פורום אוצר החכמה

בגמ' ב"ק יז ב אמר רבא בשלמא סומכוס קסבר כחו כגופו דמי אלא רבנן אי כגופו דמי כוליה נזק בעי לשלם ואי לאו כגופו דמי חצי נזק נמי לא לשלם הדר אמר רבא לעולם כגופו דמי וחצי נזק צרורות הלכתא גמירי לה
מבואר מזה, שרבא לא ידע מ"ט דרבנן, ורק בסוף הדר אמר רבא הלכתא גמירי לה, ונראה מזה לכאו' שלא היתה מסורת וקבלה שיש הלכה בענין צרורות, שהרי מתחילה הקשה על טעמייהו דרבנן, ורק אח"כ אמר דהלכתא גמירי לה, וא"כ לכאו' פירושו שהוא מכח ההכרח שמכיון שאין שום טעם לדין זה, ע"כ שהלכתא גמירי לה.
האם נכון ביאור זה?

במנחת שלמה על אתר כתב, וצ"ל שבאמת לא ידע שהוא הלכה למשה מסיני אלא הכריח הדבר מכח הסברא דבע"כ זהו הלכה למשה מסיני.

לכאורה דין צרורות עצמו עבר בקבלה, אבל זה שהוא מהללמ"מ לא היה ידוע, וזה הוכיחה הגמ' מההכרח.

לגבי הסברא בצרורות, יש סברא יפה אצל מרן הראי"ה [באגרותיו, ח"א עמ' קכה-קכו], שהוא מצד ש"כוחו" הוה מקצת גופו ומקצת גרמא, ולכן חציו, עיי"ש שבאר שההלמ"מ לא באה לחדש גזיה"כ, אלא להגדיר.

מאיר סובל כתב:לכאורה דין צרורות עצמו עבר בקבלה, אבל זה שהוא מהללמ"מ לא היה ידוע, וזה הוכיחה הגמ' מההכרח.

זה ברור כיון שהרי דין צרורות נכתב במשנה. אלא שהתמיהה היא שכיון שלא היה מסורת על טעם זה, איך פירשו טעם דין זה, עד חידושו של רבא?

ע' מהרצ"ח (ב"ק יז:).

ר_חיים_הקטן כתב:ע' מהרצ"ח (ב"ק יז:).

עיינתי שם. ולא הבנתי מה זה שייך לעניננו, ואיך זה מיישב את השאילה

בגליון המצורף אריכות מבריקה בסוגיית צרורות והלכתא גמירי לה.