תנשמת - עוף או שרץ

[אב-י]

בפרשה שקראנו השבוע מבוא' שיש עוף בשם תנשמת ויש שרץ תנשמת

[יאיר]

אחד תנשמת עם סגול מתחת ל-ש' ואחד תנשמת עם קמץ מתחת ל-ש'..
[בדומה לערוד וערוד (עם קמץ מתחת ל-ו') במס' ברכות].

[כרם]

אחד תנשמת עם סגול מתחת ל-ש' ואחד תנשמת עם קמץ מתחת ל-ש'..
[בדומה לערוד וערוד (עם קמץ מתחת ל-ו') במס' ברכות].

לצערי, לא משכנע.
התנשמת עם קמץ מתחת לש', בגלל שזה סוף פסוק - ודינו כאילו כתוב עם סגול.
והראיה בבראשית ד יח: ומתושאל ילד את למך (ל' בקמץ).
ובפסוק יט: ויקח לו למך (ל' בסגול).

[יאיר]

צודק.
לא חשבתי על זה.
(בכל אופן אולי בלית ברירה צריך לומר שיש שיש שני בע"ח עם אותו שם אך זה באמת מוזר).
[כעת בדקתי בחומש עם איורים בסופו ושם כותב כמו שכתבתי לעיל אך באמת אינו ברור שכך הוא].

[לייטנר]

אחד תנשמת עם סגול מתחת ל-ש' ואחד תנשמת עם קמץ מתחת ל-ש'..
[בדומה לערוד וערוד (עם קמץ מתחת ל-ו') במס' ברכות].

מה, התכוונת לזה ברצינות?!

תנשמת הוא שם משותף גם לעוף, שידוע לנו מיהו (דורס לילי ידוע), וגם לשרץ (שלא ידוע לנו מהו. יש הטוענים שזה סוג של זיקית).

[יאיר]

מה קרה? שכחתי לרגע את כלל הדקדוק הזה...

[אוצר החכמה]

(שלא ידוע לנו מהו. יש הטוענים שזה סוג של זיקית).

זה כמובן לא מתאים לרש"י שזיהה אותו עם האישות ע"פ הגמרא מו"ק.

[יאיר]

חפרפרת בלע"ז.

[לייטנר]

(שלא ידוע לנו מהו. יש הטוענים שזה סוג של זיקית).

זה כמובן לא מתאים לרש"י שזיהה אותו עם האישות ע"פ הגמרא מו"ק.

כתב הרב אליצור סגל בשם הרב קאפח:

החלד – כתב רס''ג: כ'לד.
כתב מורי בהערה 33 שם – ממשפחת המכרסמים. חי בבבטן האדמה וגופו גדול מעט מגוף העכבר, ואין לו עינים ולא אזנים נראים לעין. ובדברי חז''ל: אישות, בריה שאין לה עינים.
ליצור זה קוראים החוקרים היום חולד, בלשון העם חפרפרת. תאורו: ''החי והצומח''5 כרך 7 עמוד 128-132.
אבל הקשיתי לו6: הרי החולדה נזכרת במשנה פסחים א ב – אין חוששין שמא גררה חולדה מבית לבית וממקום למקום אם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר, אין לדבר סוף. ושם כתב הרמב''ם: וחולדה - אלכ'לד. וכתב מורי שם בהערה 12 - שרץ ידוע ממשפחת המכרסמים. גדול מעט מן העכבר. ובהכרח ששם אין מדובר בחפרפרת אלא בחולדת הבתים, המכונה בלשון העם עכברוש. שהרי החפרפרת לעולם אינה עולה מעל פני האדמה לגרור מזון.
והשיב: שבאמת טעה בהערתו לפרוש רס''ג על התורה. וטעותו כי בלשון הערבית נקראין האישות –חפרפרת, והחולדה שניהם בשם כ'לד. אבל היצור המטמא הוא חולדת הבתים בלבד. המתוארת ב''החי והצומח'' כרך 7 עמודים 117-121. ואינו מבדיל בין סוגי החולדות שנמנו שם כולם מטמאים במותם. ובעברית המדעית של היום קוראים לאישות חפרפרת בשם חולד ולחולדה, שהיא החולד של התורה, בשם חולדה.
אגב, יתכן שגם בלשון המקרא נקראת החפרפרת - אישות. וממילא כאשר התורה משתמשת בשם חולד כוונתה ליצור אחר, שאינו האישות. בתהילים נח י כתיב: נפל אשת בל חזו שמש. ובירושלמי מועד קטן פ''א ה''ד על המשנה שצדין את האישות והעכברים במועד, אומר הירושלמי - אישות זו חולדה. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר: נפל אשת בל חזו שמש. ובתרגום הארמי לפסוק זה תרגם כמו הירושלמי הזה – היך נפולא ואשותא די סמין ולא חמון שמשא. ובתרגום חזרה לעברית - כמו נפל וכמו אישות עיורת שלא רואים שמש. אומנם רס''ג שם תרגם: מת'ל סקט אמראה לם ירי אלשמס. ובתרגום חזרה לעברית: כמו נפל אישה שלא ראה את השמש7. ולכן באמת אומר הירושלמי שאין ראיה לדבר אלא רק זכר. ודברי פרופ' פליקס בספרו ''חי וצומח בתורה'' עמוד 37 ובקיצור גם בספרו ''הצומח החי במשנה'' עמוד 226 שהתורה התכונה לחולדה דוקא ולא לחפרפרת מקובלים עליו. כמו כן אינו מבדיל בין החולדה החומה-הנורווגית שנזכרה שם לבין החולדה השחורה. שתיהן מטמאות.
והסבתי את תשומת ליבו לדברי פרופ' מרדכי כסלו8 האומר שהחולדה והחולד הם מהגדולים שבמכרסמים והעכבר הקטן שבהם והתורה התכונה שכל המכרסמים מהחולדה ועד העכבר כולם מטמאים בשרץ. ולפי זה אין הבדל בעצם האם החלד הוא העכברוש או החפרפרת. ורעיון זה יפתור את רוב בעיות הזיהויים בשמונת השרצים שכן אלו דוגמאות המיצגות את כל בני משפחתם שכולם מטמאים. וכל השאלה היא רק מה היצור המיצג בצורה הטובה ביותר את כל בני קבוצתו. ודחה דברים אלו בנחרצות וקבע שרק החולדה היינו העכברוש, והעכבר רק הם מטמאים, ויתר המכרסמים כגון החולד היינו אישות -חפרפרת והאוגר ודומיהם כולם טהורים. וכן הדבר גם ביתר השרצים שרק מה שנמנה בתורה במפורש וביחוד מטמא.9
והחמט – כתב רס''ג: חרבא.
וכתב מורי שם בהערה 39 – זיקית, מחליף צבעים. ראשה גדול, גם פיה גדול חסר שנים. אצבעותיה קטנות, גבה עשוי קוים. כשהיא נחה גוללת זנבה כנחש כרוך. הלוכה איטי.
ובשיחה בעל פה אמר שהיא הזיקית המתוארת ב''החי והצומח'' כרך 5 עמוד 80-81. (ושם באמת קראו לה בערבית חירבא).
ודלא כפליקס ב''החי והצומח בתורה'' עמוד 38 שזיהה אותו למין אחר הקרוי בימינו חומט והוא טהור.



ח. והתנשמת – כתב רס''ג: סמברץ.
וכתב מורי שם בהערה 40 – דומה לצב רחב ממנו. יותר קצר, ראשו גדול כעין משולש, זנבו עב וקצר, אצבעותיו קצרות עבות, ונראה כמשבצות. מהיר תנועה.
ובשיחה בעל פה אמר שהיא הקרויה בימינו שממית. וכל משפחת השממתיים המתוארת ב''החי והצומח'' כרך 5 מעמוד 56 ועד עמוד 67 כולן מטמאות. ואמרתי לו שיש במשפחה זו גם מינים שאינם מטפסית על עצים או על קירות בתים, האם גם הם מטמאים? וענה שכן. וב''החי והצומח'' קראו לה בערבית בשמות אחרים ואינו נכון. ופליקס ב''החי והצומח בתורה'' עמוד 99 זיהה תנשמת לזיקית שאומנם מטמאת כי היא החומט שנזכר לעיל אבל אינה תנשמת.