אחת מהאופציות החביבות העומדות לרשותו של הנוהג ברכב שאין דבר מה מעניין המכה על תוף אוזנו, זה להאזין ב"קול הלשון"
לשיעוריו של הרה"ג ר' יצחק זילברשטיין שליט"א.
מלבד הידע הרב המתגלה מתשובותיו, ניתן לשאוב מלוא חפניים נחת מסוגי השאלות והנדירות שכמעט ונדמה שנוצרו רק בשבילו,
וגם מאופן הגשתו את הדברים, כולל הדגשים וההטיות החדות של הטונים במקטעים השונים.
כך מצאתי את עצמי היום מאזין לסיפורו על אודות שני ת"ח מחולון שהילכו ברחובה של עיר בשביעי של פסח, ומצאו חבורת ריקים המוכרים פיתות טריות,
שעות רבות בטעם שקעה השמש.
אחד מהם שקנאת השם צבקות בערה בקרבו, וגם היה בוגר מצולק של קרבות תש"ח ונותר רק עם 4 אצבעות בידו האחת,
החל למחות בקול גדול כנגדם בטוענו: וכי בשביל שיהודים ימכרו חמץ בפסח נלחמתי שם ביפו?
בסופו של דבר הצליח הלה להניסם.
וכאן שאל ר' יצחק:
ומה עם היה ספר תורה בידו של המוחה? האם היה מותר לו להניח זאת על הארץ כדי שידו תהיה פנויה עבור תצוגת רביעיית האצבעות והסיפור שמאחוריהן,
ובכך לגרום להם רפיון ומנוסה?
הביא ר' יצחק ראיה מדברי אחד הראשונים [כמדומה] המסביר שמדוע משה רבינו שבר את הלוחות ולא גנזם?
[והלא למרות שהאותיות פרחו הקדושה נותרה וכדין ס"ת שבלה וכדאמרינן שברי לוחות מונחים בארון וכו]
אלא שמשום שישראל חטאו באותה שעה, ואילו היה מתמהמה כדי לגנוז את הלוחות, בין כך ובין כך היו נכשלים בחטא.
מכאן הביא ר' יצחק בשם ספר חסידים [ציין שנדמה לו שכן הוא] שאדם הבא למחות כנגד חוטאים, מותר לו לגרום ביזיון לספר תורה [אולי רק בשב ואל תעשה],
משום שכל מהות התורה היא כדי לשמור ולעשות, וכדי להציל את הרבים מחטא - מותר.
כל שנותר לי לשאול לעניין זה, מה יהיה הדין במקרה שמישהו רואה אנשים המבזים ספר תורה, וכגון שמניחים אותו על הארץ,
האם מותר לו בעצמו להניח את הספר תורה שבידו על הארץ כדי לרוץ ולמחות כנגדם מהטעם הנ"ל?
וכי תימא שמ"ש ביזוי הס"ת שלו משלהם - ויצא זה בזה, זה אינו, שהלא הוא עושה כדין וביושר וכנ"ל בעוד שהם עושים זאת דרך חטא.
או שמא בכל זאת יצא זה בזה ומה התועלת.