פורום אוצר החכמה

שאלה: רצוני לאכול פת שחרית ואח"כ שתיית קפה, אבל נח לי יותר לשתות אחר בהמ"ז
מכמה סיבות טכניות וממילא הנני מברך עליו שהכל אחר בהמ"ז
ושותה. השאלה האם אין בזה משום ברכה שא"צ, כיון שיכלתי לשתות
בתוך הסעודה ואלא פחות נח לי אבל ס"ס הוא אפשרי.
והוא שאלה עקרונית האם כל פעם שיש איזה שהו צורך אזי לא מקרי שאינה
צריכה או רק בהכרח גמור וכדו' אז מותר. ולכאו' מצינו דוגמא לזה במש"כ
בסי' רצא במ"ב שי"א שאין לחלק סעודה של הבוקר לשניים [בשביל שיעלה לו
השני לסעודה ג'] אף שיש לו צורך שחושש שלא יוכל לאכול אח"כ שכבר שבע
אבל אם יאכל בסמוך יצליח לאכול טרם נסגר האצטומכא.

שים לב להלכה הבאה:
ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימן קפד - לברך ברכת המזון במקום שאכל, והמסופק אם בירך ברהמ"ז סעיף ט

מי שאכל ולא שתה, והוא תאב לשתות, ואחר שבירך ברכת המזון שתה, יש אומרים שחייב לברך שוב ברכת המזון, ויש חולקים. והעיקר לדינא שאינו חוזר לברך ברכת המזון. ומכל מקום לכתחלה יש להזהר שלא להכניס עצמו לידי ספק. [ילקו"י ברכות עמ' רצ].

ולעצם השאלה עיין בברכת ה' וז''ל:


ועיין שם פירוט של כמה מיקרים הדומים לנידון שלך.

אין אדם אוסר כתב:שאלה: רצוני לאכול פת שחרית ואח"כ שתיית קפה, אבל נח לי יותר לשתות אחר בהמ"ז
מכמה סיבות טכניות וממילא הנני מברך עליו שהכל אחר בהמ"ז
ושותה. השאלה האם אין בזה משום ברכה שא"צ, כיון שיכלתי לשתות
בתוך הסעודה ואלא פחות נח לי אבל ס"ס הוא אפשרי.
והוא שאלה עקרונית האם כל פעם שיש איזה שהו צורך אזי לא מקרי שאינה
צריכה או רק בהכרח גמור וכדו' אז מותר. ולכאו' מצינו דוגמא לזה במש"כ
בסי' רצא במ"ב שי"א שאין לחלק סעודה של הבוקר לשניים [בשביל שיעלה לו
השני לסעודה ג'] אף שיש לו צורך שחושש שלא יוכל לאכול אח"כ שכבר שבע
אבל אם יאכל בסמוך יצליח לאכול טרם נסגר האצטומכא.

יש לי עצה: תברך 'שהכל' לפני הסעודה היינו לפני שתיטול ידים. ותתכוון להדיא לפטור את מה שתשתה גם אחרי ברכת המזון. (ואילו ברכת המזון תהיה הודאה על מה שכבר שתיתה אבל לא הסח הדעת מלשתות הלאה אחרי ברכת המזון).

מפנה קופות לאוצר כתב:יש לי עצה: תברך 'שהכל' לפני הסעודה היינו לפני שתיטול ידים. ותתכוון להדיא לפטור את מה שתשתה גם אחרי ברכת המזון. (ואילו ברכת המזון תהיה הודאה על מה שכבר שתיתה אבל לא הסח הדעת מלשתות הלאה אחרי ברכת המזון).

מה המקור שבאמת אם מתכוון להדיא זה פוטר? ודבר שני מה המקור שברכת המזון לא מבטל את כל הברכות הראשונות שלפניה?

ז"ל אדוננו המשנ"ב סי' קעו סוף ס"ק ב'

וי"א דאם אוהב יותר לאוכלן קודם הסעודה מלאכלן בבתוך הסעודה, אין בזה משום גרם ברכה שא"צ. עכ"ל. ע"ש.

ובשורש הבנת הענין אכתוב בקיצור: שורש האיסור בברכה שא" הוא הזלזול, והקלות הדעת שמברך לבוראו.

כל שיש צורך אמיתי אין בזה משום איסור ברכה שא"צ

ויש לזה ראיות רבות ואכמ"ל.

העצה של 'מפנה קופות' מובאת כבר בפוסקים והיא ממש הידור לעשות כן.
אלא שאם אינו צמא יש לו לברך על משקה שתאב לשתות אע"פ שאינו צמא.

[ואלי איני מדייק אבל העיקר בדברי שיש מקור להנ"ל]

יש צד לומר, דאדרבה, עדיף טפי לנהוג כמו שאתה נוהג, לברך ע"ז דווקא לאחר הסעודה,
דעי' במ"ב (סי' קעד סס"ק לט) בשם החיי"א שכתב שהשותה קפה לאחר אכילתו כדי לעכל
המזון טעון ברכה אף בתוך הסעודה. והמ"ב מסתפק בזה. ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא.
וא"כ זה ששותה לאחר הסעודה מוציא עצמו מפלוגתא, ויתכן שאף עדיף לעשות כן.
וידוע שכבר כתבו הפוסקים שאין דין גורם ברכה שא"צ כשעושה כן על מנת לסלק עצמו
מהמחלוקת, והוכיחו כן מעצת מרן בשו"ע (סי' קעד ס"ד) גבי פלוגתת הרא"ש והתוס'
בפה"ג של הבדלה קודם נט"י האם פוטר יין שבתוך הסעודה ע"ש. ויש עוד מה להרחיב
בזה, אך אכמ"ל.

ומה שהציע 'מפנה קופות' והחרה החזיק אחריו 'אוהב אוצר' לכאורה צ"ע, דע"כ לא אמר כן
המהר"ם מר"ב אלא כשמברך לפני הסעודה ע"מ לפטור מה שבתוך הסעודה, וכדאיפסיק כן
בשו"ע (סי' קעד ס"ז), אבל לברך ע"ד שישתה לאחר בהמ"ז, בוודאי לא יועיל שהרי בהמ"ז
הויא הפסק וסילוק בכל עניין, ועיין גדולה מזו בטור ומג"א (סי' קצ) ע"ש. וקרוב שעצה זו
בדותא היא.

ואף למטוניה דהרב 'אוהב אוצר', מה שרצה לחלק בין צמא לאינו צמא, אחר המחילה חילוק
זה אינו כי אם במים ולא בשאר משקים, עי' בבאה"ל (סי' קעד ס"ז ד"ה ויברך) ובמ"ב (סי' רד
ס"ק מב).