פורום אוצר החכמה

הגמ' בסנהדרין ק'. דנה בשאלה מיהו אפיקורוס, אחד מן הדעות הנידונים בגמ' הוא המלגלג על דברי חכמים, כשהדוגמאות הם מדברי אגדה שאמרו חכמים, שתלמידים לא השכילו לרדת לעומקם, ונענשו בחומרה רבה- עשאו רבו גל של עצמות, ז"ל הגמ' שם "אמר ליה ההוא סבא יישר (הסכים עימו), אמר ליה רבי ירמיהו לרבי זירא- כי האי גונא מיחזי אפקרותא? (בזה שמסכים עימו היה הו"א שהוא הוא זה שדיברו בו חכמים שהוא אפיקורוס, כי אם דכרי חכמים כ"כ ברורים ומוכרחים מה פתאום צריך לאשר אותם), אמר ליה האי סיועי קא מסייע לך(וזה באמת לא נחשב לאפיקורסות), אלא אי שמיע לך (שיש אופן שנחשב אפיקורוס) הא שמיע לך- כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים שנאמר (ישעיהו נ"ד) "ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח" וגו', לגלג עליו אותו תלמיד, אמר- השתא כביעתא דצילצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן? לימים הפליגה ספינתו בים חזינהו למלאכי השרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, אמר להו- הני למאן? אמרי- עתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים, כי הדר, אשכחיה לרבי יוחנן דיתיב וקא דריש, אמר ליה- רבי דרוש ולך נאה לדרוש, כשם שאמרת כך ראיתי, אמר לו- ריקה, אם לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה. יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות". וברש"י- "לגלג עליו אותו תלמיד - אדר' יוחנן, דהיינו אפקרותא".

יש לשים לב בדבר, שלא הרגו כשלעג ממש על דבריו, אולי חשב שהוא לא שייך בהבנת הדברים בכלל, ודווקא כשהסכים איתו אז הענישו, מ"מ הדבר אומר דרשיני.

מאידך מצינו כאלו שלגלגו ודוקא התייחסו אליהם בסבלנות, וכדכתיב "ענה כסיל כאיוולתו", דהיינו שעם זה שקראו אותו כסיל מ"מ חייבים לענות לו.
שבת ל':- "ואף ספר משלי בקשו לגנוז שהיו דבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא הכא נמי ליעיינן ומאי דבריו סותרים זה את זה כתיב (משלי כו) אל תען כסיל כאולתו וכתיב (משלי כו) ענה כסיל כאולתו לא קשיא הא בדברי תורה הא במילי דעלמא..... בדברי תורה מאי היא כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר (ירמיהו לא) הרה ויולדת יחדיו, ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש אמר לו בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה תרנגולת ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום שנאמר (יחזקאל יז) ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פרי בכל יום ליגלג עליו אותו תלמיד אמר והכתיב אין כל חדש תחת השמש אמר לו בא ואראך דוגמתם בעולם הזה נפק אחוי ליה צלף ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא".
וצ"ע.

תודה רבה.
לפום ריהטא יש להעיר כי תלמידו של רבן גמליאל לא לגלג סתם, אלא הקשה מפסוק מפורש "אין חדש תחת השמש". אבל תלמידו של רבי יוחנן סתם לגלג ולא האמין שהדבר יתכן.

ועוד שלא כל תנא\אמורא שווה לחבירו יש המקפיד כשמאי ויש הרך כהלל..

יאיר כתב:ועוד שלא כל תנא\אמורא שווה לחבירו יש המקפיד כשמאי ויש הרך כהלל..

דברי חיים נשמעים לי ולפלא על עצמי שלא שמתי לב לכך, אבל בדבריך לא מצאתי מנוח, כי לא העונש הוא מה שהציק לי אלא מה שבמקום אחד התיחסו לדבר כזה כדבר גרוע (עד כדי עונש כזה- אבל לא זה עיקר ההדגשה) לעומת מקום אחר שבו השאלה זכתה לתשובה ואפי' לא לגערה שחייב להאמין.

אך אשיב ואשוב ואומר כשם ששמאי דחפו לגוי שבא להתגייר והלל קבלו באהבה כך יתכן שגם פה כך..אמנם קשה עלי כי ממס' גמרות משמע שרבן גמליאל היה קפדן אך דברתי בכלליות ולאו דוקא במקרה ספציפי זה א"נ תרי רבן גמליאל הוה..

אולי ניתן להציע ישוב לשתי הקושיות בחדא מחתא. האמונה בדברי חכמים יש לה דרגות שונות, וכל אחד לפי השגתו הרוחנית נתבע יותר. כאשר התלמיד לגלג מתחילה לא הענישו ריו"ח, כי דנו לאיש פחות יותר, אבל אחר שנתברר שהוא בדרגה גבוהה טפי שהרי ראה מלאכים, שוב נתבע למפרע למה לא האמין בלא לראות. (ונראה כי נתבע תביעה דקה יותר, מה הוסיפה לו הראיה). ולפי"ז אפשר ליישב, דבשבת מיירי בתלמידים פשוטים, וקרי להו כסילים.

ושוב מצאתי לשון מרן החזו"א באגרותיו א,קפב: אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל, אין חכמה בעולמינו, בלתי אם עברה לנו דרך נשמת אדם חי, עכ"ל. ומעתה מסתברא טפי כמ"ש בעניי למעלה דזה תלוי בדרגת האדם והשגותיו בכלל.