כפיית עבד עברי למלאכה

[ברזילי]

מה דינו של עבד עברי המסרב לעבוד, או פשוט קם והולך לביתו? פשיטא שרבו יכול למנוע מזונותיו, אבל האם ניתן לכופו בשוטים?
מסתבר שלדעת הרמב"ם גבי כפיית האשה (שעלתה כאן לאחרונה) ה"ה וק"ו לעבד, אבל לשאר ראשונים יש לשאול האם בעבד-עברי הפרת העבד את החוזה ביניהם מתירה לרב להכותו וכדומה.
אם לא, אלו אמצעים עומדים לרשות הרב?

[כולל יונגערמאן]

למה לא יהא מותר? כמדומני שמצינו בכמה מקומות בתנ״ך ״הרודים בעם העושים במלאכה״.

וכמובן השאלה היא לאו דוקא בעבד שמכיון שאין גופו קנוי הרי הוא כשכיר יום (- שנה/שש שנים).

[יצג]

viewtopic.php?f=7&t=9790&p=89814&hilit=%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9F+%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5#p89814

[ברזילי]

תודה למגיבים.

לא בארתי מספיק. הסיבה שלא פשוט לי שמותר להכותו היא שלא נתבאר מדוע אינו בכלל לאו דלא תוסיף להכותו. באשכול שקושר צויין לדברי הקוב"ש שאכן מניח
בפשטות שהרב יכול לכפות העבד (וכנראה כוונתו אף בשוטים), אך לא נתפרש מדוע. מאי שנא מבע"ח שאף הוא משועבד לשלם ולא עלה על לב אדם מעולם
להתיר להכותו לשם כך, ומי התיר לאו דהכאה בעבד עברי.

באמת יש לשאול מדוע לא הותר להכות את הלווה כדי שישלם, והלא בכתובות פו נתבאר שיורדים לנכסיו מטעם כפיה על המצוות, ואם כן למה לא יכו אותו עד שתצא
נפשו כשאר כפייה על המצוות? אין לומר שאין תועלת בהכאה כיוון שאם יש לו מה לשלם יבואו בי"ד ויגבו ממנו ואם אין לו מה טעם להכותו. זה אינו שהרי דבר ברור הוא
שמי שאין לו כסף להשיב יעשה מאמץ ניכר להשיג כסף אם ידע שייענש בכפיה גופנית, מעל ומעבר למצב בו לא ניתן לעשות לו דבר כל עוד אין בידו רכוש).

בשכיר יום השאלה כלל אינה עולה, שהרי רשאי לחזור בו בחצי היום, והשוכרו אינו יכול לתבוע אלא פיצוי ממוני, אך לא לדרוש שיקיים את התחייבותו לעבוד. אולי דוגמא
טובה יותר היא שומר שקיבל על עצמו לשמור ואינו ממלא חובתו. האם בעל הבית יכול לכופו לשמור (מעבר לדרישת הפיצוי הממוני אם יקרה נזק)? באלו אמצעים?

הראיה מן הפסוק יפה, אך שם לא מדובר כלל בעבדים. כמו כן לא ברור כל הצורך רדייה זו מהי. גם אם נניח שהכוונה לרדיה בשוטים, יש לומר שמי שמקבל על עצמו
לעבוד במשרה כזו מקבל על עצמו את הרדיה , אך לא כאמצעי כפייה שהרי עדיין קם דינא דרשאי לחזור בו בחצי היום. (ועדיין לא ברור כיצד מועילה הקבלה, שהרי האומר
לחברו חבול בי והפטר עדיין חייב החובל בנזקיו, ומן הסתם גם אסור לחבול בו, ואולי צ"ל שבאופן כזה אין זו נחשבת חבלה בדרך נציון, לפי שהיא לתועלת, ומותר)

מ"מ בעבד עברי, שאינו יכול לחזור בו ממכירת עצמו, עולה השאלה מה אמצעי הכפיה שיש לרב.

[בברכה המשולשת]

באמת יש לשאול מדוע לא הותר להכות את הלווה כדי שישלם, והלא בכתובות פו נתבאר שיורדים לנכסיו מטעם כפיה על המצוות, ואם כן למה לא יכו אותו עד שתצא
נפשו כשאר כפייה על המצוות? אין לומר שאין תועלת בהכאה כיוון שאם יש לו מה לשלם יבואו בי"ד ויגבו ממנו ואם אין לו מה טעם להכותו. זה אינו שהרי דבר ברור הוא
שמי שאין לו כסף להשיב יעשה מאמץ ניכר להשיג כסף אם ידע שייענש בכפיה גופנית, מעל ומעבר למצב בו לא ניתן לעשות לו דבר כל עוד אין בידו רכוש)..

זכורני שבקונטרס תורת העישוי (בתוך ספר סדר הלכה) עסק גם בנקודה זו

[ברזילי]

באמת יש לשאול מדוע לא הותר להכות את הלווה כדי שישלם, והלא בכתובות פו נתבאר שיורדים לנכסיו מטעם כפיה על המצוות, ואם כן למה לא יכו אותו עד שתצא
נפשו כשאר כפייה על המצוות? אין לומר שאין תועלת בהכאה כיוון שאם יש לו מה לשלם יבואו בי"ד ויגבו ממנו ואם אין לו מה טעם להכותו. זה אינו שהרי דבר ברור הוא
שמי שאין לו כסף להשיב יעשה מאמץ ניכר להשיג כסף אם ידע שייענש בכפיה גופנית, מעל ומעבר למצב בו לא ניתן לעשות לו דבר כל עוד אין בידו רכוש)..

זכורני שבקונטרס תורת העישוי (בתוך ספר סדר הלכה) עסק גם בנקודה זו

תודה. מצאתי שם בפרק טז שהוכיח מדברי הדרכ"מ צ"ז (שמי שיש לו ואינו משלם מותר לכפותו בהכאה) שכופין עה"מ אינו דווקא בנמנע מלעשות במרד.
לא מצאתי התיחסות לשאלה מדוע אין לכפות כפיה גופנית למי שלא משלם, אף אם אין לו נכסים, כדי לעודדו לשלם.

לנידון דידן, שמא יש להתיר להכות עבד שאינו עובד כדין בעל חוב שיש לו ואינו משלם, ומדין כופין על המצוות. אלא שאם צריך בי"ד לכפיה כזו עדיין צ"ב איך מותר לאדון להכות ללא הרשאת בי"ד.

[סורגים]

מהכ"ת שאין כופין כדי לעודדו לשלם?, החידוש הוא שניתן גם לרדת לנכסיו, ועיין קצות החושן סימן ל"ט סוף סעיף א בעניין כפייה על החזרת ריבית ועל הצדקה. והאריך בזה בשערי ישר.

[ברזילי]

מהכ"ת שאין כופין כדי לעודדו לשלם?, החידוש הוא שניתן גם לרדת לנכסיו, ועיין קצות החושן סימן ל"ט סוף סעיף א בעניין כפייה על החזרת ריבית ועל הצדקה. והאריך בזה בשערי ישר.

שו"ע חו"מ צז,טו: "אבל כשהגיע זמן הפרעון ובא לגבות חובו וזה אינו רוצה לפרעו, והוא בחזקה שיש לו... ומכין אותו עד שתצא נפשו,
אבל אין כופין אותו להשכיר עצמו ולא לעשות שום מלאכה כדי לפרוע" וברמ"א שם: "ודווקא שאין לו לשלם, אבל אם יש לו ואינו רוצה בי"ד חובשין אותו ומכין אותו וכו'"

אמנם האחרונים הביאו מן הרדב"ז שמי שהיתה דרכו לעבוד ומשתמט מעבודה רק כדי שלא לשם חובו, כופין אותו. אך מ"מ עדיין צריך בירור מדוע אין כופין אדם לצאת ולעבוד שעות נוספות, אף מעבר לרגילותו, כדי לפרוע חובו ולקיים מצוותו.