פורום אוצר החכמה

הב"י בס' ר"ו מביא את השבלי הלקט שכ' מצאתי לר' נסים גאון המברך על הכוס ונשפך ממנו אותו הכוס ובא לשתות כוס אחר חוזר ומברך פעם שנית וה״ה לכל דבר וראיה מירוש׳ הדין דנסיב תירמיסא ומברך עליה וכו׳ ומסתברא דלא איפשט בעיין ושמא סברת הגאון ז"ל לשוייה כתיקו דאיסורא ולחומרא האם מישהו יכול להסביר לי פשט בדבריו

אולי ההסבר הוא שאסור לו לשתות בלי ברכה זה ספיקא דאיסורא.
ואילו היה בברכה אחרונה אין איסור במעשה אם לא מברך אז נאמר ספק ברכות להקל.

כרם כתב:אולי ההסבר הוא שאסור לו לשתות בלי ברכה זה ספיקא דאיסורא.
ואילו היה בברכה אחרונה אין איסור במעשה אם לא מברך אז נאמר ספק ברכות להקל.

אבל איך מותר לו לברך פעם שניה אחרי שזה ספק אם הוא יכול לברך?

יש שיטה בראשוני אשכנז שספק ברכות להקל- הכוונה זה להקל ולברך.

בברכה המשולשת כתב:יש שיטה בראשוני אשכנז שספק ברכות להקל- הכוונה זה להקל ולברך.

היכן מובאת השיטה הזאת?

יעוי' בס' הנכבד עמודי אש איזנשטיין בכללי ברכות שלו

שהביא כמה וכמה מהראשונים דס"ל דסב"ל פירושו להקל ולברך, וכמדומני שזה פתרון לדברי פותח האשכול

יעויש בביסוס הענינים בהרחבה וכעת אמ"א

ברכות י"ב. תוד"ה לא לאתויי וכו' ועיי"ש גליון הש"ס.
ועיין ברכות ס. כח דהיתירא עדיף ליה.