היה לי הרגשה מענינת בנושא ברכות. ראיתי אחד לוקח לבן ואוכל, כידוע אינו חייב ברכה בסעודה, ואכן לא בירך. אחר שלידו לקח לבן הכניס בו כפית של ריבה עירבב ונעשה כעין מעדן קל. וג"כ לא בירך, דהא לבן ממותק לפניו. ופה נעצרתי לחשוב הרי אם היו מביאים לפניו את אותו הלבן הממותק באריזה אחרת והיה כתוב עליו 'מעדן - חברת שטראוס' היה עומד ומברך בקול שהכל, א"כ האם האריזה תקבע. הרי ודאי לבן זה עיקרו לא בא לקינוח ואלא הצדיק הנ"ל לא רצה לאכול 'לבן יבש' ומיתקו עם כפית גדושה של ריבה. וא"כ מה הועילה אריזה אחריתי שכתוב בה מעדן ש"ק. ואולי נימא דאה"נ אין האריזה קובעת, אבל דעתו של אדם עפ"י רוב נקבעת לפי האריזה. לבן תמיד יהיה לבן שבא מחמת הסעודה ומיתוק זה הוא בכדי שלא "לסבול" ואכתי כוונתו למחמת הסעודה. אבל ברגע שזה מוגש גם באמצע סעודה עם תווית של קינוח, אדעתא דאריזה קמכוון ולקינוח אכלו.
מה דעת ת"ח השוהים באתרא הדין???