אציעה נא קדם הדר"ג מה שנתחבטתי רבות.
הנה ידוע מהרבה גדולי עולם שהיו עניים ואביונים והיותם לומדים תורה מתוך הדחק היווה עילה לפרסומם בעולם התורה, והדברים עתיקין.
ידוע כן מהשאג"א שספרו שאג"א נתפרסם יותר מספרו טורי אבן כי את הספר שאג"א חיבר בהיותו בעירום וחוסר כל, ידוע מה שאמר שבשאג"א יש הרחבה בענייני ברכות, כי רק גמרא זו-מסכת ברכות היתה ברשותו, כי המשאילה העשירה לא האמינה לו שהוא גמר את זה כ"כ מהר, וכמו"כ ידוע כן על הקצוה"ח ביחס לספרו קצוה"ח שנתפרסם יותר מספרו אבני מילואים שחיבר כבר בהיותו עשיר.
והנה בליקוטים שבסוף ספר מהרי"ל הביא על רבינו תם שכשהיה מעיין בשמעתתא ורצה להרחיב דעתו בזה היה מניח לפניו תל מלא זהובים - בהיותו עשיר מופלג - והיתה נפשו מתרחבת עליו.
ורצוני להבין איך מתיישבים שני העניינים יחדיו, ענין ההרחבת הדעת ע"י ריבוי זהב לענין תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי.
בברכה מרובה.