הערות ובירורים בענייני הגאולה וביאת המשיח

[יגאל10]

נלקטו מפי ספרים ומפי סופרים והריני להציגם כאן, אשמח לתגובות והערות להעמיד האמת על תילה.

ב. הנדע זהות ומוצא המלך המשיח?
כתב הרמב"ם באגרת תימן: "דע, שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו".

וצ"ע, כי מצינו בכ"מ שתלמידים אמרו על רבם שהוא המשיח, או שרבם רמז ע"ע [הערה: עיי' לדוג': סנהדרין צ"ח: מכות ו. בתוס' ד"ה אמר רבא, תשובות הריב"ש סתע"ח, הגהות 'שי למורא' על ב"ש שמות גיטין, שד"ח פאת השדה מערכת הא' כלל ע', שבחי רח"ו דף ב', מרגליות הים (ר"ר מרגליות) סנהדרין שם, בעש"ט עה"ת בהקדמה, 'קול ארי' (שו"ת) מכתב ט', 'אוצר ישראל' ערך צדי"ק, ועוד. – אבל ראה 'ישועות משיחו' (לאברבנאל) דף מ"ז, וצ"ע.], ולא מסתבר שכל אלו הגדולים זי"ע יטעו בכך אם המשיח לא יהי' אדם מוכר וכו'.

גם ממ"ש ברמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד סימנים למשיח וכו', אדם שפועל בעם ישראל 'מלך' וכיו"ב, משמע שצ"ל אדם מוכר. ושמא י"ל דמ"ש באגרת תימן הוא אינו להלכה, אלא נכתב בקשר למעמד ומצב שהם בתימן היו שרויים בו וכו'.

עד"ז: שמעתי מח"א בקשר לאיגרת תימן, שכיוון שהיא נכתבה לאנשים מסויימים על מקרה מסויים (משיח השקר שהי' שם), הרי אין ללמוד ממנה ראי' ע"ד כלל התגלות המשיח (ע"ד הכלל ד'אין למידין מתשובות המינים', שנאמרו לאנשים מסויימים ובמצב מסויים, ראה באר שבע כריתות ב., מנ"ח מצווה ר"ח ועוד) בייחוד אם הדברים סותרים למבואר במ"א. אלא שצריך זהירות לומר כן, ונסתפקתי.

ג. האם המשיח ייתקל בספיקות ופקפוקים?

הנה אדוננו הרשב"א ז"ל הניח כלל (שו"ת שלו, ח"א סי' תקמ"ח) : "ישראל נוחלי דת האמת, בן יעקב איש אמת, כולו זרע אמת, נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם, מהאמין בדבר, עד שיחקרו חקירה אחר חקירה להסיר סיג מהדברים הנאמרים להם, ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת...וזה אות אמת על עמנו, עם ה', שלא להתפתות בדבר, עד עמדם בחקירה רבה, חקירה גמורה". ע"ד משה רבינו גואל ראשון, שאמר "והם לא ייאמינו לי" ונצרך לאות ומופת [הערה: וראיתי בס' אוצרות אחרית הימים הביא מס' 'יבין שמועה' לפ' שמות: "מה שאמר משה והן לא יאמינו לי, אמר כן לפי הנהוג וטבע, וא"כ לא סיפר משה לשון הרע על ישראל, כי באמת אינו ראוי להאמין למי שיבוא ויאמר שהוא הגואל, זולת אם יתברר הדבר שיהיה ברור כשמלה, וכאשר ידענו את אשר קרה לנו בגלות הזה בחטאים אשר קלקלו להאמין בש"צ יימח שמו וזכרו"].

וזהו יסוד גדול בהשקפה הנכונה דבנ"י שנוח להם לסבול עול גלות, ובלבד שיבדקו בשורת הישועה בשבע בדיקות חקירה אחר חקירה, וע"כ מרע"ה נדרש ממנו אות ומופת. וכן הם הדברים גם במשיח צדקנו. (כפי שרואים במוחש מדברי הרמב"ם שמצירך למשיח 'סימנים' (שכותבם לכלל ישראל שיכירו מיהו המשיח) או הוכחה על אמיתתו כאותות ומופתים (כדכתב באגרת תימן, אבל בי"ד אינו כן כדלקמן). היינו שזקוק המשיח לאותות וסימנים שיכירו בו.

ועיי' מ"ש רבי יעקב ששפורטש (ב'ציצית נובל צבי', אל מול מאמיני הש"צ ימ"ש): "האם ראיתם בשום ספר שמחויב להאמין למשיח מי שאומר על עצמו משיחא אנא, או שאומרים עליו שזה מלך הכבוד, קודם עשותו מעשה משיח - כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים, ואעפ"י שיתן כמה אותות ומופתים אחרים, האם כדאים הם להחזיקו למשיח... שאם לא כן, כל הרוצה ליטול שם משיח, יבא ויטול".

למדת א"כ שגואל ישראל קודם היגלותו לא יתקבל מיד ע"י כל העם, ואדרבא זה שב ישראל שיבדקוהו חקירה אחר חקירה, לחזות אם הוא משיח האמת, ואחרי כן מיד יקבלוהו עליהם וכו' כמובן [הערה:ואוי"ל שהוא ע"ד המובאר במדרש (מדרש תהילים פי"ח) "אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח". ועי' באוצר המדרשים (אייזנשטיין) בכ"מ. וראה דברי הרה"ק מוהר"נ מברסלב זי"ע ב'מגילת סתרים' שלו: "בתחילה יהי' על משיח מחלוקת גדול" וכו' עיי"ש.].

ומה שהקשו כמה מדברי הרמב"ם באגרת תימן: "בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ... מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם, שבן אמר ישעיה בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר: עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו, ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", וכן מתיאורים שונים במדרשים וכו' אינו קושיא כלל וכלל, דלעיל מדובר על הזמן דמשיח מתחיל לפעול בעולם: "הוגה בתורה ועוסק במצוות וכופה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ונלחם במלחמות ה'", ואילו אח"ז מדובר על התגלותו השלימה, כאשר ,עשה והצליח ובנה המקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל". וכו'. דהיינו אחרי התגלותו, שאז וודאי כולם יקבלוהו בלי פקפוק כי מלאה הארץ דעה את ה'. וכל האריכות בזה אך למותר.

[הדעה והדבור]

ג. האם המשיח ייתקל בספיקות ופקפוקים?

יעויין כאן - http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?w ... m_id=20388 שרצה לתרץ שזהו תלוי בשתי אופני הגאולה וכמו שכתב האור החיים: "אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות... משא"כ כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור... וקם שבט מישראל, פירוש, שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע".
----
היכן אות א'?

[יגאל10]

הקטע דשם מועתק מהס' 'אוצרות אחרית הימים', ובדברי כבר ציינתי שכל האריכות בדבריו אך למותר, כי אינה קושיא.

אני באמצע ליבון הנושאים, ואות א' לא נשלמה עריכתה ע"כ לא הבאתיה.

[למאי_נמ?]

כתב הרמב"ם באגרת תימן: "דע, שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו".

וצ"ע, כי מצינו בכ"מ שתלמידים אמרו על רבם שהוא המשיח, או שרבם רמז ע"ע [הערה: עיי' לדוג': סנהדרין צ"ח: מכות ו. בתוס' ד"ה אמר רבא, תשובות הריב"ש סתע"ח, הגהות 'שי למורא' על ב"ש שמות גיטין, שד"ח פאת השדה מערכת הא' כלל ע', שבחי רח"ו דף ב', מרגליות הים (ר"ר מרגליות) סנהדרין שם, בעש"ט עה"ת בהקדמה, 'קול ארי' (שו"ת) מכתב ט', 'אוצר ישראל' ערך צדי"ק, ועוד. – אבל ראה 'ישועות משיחו' (לאברבנאל) דף מ"ז, וצ"ע.], ולא מסתבר שכל אלו הגדולים זי"ע יטעו בכך אם המשיח לא יהי' אדם מוכר וכו'.

ראשית, כבר כתבו רבים שהכוונה בגמ' ובמקורות הנ"ל שיש ברבם ניצוץ משיח, ולא שהוא המלך המשיח בעצמו, דא"כ הוברר שטעו ח"ו.

שנית, גם אם לא נקבל את ההסבר האמיתי הנ"ל, אין סתירה בין הדברים, שבאופן עקרוני איננו יודעים את זהות המשיח, וזה בדיוק מה שנותן את הפתח: אולי זה פלוני ואולי אלמוני.

ג. האם המשיח ייתקל בספיקות ופקפוקים?
...ומה שהקשו כמה מדברי הרמב"ם באגרת תימן: "בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ... מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם, שבן אמר ישעיה בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר: עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו, ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", וכן מתיאורים שונים במדרשים וכו' אינו קושיא כלל וכלל, דלעיל מדובר על הזמן דמשיח מתחיל לפעול בעולם: "הוגה בתורה ועוסק במצוות וכופה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ונלחם במלחמות ה'", ואילו אח"ז מדובר על התגלותו השלימה, כאשר ,עשה והצליח ובנה המקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל". וכו'. דהיינו אחרי התגלותו, שאז וודאי כולם יקבלוהו בלי פקפוק כי מלאה הארץ דעה את ה'. וכל האריכות בזה אך למותר.

ודאי שצריך המשיח להיבדק, וזה בדיוק בדרכים שכותב הרמב"ם, ועד שיצליח ויבנה ביהמ"ק - הוא רק בחזקת משיח (דהיינו שנותר ספק, אם מת או שנכשל באופן אחר איננו משיח), ואם הצליח ובנה ביהמ"ק - אזי הוא משיח ודאי ואין ספק, ואי"ז קשור ל"מלאה הארץ דעה" שאפשר שיתרחש זמן אחרי שהוא משיח ודאי ללא ספקות.

[אדג]

כתב הרמב"ם באגרת תימן: "דע, שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו".

וצ"ע, כי מצינו בכ"מ שתלמידים אמרו על רבם שהוא המשיח, או שרבם רמז ע"ע [הערה: עיי' לדוג': סנהדרין צ"ח: מכות ו. בתוס' ד"ה אמר רבא, תשובות הריב"ש סתע"ח, הגהות 'שי למורא' על ב"ש שמות גיטין, שד"ח פאת השדה מערכת הא' כלל ע', שבחי רח"ו דף ב', מרגליות הים (ר"ר מרגליות) סנהדרין שם, בעש"ט עה"ת בהקדמה, 'קול ארי' (שו"ת) מכתב ט', 'אוצר ישראל' ערך צדי"ק, ועוד. – אבל ראה 'ישועות משיחו' (לאברבנאל) דף מ"ז, וצ"ע.], ולא מסתבר שכל אלו הגדולים זי"ע יטעו בכך אם המשיח לא יהי' אדם מוכר וכו'.

ראשית, כבר כתבו רבים שהכוונה בגמ' ובמקורות הנ"ל שיש ברבם ניצוץ משיח, ולא שהוא המלך המשיח בעצמו, דא"כ הוברר שטעו ח"ו.

שנית, גם אם לא נקבל את ההסבר האמיתי הנ"ל, אין סתירה בין הדברים, שבאופן עקרוני איננו יודעים את זהות המשיח, וזה בדיוק מה שנותן את הפתח: אולי זה פלוני ואולי אלמוני.

האם טעה ר"ע כשאמר על בר-כוזיבא שהוא מלך המשיח? לכאו' משמע מכך שלמד הרמב"ם דין מהנהגת בר-כוזיבא ופסק ר"ע עליו, שהלכה כר"ע נגד חבירו בדין זה.

וא"כ נאמר, אף על אותם תלמידים שלא טעו חלילה, אלא שלא זכו באותו הדור מחמת קלקול המעשים ועוונות. (ואין משיבין על הדרוש, ודרוש וקבל שכר, להגדיל תורה ולהאדירה, ושבעים פנים לתורה, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים).

[למאי_נמ?]

האם טעה ר"ע כשאמר על בר-כוזיבא שהוא מלך המשיח? לכאו' משמע מכך שלמד הרמב"ם דין מהנהגת בר-כוזיבא ופסק ר"ע עליו, שהלכה כר"ע נגד חבירו בדין זה.

למה טעה? הרי זו בדיוק ההלכה, שאם יקום מלך בית דוד וילחם מלחמות ה' הרי הוא בחזקת משיח, וזה מה שאמר רבי עקיבא! (לעצם דברי מר, שיתכן לבאר שהכוונה שרבם ראוי להיות משיח, רק שתלוי בזכויות הדור, זה אכן תירוץ, אלא שלפ"ז צ"ל שכולם היו מזרע בית דוד).

[יין המשמח]

(לעצם דברי מר, שיתכן לבאר שהכוונה שרבם ראוי להיות משיח, רק שתלוי בזכויות הדור, זה אכן תירוץ, אלא שלפ"ז צ"ל שכולם היו מזרע בית דוד).

ומה חידוש בזה,
הלא הן הן דברי השדי חמד והחת"ס.

ולהעיר ששמעתי ממו"ר אשר הסיבה שדוקא אז דיברו והופיע כך בגמ', היינו שכולם הרי היו באותו הדור,
אלא הביאור בזה, שאלו היו השנים קודם לסיום האלף והרביעי, ובחמישי הלא מתחילים ימות המשיח.
ולכן חיפשו מיהו המשיח שהרי היו בטוחים שזהו תיכף ומיד.

וכן אנו בדורנו צריכים כ"א לןחפש ולדרוש בשם רבו אשר הוא הוא המשיח. וי"ל ואיכ"מ.

[בית שביעי]

אם לדון וללמוד מה טוב ומה נעים, אבל למעשה רואים שמאז ת"ר השתלשלות פעמי גאולה באים ממקומות ופעולות שלא חשבו עליהם איך ישתלשלו, ואפי' נניח כר"א ווסרמן שאינו אתחלתא דגאולה אלא התקרבות הגאולה, מ"מ מדי 'גאולה' לא נפקי...

ע"כ עלה בלבי שזה שנראה כסתירות בתיאורי מהלכי ביאתו אינו סתירה להמסתכלים בו במבט שונה דהיינו:

יש מצוה ואולי חיוב לגשם ביאתו והיינו לתארו בכלים מוחשים, ולתת למוח להבין שאפשר הדבר בדרך הטבע להתקיים במצב בו אנו שוהין, ולכן כל גדולי ישראל וכן נביאי ישראל ומדרשי חז"ל שתיארו ביאתו, לכ"א העם שאליו נאמרו הדברים הבינו מזה שמתאפשר הדבר לקרות ממש במצב בו קיימים, והפוך בה דחצי בה, [וע"ד זה נתחברו אגרות רבינו סעדיה ושלטי גיבורים ועוד].

[יין המשמח]

יש מצוה ואולי חיוב לגשם ביאתו והיינו לתארו בכלים מוחשים, ולתת למוח להבין שאפשר הדבר בדרך הטבע להתקיים במצב בו אנו שוהין,

החיוב הוא לגרום להאמין או לגשמו?

כוונתך וודאי הינה שיש חיוב לדבר ולבאר כיצד זה שייך ויותר מזה שיקרה.
וראה סה"ש תשנ"ב ח"א שיחה לפ' חיי שרה.

[יגאל10]

אם לדון וללמוד מה טוב ומה נעים, אבל למעשה רואים שמאז ת"ר השתלשלות פעמי גאולה באים ממקומות ופעולות שלא חשבו עליהם איך ישתלשלו, ואפי' נניח כר"א ווסרמן שאינו אתחלתא דגאולה אלא התקרבות הגאולה, מ"מ מדי 'גאולה' לא נפקי....

ועדיין אין לזוז מהסדר הננקב ברמב"ם להלכה.

[יין המשמח]

ועדיין אין לזוז מהסדר הננקב ברמב"ם להלכה.

מהי כוונתו בהלכה, הרי ההלכה היא רק בסדר של בעיתה ולא זכו כדברי הרבי מליובאוויטש,
אבל אם זכו לא מחייב שיהיו את כל הדברים האלו
והעיקר הוא כפי שכותב הרמב"ם שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת ועד שניגאל באמת לא נקבל את התחלת הגאולה הנכזבת הנלחמת ביסודות היהדות

[יגאל10]

היכן כותב שאם זכו לא יהיו כל הדברים האלו?
ועל מה מתבסס?

[יין המשמח]

עיין בספר מגולה לגאולה
ואין הז"ג עבורי לעיין בכ"ז.

[בית שביעי]

מגולה לגאולה... ומה עוד? להתעקש שוב ושוב להסיק מסקנות עפ"י פוסקים של הדור הקודם, אבל לשמחותינו השתיל הקב"ה שבכל דור ודור יפסקו כננס ע"ג ענקי הרוח של הדור הקדם לנו, ולא כמ"ד זו או זו.

[יין המשמח]

אינני חושב שזהו מן הדור הקודם כיון שרוב הספר הוא ליקוט משיחות הרבי מליובאוויטש

[יגאל10]

חברים יקרים! שמחתי לקבל תגובותיכם והערותיכם, אם כאן ואם בפני' אישית. הנני מעלה פה פר קנוסף מתוך הקונטרס העומד בשלבי עריכה. ואשמח, כרגיל, לכל הערה או הארה. הדברים נכתבו מקופיא בלבד ולא ימלטו משגיאות, עיזרוני נא לאתרם...

ויעזור השי"ת שע"י העיון בזה נזכה מהרה לקיום פשוטם של דברים אכי"ר.

ה. סימני המלך המשיח

הנה לא מצינו בכל ספרות הפסיקה ההלכתית פס"ד בנוגע למה"מ, למעט המפורש ברמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד:

"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי".

[ודעת לנבון נקל שאין דברים אלו בגדר 'לא ידע אדם אותם איך יהיו עד שיהיו', כי מ"ש הרמב"ם הנ"ל הוא בקשר עם המתואר במדרשים, משא"כ בקשר למה שהרמב"ם עצמו פסק בפירוש שכ"ה הסדר וכו'. ועיי' ג"כ בס' 'אגרות הרב' (להר"ב גאב"ד קוממיות זצוק"ל) עמ' ר"כ ואילך].

הנה נסתפקתי בכמה עניינים: הנה מצד עצם העניים אפשרי שיהי' מלך ממש קודם ביאת המשיח, דאף שהמלך תלוי בב"ד של ע' ונביא. הרי הרמב"ם באגרת תימן כתב מפורשות ש"תחזור הנבואה לישראל קודם ביאת המשיח". ומצינו לאורך הדורות כמה וכמה מגדולי ישראל שאמרו עליהם שנביאים המה. בנוגע לסנהדרין הדברים מורכבים יותר, כי אף שהרמב"ם כתב מפורש (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים, עיי"ש. ובפיהמ"ש סנהדרין פ"א מ"ג כתב בתוך דבריו: "שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יה' מסימניו, שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק" הרי ידוע המעשה בעניין הסמיכה בימי מרן הב"י, פולמוס מהר"י בירב והרלב"ח זיע"א. [עיין באריכות בס' 'חידוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם' מאת 'הרב אברהם מיימון' (תשי"ז. ראיתיו באתר 'היברו בוקס') שדן באריכות בסוגייא זה ומבארה יפה יפה]. ובדורנו זה יצאו מרנן מנהיגי הדור זי"ע נגד חידוש הסנהדרין. אבל תיאורטית שייך שה'מלך' העומד מבית דוד יהי' לו דין מלך ע"פ הלכה, מצד הנביא (א)ו הסנהדרין.

אמנם יש מי שאומר שהרמב"ם למד סימני המה"מ מבר כוכבא. ועכ"פ מביא ממנו ראי' לעניין מה שאינו נמצא בסימני המה"מ (שיעשה אות או מופת). ובר כוכבא נקרא בל' הרמב"ם 'המלך'. ודין מלך בוודאי אין נמצא בו, כי אם 'מלוכה', הנהגה וכו'. ושמא י"ל שמכאן משמע שאפי' מנהיג בלי נביא וב"ד שייך להיות.

וכן 'מלך מבית דוד' – האם צ"ל ממלכות ב"ד, שבזה יש כמה פרטי עניינים וכו' וזהו חידוש גדול שמלכות בית דוד – כהמשך ישיר לדדוד המלך ע"ה תהי' קודם גאולת ישראל. או שזהו ב' פרטים: מלך סתמא, ושיהי' מיוחס לב"ד. וגם: האם עלינו לברר יחוסו. ע"ד דוגמא, אם יבוא א' ממשפחה המקובלת כצאצאי דמיע"ה, האם יהי' זה מספק ל'בית דוד' או שצריך לברר יחוסו במדויק?

גם נסתפקתי, שבסימני 'בחזקת משיח' מפרט 'יכוף כל ישראל' ו'ילחם מלחמות ה'' ובסימני 'משיח וודאי' מוסיף 'ואם עשה והצליח'. האם גדר 'בחזקת משיח' מוכרח לכלול שלימות בכפי' ובנצחון אויבי ה', שרק ההתעסקות בזה מספקת ו'עשה והצליח' זהו כבר מגדר 'וודאי'? ולכא' יש להוכיח שמוכרח הצלחה עכ"פ בכפיית כל ישראל עוד בהיותו 'בחזקת משיח', ממה שהעירוני מס' 'עץ חיים' (לרבי יעקב מלונדרץ, בהוצאת מוסד הרב קוק), שהוא בעיקרו קיצור מהרמב"ם והסמ"ג, שכותב כך: "אם יעמוד מלך כו' ויכוף כל ישראל לילך בתורה ויחזק בדקה וילחם מלחמות ה' ה"ז בחזקת שהוא משיח, ואם הצליח לנצח כל האומות שסביביו ה"ז משיח בוודאי', היינו שה'עשה והצליח' אינו קאי על ה'ויכוף' שזה צ"ל עוד כשהוא 'בחזקת'.

זהו בפרטי העניינים. ובכללות הסימנים יל"ע מה מקורם היינו מהיכן למדם הרמב"ם, וגם מדוע דווקא הם סימני המה"מ, ועוד ארחיב בזה לכשאשלים עיוני, ואשמח לשמוע דעת הלומדים בזה.

גם להעיר: הנה האדמו"ר מליובאביטש בדברות קדשו, כאשר עורר ע"ד ה'בכל יום שיבוא' (ש"פ פנחס תשד"מ - מתוך הס' 'מגולה לגאולה'. ת"ח ל'יין המשמח'), הפטיר אגב אורחי' כי סימני המה"מ הנוקבים ברמב"ם הינם דווקא כאשר 'לא זכו'. אבל כאשר זכו, ו'כלו כל הקיצין' וכו' באה הגאולה לאו דווקא כפי הסדר הזה. אבל כיוון שזה בבחי' 'דברים בעל פה' הנה לא הוסיף ע"ז מקור וביאור. ואשמח לשמוע דבר המעיינים וכו' אם מצאו לו חבר.

[יין המשמח]

הרי הרמב"ם באגרת תימן כתב מפורשות ש"תחזור הנבואה לישראל קודם ביאת המשיח". ומצינו לאורך הדורות כמה וכמה מגדולי ישראל שאמרו עליהם שנביאים המה.

עיין בכ"ז במבוא לשו"ת מן השמים מאת הרה"ג ראובן מרגליות ע"ה.

בנוגע לסנהדרין הדברים מורכבים יותר, כי אף שהרמב"ם כתב מפורש (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים, עיי"ש. ובפיהמ"ש סנהדרין פ"א מ"ג כתב בתוך דבריו: "שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יה' מסימניו, שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק" הרי ידוע המעשה בעניין הסמיכה בימי מרן הב"י, פולמוס מהר"י בירב והרלב"ח זיע"א. [עיין באריכות בס' 'חידוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם' מאת 'הרב אברהם מיימון' (תשי"ז. ראיתיו באתר 'היברו בוקס') שדן באריכות בסוגייא זה ומבארה יפה יפה]. ובדורנו זה יצאו מרנן מנהיגי הדור זי"ע נגד חידוש הסנהדרין. אבל תיאורטית שייך שה'מלך' העומד מבית דוד יהי' לו דין מלך ע"פ הלכה, מצד הנביא (א)ו הסנהדרין.

והרי זה תלוי האם אליהו הנביא יכול לסמוך או לא, אינני זוכר כרגע בדיוק היכן, אך הרבי מליובאוויטש בלקוטי שיחות מתייחס לנושא זה של משיחת המשיח, ואף שכמדומני נשאר בצ"ע נוטה לזה שימשח רקך באמצע פעולותיו אך כאשר אך יקום לאו דוקא שיהא משוח.

ובכללות הסימנים יל"ע מה מקורם היינו מהיכן למדם הרמב"ם, וגם מדוע דווקא הם סימני המה"מ

כיון שהם המבטאים את מטרתו של המשיח החזרת כל התורה ומצוות לסדר הרגיל ועד לשלימותן בהפרשת עוד ג' ערי מקלט,
ולכן ילחם מלחמות עם המונעים וישיב את לב כל העם לעבוד את ה' אלו הם סימנים ראשוניים של אדם (- איש האלקים - חציו ומעלה כו') שפועל להשבת העם אל מצבו הנארמאלי בקיום תומ"צ,
ואחר כך מתקדם לסיים את תפקידו בבנין ביהמ"ק להשבת הקרבנות והדיני תורה ששלימותן בלשכת ההגזית בפני הבית, וכן קיבוץ גלויות לחזרת השמיטין
והיינו, שאם עשה זאת הרי שהשיב את הכל חזרה והוא מלך כדוד שמלך באופן זה על כל ישראל באדמתן וכשלמה שהי' בפני הבית (וגם דוד נקרא במובן הזה בפני הבית כיון שהיו דיני נפשות אצלו).
ולאחר מכן יתקן את כל העולם כו' שהוא שלימותו בתיקון העולם וזהו סיום תהליך הגאולה ואזי תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'.

אל כמובן כנ"ל שהוא רק בלא זכו וכו'

[שליטא]

נלקטו מפי ספרים ומפי סופרים והריני להציגם כאן, אשמח לתגובות והערות להעמיד האמת על תילה.

ב. הנדע זהות ומוצא המלך המשיח?
כתב הרמב"ם באגרת תימן: "דע, שלא תדע עמידתו קודם היותה, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו".

וצ"ע, כי מצינו בכ"מ שתלמידים אמרו על רבם שהוא המשיח, או שרבם רמז ע"ע [הערה: עיי' לדוג': סנהדרין צ"ח: מכות ו. בתוס' ד"ה אמר רבא, תשובות הריב"ש סתע"ח, הגהות 'שי למורא' על ב"ש שמות גיטין, שד"ח פאת השדה מערכת הא' כלל ע', שבחי רח"ו דף ב', מרגליות הים (ר"ר מרגליות) סנהדרין שם, בעש"ט עה"ת בהקדמה, 'קול ארי' (שו"ת) מכתב ט', 'אוצר ישראל' ערך צדי"ק, ועוד. – אבל ראה 'ישועות משיחו' (לאברבנאל) דף מ"ז, וצ"ע.], ולא מסתבר שכל אלו הגדולים זי"ע יטעו בכך אם המשיח לא יהי' אדם מוכר וכו'.

הרמב"ם ר"ל שזה יהיה חידוש בשבילנו ואכן גם מה שהגדולים אמרו היה חידוש אלא שהם טעו בסברא


גם ממ"ש ברמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד סימנים למשיח וכו', אדם שפועל בעם ישראל 'מלך' וכיו"ב, משמע שצ"ל אדם מוכר. ושמא י"ל דמ"ש באגרת תימן הוא אינו להלכה, אלא נכתב בקשר למעמד ומצב שהם בתימן היו שרויים בו וכו'.

עד"ז: שמעתי מח"א בקשר לאיגרת תימן, שכיוון שהיא נכתבה לאנשים מסויימים על מקרה מסויים (משיח השקר שהי' שם), הרי אין ללמוד ממנה ראי' ע"ד כלל התגלות המשיח (ע"ד הכלל ד'אין למידין מתשובות המינים', שנאמרו לאנשים מסויימים ובמצב מסויים, ראה באר שבע כריתות ב., מנ"ח מצווה ר"ח ועוד) בייחוד אם הדברים סותרים למבואר במ"א. אלא שצריך זהירות לומר כן, ונסתפקתי.

באיגרת הרמבם מדבר על אדם מפורסם אבל לא הכי מפורסם וזה ההבדל ואכן יש בזה גם ענין לפי החסידות בבחינה של והאדם יראה לעיניים כו' ואכמ"ל

חייב לנסוע להורים לשבת בע"ה אמשיך אחר כך.

ג. האם המשיח ייתקל בספיקות ופקפוקים?

הנה אדוננו הרשב"א ז"ל הניח כלל (שו"ת שלו, ח"א סי' תקמ"ח) : "ישראל נוחלי דת האמת, בן יעקב איש אמת, כולו זרע אמת, נוח להם לסבול עול גלות ומה שיגיעם, מהאמין בדבר, עד שיחקרו חקירה אחר חקירה להסיר סיג מהדברים הנאמרים להם, ואפילו במה שיראה להם שהוא אות ומופת...וזה אות אמת על עמנו, עם ה', שלא להתפתות בדבר, עד עמדם בחקירה רבה, חקירה גמורה". ע"ד משה רבינו גואל ראשון, שאמר "והם לא ייאמינו לי" ונצרך לאות ומופת [הערה: וראיתי בס' אוצרות אחרית הימים הביא מס' 'יבין שמועה' לפ' שמות: "מה שאמר משה והן לא יאמינו לי, אמר כן לפי הנהוג וטבע, וא"כ לא סיפר משה לשון הרע על ישראל, כי באמת אינו ראוי להאמין למי שיבוא ויאמר שהוא הגואל, זולת אם יתברר הדבר שיהיה ברור כשמלה, וכאשר ידענו את אשר קרה לנו בגלות הזה בחטאים אשר קלקלו להאמין בש"צ יימח שמו וזכרו"].

וזהו יסוד גדול בהשקפה הנכונה דבנ"י שנוח להם לסבול עול גלות, ובלבד שיבדקו בשורת הישועה בשבע בדיקות חקירה אחר חקירה, וע"כ מרע"ה נדרש ממנו אות ומופת. וכן הם הדברים גם במשיח צדקנו. (כפי שרואים במוחש מדברי הרמב"ם שמצירך למשיח 'סימנים' (שכותבם לכלל ישראל שיכירו מיהו המשיח) או הוכחה על אמיתתו כאותות ומופתים (כדכתב באגרת תימן, אבל בי"ד אינו כן כדלקמן). היינו שזקוק המשיח לאותות וסימנים שיכירו בו.

ועיי' מ"ש רבי יעקב ששפורטש (ב'ציצית נובל צבי', אל מול מאמיני הש"צ ימ"ש): "האם ראיתם בשום ספר שמחויב להאמין למשיח מי שאומר על עצמו משיחא אנא, או שאומרים עליו שזה מלך הכבוד, קודם עשותו מעשה משיח - כדברי הרמב"ם בהלכות מלכים, ואעפ"י שיתן כמה אותות ומופתים אחרים, האם כדאים הם להחזיקו למשיח... שאם לא כן, כל הרוצה ליטול שם משיח, יבא ויטול".

למדת א"כ שגואל ישראל קודם היגלותו לא יתקבל מיד ע"י כל העם, ואדרבא זה שב ישראל שיבדקוהו חקירה אחר חקירה, לחזות אם הוא משיח האמת, ואחרי כן מיד יקבלוהו עליהם וכו' כמובן [הערה:ואוי"ל שהוא ע"ד המובאר במדרש (מדרש תהילים פי"ח) "אין אומרים שירה עד שיתחרף המשיח". ועי' באוצר המדרשים (אייזנשטיין) בכ"מ. וראה דברי הרה"ק מוהר"נ מברסלב זי"ע ב'מגילת סתרים' שלו: "בתחילה יהי' על משיח מחלוקת גדול" וכו' עיי"ש.].

ומה שהקשו כמה מדברי הרמב"ם באגרת תימן: "בשעה שיגלה יבהלו כל מלכי ארץ... מן המופתים שיראו על ידו וישימו ידם לפיהם, שבן אמר ישעיה בעת שסיפר שישמעו המלכים לו, אמר: עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו, ואמר שימית כל מי שירצה להמיתו בדברו, ולא יוכל להמלט ולהנצל ממנו, שכן אמר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע", וכן מתיאורים שונים במדרשים וכו' אינו קושיא כלל וכלל, דלעיל מדובר על הזמן דמשיח מתחיל לפעול בעולם: "הוגה בתורה ועוסק במצוות וכופה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ונלחם במלחמות ה'", ואילו אח"ז מדובר על התגלותו השלימה, כאשר ,עשה והצליח ובנה המקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל". וכו'. דהיינו אחרי התגלותו, שאז וודאי כולם יקבלוהו בלי פקפוק כי מלאה הארץ דעה את ה'. וכל האריכות בזה אך למותר.

[ארי במסתרים]

הקפצה