ולכן פוסל רק במקום שאין מכשירים בשברים כאלו, א"ש הלשון.

כרם כתב:כי לא חסר מהשיעור, זה רק מרוסק

מה המקורות של הנ"ל?

הנה מקורות

אחד היה אברהם כתב:

הוגה ומעיין כתב:לדעת הראשונים שרואים אותו ככתיתים העומדים זע"ז, ולכן פוסל רק במקום שאין מכשירים בשברים כאלו, א"ש הלשון.

כרם כתב:כי לא חסר מהשיעור, זה רק מרוסק

מה המקורות של הנ"ל?

דרכה של תורה ללמוד הסוגיא במקורותיה עם הראשונים על אתר. אין צורך לפנות לידענים לבירור דברים הנמצאים במקום.

הוגה ומעיין כתב:

אחד היה אברהם כתב:ידועים דברי הגמרא על שופר של עיר הנדחת וקורת אשרה ש'כתותי מכתת שיעוריה', ואני מחפש מקור טוב המבאר מדוע נקטה הגמרא דווקא בלשון זו ולא בלשון של 'ונחסר שיעוריה' או 'ובטלה שיעוריה'.

לדעת הראשונים שרואים אותו ככתיתים העומדים זע"ז, ולכן פוסל רק במקום שאין מכשירים בשברים כאלו, א"ש הלשון.

עי' בקובץ הערות סי' ע"ג אות ו' בזה

רש"י בחולין פט. על דברי הגמ' כתותי מיכתת שיעוריה נקט בלשונו שזה נובע מהדין של כל העומד לשרוף כשרוף דמי, וכן נראה מדברי הר"ן בסוכה לא:

אבל לכאורה הרי הדין של כל העומד לשרוף כשרוף דמי תלוי במחלוקת ר"ש ורבנן ולא מצינו שהגמ' מזכיר שזה אכן תלוי בהמחלוקת?

והנה יש בתוס' שם בסוכה והחולין מחלוקת בין הראשונים אם ע"ז של גוי כשר לשופר שהרי אינו עומד לשריפה דאפשר לבטוליה, הובא גם בטוש"ע הל' שופר, ולכאורה זה תלוי בטעם הדבר של כתותי מיכתת שיעוריה.

אני מחפש מקורות באחרונים שדנו בפרט הזה.

-

כעת מצאתי הר"ן בגיטין כ'ברמ"א אה"ע קכ"ד ובבהגר"א ופר"ח שם, ועוד בשער המלך הל' גירושין

לכאורה לדעת הרמבם היה הפסול צריך להיות משום מצוה הבאה בעבירה כפי שכתב בפירוש המשניות בלולב של עיר הנדחת ודלא כהתוס, שכתבו שאין בזה מצוה הבאה בעבירה משום דאין המצוה באה מחמת העבירה
אלא שאחר שכתב הרמבם דבשופר הגזול יוצא משום דאין בקול משום גזל ,כן לכאורה הדין בשופר של עיר עיר הנדחת,,ויודה הרמבם דהפסול הוא אחר,,,

ביליצר כתב:לכאורה לדעת הרמבם היה הפסול צריך להיות משום מצוה הבאה בעבירה כפי שכתב בפירוש המשניות בלולב של עיר הנדחת ודלא כהתוס, שכתבו שאין בזה מצוה הבאה בעבירה משום דאין המצוה באה מחמת העבירה
אלא שאחר שכתב הרמבם דבשופר הגזול יוצא משום דאין בקול משום גזל ,כן לכאורה הדין בשופר של עיר עיר הנדחת,,ויודה הרמבם דהפסול הוא אחר,,,

עי' בצפנת פענח על הרמב"ם פה שדן בכ"ז

מילער תבא לדרשת שבת שובה השנה ותשמע בזה.

לולי דמיסתפינא כתב:מילער תבא לדרשת שבת שובה השנה ותשמע בזה.

לא הודעת לאיזה דרשה ובאיזה ביהכנ"ס וממילא לא היתה ביכלתי להשתתף, אבל אולי תעלה פה את תמצית העניינים השייכים הכא?

-

מה שאני מחפש הוא הסבר וטעם לשיטת רבינו תם בסוכה לא: וכן הוא בחולין ובע"ז, דע"ז אף שהוא של גוי פסול לשופר וללולב אפי' בדיעבד ואף דאפשר לבטלו. התוס' לא מפרשים את שיטת רבינו תם, והפמ"ג בהל' שופר כותב בקיצור כדרכו "דמאיס או משום כתותי מיכתת שיעוריה" וכן מצאתי כמעט מלה במלה בדברי החזון איש בהלכות ע"ז ביור"ד סי' ס' והדברים צריכים ביאור, לומר ש'מאיס' יפסול את השופר והלולב אף בדיעבד קשה לעכל, ועל הכתותי מיכתת שיעוריה הרי אפשר לבטלו ואינו קאי לשריפה

האם יש מי שמסביר את שיטת רבינו תם בזה?