מצב הכרובים בזמן החורבן והבניה

[רחמים]

מבואר בחז''ל שבשעה שבאו האוייבים להחריב את בית המקדש היו הכרובים מעורים זה בזה כמו בשעה שישראל עושים רצונו של מקום אף שהרבה זמן קודם כבר לא היו מעורים אלא פניהם כלפי הקיר.

ושמעתי להסביר מדוע דווקא בשעת החורבן היו מעורים הרי שעת החורבן זה שעת הכעס הגדול שעת הריחוק הכי גדול?
אלא שכאשר בצלאל יצק את הכרובים יצק אותם מעורים וכאשר לא היו עושים רצונו של מקום היו פניהם אל הקיר דרך נס, נמצא שבזמן החורבן שכבר לא נעשו ניסים שוב היו מעורים כבשעת יצירת שכך טבעם.

וקשה לי על הסבר זה שהרי אם נוצרו מעורים איך ידעו עם ישראל ע''י זה שראו אותם מעורים שהקב''ה אוהב אותם? הרי אין פה נס. אלא וודאי שנוצרו ופניהם איש אל אחיו כלומר לא מעורים וגם לא אל הקיר.

ועוד קשה לי על הפירוש הנ''ל שאם נוצרו מעורים ואח''כ ע''י נס נעשו פניהם אל הקיר, הרי שלהחזירם להיות מעורים זה גם כן נס, שמתכת לא חוזרת מעצמה למצבה הקודם אחר שינוי, וזה שחזרה למצבה הראשון זה גם כן נס, נמצא שבשעת החורבן נעשה נס וחזרה השאלה למקומה.

מה דעתכם? אולי יש מקורות?

[בברכה המשולשת]

אני שמעתי הסבר על זה שהיו מעורים- כי אז כבר כילה חמתו בעצים ובאבנים וזה גופא אהבה גדולה כלפי עמ"י

[כרם]

אני שמעתי - כי היוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו, ובאותה שעה יצאו לגלות. (הר"ש שבדרון או ר"ש יודלביץ זצ"ל, לא זוכר!)

[שפה ברורה]

אני שמעתי - כי היוצא לדרך חייב לפקוד את אשתו, ובאותה שעה יצאו לגלות. (הר"ש שבדרון או ר"ש יודלביץ זצ"ל, לא זוכר!)

כן כ' הבני יששכר במאמרי תמוז אב מאמר ג' אות א'
מועתק פה

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 10&hilite=

[שפה ברורה]

אני שמעתי הסבר על זה שהיו מעורים- כי אז כבר כילה חמתו בעצים ובאבנים וזה גופא אהבה גדולה כלפי עמ"י

כמדומה לי שהסבר זה מובא בכמה ספרים, ובזכרוני כעת הוא בשם משמואל פ' דברים בשם אביו

http://www.otzar.org/aspcrops/144208_25 ... 012013.asp

[עשוי לנחת]

קודם כל מה כתוב בראשונים:
בשעה שנכנסו עו"ג להיכל מצאו כרובין מעורין זה בזה. הקשה הרב בן מיגא"ש ז"ל דהא בב"ב (צ"ט א') אמרינן שלא היו פניהם איש אל אחיו אלא כשהיו עושין רצונו של מקום ויש מתרצים דהתם בכרובים דמשה אבל הכא בכרובים דצורתא שבכותלים תמיד היו מעורין.
ותימא דא"כ היכי אמרינן לעיל שהיו מראין להם כרובין דצורתא להראות חיבתן לפני המקום והנכון כמו שפי' הרא"ם ז"ל דהני נמי בנס היו מעורין עכשיו אלא שנעשה נס לרעה כדי לגלות ערותן. (ריטב"א יומא שם)

[סורגים]

אלא שכאשר בצלאל יצק את הכרובים יצק אותם מעורים וכאשר לא היו עושים רצונו של מקום היו פניהם אל הקיר דרך נס, נמצא שבזמן החורבן שכבר לא נעשו ניסים שוב היו מעורים כבשעת יצירת שכך טבעם.

אאל"ט הכרובים שהיו בבית המקדש אינם הכרובים שעשה בצלאל, שהרי הכרובים של בצלאל היו על הכפורת ואילו הכרובים בבית המקדש עמדו על קרקע ההיכל.

--
ועל עצם הקושיא ראיתי פעם מפרשים שהכרובים כידוע יכולים לשמש גם כמלאכי חבלה רח"ל ראה תחילת בראשית ועל זה הדרך פירשו מדוע בשעת החורבן היו מעורים.

[רחמים]

לפי הידוע לי גם הכרובים של בצלאל וגם הכרובים שעשה שלמה שעמדו על הרצפה היו בבית המקדש הראשון עכ''פ.
ובבית השני לפי הזכור לי כבר לא היה ארון העדות ככל שכבר נגנז וא''כ מן הסתם גם הכרובים שעמדו על הרצפה לא היו. וצריך לחקור בספרים בכל זה.

[סורגים]

לא הבנתי אותך הרב רחמים.
הכרובים שעשה בצלאל עמדו על על הכפורת, ואילו הכרובים בבית המקדש עמדו על הרצפה לא כן?

[לייטנר]

אכן, התיאור על הכרובים המעורים זה בזה יכול להיות רק במקדש ראשון, שהרי במקדש שני נגנז הארון.

הכרובים הענקיים שעשה שלמה לא היו במקום הכפורת על הארון המקורי, אלא בנוסף.